הגוזל
ומאכיל
פרק
עשירי
בבא
קמא
קיד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולא אמרן אלא חד אבל בתרי לא. וא"ת והא לעיל שרי להפקעת
אפומא דחד. ונמצא שהפסידו שלא כדין: דמגיסתא. בני כפר
נה א ב טוש"ע ח"מ סי'
א) צ"ל רב כהנא וכן הוא
שאין יודעין לדון במשפט: בי דוואר. שלטון: חד אמומתא שדו
הלואה וא"כ מפסידים אותו הרבה שאם היה רוצה יכול
גירסת הרא"ש, ב) ב"מ
כח סעיף ד בהג"ה:
נו ג מיי' פי"ב מהל'
קח:, ג) [צ"ל דאמר
ליה. על פי עד אחד אין מוציאין ממון אבל מחייבין בעל דין שבועה
לכפור וי"ל דמכל מקום לא משמתינן ליה כיון שאין משלם על ידם
יעב"ץ], ד) לעיל סו.,
שכנים הלכה ו סמג
אלא מה שחייב לו: ליכא משום דינא דבר מצרא. פירשתי
להכחיש העד כדין תורה. לשון אחר
דמגוזתא אנסין בחזקה כמו
ה) צ"ל רב אסי וכן הוא
עשין כב טוש"ע ח"מ סי'
גירס' הרא"ש, ו) [מפירש"י
אתו גוזאי וקא מחו ליה (מגילה כח.)
בפרק המקבל (ב"מ דף קח:):
קעה סעיף לח:
נז ד (מיי' שם) טוש"ע
עד
ב"מ ל: ד"ה דיני דמגיזתא
דמקבל עילויה כו'. אומר ר"ת
סריסים י)(של בית רבי) העומדין לרדות
אפומא דחד ולא אמרן אלא חד אבל בתרי
א
שם סעיף לט:
נראה דגרס הכא בגזתיא
בחזקה: והאמר מר זבין מעכו"ם כו'.
דהיינו דוקא כשישראל רוצה
נח ה מיי' שם הלכה ז
לא וחד נמי לא אמרן אלא בדיני דמגיסתא
ע"ש ופירש"י דהכא וצ"ע
ופ"ו מהל' ת"ת הל'
קצת וגי' הערוך בערך גת
בבבא מציעא בהמקבל: ארבעית.
ליתן לו כמו שנותן לו העכו"ם אבל אם
אבל בי דוואר אינהו נמי חד אמומתא שדו
ב
(א)
יד סי' ח סמג שם וסי' קז
ב' דדיני בגיתי פי' בכח
הרבעת: מתני' הרי אלו שלו.
העכו"ם רוצה ליתן לו יותר $ אין
בגיאות בלי טענה], ז) לעיל
טוש"ע ח"מ שם סעיף מ
ליה אמר רב אשי כי הוינא בי א) רב הונא
להפסיד בשביל כן:
דמסתמא נתייאשו הבעלים מיד וקננהו
סו: כלים פכ"ו מ"ח,
וטוש"ע י"ד סי' שלד סעיף
תנא ואם נטל כו'. מפורש לעיל
איבעיא לן אדם חשוב דסמכי עליה כבי תרי
ח) [קדושין נב:], ט) לעיל
מג:
היאך ביאוש $ ושינוי רשות: אם
נט ו מיי' פ"ה מהלכות
סז., י) [ס"א אינו],
מפקי ממונא אפומיה ולא איבעי ליה
נתייאשו הבעלים. דשמעינן דאייאוש
במרובה (דף סז. כ)):
❖
כ) [ד"ה אמר],
גזילה ואבידה הל' י
רבה
לאסהודי או דלמא כיון דאדם חשוב הוא
אומר בידוע נמי מחלוקת.
דאמר ווי לחסרון כיס אבל סתמא
סמג עשין מב טוש"ע ח"מ
סי' שסט סעיף ה:
לא מצי משתמיט להו ומצי לאסהודי תיקו
לא וקשיא לסטים דסיפא אלסטים
והא דאמר במרובה (לעיל
ס ז מיי' שם פ"ו הל' ב
הגהות הב"ח
דרישא ובגמרא פריך ומשני לה חדא
דף סח.) ואף רבי אלעזר סבר חיוביה
אמר רב אשי האי בר ישראל דזבין ליה ארעא
ועיין בהשגות ובמ"מ
בלסטים עכו"ם וחדא בליסטים
לאחר יאוש כו' עד דפריך ודלמא
(א) גמ' אינהו נמי אחד
ופי"א הל' י סמג שם
לעובד כוכבים אמצרא דבר ישראל חבריה
מומתא שדי: (ב) רש"י
טוש"ע ח"מ סי' רנט סעיף
ישראל דמייאש מסתמא: נחיל.
