יג:
ארבעה אבות פרק ראשון
בבא
קמא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אמר רבא תודה שהזיקה. אע"ג דרבא מפרש מתניתין דין מעילה
אבל הכא מי מצי א"ל. על הבשר נמצא הנזק יותר מן האימורין
קל א מיי' פ"ח מהל' נזקי
א) [דף לז:], ב) [דף לה.],
הלכך שוה חצי האימורין יפסיד: ו)לשון אחר לא צריכא לגבות מבשרן
ולא אוקי מתניתין כרבי יוסי הגלילי על כרחך הכא איירי
ג) [תוספתא פ"א],
ממון הל' ב ג:
לר' יוסי הגלילי: שנאמר והועד בבעליו והמית. נראה דלאו
קלא ב מיי' שם הל'
ד) לקמן מד:, ה) [לעיל ג:],
כנגד אימוריהן.
דודאי גובה מבשרן כנגד אימוריהן דהאי גובה
ו) [חוזר לע"א], ז) [שמות
ה ועיין בהשגות
מוהועד קדריש דהאי והועד לא איירי
בעדות שעושין לסקלו כ"א
מבשרן דקאמר רבי אבא
אפי' חלק האימורין קאמר וקא פריך
כב], ח) [צ"ל שורך. יעב"ץ]
ובמ"מ סמג עשין סו
לייעדו אלא מסיפא דקרא קדריש
אי אליבא דרבנן אמאי הא אמרינן
ובדפו"ר איתא שורו של
טוש"ע ח"מ סי' תו סעיף
❖
אדם וכו' ותיבת שור ליתא,
א:
דכתיב והשור יסקל וכן משמע לישנא
כו' אי אליבא דר' נתן פשיטא ולא
אבל הכא מי מצי אמר בשר אזיק
אימורין
קלב ג ד מיי' שם הל' ד
דפריך והא השור יסקל בגמר דין
שמעתיה. וראשון עיקר דמסתברא
לא אזיק אמר רבא תודה שהזיקה גובה
טוש"ע שם סעיף ב:
א
הוא דכתיב: חצר השותפין חייב
קלג ה מיי' שם:
דהאי דאותביה קא משני ליה דהא
תורה אור השלם
מבשרה ואינו גובה מלחמה לחם פשיטא
קלד ו מיי' שם סמג שם
בה על השן ועל הרגל. במיוחד
גמרא מסיפא דמילתיה דקאמר אינו
1. וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא
טוש"ע שם סעיף ג:
סיפא אצטריך ליה ניזק אוכל בשר ומתכפר
גובה מאימוריהן פריך פשיטא
לפירות ולא לשוורים פליגי כדמוכח
קלה ז ח מיי' פ"א שם
מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד
מביא לחם הא נמי פשיטא מהו דתימא כיון
הלכה ז סמג עשין
אימורין לגבוה סלקי ועלה בעי לשנויי
בסוף הסוגיא דפליגי בקושיא דרבי
בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ
סז טוש"ע ח"מ סי' שפט
דלחם
הכשירא דזבח הוא לימא ליה את
וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה
מה אינו גובה מאימוריהן דקאמר
זירא ובפירוקא דאביי ולפי זה היה
סעיף י:
הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו
אכלת בשר ואנא אייתי לחם קמ"ל דלחם
❖
קלו ט י מיי' שם פ"ד
אינו גובה מבשרן כנגד אימוריהן:
יכול רב חסדא לפרש המשנה כמו
יוּמָת: שמות כא כט
הלכה א ד סמג שם
לחם פשיטא. הא לא אזיק: ניזק
חיובא
דבעלים הוא: נכסים שהן של בני
שמפרש ר' אלעזר ויפרש רשות הניזק
ב
טוש"ע ח"מ סי' שצו סעיף
אוכל בשר. לאחר הקרבת אימורין:
והמזיק במיוחדת לפירות ולשוורים
ברית:
למעוטי מאי אי למעוטי דעובד
ח:
מוסף רש"י
קלז כ ל מ טוש"ע ח"מ
למעוטי זה אומר שורך הזיק. שאינו
דמודה רב חסדא דפטור וגרסינן
כוכבים הא קתני לה לקמן א) שור של ישראל
❖
היו שנים רודפין אחר
סי' שמז:
לקמן אמר לך רבי אלעזר ותסברא
יודע שור של מי הזיקו שהיו עמו
שנגח שור של עובד כוכבים פטור תנא
אחד. ושלשתן של שלשה
מתניתין מי לא פליגי ומיהו לספרים
שוורים של אנשים הרבה ומיוחדין
בני אדם (לקמן לה.).
