הגוזל
ומאכיל פרק
עשירי
בבא
קמא
קיז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לאו משום דקנס הוא. והא דמעיקרא לא גזרו על זה כמו
אי דינא. הוא שמסור ישלם: גמרינן. מהאי מעשה דרב נחמן
קד א ב מיי' פ"ז מהל'
א) גיטין נג. ע"ש, ב) [שבת
לשאר גרמי דנזקין דעלמא: ואי קנסא. הוא דקנסיה רב נחמן
על זה למאי דלא מסיק אדעתיה השתא טעמא דהפסד
קנד: וש"נ], ג) [גיטין נג.
חובל ומזיק הל' א ב
וע"ש בתוס' ד"ה בראשונה
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
משום דרגיל היה בכך לא גמרינן מיניה: המטמא. טהרותיו של
מועט איכא למימר דמעשה אירע במטמא ובמנסך לכך גזרו
ותוס' מנחות נח: ד"ה וא"ד
סי' שפה סעי' א:
עליהם בשעת מעשה: כיון שנפל בידי עובדי כוכבים אין מרחמים
חבירו או מנסך יינו של חבירו לע"ז
דאע"ג דקמיה מנח ואין
קה ג מיי' פ"ג מהל'
ודע דבתוספתא דגיטין פ"ג
עליו. כלומר שפיר מיקרי מסור
הזיקו ניכר משלם: לא חזרו לא.
גניבה הל' ב:
תני' כמו דאיתא הכא],
מ)
קו ד ה ו מיי' פ"ח מהל'
ד) כתובות לא., ה) [צ"ל
היינו גמרי' מדמע ממנסך: המדמע.
שדבר ברור הוא שיקחו מאחר
אי דינא אי קנסא א"ל
אי דינא גמרינן מיניה
לסוף יעב"ץ], ו) גיטין נב:,
חובל ומזיק הל' ג ד
השתא
יווני נינהו
שהראהו:
ערב חולין בתרומה דהפחית דמי
ז) [ע"ז ו:], ח) בס"א א"ל
אי קנסא לא גמרינן
מיניה ומנא תימרא
ועיין בהשגות ובמ"מ סמג
רב לרב כהנא, ט) ס"א
כו'. קשה לר"י דבפ"ב דגיטין (דף
עשין ע טוש"ע ח"מ סי'
החולין דלא חזו מהשתא אלא
דמקנסא לא גמרינן דתניא בראשונה היו
א)
יוונאי, י) ס"א פרסאי,
שפח סעי' ב:
להמכר לכהנים: להפסד מרובה. מטמא
טז: ושם יז. ד"ה הא) אמר רבה בר בר
קז ז מיי' שם הלכה ה
כ) [עי' פרש"י ב"מ לט.
אומרים א המטמא והמנסך חזרו לומר אף
תרומה הפסד מרובה הוא דתו לא
חנה חלש על לגביה כו' אמר רחמנא
ד"ה מחמת מרדין], ל) פי'
טוש"ע שם סעי' ה:
המדמע חזרו אין לא חזרו לא מאי טעמא לאו
קח ח מיי' שם הל' י
ב
כרים וכסתות, מ) [צ"ל אחר
חזיא לאכילה. מדמע הפסד מועט
או בטולך וכו' ופריך למימרא
❖
ד"ה המדמע], נ) ברש"י
טוש"ע שם סעי' י:
משום דקנסא הוא וקנסא לא גמרינן מיניה
הוא דהא מזדבן לכהנים בדמי
דרומאי מעלי מפרסאי אלמא
❖
שברי"ף איתא שא,
לא מעיקרא סברי ב) להפסד מרובה חששו
תרומה: אף המנסך [כו'] לא חזרו
משמע שאז עדיין היו פרסיים
לא. גמרינן מנסך אע"ג דהפסידו
להפסד מועט לא חששו ולבסוף סברי
בבבל ולכאורה משמע שאותו מעשה
מוסף רש"י
תורה אור השלם
היה אחר מעשה שבכאן ואור"י
מרובה ממדמע ומטמא דהפסידן
להפסד מועט נמי חששו איני והא תני אבוה
משעת הגבהה. על
מועט לגבי מנסך: זרק חץ. בשבת:
שהשרים והפקידים היו משתנים והיו
1. בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ
מנת לגוזלו (גיטין נב:).
דרבי אבין ג) בראשונה היו אומרים המטמא
לפרהגנא. ממונה של
עקירה צורך הנחה. דכיון דבין עקירה
בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת כְּתוֹא
פעמים מפרסיים ופעמים מיוונים:
והמדמע חזרו לומר אף המנסך חזרו אין לא
מלך (ב"מ פג:). מרדין.
