קיב:
הגוזל
ומאכיל פרק עשירי
בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל היכא דאית ליה חזקה דאבהתא כו'. משמע דהיינו אפי'
שלא בפני בעל דין. והאי קטן כמאן דליתיה דמי: שתקף בעבדיו.
יד א מיי' פי"ב מהל'
א) [אולי רב אשי הקדמון
היה רבי ירמיה בתוך הבית מדלא מפליג התם בעל השדה
שלקח עבדיו עמו שיסייעוהו. ג)[לישנא אחרינא שתקף בעבדיו ואמר
מלוה ולוה הלכה ו
הוא או סיומא דתהי בה רבי
סמג עשין סד טוש"ע ח"מ
יוחנן רב אשי אמרה],
שלי הן]: ונראה. אם שלו הוא: התם. הוא דירד לתוך שדה
מוחזק בשדה הכא רבי ירמיה לא היה מוחזק משמע דלא תלי
ב) [פירושו תמצא ברש"י
סימן קי סעיף ה:
בהכי מידי אלא במה דאית ליה חזקה מאבות אפילו היה רבי
חבירו דלית ליה להך תינוק
בהך שדה חזקה דאבוה אבל היכא
טו ב מיי' שם הלכה ז
עירובין סו. וברש"י לעיל
עו: ד"ה תהי], ג) רש"ל,
ירמיה מוחזק בבית:
דאית ליה להאי תינוק בבית זה
טוש"ע שם סעיף ו:
ושלחו לו ולא בא. אור"י דמשמע
טז ג מיי' פ"ג מהלכות
ד) רש"ל, ה) בס"א: במלוה,
חזקה דאבוה לא מפקינן ליה מיניה
שלא בפני בעל דין ולא והא קתני בין גדולים
❖
ו) יש"ש,
עדות הלכה יא סמג
ולכשיגדיל יביא רבי ירמיה עדיו וידון
דבעי שלחו לו $ ולא בא
בין קטנים חייבין א"ל הרי מחלוקת סומכוס
עשין קט טוש"ע ח"מ סי'
כח סעיף טו טז:
עמו: חולים. מסוכנים למות ואם
בהדי שהיו עדיו חולים או שהיו
בצידך אמר איכפל כולי עלמא וקאי
יז ד מיי' שם טוש"ע שם
לא עכשיו אימתי: לב"ד הגדול.
תורה אור השלם
מבקשין לילך למדינת הים מדלא
סעיף טז:
כסומכוס לאפקוען לדידי אדהכי איגלגל
שבארץ ישראל: כגון דנקט. בעל
קאמר או שלחו כדקאמר או שהיו
יח ה טוש"ע שם בהג"ה:
1. וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא
מילתא אתא ומטא לקמיה דרבי אבהו אמר
יט ו מיי' פ"ו מהלכות
דין חבירו: דסקא. אגרת מב"ד
עדיו חולים או שהיו כו' ומיהו
מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד
סנהדרין הלכה ו ועי'
לא שמיע לכו הא דרב יוסף בר חמא א"ר
בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ
בסמוך משמע דבעי למימר או ושלחו
הגדול ששלחו לב"ד של כאן ד)[לכופו]:
בכ"מ סמג עשין עד
וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה
אושעיא דאמר רב יוסף בר חמא אמר רבי
מקיימים את השטר. היו עדים
דקאמר כגון דפתחו ליה בדיניה
טוש"ע ח"מ סימן יד סעיף
הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו
❖
א בהג"ה:
יוּמָת: שמות כא כט
אושעיא תינוק שתקף בעבדיו וירד לתוך
ושלחו ליה ולא אתא משמע דמשום
החתומים מבקשים לילך למדינת הים
א
כ ז מיי' פ"ג מהלכות
האי מילתא לחודיה דשלחו לו ולא
מביאן מלוה לב"ד ומעידין על כתב
שדה של חבירו ואמר שלי הוא אין אומרים
עדות הלכה יא סמג
אתא מקבלין עדים שלא בפני בעל
ידן ובית דין כותבין תחתיו במותב
עשין צד טוש"ע ח"מ סי'
נמתין עד שיגדיל אלא מוציאין מידו מיד
הגהות הב"ח
מו סעיף ה:
דין ויש לדחות דשאני התם דפתחו
תלתא הוינא ואתו פלוני ופלוני
ולכשיגדיל יביא עדים ונראה מי דמי התם
כא ח מיי' פכ"ב מהל'
(א) גמ' דלא קיימא ליה
ליה בדיניה ודין גדול הוא זה [ויש
ואסהידו אחתימת ידייהו ואשרנוהי
ו)
חזקה כצ"ל ואות א'
מלוה ולוה הלכה ב
הוא דמפקינן מיניה דלא קיימא ליה
וקיימנוהי כדחזי: ואע"פ שעומד.
