קטז:
הגוזל
ומאכיל פרק
עשירי
בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
להביא כרוב ודורמסקנין לחולה. שכרוהו בשביל החולה יותר
$ דורמסקנין. פרושי"ם לשון מורי. לשון אחר אדרופיי"ש ועשב הוא
צג א ב מיי' פי"ב מהל'
א) [תוספתא דב"מ פ"ז],
הנאכל בשלקות קדירה: לטורפה. לבוזזה ונתפשרו עמהן בממון:
ממה שהיה ראוי לשוכרו דהכי משמע לשון נותן לו
ב) [תוספתא דב"מ פ' יא],
אבידה הל' יא סמג
ג) גי' ת"ח תנו לי ואני
עשין עד טוש"ע ח"מ סי'
תייר. מראה להם הדרך: אף לפי נפשות. שטעות הדרך במדבר
שכרו משלם וצ"ל דמיירי כגון דליכא למימר משטה אני בך שהוא
לוקח, ד) [תוספת' שם
רעב סעי' טו:
מפסיד במקום אחר כיוצא בזה: ורשאים החמרים להתנות
סכנת נפשות היא: ולא ישנו ממנהג החמרים. שאם נהגו לתייר
צד ג ד ה מיי' שם הל'
פ"ז], ה) [תוספתא שם
פי"א], ו) [תוספתא דב"מ
ביניהם. פירוש רשאים להסיע ממון
לפי ממון או לפי נפשות עושין: בכוסיא.
יב יג טוש"ע שם
פ"ח], ז) ב"מ י. עז.,
סעיף טז:
בפשיעה: אין שומעין לו. שמא לא
אם כבר עשו תנאי קודם כמו
$ להביא כרוב ודורמסקנין לחולה והלך ומצאו
צה ו מיי' שם הל' יד
ח) [ב"מ י. ע"ש קידושין
ורשאין בני העיר להסיע על קצתן
יקח החמור והם לא התנו אלא כדי
שמת או שהבריא נותן לו שכרו משלם א"ל
טוש"ע שם סעי' יז:
כב: ושם איתא עבדי הם
צו ז ח ט מיי' שם הל'
ולא עבדים כו'], ט) [לקמן
שיקח החמור ויהיה מוסר נפשו
דב"ב (דף ח:):
מי דמי התם עביד שליח שליחותיה הכא לא
יחסנינה סקאה. פי' בקונ' ארבה
קיז:], י) צ"ל הנה כסה וכו'
טו טוש"ע שם סעי'
לשמור עמהן בלילות מן החיות
❖
יח:
(במדבר כ"ב) רש"ש,
עביד שליח שליחותיה: ת"ר א)אשיירא שהיתה
וליסטים: קא מנטר ליה. ואפילו
כמו[ומעלהאת] הסקאין
צז י מיי' שם הלכה ח
מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לטורפה
ופ"ה מהל' שותפין
דבתענית (דף ו.) שהוא מין ארבה
אם יאמר האחד אני יכול לשמור יפה
הל' ז סמג עשין עד
מחשבין לפי ממון ואין מחשבין לפי נפשות
תורה אור השלם
אבל שנים איני יכול לשמור: קמ"ל.
ואין נראה לר"ת דלשון ירושה
טוש"ע ח"מ סי' קפא
ואם שכרו תייר ההולך לפניהם מחשבין אף
ואחסנתא משמע דאבני אדם איירי
דאמרי ליה לא כ"ש דהשתא מסרת
ב
1. כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל
ס"א:
צח כ מיי' פי"ב מהל'
נפשך טפי: מחשבין לפי משוי. אם
לפי נפשות ולא ישנו ממנהג החמרין רשאין
ונטלוה מסיקין נמי איירי בבני אדם
עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר
ב)ג
אבידה הל' י טוש"ע
הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ
ונראה שהאויב קרי סקאה שעולין
השליך זה מאה ליטרין זהב ישליך זה
החמרין להתנות שכל מי שיאבד לו חמורו
שם סעי' ב וסי' קעו סעי'
מִצְרָיִם אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:
מאה ליטרין ברזל: בניסן. שגדל
ומכסין את הארץ כדכתיב (שמות י)
כח:
ויקרא כה נה
יעמיד לו חמור אחר ד בכוסיא אין מעמידין
צט ל מיי' שם טוש"ע
2. וְאָכַלְתָּ פְרִי בִטְנְךָ
הנהר מהפשרת שלגים ומן הגשמים
י) והנה כסה את עין הארץ ועל שם
שלא בכוסיא מעמידין לו ואם אמר תנו לי
ח"מ סי' קפא ס"ג:
בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר
מרחקים חד אשלא מלא חבל משפת
כך נקרא צלצל שמכסה כל הארץ
ק מ נ מיי' פ"ט מהל'
נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּמָצוֹר
ג) ואני אשמור אין שומעין לו פשיטא לא
הנהר לתוך המים ובתשרי שהמים
כצל כמו הוי ארץ צלצל כנפים (ישעיה
שכירות הלכה ד סמג
וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ
צריכא דאית ליה חמרא אחרינא מהו דתימא
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
דברים כח נג
ה
אֹיְבֶךָ:
יח) ר"ת ונראה דירושה שייכא שפיר
חסרים והספינה גוששת אצל שפת
3. כָּל עֵצְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ
שלג סעי' ג:
הא קא מינטר ליה קמ"ל שאני נטירותא דחד
בעופות וחיות כמו וירשוה קאת
הנהר רגילים להתרחק לתוך עומק
קא ס מיי' פי"ב מהל'
יְיָרֵשׁ הַצְּלָצַל:
❖
מנטירותא דבי תרי: ת"ר ספינה שהיתה
המים תרי אשלי: ואזל היאך בניסן
וקפוד (שם לד):
אבידה הל' ט ופ"ה
דברים כח מב
ד) ו
הא מרישא שמעי' מינה. תימה
מהל' שלוחי' ושותפין הל'
למקום תשרי. באמצע המים ומתוך
מהלכת בים עמד עליה נחשול לטובעה והקילו
ז סמג עשין עד טוש"ע
שהנהר גדול וחזק נטבעה: הציל
דבכמה מקומות איכא הכי
ממשאה מחשבין לפי משאוי ואין מחשבין
ח"מ סי' קפא סעי' א:
הגהות הב"ח
קב ע מיי' פ"ט מהל'
לאמצע. כל אחד מכיר את שלו
שכופל דבריו וי"ל דדייק מדה"ל
לפי ממון ולא ישנו ממנהג הספנים ורשאין
ה) ז
(א) גמ' שדה אחר
גזילה ואבידה הל' ב
ונוטל: אי שיכולים. בעלים להציל
למיתני ואם לאו חייב מדקתני ואם
ואוקימנא: (ב) תוס' ד"ה
טוש"ע ח"מ סי' שעא סעי'
הספנים להתנות שכל מי שאבדה לו ספינה
מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה
לא אייאוש ואפי' אמר לעצמו גזלן
ג:
לא צריכא וכו' לגזול קרקע
יעמיד לו ספינה אחרת אבדה לו בכוסיא
קג פ מיי' שם הל"ג
ח
כצ"ל ותיבת לו נמחק:
הוא: הכא בשותף. ובין יכולים
אחר משמע דמילתא באפי' נפשה היא:
❖
(ג) בא"ד ואין להקשות
טוש"ע שם סעי' ד:
אין מעמידין שלא בכוסיא מעמידין לו ואי
לא
להציל ובין אין יכולין להציל: וכגון
צריכא דאחוי אחויי. פי' בקונט'
❖
לפי גירסא זו:
פירש למקום שאין הספינות הולכין אין
זה. במקום איבוד ממון: שותף
שמע מבית המלך שהיו רוצין
חולק. ואפי' לא ירצה חבירו: אמר
מעמידין פשיטא לא צריכא דבניסן מרחקי
לגזול (ב) לו קרקע והראה להם זה
מוסף רש"י
ט
גליון הש"ס
פליג. ומעכב חלקו את מה שהציל:
קרקע פלוני אמת הוא כמו שפי'
חד אשלא ובתשרי מרחקי תרי אשלי וקא
ודורמסקנין. שלקות
לא אמר לא פליג. ושפיר עבד דמסר
דאפילו בענין זה מחייבים ליה אע"ג
גמ' להביא כרוב וכו'.
מעשב שקורין אקדלשי"ט
אזיל ביומי ניסן למקום תשרי מהו דתימא
בלע"ז, כך ראיתי בפירוש
עיין יבמות דף קו ע"א
שאינו ברור שיטלוה שלא אמרו תחילה
נפשי' אעיסקא דתרוייהו הואיל והוא
דוושיה נקיט ואזיל קמ"ל ת"ר שיירא שהיתה
תוד"ה אין לו: רש"י ד"ה
ב"ק של רבינו יצחק ב"ר
ו)י
הראה לנו ונגזול אלא מעצמו הראה
שותף עמו אורחיה למטרח אכולה
❖
יהודה (ברכות לט. עי"ש).
דורמסקנין. עיין בברכות
מהלכת במדבר ועמד גייס וטרפה ועמד
עיסקא: בפועל. שהיה שכיר לבעלי
להם דהא ה"נ אמר לקמן (קיז.) ואם
לט ע"א ברש"י ד"ה
❖
אחד מהן והציל הציל לאמצע ואם אמר אני
דורמסקין:
ספינה וכשאין יכולין להציל: הדר
הראה מעצמו כמו שנשא ונתן דמי וי"ס
רבינו חננאל
אציל לעצמי הציל לעצמו היכי דמי אי דיכול
ביה. וזכי מהפקירא: רב אשי אומר.