מִכְמָר הַמְלֵאִים חֲמַת יְיָ
להנחה קרע נמצא מעשה שבת
דילכון היא רציחה בלשון פרסי
גַּעֲרַת אֱלֹהָיִךְ:
חזרו לא מאי טעמא לאו משום דלא גמרינן
❖
ומעשה (א) עקירה באין כאחד ולא
וכן מפורש בשערים דרב
ישעיהו נא כ
מקנסא לא מעיקרא סברי כרבי אבין ולבסוף סברי כרבי ירמיה מעיקרא סברי
האי גאון (ב"מ לט.).
אמרינן משעת עקירה חייב ממון
דלו ליה במכחלתא
כרבי אבין ד) דאמר רבי אבין ג זרק חץ מתחילת ארבע ה) ולבסוף ארבע וקרע
ומתחייב בנפשו לא הוי עד שעת
דכספא. שהיו עפעפיו
הגהות הב"ח
שיראין בהליכתו פטור שהרי עקירה צורך הנחה היא ומתחייב בנפשו
הנחת חץ. והכא נמי הגבהת יין
מכסין את עיניו ומגביהן
(א) רש"י ד"ה עקירה וכו'
במזלגא דכספא (תענית
צורך ניסוך הוא ותשלומין וחיוב
ולבסוף סברי כר' ירמיה דא"ר ירמיה משעת הגבהה קנייה איחייב ליה ממון
❖
ו)
מעשה שבת ומעשה
.
ט.)
מיתה דע"ז באין כאחד: לבי אביוני.
קריעה באין כאחד ולא
מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך רב הונא בר יהודה איקלע לבי אביוני
אמרינן משעת קריעה
מקום: נשא ונתן ביד חייב. דהציל
אתא לקמיה דרבא א"ל כלום מעשה בא לידך א"ל ישראל שאנסוהו עובדי
❖
חייב:
עצמו בממון חברו: מעצמו. בלא
רבינו חננאל (המשך)
כוכבים והראה ממון חבירו בא לידי וחייבתיו א"ל אהדר עובדא למריה דתניא
אונס: דרי ואמטי. שאי והולך עמנו
נ)
הראה מעצמו כמי שנטל
ישראל שאנסוהו עובדי כוכבים והראה ממון חבירו פטור ואם נטל ונתן ביד חייב
ד
ונתן ביד דמי. וזה לשון
לבית המלך: ה"מ. דאם נשא ונתן
גליון הש"ס
פר"ח זצ"ל אמר רבא אם
אמר רבה ה אם הראה מעצמו כנשא ונתן ביד דמי ההוא גברא דאנסוהו עובדי
ביד חייב: היכא דלא אוקמינהו.
גמ' דיקא נמי דקתני
הראה מעצמו כמי שנטל
כוכבים ואחוי אחמרא דרב מרי בריה דרב פנחס בריה דרב חסדא א"ל דרי
העובדי כוכבים על הממון מעיקרא
הושיט כו'. כעין זה ע"ז
ונתן ביד דמי וחייב.
❖
דף ו ע"ב:
מצאנו בתלמוד ארץ
ואמטי בהדן דרא ואמטי בהדייהו אתא לקמיה דרב אשי פטריניה א"ל רבנן
ע"י האונס אלא הלך ונטל ונתנו להם
ישראל בפ' החובל בסוף
אבל הכא דאוקמינהו על היין קלייה
לרב אשי והתניא אם נשא ונתן ביד חייב א"ל הני מילי היכא דלא אוקמיה
תני ישראל שאנסוהו גוים
ואההיא שעתא פטור כי אמטי תו
ונטלו ממנו ממון חבירו
עילויה מעיקרא אבל היכא דאוקמיה עילויה מעיקרא מיקלי קלייה איתיביה
לעזי רש"י
ו
בפניו פטור, נטל ונתן ביד
דידהו אמטי: פקיע. קשר: חייב.
❖
רבי אבהו לרב אשי אמר לו אנס הושיט לי פקיע עמיר זה או אשכול ענבים
להם חייב. אמר ר' יוסי
תפי"ד [טפי"ד]. שטיח.
