קיז:
הגוזל
ומאכיל פרק עשירי בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דילכון אמרי דילהון היא. פי' הקונטרס התורה היא של בני בבל
הדרא ליה עכנא. נחש גדול עשה עצמו כגלגל ומקיף את פי
קט א מיי' פ"ה מהל'
א) סוכה מד., ב) לעיל ק.
המערה ונותן זנבו לתוך פיו ואין אדם יכול ליכנס: פתח פיך.
וקשה בפרק לולב וערבה (סוכה דף מד. ושם ד"ה והא) גבי
שאלה ופקדון הל' ב
סנהדרין ו. לג. בכורות כח:,
ג) [לעיל קטז:], ד) [עיין
סמג עשין פח טוש"ע ח"מ
הרחיבי פתחיך להסיר זנביך מפיך ועשה פתח ליכנס: אי מצית
הא דקאמר ערבה יסוד נביאים היא ושכחום וחזרו ויסדום ופריך מי
ברא"ש גרס' אחרת],
סי' רצב סעיף ח:
למבעי רחמי דתו לא שכיבנא. אי אקשינא לך אזלינא בהדך
א"ר יוחנן הכי והא"ר יוחנן דילכון
אמרי דילהון הוא ופירש
קי ב מיי' שם הלכה א
ה) סנהדרין עד. [וע' תוס'
ואעמוד אצלך בבית המדרש: ואי
בקונטרס אלמא לא שכחוה בגולה
סמג שם טוש"ע שם
כתובות ל: ד"ה רב אשי],
ו) [לקמן קיט.], ז) [לעיל
סעי' ט וסי' שא סעי' ז:
לא הואיל וחליף שעתא. ואתרחיש
ומאי פירכא היא וכי מפני שהיו
הדרא ליה עכנא א"ל עכנא עכנא פתח פומיך
קיא ג מיי' פ"ח מהל'
ס:], ח) שבועות לז: [ע"ש],
בעלי תורה אין יכול להיות ששכחו
ניסא חליף ולא אלך עוד עמך שמא
ט) דף לג., י) [סנהדרין
ויכנס הרב אצל תלמיד ולא פתח יכנס חבר
חובל ומזיק הל' טו
❖
ועיין בהשגות ובמ"מ סמג
עג.],
תורת ערבה ועוד בכמה דוכתין
תכעוס עלי ואמות עוד פעם אחרת
אצל חבר ולא פתח יכנס תלמיד אצל הרב
עשין ע טוש"ע ח"מ סי'
אמר שכחום וחזרו ויסדום ולא פריך
אלא אלך לביתי חי ולא אעמוד
שפ סעי' ד ובהג"ה:
פתח ליה בעא רחמי ואוקמיה א"ל אי הוה
עלה הכי ואור"ת כפר"ח שלתלמידיו
עוד אצלך פן אמות פעם אחרת.
