הגוזל
ומאכיל
פרק
עשירי
בבא
קמא
קיג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומר
ל) סבר דבר שאין מתכוין מותר. ושרי אפי' ללבוש והא נמי
אבל איתיה במתא
לא. משמתינן ליה דהנהו איתתא
ושיבבי
כט א מיי' פ' כה מהל'
א) [צ"ל אשי], ב) [צ"ל
לא עבדי שליחותם: דאמרי שליחא דבי דינא אשכחיה ואמר ליה.
(ג) דתניא מוכרי כסות מוכרין כדרכן ומוקי בבמה מדליקין
חייבין], ג) [לעיל קיא: לקמן
סנהדרין הל' י
קיד:], ד) גיטין י: נדרים
טוש"ע ח"מ סי' יא סעי' ג
אלא משדרינן ליה עוד שליחות אחרינא בתריה: ולא אמרן אלא
(שבת דף כט: ושם) כרבי שמעון דשרי דבר שאין מתכוין התם
כח. ב"ב נד: נה., ה) כלאים
בהג"ה:
דלא חליף אבבא דבי דינא. כי אתי ההוא פלוני לביתיה לית ליה
נמי שרי אף ללבוש ולא שישאם דוקא על כתיפיו:
ל ב ג מיי' פכ"ה מהל'
פ"ט מ"ב, ו) [ע' תוס'
אין פורטין לא מתיבת המוכסין.
אורחא לבבא דבי דינא אבל חליף
זבחים צא: ד"ה הא ר'
סנהדרין הלכה י סמג
יהודה], ז) גרסינן במס'
עשין רח טוש"ע שם ס"ג:
אבבא דבי דינא לא סמכינן אשיבבי
לרבנן דאמרי סתם גזילה
אבל איתיה במתא לא דאמרינן אימר לא
א
לא ד ה מיי' שם הל' ח
שמחות פ"ב הלכה ט'
דאמרי בי דינא אמרי ליה: אישתלי.
לא הוי יאוש בעלים א"ש ומ"מ קתני
אמרו ליה דאמרי אשכחינהו שליחא דב"ד
הגונב את המכס ה"ז שופך
טוש"ע שם סעי' ד:
לב ו ז מיי' שם סמג שם
דמים ולא שופך דמים בלבד
דנותן דינר ויחזיר לו השאר הואיל
שכחו שליחותם קודם ששב אותו
ואמר ליה ולא אמרן אלא דלא חליף אבבא
ב
טוש"ע שם סעי' א:
אלא כאלו עובד ע"ז ומגלה
פלוני לביתו: עד דאתא לבי דינא
ואין ידוע בברור שהם של גזל ור"ש
לג ח ט י מיי' שם הל' ט
עריות ומחלל שבתות,
דבי דינא אבל חליף אבבא דבי דינא לא
לא קרעינא ליה. ואע"ג דאמר
נמי דאמר סתם גזילה הוי יאוש
ח) נדרים כז:, ט) [בס"א:
סמג שם טוש"ע ח"מ
אמרי אשכחוה בי דינא ואמרי ליה ולא
ג
ישראל וגוי], י) [מניסן
סי' ה סעי' א ב:
אתינא אתינא: עד דלא ציית לבי
בעלים דהשתא ה"ל יאוש ושינוי
לד כ ל (מיי' שם) טוש"ע
לבתר ניסן כצ"ל], כ) בס"א:
אמרן אלא דאתי ביומיה אבל לא אתי ביומיה
דינא. שאמרו [לו] צא תן לו ולא
רשות מ"מ אין פורטין משום דדבר
שהוא נכרי, ל) שייך אחר
שם סעי' ב בהג"ה:
לא אימא אישתלויי אשתלי אמר רבא האי
קיים: עד דציית דינא. ויפרע לו:
לה מ נ ס מיי' פ"ה
מגונה הוא דתיבה וכיס מיוחדת
ד"ה אין פורטין, מ) בס"א:
ד
כשהשרים, נ) וכ"ז דוקא
מהל' גזילה הל' ט
לא מקרעינן ליה. ואע"ג דאמר