ואע"ג דקאי עכו"ם ע"ג הממון הואיל
הדא דאתמר כשאומר לו
זה והושיט לו חייב הכא במאי עסקינן ז)כגון דקאי בתרי עברי נהרא $ דיקא
ונשא ונתן ביד חייב: בתרי עיברי
תן לנו ממון סתם, אבל תן
נמי דקתני הושיט ולא תני תן ש"מ: ההוא שותא דהוו מנצו עלה בי תרי האי
לנו ממון פלוני אפילו נטל
נהרא. עכו"ם מצד זה והעמיר מצד
רבינו חננאל
ונתן ביד פטור. ורב אשי
אמר דידי הוא והאי אמר דידי הוא אזל חד מנייהו ומסרה לפרהגנא דמלכא
זה דאי לא יהביה נהליה לא מצי
[מת]ני'. [הג]וזל את
פטר לההוא דאנסוהו
אמר אביי יכול לומר אנא כי מסרי דידי מסרי א"ל רבא וכל כמיניה אלא אמר
אנס למשקליה: שותא. מכמורת
השדה וכו' אם מ[חמת
לאחוויי, דאחוי אחמרא
הגזל]ן חייב להעמיד לו
דדרי בהדייהו, אמר כיון
לדגים או לחיות: לקועיה. לצואריה.
רבא משמתינן ליה עד דמייתי ליה וקאי בדינא ההוא גברא דהוה בעי
ז
שדה . אוקימנה כגון
דאחווי אחווי מיקלא
שבר מפרקתו: תוא. חיה והוא שור
אחוויי אתיבנא דחבריה אתא לקמיה דרב א"ל לא תחוי ולא תחוי א"ל מחוינא
קלייה. והא דרא בהדייהו.
דאנסוה [לאחוי אר]עתיה,
בתר דקלייה לא מיחייב
ואחוי נמי בדידהו. [ההוא
הבר כדמתרגם (דברים יד) תוא וזמר
ומחוינא יתיב רב כהנא קמיה דרב שמטיה לקועיה מיניה קרי רב עילויה
ח
עליה כו', עד ההוא
גברא דא]חוי כריא דחיטי
תורבלא תור שור בלא יער: אין
1 בניך עולפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר מה תוא זה כיון שנפל
דאפקיד גבי חבריה כסא
דבי ריש גל[ותא. חייביה]
מרחמין עליו. ושפיר עבדת דקטלתיה:
דכספא אתו עליה גנבי
רב נחמן ... לשלומי. אמר
במכמר אין מרחמין עליו אף ממון של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים אין
ושקיל לההוא כסא ויהביה
ליה רב הונא דינא או
מסיים מתיבתא דיומא לרבנן. היה
להו. אתא לקמיה דרבה
קנסא [וכו]ל'. ואסיקנה או
מרחמין עליו א"ל רב ח) כהנא עד האידנא הוו ט) פרסאי דלא קפדי אשפיכות דמים
מחזר ושונה להם מה שדרש רבי
פטריה. אמר ליה אביי
דינא הוא גמרינן מינ[יה,
והשתא איכא יוונאי דקפדו אשפיכות דמים ואמרי מרדין מרדין קום סק לארעא
יוחנן אותו היום לפי שר"ל חכם
י)
כ)
והא מציל עצמו בממון
ואי לאו] דינא ... הוא אלא
חבירו הוא. אלא אמר רב
קנסא הוא, לא גמרינן
דישראל וקביל עלך דלא תקשי לרבי יוחנן שבע שנין אזיל אשכחיה
גדול היה ולאחר ששמעו כולן מפי
אשי אי אינש אמיד הוא
מינה. ירושלמי והלא אין
הרב חוזר ומכוונה בידם: בדרא
לריש לקיש דיתיב וקא מסיים מתיבתא דיומא לרבנן אמר להו ריש לקיש
עליה דידיה אתו גנבי,
קרקע נגזל ולמה חייב
קמא. שבע שורות תלמידים יושבים
והאי מציל עצמו בממון
להעמיד [לו ש]דה. ר'
היכא אמרו ליה אמאי אמר להו האי קושיא והאי קושיא והאי פירוקא והאי
חבירו וחייב, ואי לא
יהושע בן ... לוי אמר אין
לפניו זו לפנים מזו: ביסתרקי.
