קיג:
הגוזל
ומאכיל פרק
עשירי בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שלא ימשכנו ויצא כו'. והני תנאי דפרק המקבל (ב"מ דף קיא:
שלא ימשכנו ויצא. כלומר שלא יוציאוהו בית
דין מיד הכותי
מד א מיי' פ"ז מהל'
א) קדושין כ. ב"מ עא.
אלא בגאולה: יגלום. יכול יניח את הכנעני לכפול ולהוסיף
ושם) דסברי דגזל הכנעני מותר מוקמי לה להאי קרא
[ערכין ל:], ב) [יבמות
גניבה הל' ח סמג
מו.], ג) לפי שנהגו
לאוין קנב:
ולתבוע מה שלא נתן: גר תושב. אין עובד ע"ז ואוכל נבילות:
לדרשה אחריתי:
מה ב טוש"ע ח"מ סי'
הכנענים מנהג הפקר
יכול
יגלום עליו. פי' בקונטרס יכול יניח (ד) הכנעני לכפול ולהוסיף
ולא לך אלא לגר. בקדושין
היא (ד' כ.) ובערכין (דף ל:) כמה
שמח סעי' ב בהג"ה:
בקניני אחרים. לכן מדדו
מו ג מיי' פ"ב מהל'
על הלואתו לתבוע מה
קשה אבקה של שביעית אדם
להם במדתם ודנום כדיניהם
נזירות הל' יח:
(ועי' לעיל דף ל"ח ע"א
שלא נתן ותימה לר"י דאמאי אצטריך
שנושא ונותן בפירות שביעית סוף
שלא ימשכנו ויצא יכול יגלום עליו ת"ל
מז ד ה מיי' פי"א מהל'
מה שמובא שם בשיטה
קרא להכי דאטו יפסיד ויניח את
מוכר את עצמו שנאמר כ) ונמכר לך
מקובצת), ד) קדושין טז.
1וחשב עם קונהו $ אידקדק עם קונהו אמר רב
גזלה ואבדה הלכה ג
כח., ה) [ב"מ פז: בכורות
סמג עשין עד טוש"ע ח"מ
הכנעני להטעות את עצמו ונראה לר"י
לא לך אלא לכנעני כו' ולע"ז עצמה
יוסף
לא קשיא הא בכנעני הא בגר תושב
יג:], ו) שיש גם לו כמוך
סי' רסו סעי' א:
דה"פ יכול יגלום עליו שיטעה את
לחטוב עצים ולשאוב מים ואכולהו
מח ו ז מיי' שם הלכה ד
נמוסים ומשפטים צדיקים
אמר ליה אביי והא תרוייהו גבי הדדי כתיבי
הכנעני ויתן לו פחות ממה שנתן לו
קאי גאולה תהיה לו אלמא גזל
ה סמג שם טוח"מ
בדברים שבין אדם לחבירו,
לא
לך אלא לגר שנאמר לגר ולא לגר
א)
ז) שנוהגים הפקר בקניני
2
סימן שמח וש"ע שם סעי'
כנעני אסור: בהפקעת הלוואתו. שאין
ת"ל וחשב עם קונהו וכן פי' בערוך
אחרים, ח) [ב"מ ב. כז.],
ב בהג"ה:
צדק אלא לגר תושב שנאמר לגר תושב
בערך גלם אע"ג דטעות כנעני היהנ)
גזל ממש שרי ג) כי ליכא חילול
מט ח ט י מיי' פ"ה שם
ט) לפי שנצמדו הכותים
משפחת גר זה העובד כוכבים כשהוא
השם ל) ולהבריח המכס הוי כהפקעת
מותר אסור להטעותו במקום שהכנעני
ב)
הלכה יד והל' טו
לאלילי ז' אומות ולמנהגיהם
והל' יז סמג עשין עג
לכן דנום בדיני ממונות כדין
הלואתו: הפקעת הלואתו הוא. שהלוהו
אומר או לעקר זה הנמכר לעבודת כוכבים
יודע שגוזל ועושה עצמו כלא ידע:
ז' אומות, י) [גי' הערוך
סעי' ב: הכי קאמינא אי דכותי נינהו.
טוש"ע ח"מ סי' שסט
על עבודתו ואפי' הכי אמר ר' עקיבא
אלא אמר רבא לא קשיא כאן בגזילו וכאן
ערך בלר ג' וה"מ בבולרא
נ כ מיי' שם הלכה יב
לא יצא על כרחו: גופו קנוי. כל שש
נראה לר"י שכן היה דעתו
פירוש יבול הארץ כלומר
ב בהפקעת הלוואתו ג) א"ל אביי עבד עברי
מס הארץ], כ) [ויקרא כה],
טוש"ע שם סעי' ז:
שנים ונמצא שגזלו ממש: טעותו.
