הגוזל
ומאכיל פרק
עשירי
בבא
קמא
קטו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא צריך לאהדורי כולי האי. [א] דנימא ספר פלוני ופלוני: הדין עם הראשון. דינו של בע"ה ותביעתו על הגנב היא ואין הלוקח בעל דינו
עב א מיי' פ"ט מהל'
א) [לעיל קיא:], ב) חולין
ואם בא לגבותו הימנו יתן דמים ואע"ג שהוכר הגנב לא אמרינן יחזיר לוקח הכלים בחנם ויפרע מן הגנב: הדין עם השני. דינו של
קלא. קלב. קלח., ג) [חולין
בכורים הלכה טו
קלד.], ד) רש"ל מ"ז,
סמג עשין קמב טוש"ע י"ד
בעל הבית עם הלוקח הוא ויוציא הימנו כליו בחנם: לפני יאוש. לקחו מן הגנב לפני יאוש: דרב חסדא. גזל ולא נתייאשו הבעלים
❖
ה) לעיל כז.,
סי' סא סעיף לב:
ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה כו' בריש פירקין [קיא:] והאי נמי אע"ג דיהיב דמי לגנב לגבי האי
מיהא גזלן הוא ומיהו היכא דלא הוכר
עג ב ג מיי' פ"ה מהל'
הגנב עבוד ליה רבנן תקנת השוק
גניבה הל' ג ועיין
במ"מ ובכ"מ סמג עשין
אמר ליה אביי הרי מתנות כהונה
ליטול מה שנתן אבל היכא דהוכר
הגהות הב"ח
לא צריך לאהדורי עליה כולי האי ודלמא
עא טוש"ע ח"מ סי' שנו
הגנב עליו להחזיר אחריו: כלפני
כלפני יאוש דמי ופליגי.
(א) גמ' ולא פליגי:
איצטריך ליה זוזי וזבין אמר רב אשי הרי
סעיף ג:
עד ד מיי' שם הל' ב
(ב) שם במשקל נותן
יאוש דמי. דכהן לא מייאש מינייהו:
דמשמע ליה לאביי דהדין עם הטבח
יצא לו שם גניבה בעיר: איתמר גנב ומכר
לכהן: (ג) שם מהו דתימא
ועיין בהשגות ובמ"מ
ופליגי. כלומר ואמר רב הדין עם
דוקא וה"נ הדין עם הראשון מכאן
מתנות כהונה אינן
טוש"ע שם סעיף ב:
ואח"כ הוכר הגנב רב משמיה דרבי חייא
הראשון: מתנות. קיבה: נותן. הלוקח
עה ה מיי' שם הל' ו ועיין
נגזלות: (ד) שם כלא הוכר
קשה על פי' הקונטרס דפרק הזרוע
אמר הדין עם הראשון ר' יוחנן משמיה
הגנב דמי: (ה) רש"י ד"ה
בהשגות ובמ"מ:
קיבה לכהן דמסתמא מתנות לא זבין
ואין להאריך בזה:
(חולין דף קלד.)