מאן דכתיב עליה פתיחא על דלא אתי
להצניע שם גזילות שלהם ודרכו כל
להנצל מן האנסים אבל
ועיין מ"מ סמג עשין עג
פרענא: ולא היא כיון דאמר
שעה להניח שם:
לדינא עד דאתי לדינא לא מקרעינן ליה על
בלא"ה אסור לגנוב דעת
טוש"ע ח"מ סי' שסט
נודרין
להרגים. בנדרים (דף
דצייתנא קרענא. לאלתר דדלמא
הבריות ח"ו כל שהוא אפי'
ס"ד:
דלא ציית לדינא עד דציית לא מקרעינן ליה
❖
לו ע מיי' שם הלכה יא
שלא בשעת נדר,
לית ליה זוזי השתא וטרח אבל
כח.) מפרש דאמר בשפתיו
ולא היא כיון דאמר צייתנא קרעינן ליה:
טוש"ע שם סעי' ב
ה
באתא לדינא כל כמה דלא אתי
סתם יאסרו כל פירות שבעולם עלי
וסעי' ז ח ט:
אמר רב חסדא ו קובעים זמן שני וחמישי
לז פ צ מיי' שם טוש"ע
אפקרותא הוא: קובעין זמן. ליום
אם אינם של תרומה ומחשב בלבו
תורה אור השלם
ושני זמנא וזמנא בתר זמנא ולמחר כתבינן
שם סעיף ו:
שני בשבת ואם לא יבא מזמנין אותו
היום דאין נאסר אלא אותו יום
לח ק מיי' פ"י מהל'
1. תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד
רב א) אסי איקלע בי רב כהנא חזא ההיא
ליום חמישי ואם לא יבא מזמנין אותו
בלבד ואע"ג דדברים שבלב אין דברים
כלאים הלכה יח סמג
הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף
איתתא דאזמנה לדינא בפניא ובצפרא כתיב
ליום שני ועד למחר לא כתבינן
משום אונסא שרו ליה הכי מפרש
לאוין רטו טוש"ע י"ד סי'
משלי ט ט
לֶקַח:
2. אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה
שא סעי' ה:
פתיחא שכל היום ממתינין שמא
התם וה"ה שיכול לחשוב בלבו שעה
עלה פתיחא א"ל לא סבר לה מר להא דאמר
לט ר מיי' פ"ה מהל'
תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו
יבא: לא יהבינן זימנא ביומי ניסן.
אחת או רגע וכן נוהגים כשהאנסיםמ)
❖
רב חסדא קובעין זמן שני וחמישי ושני א"ל
גזילה הלכה יא סמג
יִגְאָלֶנּוּ: ויקרא כה מח
עשין עג טוש"ע ח"מ סי'
אין מזמנין אדם לדין בניסן ובתשרי
מדירים היהודים הדרים תחתיהם שלא
ה"מ גברא דאניס וליתיה במתא אבל
ז
שסט סעי' ו:
שהן זמן קציר ובציר: אבל י) לבתר
יצאו לדור בעיר אחרת יכולין לידור
מ ש ת א מיי' פ"ג מהל'
איתתא כיון דאיתה במתא ולא אתיא מורדת
הגהות הב"ח
ניסן. שולחים שיבא ביום פלוני
סתם שלא יצאו ובלבם יחשבו היום
שבועות הל' א ב ופ"ד
היא: אמר רב יהודה לא יהבינא זמנא
(א) גמ' דמתני לה אהא
ח
מה' נדרים הל' א סמג
באייר: לבני כלה בכלה. באין לשמוע
ואפי' הוא מפרש בשפתיו שלא יצא
לאוין רמב טוש"ע יו"ד סי'