מתחילה כמו שהשיב להכותי ולא כמו
הפקעת הלוואתו הוא רבא לטעמיה דאמר
נא ל טור ח"מ שם:
ל) בס"א נוסף: כגון היכא
ד)
שהיה הכותי סובר דא"כ היה סובר
היה חייב לו לישראל וטעה
נב מ מיי' שם ופ"ח מהל'
דטען ליה ליורש נתתי לאביך
רבא $ ג עבד עברי גופו קנוי אמר רב ביבי
בחשבון מ) דליכא חילול השם: לקנא
דגזל הכותי מותר דאין חילוק בין
חובל ומזיק הלכה ו
ומת דלא ידע נכרי בהדיא
בר גידל אמר ר"ש חסידא גזל כנעני
דמשקר, מ) בס"א נוסף: או
סמג שם טוש"ע שם וסי'
ה)
דדהבא במר דפרזלא. מזרק
גניבה לגזילה דבגניבה איכא (ה) חילול
שהבליעו, נ) בס"א ליתא:
קכח סעי' ב וסימן שפח
אסור ד אבידתו מותרת ג) גזילו אסור דאמר רב
השם כשידע לבסוף וכל הנך שמעתא
של זהב בחזקת של נחושת:
❖
סעי' ו:
היה,
נג נ מיי' שם וע' בהגהות
הונא מנין לגזל הכנעני שהוא אסור שנאמר
ואיבלע ליה זוזא. ועוד טעות
לא אייתי אלא הנהו דאסרי גזל
מיימוני שם סמג שם
כנעני ולא מייתי תנאי דהמקבל
אחרת שעיכב זוז מדמיו והטעהו
ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן
3
טוש"ע שם סי' קכח סעי'
(שם) דשרי: היכי מייאשי.
תורה אור השלם
בחשבון שלקח ג' במקום ד':
לך בזמן שהן מסורים בידך ולא בזמן שאינם
ב (בהג"ה):
נד ס מיי' פ"ו מהל' ת"ת
1. וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ מִשְּׁנַת
ואמר. רב כהנא לכותי חזי דעלך
היה להם לתבוע בדין את כל אדם
מסורין בידך אבידתו מותרת דאמר רב
בהלכות קטנות הלכה
הִמָּכְרוֹ לוֹ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל
העוברים עליהם אלא ודאי לכך
סמיכנא אינו מונה אותם כדי
יד סי' ט סמג עשין קז
חמא בר גורי' אמר רב מנין לאבידת הכנעני
וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ
מתייאשים לפי שבדין אין משלמין
להוציא עצמו מן החשד. ל"א
טוש"ע ח"מ סי' כח סעי'
בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִיר
שהיא מותרת שנאמר לכל אבדת אחיך
4
ג וטוש"ע י"ד סי' שלד
יִהְיֶה עִמּוֹ: ויקרא כה נ
להם כלום משום דדינא דמלכותא
כותי א"ל לרב כהנא חזי דעלך
❖
2. וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר
סעי' מג:
לאחיך ו) אתה מחזיר ואי אתה מחזיר ז) לכנעני
סמיכנא זו שמעתי: לצלחא. לבקע:
דינא ובקונטרס פי' היכי מייאשי
וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ
ואימא הני מילי היכא דלא אתי לידיה דלא
מעיקרו. פסקית של צד העיקר
כלומר מי הוי יאוש והא יאוש כדי
עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב
קח לצרכי שהן עבים: דכותי
הוא ולא קני דאין כאן שינוי רשות
מחייב לאהדורי בתרה אבל היכא דאתי לידיה
עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת
הגהות הגר"א
ויקרא כה מז
גֵּר:
מניינא ידע. מנין הפסקים מנה
שהרי הן מונחים ברשות הרבים
אימא ליהדרה ח)אמר רבינא 4ומצאתה דאתאי
[א] גמרא (ולא תבעו
3. וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל
❖
ושינוי מעשה נמי ליכא דהשתא נמי
אבל לא נתן עיניו כמה דקים
מיניה) תא"מ:
הָעַמִּים אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
לידיה משמע: תניא ר' פנחס בן יאיר אומר
נֹתֵן לָךְ לֹא תָחֹס עֵינְךָ
יש וכמה גסים יש: שיבשא.
