הגוזל
ומאכיל פרק
עשירי בבא
קמא
קיח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והלה אומר איני יודע. פי' אם הפקיד אצלי אבל איני יודע
פרה רבוצה
כו'. וגזלן לא משכה והוי כקרקעות ולר"א דאמר
קטו א מיי' פ"א מהל'
א) כתובות יב: ב"מ צז:
שדה נגזלת
קונה פרה עמה וחייב לשלם דמטלטלין נקנין אגב
אם החזרתי לך חייב לכ"ע כמו רישא דמתני' ולסיפא
קטז: ע"ש ב"ב קלה.,
גזילה ואבידה הל' ז
ב) [קידושין מה: וש"נ],
קרקע ולרבנן לא קנה שדה ולא פרה שבה: מתני' לא יחזיר
סמג עשין עג טוש"ע ח"מ
דמתני' הוא דמדמה לה בסמוך:
ג) [ברי"ף איתא רבה],
סי' שסו סעי' ד [רב אלפס
רב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור. וקי"ל כרב נחמן בדיני ופירש
לו במדבר. אם אין זה תובעו אין
זה יכול לכופו לקבל חובו
ד) כן העתיק הב"י בגמרא
כאן ובב"מ פ"ג דף פז.
או פקדונו במדבר דלאו מקום
בקונטרס דמשביעין אותו שבועת
וברש"י וכ"כ הש"ך בשם
ושם כל הסוגיא]:
❖
קטז ב מיי' פי"ג מהל'
רש"ל,
שימור הוא: על מנת לצאת למדבר.
היסת שאין יודע דלא עדיף מאילו היה
פרה רבוצה בו ושטפה נהר דר' אלעזר
מלוה ולוה הל' ח
לטעמיה ורבנן לטעמייהו: מתני' הגוזל את
כופר לגמרי ונראה דסובר בקונטרס
קס"ד שאמר לו לוה זה על מנת
סמג עשין צד טוש"ע ח"מ
א
סי' עד ס"א:
כלישנא קמא דרב נחמן דפרק
שנצא למדבר ושם אפרע לך להכי
הגהות הב"ח
חבירו או שהלוה הימנו או שהפקיד לו
קיז ג מיי' פ"ז מהל'
ב
ג
פריך פשיטא והא מתנה בהדיא
שבועת הדיינין (שבועות מ: ושם מא.
(א) תוס' ד"ה רב נחמן
שאלה ופקדון הל' יא
בישוב לא יחזיר לו במדבר על מנת לצאת
גמ'
לקבלו במדבר: ניתנה ליתבע.
ד"ה מאן) דארישא דקתני התם מנה
וכו' ראה ר"י את ר"ת
סמג עשין כח טוש"ע ח"מ
במדבר יחזיר לו במדבר: גמ' ורמינהו
❖
שחייב:
סי' רצג סעיף ב:
אם ירצה מלוה דידו על העליונה:
לי בידך אין לך בידי כלום פטור
קיח ד מיי' פי"ג מהל'
מלוה משתלמת בכל מקום אבידה ופקדון
ד) אי בעית לאהדוריה ניהלך התם
קאמר רב נחמן ומשביעין אותו
מלוה ולוה הל' ח
אין משתלמין אלא במקומן אמר אביי ה"ק
מהדרנא לך. ואשמועינן תנא דאע"ג
שבועת היסת אבל איכא דמתני לה
סמג עשין צד טוש"ע ח"מ
מוסף רש"י
סי' עד סעיף א:
מלוה ניתנה ליתבע בכל מקום אבידה
דלא תנאי גמור הוא דהא אי בעית
אסיפא אמנה לי בידך וא"ל הן למחר
ד
ה
קיט ה מיי' פ"ז מהל'
ור"נ ור' יוחנן אמרי
קאמר אפ"ה כיון דידע דאיהו נמי
א"ל תנהו לי נתתיו לך פטור דדוקא
ופקדון לא ניתנו ליתבע אלא במקומן:
פטור. מלשלם, ומכל
שאלה ופקדון הל'
למדבר נפיק על כרחו יקבלם: רב
בסיפא דאיכא דררא דממונא קאמר
יא סמג עשין פח טוש"ע
מקום משבעינן ליה שבועת
על מנת לצאת במדבר: פשיטא ו לא
ח"מ סי' רצג סעיף א:
היסת שכן הוא כדבריו
הונא ורב יהודה אמרי חייב. לשלם:
ר"נ דמשביעין אותו שבועת היסת
צריכא דא"ל ליהוי האי פקדון גבך דאנא
קכ ו (מיי' שם) טוש"ע
שאינו יודע שהוא חייב לו
(כתובות יב:). פטור. ומיהו ישבע כדאמר שאין
אבל ארישא לא וכן נראה הלכה כלשון
❖
ח"מ סי' עד סעיף א
למדבר נפיקנא וא"ל איהו אנא למדבר נמי
הראשון דלישנא קמא סתמא דגמרא
יודע שחייב לו כלום דלא עדיף
בהג"ה וסי' רצג סעיף ב:
קכא ז ח מיי' פ"א מה'
בעינא למיפק אי בעינא לאהדרינהו לך התם
קאמר אבל לישנא בתרא רב חביבא
שמא מברי דהא א"נ הוה טעין ליה
מהדרנא לך: מתני' האומר לחבירו גזלתיך
טוען ונטען הל' ט
רבינו חננאל
הוא דמתני לה ובפ"ק דב"מ (דף ה.