דשמעי' דאייאש האי פירכא לא אתי
משמתינן ליה מאי טעמא אי נימא משום
ז וסימן שסח סעיף א:
ד"ה מחשבתו וכו' לעוצבא.
גיור"א: לא יקוץ את הסוכה. נתיישבו
אליבא דרבה דאיהו לא מפליג מידי
❖
סא ח מיי' פ"ו שם הל'
נ"ב ע"ל בדף סו ע"ב:
דינא דבר מצרא ב) והאמר מר ג זבין מעכו"ם
בין סתם לידוע: לפי שאין יאוש
דבורים על סוכת חבירו וירא ליטלן
טו סמג שם טוח"מ
וזבין לעכו"ם ליכא משום דינא דבר מצרא
סי' שע:
ד
לבעלים מתנינן לה. אין מגיה המשנה
אחת אחת שלא יברחו לא יקוץ את
סב ט י מיי' שם הל' יד
אלא דאמרי' ליה ארבעית לי אריא אמצראי
גליון הש"ס
הסוכה להוליכן כולן ביחד ואפילו
אלא כך מפרש שלא נתייאשו הבעלים
ג)
סמג שם טוח"מ שם:
ע"מ ליתן דמים: גמ' אם נטל.
סג כ מיי' פ"ה שם הלכה
משמתינן ליה עד דקביל עליה כל אונסא
גמ' קסבר יאוש כדי לא
בלבם אפילו אומרים שנתייאשו:
ה
דאתי מחמתיה: מתני' נטלו מוכסין את
היינו
י סמג שם טוש"ע
קני. תמוה לי בסוגיא דלעיל
גזלן. ואפי' למ"ד א] לסטים
חמור מן המוכסין: יחזיר לראשונים.
ו
ח"מ סי' שסט סעיף ה:
דף סו ע"ב דהקשה אביי
ופליגא ברייתא אמתני': יאוש כדי.
מזויין גנב הוא לענין שמשלם
סד ל מ מיי' שם פ"ו
חמורו ונתנו לו חמור אחר נטלו לסטים את
לר"י מעורות של בעה"ב
וכו' הא מתניתא דהכא
הלכה ג סמג שם
שנתייאשו הבעלים ביד מוכס לא קנה
כפל אבל מ"מ גזלן הוא דמקרי:
❖
כסותו ונתנו לו כסות אחרת הרי אלו שלו
ת"ש הגנב והגזלן. ומשום דמיטמר
מוכח כר"י דעכ"פ יאוש
טוש"ע ח"מ סי' שסח:
המוכס ביאוש לבדו בלא נתינת דמים
לחוד לא קני: שם ל"ש
מפני שהבעלים מתייאשין מהן: ז המציל
או שינוי מעשה וכי אתא ליד שני
מאינשי קרי ליה גנב אע"ג
אלא לסטים עכו"ם. עיין
מן הנהר או מן הגייס או מן הלסטין אם
הגהות מהר"ב
עירובין דף סב ע"א תוד"ה
באיסור אתא לידיה: אם בא להחזיר.
דלא משלם כפל למ"ד (שם) גזלן הוא:
בן נח: רש"י ד"ה הרי
נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו וכן נחיל
רנשבורג
שחסיד הוא: יחזיר לבעלים הראשונים.