נודרין וכו' של תרומה
לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי לא במעלי
הדרשה בכל שבת אין אומרים
ממנו כל ימי חייו יכול להערים ולחשוב
אע"פ שאינה של
רלב סעי' יד:
יומא טבא ולא במעלי שבתא אבל מניסן
מא ב מיי' פ"ה מהל'
לו בא ביום שני לדין דממנע ולא
בלבו שום תנאי ואם מבטל בשפתיו
תרומה שהיא של בית
ט
מלך אע"פ שאינה של
גזילה הל' יא סמג
אתי לכלה: בריגלא. באין לשמוע
לבתר יומי ניסן וביומי תשרי לבתר תשרי
בלחש כ"ש דהוי ביטול גמור נ):
מלך: (ב) רש"י ד"ה דינא
שם ועשין עג טוש"ע שם
הלכות הרגל קודם הרגל ל' יום:
שלא וטוש"ע ח"מ סי' שסט
קבעינן י ממעלי שבתא לבתר מעלי שבתא
וכו' אין זה גזלן:
כי אתו. תובעין לקמיה דרב נחמן
(ג) תוספות ד"ה ומר וכו'
סעי' ו:
לא קבעינן מאי טעמא בעבידתיה דשבתא טריד אמר רב נחמן כ לא יהבינן
מב ג מיי' פ"י מהל'
והא נמי דתנן בפ' בתרא
ביום כלה להזמין בעלי דינין לדין:
❖
זמנא לא לבני כלה בכלה ולא לבני ריגלא בריגלא כי הוו אתו לקמיה דרב
דכלאים מוכרי כסות:
מלכים הל' יב:
אמר להו וכי לדידכו כנופייכו.
מג ד מיי' פ"א מהל'
נחמן אמר להו וכי לדידכו כנופייכו ל והאידנא דאיכא רמאי חיישינן: אם
לצורך דינכם הקהלתי אתכם: מטה
גזילה הלכה ב ופ"א
היה דבר שיש בו אחריות חייב לשלם: מתני ליה רבי לר"ש בריה לא
מהל' גניבה ה"א סמג
ב)
ג)
ושלחן מהו. כיון דמידי דקאי בגו
גליון הש"ס
עשין עד טוש"ע ח"מ סי'
דבר שיש בו אחריות ממש אלא אפילו פרה וחורש בה חמור ומחמר אחריו
ביתא הוא ולא מתחזי לעלמא כי פרה
גמ' א"ל תן לחכם וכו'.
שמח סעי' ב וסי' שנט
מתני' מ ❖
חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן בעי מיניה רב כהנא מרב מטה ומיסב עליה
סעי' א:
עירובין סה ע"ב:
וחמור וליכא זילותא דאבוהון או
שם אסור להבריח. עיין
דלמא כיון דנפקי ועיילי אינשי
שולחן ואוכל עליו מהו $ אמר לו תן לחכם ויחכם עוד:
אין פורטין
1
פסחים דף קיב ע"ב:
לביתייהו וחזו להו איכא זילותא:
שם דמ"ס דבר שאין
הגהות מהר"ב
לא מתיבת המוכסין ולא מכיס של גבאין ואין נוטלין מהם צדקה אבל נוטל
נ
מתכוין מותר. זבחים צא
הוא מתוך ביתו או מן השוק: גמ' תנא אבל נותן לו דינר ונותן לו את
ויחכם עוד. כפרה וחמור כן מטה
רנשבורג
❖
ס
ע"ב תוד"ה הא ר"י:
ושלחן: מתני' אין פורטין. להחליף
א] גמ' דתניא אסור
השאר: ומוכסין ד) והאמר שמואל ע דינא דמלכותא דינא אמר רב חנינא בר
סלעים בפרוטות מיד מוכסים ליטול
להבריח בהם כצ"ל. וכ"ה