קיב ד ה ו מיי' שם הלכה
מוסף רש"י
ידענא דדרכיה דמר הכי לא חלשא דעתי
יב הל' יג הל' יד
מבבל שהיו בפניו היה מדבר וה"ק
ואית דמפרש הואיל וחליף שעתא
דילכון אמרי דילהון
טוש"ע שם סעי' ג:
השתא ליתי מר בהדן א"ל אי מצית למיבעי
דילכון אמרי רב כהנא שהיה שלכם
וקבלתי צער מיתה לא אקבל עוד
קיג ז מיי' פ"ט מהל'
היא. רב כהנא היה
רחמי דתו לא שכיבנא אזילנא ואי לא לא
אמר שערבה דילהון הוא כלומר
פעם אחרת לילך מכאן. ובפסחים
גזילה ואבידה הל' א
מתלמידי רב והיה חריף
ועיין שם טוש"ע ח"מ סי'
מאד וברח לא"י לפני
אזילנא הואיל וחליף שעתא חליף תייריה
מנהג של נביאים ופריך אמאי
(דף מט.) מוכח שהלך לביתו דאמר
שעא סעי' ב:
ר' יוחנן מחמת מרדין,
דקאמר התם לעיל תסתיים דרבי
רב כהנא אי לאו דנסיבנא כהנתא
אוקמיה שייליה כל ספיקא דהוה ליה
קיד ח מיי' פ"ז מהל'
והוצרך לו ר' יוחנן לכמה
יוחנן דאמר יסוד נביאים היא
לאו אנא גלאי אמרי ליה והא
ספיקות, והיה אומר ר'
שבועות הל' ד ופ"ה
ופשטינהו ניהליה היינו א)דאמר ר' יוחנן דילכון
יוחנן לבני א"י סבור הייתי
מהל' טוען ונטען הל' א
והאמר ר' יוחנן דילכון אמרי דילהון
למקום תורה גלית א"ל לאו אנא
אמרי דילהון היא: ההוא דאחוי אמטכסא
שתורה שלכם, שלא גליתם
סמג לאוין רמח ועשין צה
הוא ולשון דילהון משמע ליה מנהג
גלאי כדגלו שאר אינשי שהרי לא
מארצכם ולא היה לכם
טוש"ע ח"מ סי' צה סעי'
דר' אבא יתיב ר' אבהו ור' חנינא בר פפי
❖
נביאים ולא יסוד נביאים וכן צ"ל
בעבור מקום תורה גליתי אלא
טירוף הדעת, אבל ראיתי
א:
ור' יצחק נפחא ויתיב ר' אילעא גבייהו סבור
שהיא של בני בבל, שאע"פ
מאימת מלכות ברחתי אלמא בתר
בהמגרש (גיטין פד: ושם ד"ה ר"י) גבי
שגלו, עמדה להם חכמת
לחיוביה מהא דתנן ב) דן את הדין זיכה את
הכי חי הוה ועוד אמרי' בברכות
ההיא דא"ר יוחנן דילכון אמר הואיל
החרש והמסגר שגלו עם
תורה אור השלם
החייב וחייב את הזכאי טימא את הטהור
וקנאתו להתגרש בו שלתלמידיו מבבל
ירושלמי א] דפגע ביה ההוא גברא
יכניה כדכתיב (מ"ב כד)
1. נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה
הכל גבורים עושי מלחמה,
היה אומר כן על רב כהנא ובקונט'
אמר ליה מאי עביד בשמיא כלומר
וטיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם
ותניא בסדר עולם וכי
מַעַל בַּיְיָ וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ
פי' שם דלחזקיה רבו שהיה חולק
שליעג עליו שהיה מת וחיה א"ל גזר
מביתו א"ל ר' אילעא הכי אמר רב והוא
מה גבורה עושין בני
בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד
אדם הנתונין בשלשלאות
שם עליו היה אומר כן ואין נראה
דיניה דההוא גברא מחתם ומת
אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת
שנשא ונתן ביד אמרי ליה זיל לגבי דר"ש בן
של ברזל, אלא שגבורים
עֲמִיתוֹ: ויקרא ה כא
[לומר] שבשעה שלמד רב כהנא
ההוא גברא פגע ביה אחרינא אמר
2. אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע
היו במלחמתה של תורה
אליקים ורבי אלעזר בן פדת דדייני דינא
לפני ר' יוחנן היה רבי יוחנן ראש
ליה הכי נמי ומית אתי לקמיה דר'
(סוכה מד.). והוא שנשא
עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ
דגרמי אזל לגבייהו חייבי' ממתני' אם מחמת
ג)
ונתן ביד. שנטל הוא
ישיבה בעוד שרבו חזקיה היה בחיים:
יוחנן אמר ליה בר איניש דאמיה
בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף
המעות ממנו בידו ופרע
הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר ואוקימנא
עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ
[ועיין תוספות מנחות כג: ד"ה כי]:
מבסרא ליה ואנתתיה דאבוה מיקרא
לבעל דין (בכורות כח:)
יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ:
ואי
דאחוי אחוויי: ההוא גברא דהוה מפקיד ליה
❖
לאו אדעתא דכספא אתו.