דגרס הכא כגון שאנסוהו עכו"ם ואחוי
להציל אפילו סיפא נמי לאמצע ואי דלא
ארעא ואחוי נמי הא בהדייהו ואין
לעולם באיניש דעלמא וכגון דיכולין
בעא מיניה רב מר' יר[ד
לעזי רש"י
להציל].. יכול הניח שלו
להציל ע"י הדחק: אמר לעצמי.
להקשות (ג) לפ"ז מדאמר לקמן נאנס
יכול להציל אפילו רישא נמי לעצמו אמר
... ....זו צריך שאלה אין לו
פרושי"ם [פרוני"ש].
פטור דהתם אנסוהו להראות
ושמעו בעלים ושתקו ולא מסרו
רמי בר חמא הכא בשותפין עסקינן וכגון זה
אלא ש[כרו.] ותניא ....לו
שזיפים. אדרופיי"ש
כ
שכרו דמי השב ...
[אדרילצי"ש]. מלוח
קרקעותיו של פלוני אבל הכא
עצמן אסח דעתייהו וגלו דאייאוש
שותף חולק שלא לדעת חבירו אמר פליג לא
❖
......לחולה ... ....[עביד
(שיח-בר).
דאנסוהו להראות שלו חייב שלא
ולא בעו ממסר נפשייהו ומיהו היכא
אמר לא פליג רבא אמר הכא ל בפועלין
שליחותיה,] הכא לא ...
היה לו להראות אותה שגזל שאין שלו:
דיכולין להציל להדיא אפילו שמעו
....... ג[ייס] לטרפה
עסקינן וכרב דאמר רב פועל יכול לחזור
לא צריכא דאחוי אחויי. וחייב משום
ז)
מ
מחשבין אף על פי ...
ושתקו לא קני דמסתמא לא אייאוש:
רבינו חננאל (המשך)
[ממון] .... כול'. פיר'
בו אפילו בחצי היום וכמה דלא הדר ביה
מתני' ונטלוה מסיקין. אנסין
דינא דגרמי כדמשמע לקמן
בוסיא, פשיעה. שיירא ...
פי' הילוכו ומנהו וסידורו
כברשותיה דבעל הבית דמי וכי הדר ביה
גזלוה מן הגזלן: מכת מדינה היא.
בשמעתין דקאמר זיל לגביה ר'
נקט. ת"ר שיירא שהיתה
...... והציל, מה שהציל
מהלכת במדבר ועמד
לאמצע. ואם ... ....... אמ'
טעמא אחרינא הוא דכתיב כי לי בני ישראל
שמעון בן אליקים ור' אלעזר בן
דאנסוה ארעתא דאחריני ודהאיך:
נ
1
עליה גייס וטרפה. ועמד
ולא כלום הוא. או דאין
ואם מחמת הגזלן. מפרש בגמרא:
פדת דדאין דינא דגרמי וחייבוהו
עבדים ח) ולא עבדים לעבדים רב אשי אמר
יכולין ... ...... ר' חמא הכא
אחד מהן והציל הציל
גמ' צלצל. ארבה גזלן הוא שאוכל
ממתניתין ואם מחמת הגזלן חייב
בשותפין
עסיקינן,
לאמצע ואם אמר אני
כשיכול להציל ע"י הדחק גלי דעתיה לעצמו
ס
.....לאמצע. רבא אמר הכא
אציל לעצמי הציל לעצמו
תבואות כל אדם: דאחוי אחויי. שלא
להעמיד לו שדה אחר ותימה לרשב"א
לא גלי דעתיה לאמצע: מתני' הגוזל
בפועל ....ביה [ברשותי]ה
היכי דמי אי דיכול להציל
ע
דלעיל בהגוזל קמא (דף ק. ושם) לא
גזלה הוא עצמו אלא שמע מבית
דבעל ... הבית ....... ..ציל
אפילו סיפא נמי לאמצע
שדה מחבירו ונטלוה מסיקין אם מכת מדינה
משכחת דר"מ דאין דינא דגרמי אלא
המלך שמבקשין לגזול שדות והראה
לעצמו לא אמר ה.... ..