נמחק: (ב) שם לנכסיה
ספרים שכתוב בהן או שלחו אחריו
סמג שם טוש"ע ח"מ סימן
ולא בא] וצ"ע בספרים ישנים ובפי' אחזקה דאבוה אבל היכא דאית ליה חזקה
דאימור קא טרח בזוזי
צח סעיף ד:
ב
(א)
בעל דין וצווח אל תקיימוהו מזויף
כב ט י מיי' שם הלכה ג
וניזוף וכו' לנכסיה
דאבוה לא אמר רב א) אשי א"ר שבתאי
הוא אין חוששין: פתיחא. שטר
ר"ח ובספר ישן נמצא כתוב ושלחו לו:
❖
דאימור דלמא לא אשכח:
טוש"ע שם סעי' ה:
מצי טעין לב"ד הגדול קאזילנא
כג כ ל מיי' שם הלכה ד
מקבלין עדים שלא בפני בעל דין תהי בה
שמתא על שאין פורע החוב:
ב)
טוש"ע שם סעי' ו:
כו'. פירש בה"ג ומצי נתבע
אדרכתא. פסק דין לירד המלוה
ר' יוחנן וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל
כד מ מיי' שם הלכה ה
גליון הש"ס
לאשתמוטי בהכי והיה נראה לומר
לתוך נכסים של לוה וליטלם בשומאה)
דין קיבלה מיניה ר' יוסי בר חנינא גכגון שהיה
טוש"ע שם סעי' ז:
כה נ ס מיי' שם הלכה ד
גמ' הלכתא מקיימי'. עי'
בחובו: שמא תכסיף. קרקעות של
דדוקא נתבע יכול לפטור עצמו
הוא חולה או עדיו חולים או שהיו עדיו
טוש"ע שם סעי' ה:
בב"מ דף טו ע"ב ברש"י
מלוה תבור ותפחות מדמיה: מר
בכך אבל לא תובע דאל"כ כל אדם
כו ע פ מיי' פכ"ה מהל'
ד"ה כל מעשה ב"ד וצ"ע:
מבקשין לילך למדינת הים ושלחו לו ולא בא
אחא. זה שמו והיה לו חוב על חבירו
יאמר לחבירו או תן לי מנה או בא
תוס' ד"ה ושלחו לו כו'
סנהדרין הלכה ה סמג
אמר רב יהודה אמר שמואל מקבלין עדים
לאוין רח טוש"ע ח"מ סימן
ולא בא בהדי וכו'. עי'
עמי לב"ד הגדול אבל נראה לר"ת
ולא היה הלוה בעיר: שני וחמישי
ח סעיף ה וסימן יא סעיף
לעיל דף לט ע"א תוד"ה
שלא בפני בעל דין אמר מר עוקבא לדידי
דכ"ש תובע דהשתא נתבע שנראה
בתי דינין קבועים בעיירות תקנת
❖
א [רב אלפס כאן ובמו"ק
ורי"א:
מיפרשא לי מיניה דשמואל כגון דפתחו ליה
עושה ערמה כדי לפטור עצמו ממה
עזרא בפרק מרובה (לעיל דף פב.):
פ"ג דף רפ"ו והתם והכא
ד
גריס אמר רבא]:
שליח דרבנן. שהלך להזמין איש לדין
בדיניה ושלחו ליה ולא אתא אבל לא פתחו
שזה תובעו מצי למימר הכי כ"ש
כז צ מיי' שם הלכה ח
מוסף רש"י
תובע שמתחילה תובע כך ואין נראה
וחזר ואמר לב"ד אינו רוצה לבא:
ליה בדינא מצי א"ל אנא לב"ד הגדול אזילנא
טוש"ע שם סימן יא
ה
מהימנינן ליה כבי תרי. דלא משקר
כמערים ועוד דאפילו לוה דעבד
תהי בה. לשון מריח,
סעיף ד:
אי הכי כי פתחו ליה נמי ו מצי א"ל לב"ד
כח ק מיי' שם הלכה י
כמו בת תיהא דמס'
בבי דינא: פתיחא. שטר שמתא. וכי
לוה לאיש מלוה מצי למימר לב"ד
❖
הגדול אזילנא אמר רבינא כגון דנקט דיסקא
טוש"ע שם סעי' ג:
ע"ז (סו:) כלומר מעיין
הגדול קאזלינא כ"ש מלוה ואע"ג
שרו ליה שמתא לא שרו ליה עד דיהיב
ומחשב לדעת טעמו של
מבית דין הגדול אמר רב מקיימין את השטר
זוזא דפתיחא לספרא: יהבינן זמנא.