דתקנה
אלו שלו וכו' ושינוי
של דבורים אם נתייאשו הרי אלו שלו
ולא למוכס: בגיותא. $בגאוה ובזרוע:
א] תד"ה היינו גזלן ואפילו
רשות. ק"ל דא"כ האיך
אמרי' בגמ' קסבר יאוש
למ"ד. נ"ב לעיל נז ודף
אמרי מימר. צא ותן לו ואין חובטין
א"ר יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה ומהלך
ח
ט
❖
כדי ל"ק הא הוי יאוש
עט:
במקלות. לשון אחר דאמרי לנגזל מי
בתוך שדה חבירו להציל את נחילו ואם הזיק משלם מה
שהזיק אבל י לא
ושינוי רשות אלא ע"כ דלא
יימר כדקאמרת הבא עדים שגנבו
מקרי שינוי רשות כמ"ש
יקוץ את סוכו על מנת ליתן את הדמים ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן
תוס' לעיל דף סז ואי
ממך: מחשבתו מטמאתן. חישב
ברוקה אומר אף קוצץ ונותן את הדמים: גמ' תנא אם נטל מחזיר לבעלים
לעזי רש"י
דבסברא זו דתוספ' פליגי
עליהם בדבר שאין בו חסרון מלאכה
מתני' וברייתא מתני' ס"ל
גיור"א. (אינו לע"ז. אולי
הראשונים קסבר $ יאוש כדי לא קני ומעיקרא באיסורא אתא לידיה ואיכא
❖
כגון לעוצבא ולמטה ירדו לטומאה
דמקרי שינוי רשות א"כ
(ב)
צ"ל: גדוד).
דאמרי אם בא להחזיר יחזיר לבעלים ראשונים מ"ט יאוש כדי קני מיהו
איך אמרי' א"ד אם בא וכו'
ד)
כ
מיד: ושל עבדן. שאומנותו בכך
מ"ט יאוש כדי קני הא י"ל
אי אמר אי אפשי בממון שאינו שלי מחזיר לבעלים הראשונים: הרי אלו
סתמיה למכירה הלכך אין מחשבתו
דס"ל כמתני' דמקרי ש"ר
מוסף רש"י
וצ"ע: שם ד"ה בגיותא
שלו מפני שהבעלים כו': אמר רב אשי $ לא שנו אלא לסטים עובד כוכבים
מחשבה שאם יבאו בני אדם לקנותו
ה)
עורות של בעל הבית
בגאוה. ברש"י בב"מ דף ל
ימכרנו להן ונמצא שסופן למנעלין
אבל ליסטים ישראל לא סבר למחר נקיטנא ליה בדינא מתקיף לה רב יוסף
מחשבה מטמאתן. בעל
ע"ב הביא הגי' כאן גזתיא
ועדיין לא נגמרה מלאכתן לכך: של
ובערוך ערך מגסתא הגיר'
אדרבה איפכא מסתברא עכו"ם דדייני בגיתי לא מייאש ישראל כיון
הבית אינו עשוי למוכרן
ו)
ל
בדיני דמגוסתא ופי' דדנין
ועושה מהן מטות
גזלן אין מחשבתו מטמאתן. דלאו
דאמרי מימר
מייאש אלא אי איתמר אסיפא איתמר המציל מן העכו"ם
בגסות: תוס' ד"ה עד
ודולבקאות וקטבלאות
דידיה הוא דכיון דידע מאן שקליה
ומשחשב עליהן לדבר
וכו' אין להפסיד בשביל
ומן הלסטים אם נתייאשו הבעלים אין מ סתמא לא לא שנו אלא עכו"ם
מיניה לא מייאש: ושל גנב מחשבתו
שראוי לו בלא חסרון
כן. עיין ב"ב דף כא ע"א
משום דדייני
בגיתי אבל לסטים ישראל כיון דאמרי מימר מייאש תנן
❖
ז)
מלאכה מקבלין טומאה
תוס' ד"ה ולא לסופר:
מטמאתן. דאייאוש מרייהו דלא ידעי
מיד (לעיל סו:). ושל
התם עורות של בעל הבית מחשבה מטמאתן ושל עבדן אין מחשבה
למאן יתבעו: חילוף הדברים. גזלן
עבדן. העשוי למכור אין
מטמאתן של גזלן אין מחשבה מטמאתן ושל גנב מחשבה מטמאתן
כיון דשקליה מיניה בהדיא ולא מצי
מחשבתו מטמאתו דעביד
רבינו חננאל
דממליך ומזבין והלוקח
ר"ש אומר חילוף הדברים של גזלן מחשבה מטמאתן של גנב אין
קאי באפיה מייאש גנב סבר בחישנא
ח)
יעשה מהם מנעלים
לא אמרן אלא בדיני
ליה ומשכחינא ליה: בסתם. דלא
מחשבה מטמאתן לפי שלא נתייאשו הבעלים אמר עולא מחלוקת בסתם
ועדיין לא נגמרה מלאכתן
דמגוסתא. פי' דין של
שמעינן דמייאש דבהא פליגי דמר סבר
לכך (שם). של גזלן
אומות העולם של
אבל בידוע דברי הכל יאוש קני רבה אמר בידוע נמי מחלוקת א"ל אביי
אין מחשבה מטמאתן.