והדר מפרש: נכסים המיוחדין: למעוטי
דגרסי לקמן ותסברא מתניתין מי
דמתניתין הכי משמע שיהו כל נכסים
שניהן פטורין. דתרוייהו
רבינו חננאל
מאי אמר רב יהודה למעוטי זה אומר
מדחו ליה (לקמן לה:)
.
פליגי ובסוף גרסי אלא כי תניא ההיא
שהזיקו מיוחדים לאדם אחד שאין בהם
שנאמר והועד בבעליו.
אמר רבא תודה שהזיקה
שורך הזיק וזה אומר שורך הזיק הא תני
ספק: שנים שהיו רודפין. שני שוורים
וכל זה מדברי רבי אלעזר וצ"ל
היינו בב"ד, דאין העדאה
ובא הניזק להשתלם
לקמן היו שנים רודפין אחר אחד זה אומר
דפליגי במיוחדת לפירות ולשוורים
של שני בני אדם שהיו רודפין אחר
אלא בב"ד (לקמן מד:).
מבשרה מי יביא הלחם.
ב)
המתנדב חייב להביא
שור של אדם אחד: בשקדם וזכה
וה"פ ותסברא מי פליגי והתניא כו'
שורך הזיק וזה אומר שורך הזיק שניהם
לחמה דחיובא עליה
בו אחר. לאחר שהזיק: למעוטי נגח
אלא ודאי לא פליגי וכי קתני כו'
פטורין תני והדר מפרש במתניתא תנא פרט
רמיא, או דילמ' לחמה
ג
ואח"כ הקדיש. דהכי משמע שיהיו
ולפי גירסא זו לא יהיה תחילת הסוגיא
הכשירה דזיבחא הוא
לנכסי הפקר ה"ד אילימא דנגח תורא דידן
ג)
והרוצה להכשיר הזבח
כמו במסקנא דפליגי בקושיא דרבי
מיוחדים לאדם אחד לעולם משעת
לתורא דהפקר מאן תבע ליה אלא דנגח
לוכל הבשר, והוא הניזק,
זירא ובפירוקא דאביי:
נגיחה עד שעת העמדה בדין:
עליו להביא (ראייה)
כשהזיק חב המזיק לאתויי
תורא דהפקר לתורא דידן ליזיל וליתיה
[לחמה]. ואסיק' המתנדב
והועד בבעליו והמית איש השור יסקל
חייב דלחם חייוב בעלים
ד בשקדם וזכה בו אחר רבינא אמר למעוטי
קרן. וא"ת ולרב
וגם בעליו יומת. דמשמע שיהא לו
הוא. כתב גאון זצ"ל
נגח ואח"כ הקדיש נגח ואח"כ הפקיר
חסדא מנא ליה לאתויי קרן לשמואל
בעל אחד משעת העדאה ועד שעת
ה
ו
אשכחן נוסחא עתיקתא
בהאי לישנא. אמר רבא
העמדה בדין: שוין כאחד. בבעל
תניא נמי הכי יתר על כן אמר ר' יהודה
וכל הני לרב ועוד דברייתא דקתני
ד)
תודה שהזיקה לר' יוסי
אחד: חוץ מרשות המיוחדת למזיק.