עו ו מיי' שם הל' ז
רב פפא וכו' קאמר הס"ד
דרבי ינאי אמר הדין עם השני אמר רב
והלכתא
ליה: לא שנו. לקח הימנו במשקל
בכולהו עשו בו תקנת
ואח"כ מ"ה ולא עשו בו
טוש"ע שם סעיף ח:
יוסף לא פליגי כאן לפני יאוש הדין עם
עז ז מיי' שם הלכה ח
נותנן לכהן דמשמע דהלוקח ע"כ
השוק. נ"ל דלא קאי
(א)
תקנת השוק וכו' שנגנב
לא עשו לו: (ו) תוס' ד"ה
טוש"ע שם סעיף ט:
השני כאן לאחר יאוש הדין עם הראשון
נותנן לכהן והוא יתבע דמים מן
אלא אהני דפליגי בהו אמוראי (ו) אמימר
עח ח מיי' שם הל' ט
והלכתא וכו' אמוראי
המוכר: אלא ששקל. הוא לעצמו:
א) ותרוייהו אית להו דרב חסדא א"ל אביי
ומר זוטרא [רבא ורב ששת] דאתו
(אמימר וכו' השוק) תא"מ
ועיין בהשגות ובמ"מ
❖
הדין עם הטבח. דינו של כהן וערעורו
ונ"ב ס"א אין זה:
טוש"ע שם סעיף י:
לפסוק כמ"ד עשו בו תקנת השוק אבל
ולא פליגי הא מתנות כהונה כלפני יאוש
עט ט מיי' פי"ב מהל'
על הטבח הוא. רב לטעמיה דאמר
אמילתא דרבא דגנב מפורסם דלא
דמי ופליגי דתנן אמר לו מכור לי מעיה
גזילה ואבידה הל' ה
ב) א
הדין עם הראשון דטבח כגנב ראשון
פליג עליה שום
אמורא לא קאי:
סמג עשין עד טוש"ע ח"מ
של פרה והיו בהן מתנות נותנן לכהן ואינו
גליון הש"ס
❖
ולוקח הוי שני וקאמר הדין עם הטבח
סי' רסד סעיף ה:
הרי
מנכה לו מן הדמים לקח הימנו במשקל
גמ' והא רב הונא
אלמא רב לית ליה דרב חסדא: אינן
תלמידיה דרב. עיין שבת
(ב) נותנו לכהן ומנכה לו מן הדמים ג) ואמר רב לא שנו אלא ששקל לעצמו
נגזלות. דאלימא קנייה דידהו דמכח
קכח ע"א ביצה דף מ ע"א
מוסף רש"י
❖
אבל שקל לו הטבח הדין עם הטבח אימא אף דין עם הטבח מהו דתימא
גבוה קאתו ליה וכל היכא דאיתנהו
סנהדרין דף ו ע"ב:
אמר לו. לטבח, מכור
אימא דכהן נינהו ואפילו שקל לו
(ג) אין מתנות כהונה נגזלות קמ"ל ולאביי דאמר פליגי במאי פליגי בדרב
לי מעיה של פרה.
הטבח יגבה הכהן נמי מן הלוקח
חסדא רב זביד אמר כגון שנתייאשו הבעלים ביד לוקח ולא נתייאשו ביד
בני מעיה של פרה זו,
הגהות הגר"א
והיו בהן מתנות. הקבה,
קמ"ל: פליגי בלפני יאוש ובדרב
גנב ובהא פליגי מר סבר יאוש ואח"כ שינוי רשות קני שינוי רשות ואח"כ
[א] רש"י ד"ה לא כו'
נותנן. לוקח זה לכהן
חסדא. דרב לית ליה דרב חסדא:
ואינו מנכה לו מן
דנימא כו'. נ"ב אבל
יאוש לא קני ומ"ס ב לא שנא רב פפא אמר בגלימא דכ"ע לא פליגי דהדר
רב זביד אמר. היכא דלא אייאוש
הדמים. אין המוכר מנכה
הרמב"ם כתב דא"צ לכל
למריה והכא בעשו בו תקנת השוק קמיפלגי רב משמיה דר' חייא אמר
(ועבהגר"א סי' שנ"ז ס"ק
לו ללוקח מן הדמים,
בעלים דכ"ע אית להו דרב חסדא
❖
ב'):
שהרי היה יודע הלוקח
הדין עם הראשון דינא דלוקח דלישקול זוזי מגנב ולא עשו בו תקנת השוק
והדין עם השני והכא כגון שנתייאשו
שהמתנות שם, וזה לא
ור' יוחנן משום דר' ינאי אמר הדין עם השני דינא דלוקח דלישקול מבעל
כו': לא שנא. דקני לגמרי ואפילו
מכר לו הקבה (חולין
ג
קלא.) ואין הטבח מנכה
בדמי לא מהדר לו: רב פפא אמר.