כו': תייריה. הקיצו משנתו: א"ל
וזיכה את החייב, שהיה לו
ויקרא ה כד
משכון למלוה ממנו ונטל
דילכון אמרי. שלכם הייתי אומר
כסא דכספא סליקו גנבי עילויה שקלה יהבה
ואע"ג דאמר לעיל נשא ונתן
דיין למשכון והחזירו ללוה,
תורה של בני א"י היא: דילהון היא.
ביד חייב אור"י דשאני שומר שלדעת
להו אתא לקמיה דרבה פטריה א"ל אביי האי
וחייב את הזכאי, נטל ביד
הגהות הב"ח
של בני בבל: מטכסא. תכשיט משי:
כן הפקידוהו שיציל עצמו בו אם
ממון מן הנתבע ושילם
מציל עצמו בממון חבירו הוא אלא אמר רב
(א) גמ' דפדיון שבוים וכו'
לתובע, וטימא את הטהור,
וישלם מביתו. דאדבורא בעלמא
יבואו עליו אדעתא דכסא דכספא:
אשי חזינן אי איניש אמיד הוא אדעתא
לקמיה דרבה פטריה:
נטל שרץ בידים וזרקו
אין לך פדיון שבויים גדול מזה.
א
חייב: שנשא ונתן ביד. ובכולם
(ב) שם בפקדון מיעט או
עליה לטמאו ודאי להחזיק
דידיה אתו ואי לא אדעתא דכספא אתו:
❖
אע"ג דמשמע דהוי אמיד
מפרש שנשא ונתן ביד באחד דיני
מכל אשר ישבע:
דבריו, וטהר את הטמא
ההוא גברא דהוה מפקיד גביה ארנקא דפדיון
נטל הדיין לפירות טמאים
ממונות בסנהדרין ט): אמיד. עשיר:
מדלא מפליג כדמפליג לעיל מ"מ
וערבן עם שאר פירות
שבויים סליקו גנבי עילויה שקלה יהבה
אסיק חמריה למברא. מכניס חמורו
הואיל ולא היה לו באותה שעה מה
הגהות מהר"ב
האיש השואלו, והוה ליה
ניהלייהו אתא לקמיה (א) דרבא פטריה א"ל
עושה מעשה בידים ומזיק,
ליתן להם חשיב פדיון שבויים:
לספינה מעבר הנהר והיו בה
רנשבורג
והכי מפרש בסנהדרין
אנשים: בעא. חמרא לטבועי מעברא:
והלה
אביי והא מציל עצמו בממון חבירו הוא א"ל
א] רש"י ד"ה ואי לא כו'
(לג.) בפרק אחד דיני
מלח ליה. דחפו לחמור והשליכו למים.
ממונות (לעיל ק.). שהרי
אין לך פדיון שבויים גדול מזה: ההוא גברא דאקדים ואסיק חמרא למברא
בברכות ירושלמי. נ"ב פ"ב
ד)
ב
❖
מתחייב בנפשו. ברדיפה
הלכה ח יעו"ש:
לשון אחר מלח ליה כמו המלחים
קמי דסליקו אינשי במברא בעי לאטבועי אתא ההוא גברא מלח ליה
זו, שהרי ניתן להציל בנפשו,
(יונה א) התחיל המלח להציל
ואע"ג דכלים הללו של
לחמרא דההוא גברא ושדייה לנהרא וטבע אתא לקמיה דרבה ג פטריה
הספינה ודחפו והשליכו: [האי].
שאר כל אדם הן, דמיתה
רבינו חננאל
אמר ליה אביי והא מציל עצמו בממון חבירו הוא א"ל האי מעיקרא רודף
לזה ותשלומין לזה פטור
בעל החמור רודף הוא להרוג נפשות:
(סנהדרין עד.). ורודף
[ר'] יוחנן דילכון אמ'
הוה רבה לטעמיה ה)דאמר רבה ד רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו ושיבר
ושיבר את הכלים בין של נרדף
שהיה רודף אחר רודף.