כשהזיק חב המזיק מייתר לאתויי כל
אפי' נגח ואח"כ הקדיש נגח ואח"כ הפקיר
הגלילי משתלם חצי
הני קשיא לרב חסדא וי"ל דלדידיה
שאם נכנס שור ניזק בחצר המזיק
נזק מבשרה, אבל לא
פטור שנאמר 1 והועד בבעליו והמית איש
מאמוריהא והניזק אוכל
והזיקו שור המזיק פטור: חצר
נמי איכא יתורא דהוי מצי למיתני
וגו' עד שתהא מיתה והעמדה בדין שוין
בשר ומתכפר מביא
השותפין חייב בה. הכתוב על השן
ורשות הניזק והמזיק חייב ולא ליתני
לחמה. היינו קמייתא
כאחד וגמר הדין לא בעינן הא השור יסקל
כשהזיק חב המזיק אך קשה דלשמואל
ועל הרגל אם אכלה בהמתו של זה
דרבא, סיפא איצטריכא
בגמר דין הוא דכתיב אלא אימא עד שתהא
ליה מהו דתימ' לימא ליה
תיקשי הברייתא:
פירותיו של זה או דרסה על כליו
מזיק את אכלתא בישרא
כגון
מיתה והעמדה בדין וגמר דין שוין כאחד:
שקבל עליו שמירת גופו כו'.
חייב דבשדה אחר ז) קרינן ביה ולא
אנא אייתי לחמא קמ"ל
חוץ מרשות המיוחדת למזיק: דאמר ליה
איפכא לא מצי למימר כגון
הוי כרשות הרבים וכ"ש על הקרן
דאמ' ליה הניזק לחם
ז
ח
למאי אתי ליה לכפרה
דאזקיה תורא דשואל לתורא דמשאיל
ותולדותיו דהא אפי' ברה"ר נמי חייב
תורך ברשותי מאי בעי: ורשות הניזק
אני מי אית לי כפרה
וכגון שקבל עליו שמירת נזקיו ולא
ודקתני מתניתין רשות הניזק והמזיק
והמזיק: אמר רב חסדא אמר אבימי חצר
בגווה. נכסין שלבני ברית,
למעוטי דנכרי כו'. נכסים
קבל עליו שמירת גופו דמילתא דלא
אדלבתריה קאי וה"ק רשות הניזק
השותפין חייב בה על השן ועל הרגל
המיוחדין למעוטי זה אומ'
שכיח הוא ואע"ג דבהכיר בו שהוא
והמזיק כגון חצר השותפין כשהזיק
שורך הזיק וזה אומ'
והכי קאמר חוץ מרשות המיוחדת למזיק דפטור
נגחן אמרינן סוף [פרק שור] שנגח ד'
חב המזיק ובשן וברגל קאמר דבקרן
שורך הזיק. במתניתא תנא
ורשות הניזק והמזיק כשהזיק חב המזיק
למעוטי דהפקר, וכגון
לא אצטריך למימר דהא ברה"ר דיש
וה' (לקמן מה:) סתמא דמילתא דלא אזיל
שקדם אחד וזכה בו.
ור' אלעזר אמר פטור על השן ועל הרגל
איהו ומזיק אחריני קביל עליה דאתו
לשניהם רשות בה נמי חייב אלא
רבינא אמ' למעוטי נגח
והכי קאמר חוץ מרשות המיוחדת למזיק
בשן ורגל קאמר וקמ"ל דלאו כרה"ר
אחרים ומזקי ליה לדידיה לא קביל עליה
ואחר כך הקדיש או
הפקיר. ואסיק' בענן עד
דמיא: ורשות הניזק והמזיק נמי
ורשות הניזק והמזיק נמי פטור וכשהזיק חב
בשואל לא שייך למימר הכי דמסתמא
שתהא מיתה והעמדה
פטור. בשן וברגל קאמר דבעינן
שואל קבל עליה שמירה מעולה:
המזיק לאתויי קרן הניחא לשמואל אלא לרב
בדין וגמר דין שוין כאחד.