כהנא אמר שמואל במוכס שאין לו קצבה דבי ר' ינאי אמרי במוכס
פ
צ
ברי"ף ור"ל בכלאים
הפרוטות מתיבתן שנותנין בה מעות
שיטה מקובצת
ובנימוקי יוסף הגירסא
העומד מאליו איכא דמתני לה אהא ה) ק לא ילבש אדם כלאים אפי' על גבי
המכס וכן מכיס של גבאי המכס
בו וכן בדר' עקיבא
א] כתב הרב המאירי ז"ל
עשרה בגדים להבריח בו את המכס מתני' דלא כר"ע דתניא $ אסור להבריח
שגובה כסף גולגולת וארנונא לפי
ויעו"ש בנ"י דגריס להדיא
א] ר
וזה דוקא בכנענים עובדי
בלשון הת"ק תניא אסור
אלילים אנסים שאינם
שהן של גזל: מתוך ביתו. של מוכס
את המכס ר"ש אומר משום ר"ע מותר להבריח את המכס בשלמא לענין
ו)
ז)
ללבוש עשרה בגדים כלאים
גדורים בדרכי הדתות כו'
ממעות שלו: או מן השוק. אם יש
כלאים בהא קמיפלגי $
דמר סבר דבר שאין מתכוין מותר ומר סבר דבר
זה על זה להבריח בו
(ועי' לעיל דף ל"ח ע"א
לו מעות בשוק שאין לוקח מתיבת
את המכס וכ"כ הרא"ש
מה שמובא שם בשיטה
שאין מתכוין אסור אלא להבריח בו את המכס מי שרי והאמר שמואל דינא
המכס: גמ' אבל נותן לו דינר.
וכן נלע"ד שהיתה גירסת
מקובצת בזה) אבל באותן
דמלכותא דינא א"ר חנינא בר כהנא אמר שמואל במוכס שאין לו קצבה דבי
התוס' בזבחים דף צא ע"ב
הגדורים בדרכי הדתות לא
היה חייב לו פרוטות למוכס מן
ד"ה הא ר"י ויעוש"ה
נאמר כן אלא אם באו
ר' ינאי אמרי במוכס העומד מאליו ואיכא דמתני (א) אהא ח) ש נודרין להרגין
ולשון סוגיין בשלמא לעניין
המכס בשוה חצי דינר ואין לו
לפנינו לדין אין מעבירין
ולחרמין ולמוכסין שהיא של תרומה שהיא של בית מלך אע"פ שאינה
כלאים וכו' הכי מוכח וע'
להם את הדרך כמלא מחט
הפרוטות נותן לו דינר כסף ומקבל
❖
❖
פני יהושע ודו"ק:
אלא יקוב הדין את ההר:
של תרומה אע"פ שאינה של מלך ולמוכסין והאמר שמואל דינא דמלכותא
הימנו פרוטות בשוה חציו מפני
דינא א"ר חנינא בר כהנא אמר שמואל במוכס שאין לו קצבה דבי ר'
שהוא כמציל מידו: דינא דמלכותא
ת
רבינו חננאל
מוסף רש"י
דינא. וזה שקיבל את המכס מן
ינאי אמרי במוכס העומד מאליו רב אשי אמר במוכס כנעני דתניא
א
ב
המלך בדבר קצוב כך וכך לשנה
לא דבר שיש בו
ג ישראל וכנעני אנס ט) שבאו לדין אם אתה יכול לזכהו בדיני ישראל זכהו
ואמר רבא האי מאן
אחריות ממש. לא שגזל
דכתיבא פתיחא עלויה על
אין גזלן: שאין לו קצבה. אלא נוטל
(ב)
ואמור לו כך דינינו בדיני כנענים זכהו ואמור לו כך דינכם ואם לאו באין
קרקע והניחה לפניהן,
דלא אתא לבי דינא וכו'.
ככל חפצו: מאליו. שלא מאת המלך
אלא אפילו פרה כו'.