דילהון היא. רב כהנא
את הכלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור שהרי מתחייב בנפשו ונרדף
בין של כל אדם פטור. מלשלם שהרי
שהיה רודף אחר חבירו
ה
שהוא שלכם, שהוא
להורגו וזה רודף אחריו
מבבל, אמר לי דילהון
ששיבר את הכלים של רודף פטור שלא יהא ממונו חביב עליו מגופו אבל
מתחייב בנפשו הוא ברדיפה זו
ו)
להצילו ושיבר את הכלים
היא. פי' מדרבנן היא.
ואפילו אין הורגו דתנן בפרק בן
של כל אדם חייב ז)דאסור להציל עצמו בממון חבירו ו ורודף שהיה רודף
כו' (שם). חייב להעמיד
ואמר ר' יוחנן כך ב..פרק
סורר ומורה ואלו ניתנו להציל בנפשו
לו שדה אחר. דקסבר
י)
לולב וערבה. ועוד אמרינן
אחר רודף להציל ושבר כלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור ולא מן
קרקע נגזלת וקיימא לה
כגון זה בגיטין פרק
הרודף אחר חבירו להרגו ונמצא
הדין אלא שאם אי אתה אומר כן אין לך אדם שמציל את חבירו מן
ברשות גזלן וקרינן ביה
המגרש את אשתו. אמר
תשלומין וחיוב מיתה באין כאחד:
הרודף: מתני' ז שטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך: גמ' ח) ת"ר הגוזל
והשיב את הגזלה (שבועות
לחזקיה בנו של ר' חייא
לז:). הרי שלך לפניך.
מגופו. שהרי נרדף זה רשאי להרוג
שהיו קורין אותו בבלי,
שדה מחבירו ושטפה נהר חייב להעמיד לו שדה אחר דברי ר' אלעזר וחכ"א
קסבר קרקע אינה נגזלת
כדאמרן בכמה מקומות
את רודפו שנאמר (שמות כב) אם
וכי שטפה נהר ברשותיה
מה בבלי אומר בדבר
אומר לו הרי שלך לפניך במאי קא מיפלגי ר"א דרש ריבויי ומיעוטי
במחתרת ימצא הגנב התורה אמרה אם
דמרא קמא היא קיימא
זה, ואע"פ שחזקיה רבו
(שם). מיעט שטרות.
וכחש בעמיתו ריבוי בפקדון מיעט (ב) כל אשר ישבע עליו לשקר חזר וריבה
בא להרגך השכם להרגו [ברכות נח.]: ולא
של ר' יוחנן, הוא אומר
1
2
שאין גופן ממון שאינן אלא
לו דילכון אמר, דהוא
מן הדין. שהרי המציל עצמו בממון
ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל ומאי רבי רבי כל מילי ומאי מיעט מיעט
❖
לראיה שבהן (שם)
.
רב כהנא, שאני התם
חבירו חייב כ"ש מציל אחרים בממון
שטרות ורבנן דרשי כללי ופרטי וכחש כלל בפקדון פרט או מכל חזר וכלל כלל
הואיל וקנאתו להתגרש
חבירו: מתני' שטפה נהר. שהיתה על
בו. ואלו מקצת מן
ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט דבר המיטלטל וגופו
הקושיות ששאל ר' יוחנן
רבינו חננאל (המשך)
שפת הנהר והגביה שפתו והמים שוחקים
לרב כהנא ופרקינהו ליה,
ממון אף ח כל דבר המיטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאין מטלטלין
וכורין תחת השפה ומתפשט בתוך
והיה אומר אותם משמו.