ובער בשדה אחרז) אבל קרן חייב דלא
ולא
חוץ מרשות המיוחדת
דאמר ה) תנא שור וכל מילי דשור חב המזיק
למזיק, דיכיל למימר ליה
גרע מרה"ר: כשהזיק חב המזיק
לאתויי מאי לאתויי הא דת"ר כשהזיק חב המזיק להביא שומר חנם והשואל
תורך ברשותי מאי בעי.
ט
לאתויי קרן. לר' אלעזר דאי משום
ורשות הניזק והמזיק. אמ'
נושא שכר והשוכר שהזיקה בהמה ברשותן תם משלם חצי נזק ומועד
מיטב הא תנא ליה רישא אלא לאתויי
רב חסדא אמ' אבימי חצר
משלם נזק שלם נפרצה בלילה או שפרצוה לסטין ויצתה והזיקה פטור
השותפין חייב בה על השן
י
קרן דחייב עליו דלא תנייה לעיל בהדי
ועל הרגל, והכי קאמ'
אמר מר כשהזיק חב המזיק להביא שומר חנם והשואל נושא שכר
ארבעה אבות: הניחא לשמואל.
כו'. ר' אלעזר אמ' פטר
והשוכר היכי דמי אילימא דאזקיה תורא דמשאיל לתורא דשואל
בה על השן ועל הרגל
דאמר בריש פירקין [ג: ד.] מבעה זה השן
והכי קאמ' כו'. כשהזיק
ותנא שור לרגלו ומבעה לשינו
לימא ליה אילו אזיק בעלמא בעית לשלומי את השתא דאזקיה
כ
חב המזיק לאייתויי קרן.
אצטריך הא לאתויי קרן: אלא לרב
לתורא דידך בעינא לשלומי אלא דאזקיה תורא דשואל לתורא דמשאיל
הניחא לשמואל דאמ'
תנא שור לרגלו ומבעה
דאמר. מבעה זה אדם ושור דתנא
לימא ליה אילו איתזק מעלמא בעית לשלומי כוליה תורא השתא
ל
לשנו, כשהזיק חב למזיק
בהדי ארבעה אבות לכל מילי תנייה
לאייתויי קרן. אלא לרב
דאזקיה תורא דידך פלגא ניזקא הוא דמשלמת לי לעולם דאזקיה תורא
לאתויי מאי: תם משלם חצי נזק
לאייתויי מאי, לאייתויי
דמשאיל לתורא דשואל והכא במאי עסקינן שקבל עליו שמירת גופו
מ
הא דת"ר כשהזיק חב
ומועד נזק שלם. מפרש לקמיה:
המזיק
להביא
שומר
ולא
נפרצה. כותל בלילה מאיליה. ובכותל
חנם
והשואל
נושא
שאינו רעוע קאמר דהוה ליה אונס: לימא ליה. משאיל לשואל: אילו אזיק. ח) שורו שור של אדם אחר: בעית לשלומי ליה. שהרי
שכר
והשוכר,
דאזיק
תורא
דמשאיל
לתורא
שמירתו עליך השתא כו': אלא דאזקיה תורא דשואל לתורא דמשאיל. וקתני חצי נזק: לימא ליה. בעלים: אילו איתזק מעלמא. אם הזיקו
דהני,
וכגון
דקבילו
אחר: בעית לשלומי לי כולא ניזקא. דהא שואל חייב באונסין השתא דאזקיה כו': לעולם דאזקיה תורא דמשאיל לתורא דשואל.
שור של אדם
עלייהו
נטירותא
דגופיה
שלא יזיק: כשקבל עליו.
השואל: שמירת גופו. שלא יזיקנו אחר:
וקאמר חייב
משאיל לשלם. ודקשיא
לך הרי השואל מוטל לשומרו
ולא