הדיוטות שדנין בגסות,
סתם גניבה יאוש בעלים הוא ולא
לרבה לא תיפלוג עליה דעולא דתנן במתני' כוותיה לפי שלא נתייאשו
ואע"פ שחישב עליהן לדבר
כדאמרינן בגמ' נטלו
סתם גזילה ומר סבר חילוף הדברים
שאין בו חסרון מלאכה,
מוכסין, לא שנו אלא
הבעלים טעמא דלא נתייאשו הבעלים אבל נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו
כדפרישית: אבל בידוע. דשמעינן
כגון לכיסוי חבילות סוסים
בליסטים גוי דדיני בגיתי,
אמר ליה אנן לפי שאין יאוש לבעלים מתנינן לה תנן נטלו מוכסין חמורו כו'
ופרדים, כמו שעושין
פי' גוים שדנין בשמא
דמייאש: דברי הכל יאוש כדי קני.
מעורות דובין, מ"ט
ובשחד ובאונס ובגאוה
מני אי רבנן קשיא גזלן אי ר"ש קשיא גנב בשלמא לעולא דאמר בידוע קני
ואפי' גנב לר"ש וגזלן לרבנן: בידוע
דסתם גזילות ליכא יאוש,
ובגאות, ולא מיאש. אבל
הכא נמי בידוע ודברי הכל אלא לרבה דאמר בידוע נמי מחלוקת הא מני לא
דכיון דידע מאן שקליה
נמי מחלוקת. דאי נמי דשמעינן
בליסטים ישראל, כיון דכי
אזיל ותבע ליה לדינא
מייתי ליה לבית דין אומר
דמייאש אמרי רבנן בגזלן דלא הוי
רבנן ולא ר"ש בלסטים מזויין ור"ש היא אי הכי היינו גזלן תרי גווני גזלן ת"ש
. חילוף הדברים.
בית דין מי יימר דהאי
(שם)
יאוש דכל שעתא דעתיה למנקטיה
סתם גזילה איכא יאוש,
ט) הגנב והגזלן והאנס הקדשן הקדש ותרומתן תרומה ומעשרותן מעשר מני אי
ליסטים הוא ומי יימר שזה
דכיון דלעיניה גזלה מיניה
חמורך איושי מיאש דאמר
בדינא וכן גנב לרבי שמעון: דתנן
רבנן קשיא גזלן אי ר"ש קשיא גנב בשלמא לעולא דאמר בידוע קני הכא נמי
איניש אלמא הוא, אבל
מי יימר דמחייבי ליה בי
במתניתין. הך מתניתין דעורות
סתם גניבה ליכא יאוש,
דינא. וכיון דמיאש מותר
בידוע ודברי הכל היא אלא לרבה דאמר בידוע נמי מחלוקת הא מני לא
דטהרות דקתני לפי שלא נתייאשו
דסבר משכחנא ליה לגנב
ליקח מליסטים ישראל.
רבנן ולא ר"ש הכא נמי בלסטים מזויין ור' שמעון היא אי הכי היינו גזלן תרי
(שם וכעי"ז קדושין נב:).
גוים דדייני בגיתי. פי' בכח
הבעלים: שאין יאוש לבעלים. אין
והאנס. חמסן דיהיב
בגיאות בלא טענה.
גווני גזלן ואי בעית אימא הא מתניתא
רבי היא דתניא רבי
אמר גנב כגזלן
יאושן יאוש: מוכס גזלן לסטים
. הקדשן
דמי (לעיל סז.)
וקיימא
גנב: ומשני בלסטים מזויין. דגזלן
הקדש. ואסור ליהנות
(שם). ותרומתן תרומה.
הוא: היינו גזלן.
מוכס: אנס. דקתני גבי גזלן
ורבי שמעון היא.
והא תנא ליה
הוי חמסן דיהיב
זוזי:
דאמר גזלן קני:
אסור לזרים (שם).
וקיימא