ויהביה להו. פטריה רבא
יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאע"פ שמטלטלין אין
השדה: גמ' רבי כל מילי. ואפילו
ה"פ, דקאמ' התם שייליה
אמר ליה אין לך [פדיון
שבוים] גדול מזה. ההוא
כל ספיקא דהוה ליה
גופן ממון והדתניא הגוזל
את הפרה ושטפה נהר חייב להעמיד לו
קרקעות לשבועה ולהשבון: מיעט
דאסיק חמרי[ה אמ]עבורה
ופשטינהו ניהליה, היינו
פרה דברי ר' אלעזר וחכמים אומרים אומר לו הרי שלך לפניך התם במאי
שטרות. שאין גופן ממון
דסל[יק] בהא נאשי, הוה
דאמר ר' יוחנן דילכון
מיטבעא מעבורת, ... ....
אמרי דילהון היא, שהיה
קמיפלגי אמר רב פפא התם במאי עסקינן כגון שגזל
שדה מחבירו והיתה
דיהיב ליה ניירא בעלמא:
שונה שמועות משו של
[ל]חמרא בנהרא טבעיה
פרה פטריה רבא האי ...ה.....א
פרה
רב כהנא דההוא שעתא
גמרינהו גביה. היינו דאמר
רודף הוא, ורבא לטעמיה
ר' יוחנן דילכון אמרי דילהון היא. פר"ח ז"ל רב כהנא שהוא שלכם שהוא מבבל אמר ליה דילהון היא, פי' מדרבנן הוא.
[דאמר רבא רו]דף אחר חבירו להורגו ושיבר את הכלים בין של נ[רדף בין ש]ל כל אדם פטור, מפני שמתחייב בנפשו.
הנרדף ששיבר כלים של רודף פטור שלא יהא מ]מונו ח[מור] מגופו, דקימא לן הבא להרגך השכם להורגו. וכת' נמי
ואמר ר' יוחנן כך בפרק לולב וערבה. ועוד אמרינן כגון זה בגיטין פרק המגרש את אשתו לחזקיה בנו של ר' חייא שהיו
אם במחתרת ימצא הגנב והכה [ו]מת [וגו'.] ואחד [שהי]ה רודף אחר הרודף להציל הנרדף, ושיבר כלים בין של רודף
קורין אותו בבלי, כדאמרן בכמה מקומות מה בבלי אומר בדבר זה, ואע"פ שר' יוחנן תלמידו של חזקיה אמר לו דילכון
בין של נרדף בין של כל אדם פטור, ולא [מן ה]דין הוא זה, אלא שאם אינך אומר כך אין לך אדם שמציל חבירו
אמר דהוא רב כהנא שאני התם הואיל וקנאתו להתגרש בו. ואלו מקצת מן הקושיות ששאל ר' יוחנן לרב כהנא ופרקינהו
ליה והיה אומר אותם משמו. ע"כ. ההוא גברא דאחו מטכסא דר' אבא. פי' משי מובחר הוא ובלשון רומי מיטכסי.
מיד הרודף. מתני'. שטפה נהר אומ' לו הרי שלך לפניך. ובבריתא תנו לה בלשון ...הרי שלך לפניך. ואוקימנא דרבנן
ההוא דאפקיד גבי חבריה [כסא דכספא, אתו] עליה גנבי שקליה לההוא [כסא] ויהביה להו וכול'. אמר רב אשי חזינן אי
דרשי כללי ופרטי, וממעטי קרקעות וע[ב]דים ושטרות. ור' אליעזר דריש ריבויי ומיעוט, ומרבי כל מילי וממעטי שטרות.
והאי דקתאני הגוזל פרה ושטפה נהר חכמ'ים אומרים הרי שלך לפניך, אוקמה רב פפא בגוזל שדה ופרה רבוצה בתוכה
איניש [אמיד הוא עלי]ה דידיה אתו , והאי מציל עצמו בממון חבירו הוא וחייב. ואי לא אדעתא דההוא כספא ... [א]תו
ופטור. וקימא לן כרב א[שי. דייק]ינן מי[נה] דאי אנסוהו גוים ואמרו לו תן לנו מ[מון] של פלוני ונשא ונתן פטור. ...
ושטפה נהר. ורבנן לטעמיהו.