הבית ועשו בו תקנת השוק וסבר רב לא עשו בו תקנת השוק $ והא רב הונא
רבינו חננאל
לו כלום לפי שלא מכר
לעולם בדלפני יאוש פליגי ותרוייהו
תלמידיה דרב הוה וחנן בישא גנב גלימא וזבנה אתא לקמיה דרב הונא א"ל
לו את המתנות מסתמא
איתמר גנב ומכר ואחר כך
אית להו דרב חסדא ובגלימא דגניבה
(שם קלח:). לקח הימנו
הוכר הגנב, רבא אמר הדין
לההוא גברא זיל שרי עביטך שאני חנן בישא כיון דליכא לאישתלומי מיניה
במשקל. הליטרא כך וכך
עם הגנב. ר' יחנן אמר
כ"ע לא פליגי דהדרא למרה מיד
כלא הוכר דמי אמר רבא אם גנב מפורסם הוא לא עשו בו תקנת השוק והא
ושקל לו הקבה (שם קלא.)
הדין עם ... דאמר גזל ולא
ד
(ד)
בחנם ואין הלוקח יכול לעכבה על
דהשתא ודאי זבין ליה
נתיאשו הבעלים ובא אחר
חנן בישא דמפורסם הוה ועשו בו תקנת השוק נהי דמפורסם לבישותא
מעותיו וכדרב חסדא והדין עם
(שם קלח:). נותנו לכהן.
ואכלו רצה מזה גובה רצה
לגניבותא לא מפורסם איתמר גנב ופרע בחובו גנב ופרע בהיקיפו לא עשו
נותנן לו לוקח לכהן,
מזה גובה, וכול'. ... והי...
ה
הראשון דאמר רב לא בדין הבעל
שהרי הגזל אצלו וצריך
וכול' ...ה הדרה למרא
בו תקנת השוק דאמרי לא אדעתא דהנהו יהיבת ליה מידי משכנתא שוי
הבית קאמר אלא בדינו של לוקח
להשיב (שם קלא.). ומנכה
ובתקנת השוק ...
מאתן במאה עשו בו תקנת השוק שוה בשוה אמימר אמר לא עשו בו
לו מן הדמים. הטבח
קאמר : תקנת השוק. על שקנאו
והילכתא בכולהו עשו
(ה)
ינכה לו מן הדמים, על
תקנת השוק בין מכר בין
לוקח בשוק בפרהסיא ולא הבין בו
תקנת השוק מר זוטרא אמר עשו בו תקנת השוק (והלכתא עשו בו תקנת
ד)
כרחו, שמכר לו דבר שאינו
מישכן, ואפילו מישכן
שנגנב עשו לו תקנה שישלם לו בעל
השוק) זבינא שוה בשוה עשו בו תקנת השוק שוה מאה במאתן רב ששת
שלו (שם) משנשחטה זכו
שוה מאה ... במאתים ,
הכהנים במתנותיהם והדין
הבית מעותיו: ורבי יוחנן סבר עשו
דשקיל לוקח זוזיה מבעל
אמר לא עשו בו תקנת השוק רבא אמר עשו בו תקנת השוק והלכתא בכולהו
ו
על הטבח (שם קלח:). לא
הבית, ובעל הבית מפיק
תקנה. ונהי דאית לן דרב חסדא
שנו. היכא דלקח הימנו
עשו בו תקנת השוק לבר מגנב ופרע בחובו גנב ופרע בהיקיפו: אבימי בר
מן הגנב. בר מגנב ופרע
ולא מצי לוקח למימר לבעל הבית
במשקל, דקתני נותן לוקח
בחובו, גנב ... ופרע
נאזי חמוה דרבינא הוה מסיק בההוא גברא ארבעה זוזי גנב גלימא אתיא
לכהן והוא חוזר ותובע
בהיקפו, שלא עשו בו
לאו בעל דברים דידי את מיהו
דמים מן הטבח, אלא
תקנת השוק, אלא נו[ט]לן
ניהליה אוזפיה ארבעה זוזי אחריני לסוף הוכר הגנב אתא לקמיה דרבינא
לאחר שישלם הגניבה יתבע מעותיו
ששקל לעצמו. כששקלן
בעל הבית מלוקח,
אמר קמאי גנב ופרע בחובו ולא בעי למיתב ליה ולא מידי הנך ארבעה זוזי
מבעל הבית. ואי קשיא מ"מ דמי
לוקח לעצמו, דכיון דטבח
והלוקח מפיק מן הגנב.