פר"ח זצ"ל הני כולהו
עליו בעקיפין א] דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר אין באין עליו בעקיפין
אפי' יש לו קצבה: כדי להבריח את
והכל מעידין שהיה דנגזל
דרבא הילכתא נינהו. אמר
מפני קידוש השם ור"ע טעמא דאיכא קידוש השם הא ליכא קידוש השם
חייבין (לעיל קיא:). דינא
רב חסדא קובעין זמן שני
המכס. ואע"פ שאין כוונתו להנאת
דמלכותא. של עכו"ם
וחמישי ושני זימנא וזימנא
באין וגזל כנעני מי שרי והתניא אמר ר' שמעון דבר זה דרש ר"ע כשבא
לבישה אלא להבריח בו בלבישת
כל מסים
וזימנא ובתר זימנא עד
(גיטין י:)
מזפירין מנין לגזל כנעני שהוא אסור ת"ל אחרי נמכר גאולה תהיה לו
כלאים: דינא דמלכותא דינא.
וארנוניות ומנהגות של
ד
למחר לא כתבינן פתיחא
2
משפטי מלכים שרגילים
וכו', ה"מ גברא דלא
שלא
ונמצא שגוזל את המוכס ישראל
להנהיג במלכותא, דינא
שכיח במתא אבל איתתא
זה שקיבל את המכס מיד המלך נכרי בהיתר: נודרין. קונם כל פירות עלי אם אין תבואה
זו של בית המלך: הורגים.
הוא, שכל בני המלכות
דשכיחא במתא דיתבא
רוצחים: חרמים. בעלי תיגרה ומריבה וגוזלי ממון: במוכס שהוא
כנעני אנס . ואין לחוש אם גוזלו היכא דליכא חילול השם שאין
מקבלים עליהם מרצונם
כ)
ולא אתיא מורדת היא.
חוקי המלך ומשפטיו והלכך
פר"ח זצ"ל, וכן כל שהוא
מבין שזה מכזב: באין עליו בעקיפין. בחכמה עד שפוטרין את
הישראל: אחרי נמכר. בעבד עברי
הנמכר לנכרי בשוק משתעי:
דין גמור הוא ואין למחזיק
כיוצא בה לאלתר הוי
שלא בממון חבירו על פי חוק
מורד וכתבין עליה פתיחא
המלך הנהוג בעיר משום גזל (רשב"ם ב"ב נד:). נודרין להרגין. שהוא הורג על עסקי ממון, שאם בא להורגו יכול לדור על זה
לאלתר. תנן לא ילבוש אדם כלאים אפילו על גבי י' מלבושין להבריח בו את המכס, במקום שישר' נותנין מכס וגוים אין
שהוא של תרומה ויאמר נדר זה עלי אם אינו של תרומה, אף על פי שאינו של תרומה, כדי שלא יטלם, לפי שיש חיוב מיתה לזו,
נותנין. ר' שמעון אומר משום ר' עקיב' מות' להבריח בו את המכ'. בשלמ' לענין כלאים בהא פליגי דתנא קמא סבר דבר
והנדר מותר והיינו נמי נדרי אונסין (נדרים כז:). ולחרמין. שהוא לסטים בעלמא שאינו הורג (שם). ולמוכסין. נוטל מכס המלך
שאין מתכווין אסור ור' שמעון סבר דבר שאין מתכוין מותר. מהכא שמעי' דכל דבר שאין מתכוין מותר דקאמר ר' שמעון
ורוצה ליטול פירותיו בעל כרחו (שם). אף על פי שאינה של תרומה. יכול לידור שהן של תרומה כדי שלא יטלם (שם).
בכ"מ, משום ר' עקיבא קאמ'. להבריח בו את המכס, פי' כדי שיראה כי מבגדי מלבושו הוא ולא מבגדי סחורה פר"ח. והא
דתנן נודרין להרגים ולחרמים כול'. מפורש במקומו כי נודר יאסרו כל פירות שבעולם עליו מחשב בלבו הי ומוציא בשפתיו
סתם, אע"ג דקימא לן דברים שבלב אינן דברים, לגבי אנסין איפשר דלא עקר לנידריה כי האי גונא שרו ליה רבנן. רבי עקיבא אומר אין באין עליו בעקיפין. פי' בערמומיות.