ואי דלא יכול להציל
היא אומר לו הרי שלך לפניך אם מחמת
הבית. רב אשי ... אמר
אפילו רישא נמי לעצמו
ט)
ברייתא דמחיצת הכרם שנפרצה דלא
להם טלו קרקע זו של פלוני:
גמ'
ביכולין להציל על ידי
אמר רמי בר חמא הכא
הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר:
אי בשותפין עסקינן וכגון זה
שמעינן דאתא כר"מ אלא מכח
הדחק, אמר, גלי אדעתיה
אמר רב נחמן בר יצחק מאן דתני מסיקין
ההיא משנה דהמסכך ואמאי לא
דאדעתא ד.......... אדעתא
שותף חולק שלא לדעת
דאחריני ... לא מסר נפשיה.
חבירו אמר פליג לא אמר
מייתי התם ממתני' דהכא דמחייבינן
לא משתבש ומאן דתני מציקין לא משתבש
מאן דתני מציקין לא משתבש
לא אמר, מצו אמרי ליה א[י
לא פליג. רבא אמר הכא
בדינא דגרמי ואומר ר"י דלא ניחא
דכתיב 2במצור ובמצוק ומאן דתני מסיקין לא משתבש דכתיב 3 יירש הצלצל
אמרת] לן דלדידך אנת
בפועל עסקינן שהיה
מציל הוה מסרינן נפשין
שכיר לבני הספינה
ליה לאתויי ממתניתין דהכא דלא
ומתרגמינן יחסניניה סקאה: אם מחמת הגזלן חייב: היכי דמי אילימא
אבל אמר ... ולא קמו
וכשאין יכולין להציל הדר
קתני בה בהדיא דאחוי אלא
בהדיה, אסוחי אסחי
ביה וכדרב דאמר רב פועל
דאנסוה לארעא דידיה ולא אנסוה כולי ארעתא הא מרישא שמעת מינה
מיתורא דמתני' מוקי לה הכי:
דעתיהו מיניהו. ... הא
יכול לחזור בו אפי' בחצי
אם מכת מדינה היא כו' אי לא לא לא צריכא דאחוי אחוויי לישנא אחרינא הב"ע
ד[ראמי ו]רבא ורב אשי
היום אמר מיהדר הדר ביה
לאו
כולה איתנהו דלא פליגי ...
לא אמר לא הדר ביה. רב
פ כגון דאנסוה עכו"ם ואמרי ליה אחויי ארעתיה ואחוי ההוא בהדייהו
אהדדי. תנו רבנן ספינה
אשי אמר לעולם בשותף
ההוא גברא דאחוי אכריא דחטי דבי ריש גלותא אתא לקמיה דרב נחמן חייביה רב נחמן לשלומי
הכא במאי עסקינן ביכולין
שעמד עליה נחשול [ש]ל
להציל על ידי הדחק לא
ים ל[טובעה]. והיקלו
יתיב רב יוסף אחוריה דרב הונא בר חייא ויתיב רב הונא בר חייא קמיה דרב נחמן א"ל רב
אמרינן ליה ואי הוה אמתר
ממשואה מחשבין לפי
הונא בר חייא לרב נחמן דינא או קנסא א"ל מתניתין היא דתנן אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו
לן הוינן מסרין נפשן אמר
מ[שאוי] ... ואין
ויתיב אינהו אסוחי אסחי
מ[חשב]ין לפי ממון ואין
שדה (א) ואוקימנא דאחוי אחוויי בתר דנפק א"ל
רב יוסף לרב הונא בר חייא מאי נפקא לך מיניה
דעתייהו ומיהו היכא
משנין מ[מנהג הספני]ן
אי
דיכולים להציל להדיא
להתנות כדרך שמתנין
אפי' שמעו לא קני דמסתמא לא איאוש. פר"ח זצ"ל דהא דרמי ודרבא ודרב אשי כולהו איתנהו, דלא פליגי אהדדי. יחסניניה
החמרין כ[ולו'] השוכר את הפועל להביא כרוב ודרמסקין לחולה. פי' פרוגנא. ובלשון ישמעאל אגאץ עין בקר, ומברכין
עלין בורא פרי העץ. ואם שכרו תייר ההולך לפניהם מחשבין אף לנפשות. פי' מלשון ויתרו ומלשון מן התרים [את הארץ].
סקאה. פי' מין ארבה יירש הצלצל, תרג' יחסניניה סקאה. ההוא גברא דאחוי אכריא דחיטי דריש גלותא, אתא לקמיה דרב
אבדה בבסיא אין מעמידין אותה. פי' בסיא, פשיעה. לא צריכה דבניסן מרחקי מהאי דוכתא חד אשלא ובתשרי תרי אשלי.
נחמן חייביה לשלומי. ומסקנא מתניתין ידענא דתנן אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחרת, וקיי"ל בדאחוי אחויי,
פי' אשלא הכל שעושין משפתן או קנבום. ויש שעושין חבלים מן הריוח של דקל מושכין בהן את הספינה. דוושיה נקיט.
אבל אם אנסוהו והראה פטור, דתניא ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור, ואם נטל ונתן ביד חייב.