דאמר בפרק זה בורר (סנהדרין דף
דבר (ערובין סו.) לשון
שלא בפני בעל דין ור' יוחנן אמר אין
מריח בקנקן כמו (ב"ב
לא: ושם) אמר אמימר הלכתא כופין
מזמנין בעל דין ליום פלוני לדין:
רבינו חננאל
כב.) תהי ליה אקנקניה,
מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין
על פי אשה. ההולכת אצלו לפי
אותו והולך עמו למקום הועד ומסיק
כלומר דייק לה ופריך
בר חמוה דרבי ירמיה טרק
א"ל רב ששת לרבי יוסי בר אבהו אסברה
(לעיל עו:). אדרכתא.
דהני מילי מלוה אבל לוה עבד לאיש
דרכה או ע"פ שכיניו וסמכינן עלייהו
גלי באפיה דרבי ירמיה
שטר פסק דין אנכסי לוה
וכו'. התם הוא דמפקינן
מלוה ולא מ"ל נלך למקום הועד
דעבדין שליחותייהו אי לא אתי
לך טעמיה דרבי יוחנן אמר קרא והועד
1
שבכל מקום שימצאם משלו
מיניה דלא קיימא ליה
בית הועד לאו היינו ב"ד הגדול
מחזקינן באפקרותא ומשמתינן ליה:
בבעליו ולא ישמרנו אמרה תורה יבא בעל
יקחם ומוסרים לו השטר
אחזקה דאבוה אבל היכא
❖
(ב"ב לה:).
אלא דליתיה במתא. שאין אותו פלוני
דאית ליה חזקה דאבוה
דבית הועד היינו מקום ב"ד קבוע
השור ויעמוד על שורו אמר רבא $ הלכתא
ז
לא. פר"ח זצ"ל והכי
אבל יש ב"ד הגדול ממנו בחכמה
עכשיו בעיר שב"ד בה ואמר לשכניו
מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין ואפי'
קיימא לן. תהי בה ר' יוחנן
והילכתא אפילו לוה מצי למימר לב"ד
כשישוב פלוני אמרו לו לבא:
ומי מקבלין עדים שלא
רבינו חננאל (המשך)
עומד וצווח ואי אמר נקיטו לי זימנא עד
בפני בעל דין. פי' תימה.
הגדול קאזלינא אבל לבית הועד לא
אבל
ז"ל שמעי' מינה מאן
ובפר"ח זצ"ל כתב
דמייתינא סהדי ומרענא ליה לשטרא
מצי אמר אלא כופין אותו ודן בעירו:
מקבלין עדים שלא בפני
דקבע זמנא לחבריה
מקיימין
נקטינן ליה אי אתא אתא אי לא אתא נטרינן ליה בה"ב אי לא אתא
את השטר שלא בפני
ח
ט
בעל דין, כגון שהיה
למפרעיה מלוה דאית ליה
הנתבע חולה או היו
עליה ומטא זמניה, לא
בעל דין. פי' בקונט'
כתבינן פתיחא עלויה תשעין יומין תלתין קמאי לא נחתינן לנכסיה
י
העדים חולים ומתיראין
קבעי ליה בי דינא זמנא
אם עדיו מבקשין לילך למדינת הים
(ב) דאמר קא טרח בזוזי וניזוף מציעאי נמי לא נחתינן ליה לנכסיה דאמר
שמא יקרה מקרה בני אדם
אחרינא בתר ההוא זמנא
ואין נראה לר"י דא"כ אמאי נקט
או היו מוכנים לפרש בים
קמא. ואי ס"ד יהבינן ליה
דלמא לא אשכח למיזף וקא טרח ומזבין בתראי נמי לא נחתינן לנכסיה
ושלחו לו לנתבע ולא בא
זמנא אחרינא היכי קאמ'
קיום השטר הא קבלת עדים אמר
דאמר לוקח גופיה קא טרח בזוזי לא אתא כתבינן אדרכתא אניכסיה והני
וכבר פתחו ליה בדיניה
אביי כיון דמטא זמניה
כ
נמי לעיל דבכה"ג מקבלין שלא בפני
מקודם, כי האי גוונא
ולא פרעיה איגלאי מלתא
מילי דאמר אתינא אבל אמר לא אתינא לאלתר כתבינן ל והני מילי במלוה
בעל דין ונראה לר"י דבכל ענין
מקבלין עדים שלא בפני
למפרע דברשות' דמלוה
אבל בפקדון לאלתר כתבינן וכי כתבינן אמקרקעי אבל אמטלטלי לא
בעל דין. והני מילי דנקיט
הוה קאי, ורבא אמ' השת'
קאמר דמקיימין דקיום שטר דרבנן
ההוא דיינא דיסקיא מבית
הוא דקני. אלא לאו ש"מ
דלמא שמיט ואכיל להו מלוה למטלטלי וכי אתי לוה ומייתי סהדי
ועדים החתומים על השטר כמי
דין הגדול, דאי לא נקט
דלא יהבינן ליה זמן למאן
ומרע ליה לשטרא לא משכח מידי למיגבה ואי אית ליה מקרקעי למלוה
שנחקרה עדותן בב"ד דמי ואין צריך
מצי למימר לבית דין
דקבע זמן מתחילה. ועוד
הגדול קאזלינא, עכ"ל.