פירוקא אמרו ליה לריש לקיש אזל ריש לקיש א"ל לרבי יוחנן ארי עלה מבבל
אדעתא דהאי כסא אתו
אדם נתפש על חבירו
תפי"ד בלע"ז: מסרחי גביניה. גבות
עליה ופטור. וקיימא לן
וחייב ליתן לו אלא בארנון
לעיין מר במתיבתא דלמחר למחר אותבוה בדרא קמא קמיה דר' יוחנן אמר
עיניו גדולים ומכסין עיניו: פריטא
כרב אשי. דייקינן מינה
ובגלגלת. ורב אמר יכיל
שמעתתא ולא אקשי שמעתתא ולא אקשי אנחתיה אחורי שבע דרי עד
דאי אנסוהו גוים ואמרו לו
למימר ליה איהו ... שרי
שפתיה. נקרעה שפתו על ידי מכה:
תן לנו ממון פלוני ונשא
עביטך מלאי . קנס קנסו
הדרא דאותביה בדרא בתרא א"ל רבי יוחנן לר"ש בן לקיש ארי שאמרת נעשה
ונתן, פטור. עכ"ל.. ההוא
חכמ' לגזלן . ... ובנסך.
שועל אמר יהא רעוא דהני שבע דרי להוו חילוף שבע שנין דאמר לי רב קם אכרעיה א"ל נהדר מר ברישא
שיתיא דהוו מינצו.... פי'
מעיקרא סבר' הגבהה
צורך ניסוך היא, ומשעת
שיתא שחתא היא החי"ת
אמר שמעתתא ואקשי אוקמיה בדרא קמא אמר שמעתתא ואקשי ר' יוחנן הוה יתיב אשבע בסתרקי
ל)
... הגבהה קם ליה בדרבה
מובלע בה, דל[ישנא
שלפי ליה חדא בסתרקא מתותיה אמר שמעתתא ואקשי ליה עד דשלפי ליה כולהו בסתרקי מתותיה עד
קלילא] נקט , ו[היא]
מיניה. ולב[סוף] סבור
משעת הגבהה קנייה
מצודה כדכתיב ויפרשו
דיתיב על ארעא רבי יוחנן גברא סבא הוה ומסרחי גביניה אמר להו דלו לי עיני ואחזייה דלו ליה
ומתחייב בתשלומין,
עליה גוים בשחתם נתפש.
כלומר במצודתם נתפש.
ומתחייב ... בנפשו לא הוי
במכחלתא דכספא חזא דפרטיה שפוותיה סבר אחוך קמחייך ביה חלש דעתיה ונח נפשיה למחר אמר
ההוא שותא וכו'. פירוש
עד שעת ניסוך. רבא חייב
להו רבי יוחנן לרבנן חזיתו לבבלאה היכי עביד אמרו ליה דרכיה הכי על לגבי מערתא חזא דהוה
לההוא דאנסוה ואחוי
שותא, שחתא היא, החי"ת
מובלע בה, והיא מצודה,
ממון ישראל. ואמר ליה
הדרא
רב הונא ... אהדר עובדא.
כדכתיב ויפרשו עליו גוים
דתניא ישראל שאנסוהו
בשחתם נתפס, כלומר
במצודתם נתפש. ההיא שיתא דהוו מינצו עלה בי תרי. פירוש שיתא, ח' מובלעת. בשחתם נתפש, כלומ' במצודתם נתפש.
גוים והראה ממון חבירו פטור, ואם נטל ונתן ביד חייב. ... אמר רבא אם הראה מעצמו כמי שנטל ונתן ביד דאמי וחייב.
מצאנו בתלמוד ארץ ישראל בסוף פרק החובל . ישראל שאנסוהו גוים ונטלו ממנו ממון חבירו בפניו פטור, נטל ונתן להן
אם תארגי תרג' אם תשתין, עם המסכת תרג' עם משתיתא. קם רב כהנא שמטיה לקועיה. פי' גרון. הוו מדלי ליה במכחלא
דכספא. בפ' י"ג בכלי' מכחל שניטל הכף טמא מפני הזכר, ניטל הזכר [ט]מא מפני הכף. פי' מכחל צורת כרכר הוא מברזל
חייב. אמר ר' יוסי הדא דאתמר כשאומר תן ל[נו] ממון ,] אבל תן לנו ממון פלוני אפילו נתן ונטל ביד פטור. ורב אשי...
או מנחושת, וראשו אחד כוחלין בו העין והא חד ונקרא זכר ואחד מנקין בו האוזן מן הרעי וה[ו]א רחב ונקרא כף. רב
פטריה לההוא דאנסוה לאחויי [ ואחוי] חמרא [דרב מרי .] ואמר כיון דאחווי אחווי מיקלא קלייה, והא דדרא ... בהדיהו
בתר [ד]קל[יא] ל[א] מיחייב עליה . ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור ואם נטל ונתן ביד חייב. אמר רבא ואם
כהנא פריטן סיפוותיה. פי' נראין שפתותיו כמשחקות בכל שעה.