הוי גובי דדיקלי מיקרו כדאמר
במקום שיש חילול השם אפי' אבידתו אסור
ה
עֲלֵיהֶם וְלֹא תַעֲבֹד אֶת
זמורות: קטופי. אשכולות: היכי
לעיל בהגוזל קמא (דף צו. ושם):
אֱלֹהֵיהֶם כִּי מוֹקֵשׁ הוּא
אמר שמואל טעותו מותרת כי הא
מוסף רש"י
ג)
ו
מיאשי. כלומר מי הוי יאוש
ולא
דברים ז טז
לָךְ:
דשמואל זבן מכותי לקנא דדהבא במר
4. וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן
שנאמר לגר. פרשה
ט)
הא יאוש כדי הוי (א) ואין כאן שנוי
אחרת היא הסמוכה לנמכר
תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן
דפרזלא בד' זוזי ואבלע ליה חד זוזא רב כהנא זבן מכותי מאה ועשרים חביתא
רשות שברה"ר הן ושינוי מעשה נמי
לך וכי תשיג יד גר
תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ
במאה ואבלע ליה חד זוזא אמר ליה חזי דעלך קא סמיכנא רבינא זבן דיקלא
ותושב עמך וגו' (קדושין
ליכא דהשתא נמי גובא דדיקלא
אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ
ז
כ.) ורישא דברייתא במסכת
וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל
מקרו: והא לא עבדי שליחותיה
הוא וכותי לצלחא א"ל לשמעיה קדם ואייתי מעיקרו דכותי מניינא ידע רב
❖
ערכין (ל:) בא וראה
לְהִתְעַלֵּם: דברים כב ג
כדקאמר מלכא. ואשתכח דלאו דינא
אשי הוה קאזיל באורחא חזא שיבשא דגופנא בפרדיסא ותלי בה קיטופי
כמה קשה אבקה של
שביעית, אדם נושא ונותן
דמלכותא הוא ואמאי עברינן עלייהו:
דעינבי אמר ליה לשמעיה $ זיל חזי אי דכותי נינהו אייתי אי דישראל נינהו לא
בפירות שביעית סוף מוכר
הגהות הב"ח
ולא טרח. אין עליו לטרוח וליקח
מטלטליו כו' עד לא באת
אייתי לי שמע ההוא כותי דהוה יתיב בפרדיסא אמר ליה דכותי שרי א"ל
מזה אחד ומזה אחד: באגא. בקעה:
(א) רש"י ד"ה היכי מיאשי
לידו עד שמוכר עצמו
כותי שקיל דמי ישראל לא שקיל דמי גופא אמר שמואל דינא דמלכותא
ח
וכו' דאין כאן וכו' נמי
שנאמר ונמכר לך ולא
דמשתכח בבי דרי. היו ארבעה שותפין
גובי. נ"ב ע"ל דף צו
לך אלא לגר (ב"מ עא.).
דינא אמר רבא תדע ט דקטלי דיקלי וגשרי גישרי ועברינן עלייהו א"ל אביי
בגורן והביאו שלשה חלקן בביתן
ע"א: (ב) ד"ה והני מילי
זה הנמכר לעבודת
ודלמא משום דאייאוש להו מינייהו מרייהו אמר ליה אי לא דינא דמלכותא
והרביעי' נמצא בגורן: פרע מנתא
כוכבים. שהיה נעשה
דבורלא ארעא כצ"ל ותיבת
אברול נמחק: (ג) ד"ה אבל
משרת לעבודת כוכבים
דמלכא. בשביל כולם ולכשיבאו
דינא היכי מייאשי והא לא קא עבדי כדאמר מלכא מלכא אמר זילו וקטלו
וכו' חליף הואיל דהגבאי
לחטוב עצים ולשאוב מים
חביריו אין יכולין לומר שלך היה
מכל באגי ואינהו אזלו וקטלו מחד באגא י שלוחא דמלכא כמלכא ולא
כבר וכו' משנה שעברה:
(ערכין ל: וכעי"ז ב"מ עא.).
(ד) תוס' ד"ה יכול וכו'
ולא שלנו ואם גבאי זה ישראל הוא
עבד עברי גופו קנוי.
טרח ואינהו אפסיד אנפשייהו דאיבעי להו דאינקוט מכוליה באגי ומשקל
יניח את הכנעני: (ד) ד"ה
עד שיגיעו ימי חיפושו
שקנה מן המלך את המס אין כאן
דמי אמר רבא מאן דמשתכח בבי דרי פרע מנתא דמלכא וה"מ שותפא
. ומצאתה.
הכי וכו' דבגניבה איכא
כ
(קדושין טז.)
משום גזל דדינא דמלכותא דינא
❖
נמי חילול:
שתהא קרויה מציאה,
ל אבל אריסא אריסותיה הוא דקא מפיק ואמר רבא מ בר מתא אבר מתא
דאתאי לידיה משמע.