לא נגע בהן אינו בעל
והלוקח ... מגנב מפורסם
אחריני שקול זוזך והדר גלימי מתקיף לה רב כהן ודלמא גלימא בהני זוזי
שקיל מה לי משום תקנה מה לי
דברים של כהן, לפיכך
לא עשו בו תקנת השוק.
משום טענת לאו בעל דברים דידי
קמאי יהבה ניהליה גנב ופרע בחובו גנב ופרע בהיקיפו וארבעה זוזי
זה הלוקח נותנן והוא
חנן ב[ישא] לבישותא הוה
את נפקא מינה היכא דגזל ובא
שואל לו הדמים שעל
מפורסם לגניבותא לא הוה
בתראי הימוני הימניה כי היכי דהימניה מעיקרא איגלגל מילתא מטא
הטבח היה מוטל ליתן (שם
מפורסם. ... אגיד ליה
אחר ואכל בלא דמים דאמרינן כדרב
לקמיה דרבי אבהו אמר הלכתא כרב כהן נרשאה גנב ספרא זבניה לפפונאה
. אבל שקל לו
גלימא בגויהו. פירוש
ז
קלד.)
חסדא ואם השני נוח לו מן הראשון
הטבח הדין עם הטבח.
מכרו לו בד' זוזי קמאי ...
בתמנן זוזי אזל פפונאה זבניה לבר מחוזאה במאה ועשרין זוזי לסוף הוכר הגנב
גובה הימנו: שרי עביטך. התר
הדין של כהן ומחלוקתו
דהוה מסיק ביה, והוה ליה
אמר אביי ליזיל מרי דספרא ויהב ליה לבר מחוזא תמנן זוזי ושקיל ספריה
ותביעתו אף על הטבח הוא
גנב ופרע בחובו, ולא עשו
משכונך כלומר פדה משכונך שבידו:
והטבח חוזר עליהן אם
בו תקנת השוק והדרא
ואזיל בר מחוזאה ושקיל ארבעין מפפונאה מתקיף לה רבא השתא לוקח מגנב
חוב. מלוה: הקף. לחנוני: לאו
יש בעין נותנן לכהן (שם).
גניבה למרה בלא דמי.
והציל את הדבש לתוכו.
עשו בו תקנת השוק לוקח מלוקח מיבעיא אלא אמר רבא ליזיל מריה דספרא
אדעתא. דהאי גניבה יהבתה ליה זוזי
והלוקח ... נרשא גנב
ח
מפני שהדבש דמיו יקרים
סיפריה וזבניה לפפונאה
דמקמי הכי אוזפת ליה: משכנתא
ויהיב ליה לבר מחוזאה מאה ועשרין זוזי ושקיל ספריה וליזיל מרי דספרא ולישקול
❖
.
בפ' זוזי, אזל פפונאה
(לעיל כז.)
ארבעין מפפונאה ותמנן מנרשאה: מתני' ה)ט זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו
שוה בשוה. אין דרך לעשות כן
זבניה לבר מחוזא ... ר
מחוזא ק"כ זוזי ושקיל
להלוות על המשכון כל שויו הלכך
של דבש נסדקה חבית של דבש ושפך זה את יינו והציל את הדבש לתוכו
ספריה, והדר מריה ... כה.