כתב הרב ז"ל דפלוגתייהו
קיום ומדרבנן הוא דצריך הלכך
כתבינן ולא היא אדרכתא אמטלטלי לא כתבינן אף על גב דאית ליה
מ
ובפי' ר"ח ובספר ישן
דאביי ורבא בדאיתא
מקיימינן שלא בפני בעל דין ורבי
מקרקעי חיישינן שמא תכסיף וכי כתבינן אדרכתא נ מודעינן ליה והני
נמצא כתוב ושלחו לו.
לארעא בידא דמלוה הוא
אמר רבא הילכתא מקיימין
דאי לאו הכי לאביי לא הוי
יוחנן דאמר אין מקיימין סבר דלא
מילי דמיקרב אבל מירחק לא ואי מירחק ואיכא קרובים אי נמי איכא
את השטר שלא בפני בעל
מצי מלוה לזבוני ואקדושי
פלוג רבנן בין קיום שטרות לקבלת
דין ואפילו עומד וצווח.
לההיא ארעא ולרבא לא
שיירתא דאזלי ואתו התם משהינן ליה תריסר ירחי שתא עד דאזלא
עדות והא דקאמר אסברה לך טעמא
פר"ח זצ"ל וכן הלכה. גבי
הוי מצי למקנייה לנפשיה
ואתי שיירתא כי הא דרבינא שהא למר אחא תריסר ירחי שתא עד דאזלא
אלא בבי דינא. שליחא
ב"ח, דאמרי' אביי אמר
דר' יוחנן ה"ק דאפילו בקיום שטרות
דרבנן מהימן כבי תרי הני
למפרע הוא גובה ורבא
ואתייא שיירתא מבי חוזאי ולא היא התם איניש אלימא הוה אי הויא
אית ליה לר' יוחנן יבא בעל השור
מילי לשמתא, אבל
אמ' מכאן ולהבא הוא
מטיא אדרכתא לידיה לא הוה אפשר לאפוקי מיניה אבל הכא לא
ויעמוד על שורו ומיהו רב נמי אית
לפתיחא לא. מאי טעמא,
גובה, ופסקינן הלכת'
כרבא. ואי זבין ליה אתי
ממונא קא מחסר ליה.
נטרינן ליה אלא עד דאזיל שליחא בתלתא בשבתא ואתא בארבעה
ליה בעלמא יבא בעל השור כו':
ס
מלוה וטריף אע"ג דלית
פירוש, דבעי למיהב
עד
ליה למלוה רשות' לזבוני דאזיל שליח בתלתא בשבתא.
בשבתא ולחמשא בשבתא קאי בדיניה אמר רבינא האי שלוחא דרבנן
לספרא פשיטי ולממונא
ע
דמסתמא בשני דנהו:
אלא עד דימטי זמניה, ואי
בעינן תרי סהדי, ולכך
מהימנינן ליה כבי תרי וה"מ לשמתא אבל לפתיחא כיון דממונא קא מחסר
פ
דקבעי למיתב זוזא לפתיחא.
זבין מלוה מקמי דימטא
נקראת פתיחא דהא
ליה דקא בעי ליה למיתב ליה זוזי לספרא
לא אמר רבינא יהבינן זימנא
זמניה לא הוי זביניה זביני
כתבינן עלה בתחילה,
צ
ק
כשקורעין אותה משלם
דלזמניה הוא דקני לה
ואח"כ השמתא דהיא
אפומא דאיתתא
ואפומא דשיבבי ולא
אמרן אלא דליתיה במתא
הוא שכר הסופר:
לארעא. כתב עלה ר"ח
אחרמתא והיא יותר
אבל
חמורה ממנה, ואח"כ
ומר
אדרכתא הרשאה למיפרע מנכסיה.