ואם כותי הוא מותר לקנות ממנו:
מיעבט וה"מ דברלא ארעא וכרגא דהאי שתא אבל שתא דחליף הואיל
ואפילו הכי אחיך ולא עובד
י)
נ
אריסותיה מפיק. דאין לו חלק
כוכבים, ולמדך שאבידת
גליון הש"ס
ואפייס מלכא חליף ואמר רבא הני דדיירי דרי בתוך התחום אסור ליקח
בגופו של קרקע ואין עליו לפרוע
כנעני מותרת ולא תימא
גמ' ידקדק עם קונהו. עיין
מהן מאי טעמא משום דמערבא חיותא דמתא בהדייהו חוץ לתחום
כי אמעוט אבידת כנעני
חלק בעל הבית ולענין זבוני לא
מלטרוח אחריה אמעוט
פי' המשניות להרמב"ם
מזבנינן מיניה דגזל הוא מה שנטלו
מותר ליקח מהם אמר רבינא אם היו בעלים מרדפים אחריהם אפילו חוץ
פי"ב מ"ז דכלים: שם עבד
אבל אי נקטה חייב לאהדורה
❖
מן האריס: בר מתא אבר מתא
עברי גופו קנוי. עיין
(ב"מ כז. וכעי"ז שם ב.).
לתחום אסור מכריז רבא ואיתימא רב הונא דסלקין לעילא ודנחתין לתתא ס האי
יבמות דף מו ע"א ובנ"י
מיעבט. רשות ביד ישראל גבאי
בר ישראל דידע סהדותא לכותי ולא תבעו מיניה ואזל ואסהיד ליה בדיני
שם: שם זיל חזי אי
[א]
המלך למשכן בן העיר על מס
דכותי. עיין בב"מ דף מח
דכותי על ישראל חבריה משמתינן ליה מאי טעמא
דאינהו מפקי ממונא
רבינו חננאל
בן עיר חבירו דדינא דמלכותא דינא:
ע"א תוס' ד"ה נתנה
אפומא
❖
לסיטון:
מניין לגזל גוי שאסור
והני מילי דבורלא. (ב) אברול ארעא
שנאמר אחרי נמכר גאולה
מס קרקע שאכל פירות: וכרגא. כסף גולגולת דשתא דא:
אבל שתא דחליף חליף. (ג) והוא הגבאי
כבר פרע למלך
תהיה לו, שלא ימשכנו
כל קצבה שקיבל עליו שנה שעברה ומעתה המס שלו ולו אין כח למשכן את זה על חבירו: דדיירי דרי. עכו"ם שיש להם
ויצא. פי' לא ימשוך עבד
רבינו חננאל (המשך)
עבדי מביתו של גוי בכח.
בהמות ומזבלין מהן שדות בשכר: אסור ליקח מהן. בהמה שמא נתחברה עם בהמותיהם של ישראל ושל בני ישראל הוא:
יכול יגלום עליו, תלמוד
ראובן חייב למלוה שלו,
אפומא גוי או ישראל, והלך אותו
לומר וחשב עם קונהו
ידקדק עם קונהו. פירוש, יכול יגלום החשבון ויטעהו, תלמוד לומר וחשב. אמר רב ביבי בר גוזלא אמר ר' שמעון חסידא
המלוה ותפס את שמעון בן עירו ומשכנו בעבור ראובן, והלך שמעון ונתפשר עם זה המלוה ונתן לו כסף או משכון, אין
גזל גוי אסור, אבידתו מותרת. גזילו אסור כדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב מנין לגזל גוי שהוא אסור שנאמר
הראובן חייב לשמעון כלום כי המלוה הזה שלא כדין תפס את שמעון, אלא בארנון ובגולגולת, פירוש אלא אם כן תפסו
גבאי המלך את שמעון בעבור ראובן בן עירו שהיה חייב אותו ראובן ארנון או גולגולת, פירוש מס קרקע שאכל פירותיה
ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך, בזמן שמסורין בידך ולא בזמן שאין מסורין בידך. אבידתו מותרת כי
הא דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב מנין לאבידת גוי שהיא מותרת שנאמר וכן תעשה לכל אבידת אחיך, ולא אבידת
או כסף גולגולת. ורב אמר אפילו היה חייב ראובן שאר חוב ותפס המלוה את שמעון בעבורו, יכול לומר, שמעון, את שרי
עביטיך מינאי, וחייב ראובן לפרוע לשמעון כמה שנתפשר עם המלוה. ומסיים עלה דרב פרק שני דייני גזירות, חייליה