לאו אדעתא דהאי משכנתא אוזפיה
רבינו חננאל (המשך)
איתמר גנב ומכר ואחר כך
אין
אלא הימוני הימניה: רב ששת
הוכר הגנב רב משמי' דר'
גברא בעל הגלימ' משום
חייא אמר הדין עם
דאילו האחרונ' סבר
אמר לא עשו. ואפילו ליטול מאה דכי היכי דמאה יתירין
מתנה היא מאה דשויה נמי מתנה הוו: ורבא אמר עשו תקנה.
הראשון ר' יוחנן משמי'
שבחובו הראשון פרע
אפילו ליטול מאתים דאורחיה למזבין בדמים יקרים: בר
מגנב ופרע בחובו ובהיקיפו. דלא יהיב זוזי אהאי חפץ: הלכתא
דר' ינאי אמר הדין עם
ואילו ארבעה הראשונ'
מתני'
כרב כהן. דכיון דהימניה מעיקרא השתא נמי הימניה:
נרשאה ופפונאה ובני מחוזאה על שם מקומן נקראו:
השני וכו'. רב משום רבי
עדיין על הגלימ' ולא
חייא אמר הדין עם
נפרעו, וא"ל רב כהן שמא
אין
הראשון דינא דלוקח
הטלת שהביא לו קודם
למישקל זוזי בהדי גנב סבר לא עשו בו תקנת השוק. ור' יוחנן אמר משום ר' ינאי הדין עם השני דינא דלוקח למישקל זוזי
שהלוהו לגנב [...] אילו האחרונ' פרע בחוב הראשון פירע' גמורה וכבר אין כאן תקנ' השוק וחייב אבימי להחזיר הגלימ'
בהדי בעל הבית סבר עשו בו תקנת השוק. פסק רבי' חננאל זצ"ל הילכתא כר' יוחנן. זיל שרי עביטיך. פי', אמר ליה רב
לבעליו ואילו זוזי האחרונ' חוב חדש ומלוה חדשה היא, ודין אבימי עם הגנב על שתי הלואות הללו ויחזיר הגלימא לבעליה,
והכריע רבא לדברי רב כהן וכן הלכה כרב כהן. ונר' דהא דאתא אבימי בר נאזי לקמ' דרבינא חתניה לא לדין אלא להמלך
הונא לההוא שגנב לו תן הדמים ופדה המשכון שלך, מכלל דסבר עשו בו תקנת השוק. מן לעבוט עבטו. [אבימי בר נאזי
בו או שמא קבלוהו עליהן. אמר רבא גנב מפורסם לא עשו בו תקנת השוק. פר"ח זצ"ל והילכתא בכולהו עשו בו תקנת
חמוה דרבינא הוה מסיק בההוא גברא ארבעה זוזי גנב גלימא אתיא ניהליה אוזפיה ארבעה זוזי אחריני לסוף הוכר הגנב
אתא לקמיה דרבינא] א"ל ארבעה זוזי קמאי גנב ופרע בחובו הוה ליתן לך [הנך ארבעה] זוזי אחריני ואהדר ליה גלימיה,
השוק, בין מכר בין משכון, אפילו משכון מאה במאתים דשקיל לוקח זוזי מבעל הבית ובעל הבית מוציא מגנב, בר מגנב
מתקיף לה רב כהן דילמ' גלימ' אוגוריה נהליה בארבעה זוזי [קמאי יהבה ניהליה], וכו'. פר"ח כלומ' פרע לו חובו פרע לו
ופרע בחובו גנב ופרע בהיקפו שלא עשו בו תקנת השוק אלא נוטלם בעל הבית מן הלוקח והלוקח מפיק מן הגנב. והלוקח
הטלת תחת ארבע' זוזי הראשונים והתם לא עשו תקנת השוק בדברי הכל. מיהו, אילו האחרוני' שרצה רבינא לחייב לההוא
מגנב מפורסם לא עשו בו תקנת השוק עכ"ל.