גוי. תניא ר' פנחס בן יאיר אומר במקום שיש חילול ה' אף אבידתו אסורה. פר"ח זצ"ל מסקנא דשמעתין גזל הגוי בזמן
הזה אסור. שמואל זבן לקנא דדהבא במר דפויזא מההוא גוי, ואבלע ליה זוזא וכו'. פר"ח זצ"ל ואבלע ליה זוזא נתן לו
דרב מן הדא, הגוזל את השדה ונטלוה מסיקין אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר ולא שמע דמר ר' יוחנן
זוזא יתירה, כדי שיאמר הגוי בדעתו הטעיתי הקונה בכסף, וימהר לילך ולא ידקדק מה מכר. שמואל זבן לקנא דדהבא
קנס קנסו בגזלן. ולקמן בירושלמי היא אמר ר' יוחנן והלא אמרו קרקע אינה נגזלת ולמה אמרו חייב להעמיד לו שדה
בכלל דפליזא. פירוש ספל של זהב מכלל של נחושת מוצהב ואבלע ליה חד זוזא ונתן לו ה' בד' להתראות כמו שטעה
אחר, קנס קנסוהו. הילכך ר' יהושע בן לוי ור' יוחנן תרוייהו פליגי אדרב, הילכך ליתא לדרב וקיימא לן כר' יהושע בן
וימהר הגוי לילך. וכן פירש רבינו חננאל ז"ל, וז"ל, שמואל קנה ספל של זהב מגוי בחזקת שהיא פליזא. פי' נחשת מוזהב
לוי. הילכך אם ראובן חייב למלוה, גוי או ישראל, והלך אותו המלוה ותפש את שמעון בן עירו של ראובן, ונתפשר עמו
שמעון ונתן לו כסף או משכון, אין הראובן חייב לשמעון כלום. אבל אם תפשו בעבור ארנון וגולגולת שהיה ראובן חייב
בד' זוזי ואבלע ליה זוזא, נתן לו זוזא יתירה כדי שיאמר הגוי בדעתו הטעיתי הקונה בכסף וימהר לילך ולא ידקדק מה
לגבאי המלך ופרע שמעון בעבורו, חייב ראובן לפרוע לשמעון. וזה לשון רבנו חננאל ז"ל, אבל אם עברה השנה ונתפייס
מכר. ע"כ. רבינא זבן דיקלא [הוא וכותי] לסלותי. ס"א לצלוחי. פי' זבן דקל הוא וגוי ביחד לקצצו חתיכות ולחלקו.
א"ל לשמעיה אייתי לי מעיקר של דקל מאצל השרשים ששם עביו, דגוי מנינא ידע ובמניינא קא מיפייס. הרי פירש דרב
המושל והניח לא, כלומר אינו ממשכן אחד על חבירו. ע"כ. אמר רב בר מתא מיעבט והני מילי בבולרא וכרגא. פירוש
אשי סבר גזל הגוי אסור. ובפר"ח זצ"ל כתב, ממעשה דרבינא ורב אשי טעותא דגוי שרי. ואמר רבא בר מתא אבר מתא
בולרא יבול הארץ כלומר מס הארץ. ואמר רבא הני מידרי דיירי בתוך התחום אסור ליקח מהם משום דעריבה חיות' דמתא
מיעביט והני מילי בכולדא ובכרגא דשתא דא אבל חליפא לה שתא כיון דמיפייס מלכא לא. ופר"ח זצ"ל ראובן ושמעון
בהדייהו. חוץ לתחום מותר ליקח מהם. אמר רבינא אם היו בעלים מרדפין אחריהם אפי' חוץ לתחום נמי אסור ליקח מהן.
במדינה אחת וברח ראובן, ושמעון מתמשכן על של ראובן ופורע מנת המלך וחוזר הוא ופורע מראובן. ירושלמי לקמן
ור"ח זצ"ל פירש, מידרי דיירי, הצאן שנכנסין לדיר בתוך התחום אסור לקנות מבעלים הדיר מזבל, מאי טעמא מיערבא
בפרקין ובפ' שני דייני גזירות. ר' יהושע בן לוי אמר אין אדם נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון ובגולגולת.
בהמות של מדינה בדיר וכגון גזל הוא זה הזבל. אבל מחוץ לתחום זה הדיר מותר, שמתיאשים הבעלים. ואם היו בעלים
רב אמר דן יכיל למימר ליה את שרי עביטיך מינאי. פירוש, אין אדם נתפס על חבירו וחייב ליתן לו, כלומר שאם
מרדפין אחריהם לקבץ זבלם, אפילו חוץ לתחום אסור.