אין לך בידי כלום הוי משביעין ליה
ז
סמג עשין צה טוש"ע ח"מ
הלויתני הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי
שבועת היסת: דקא תבע ליה. וא"ל
ושם ד"ה אין) גבי ההוא רעיא מייתי
סי' עה סעי' י וסי' שסה
מתני'. הגוזל את חבירו,
סעיף ב בהג"ה:
או שלוה הימנו, או
גזלתני דהוי טענת ברי: לצאת ידי
נמי לישנא קמא דר"נ אבל ר"ת
לך אם לא החזרתי לך חייב לשלם אבל אם
ח
קכב ט י מיי' שם הל' ח
שהפקיד לו בישוב, לא
שמים. וכיון דקא מודי דודאי גזליה
אומר דמספק אין לחייבו שבועה
אמר לו איני יודע אם גזלתיך אם הלויתני
סמג שם טוש"ע
יחזיר לו במדבר וכול'.
ח"מ סי' עה סעי' ט:
אם הפקדת אצלי פטור מלשלם: גמ' איתמר
לא נפיק ידי שמים עד דעביד
היכא דליכא דררא דממונא כיון שיש
ורמינהו מלוה משתלמת
קכג כ ל מיי' פ"ד מהל'
א)
בכל מקום, אבדה ופקדון
השבה אבל סיפא הואיל ולא גזלן
ב' לשונות ובפ"ק דב"מ (שם) לאו
גניבה הל' יב סמג
מנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב הונא
אין משתלמין אלא
ידע ולא נגזל ידע ליכא שום טענת
דוקא נקט לישנא קמא דהא התם
עשין עא טוש"ע ח"מ סי'
במקומן. תירצה אביי
ורב יהודה אמרי חייב ור"נ ור' יוחנן אמרי
שנה סעיף ב:
מלוה ניתנה ליתבע בכל
ברי לא צריך למיפק ידי שמים:
איכא דררא דממונא דאתו סהדי
מקום, אבדה ופקדון לא
ט פטור רב הונא ורב יהודה אמרי חייב ברי
אתמר נמי. דהיכא דבא לצאת ידי
דאכיל תרי מינייהו ושמע ר"י שר"ת
ניתנו ליתבע אלא...
ושמא ברי עדיף ר"נ ור' יוחנן אמרי פטור
שמים אפילו מאן דפטר ליה מדיני
היה מניח לדיינין לחייב היכא דליכא
מתני'. הגוזל את חברו או
שלוה הימנו או שהפקיד
אוקי ממונא בחזקת מריה תנן אבל אם
אדם מודה דחייב היכא דאיכא קצת
דררא דממונא רק שהוא לא היה
ב)
לו בישוב לא יחזיר לו
טענת ברי הלכך רב הונא דאוקמה
רוצה לדון כן היכא דמודה שחייב
אמר לו איני יודע אם הלויתני פטור ה"ד
במדבר. ורמינהי, מלוה
רישא בדלא תבע הואיל ואיכא
לו אלא שטוען לו פרעתי ראה ר"י
משתלמת בכל מקום
אילימא דלא קא תבע ליה רישא נמי
אבדה ופקדון אין
קצת ברי דהא גזלן ידע דגזליה
(א) ר"ת לחייב שבועה אע"ג דליכא
דלא קא תבע ליה אמאי חייב אלא דקתבע
משתלמין אלא במקומן.
מעיקרא חייב בבא לצאת ידי שמים:
עדים בההיא הודאה והיה יכול
ותרצה אביי תני מלוה
ליה וקתני סיפא פטור מלשלם לא לעולם
מתני' חייב באחריותו. דמכי
לכפור בשעה שטען שפרעתי ואמר
ניתנה ליתבע בכל מקום,
דלא קא תבע ליה ורישא בבא לצאת ידי
אבדה ופקדון לא ניתנו
גנבה קם ליה ברשותיה והשבה דעבד
דחשיב שפיר דררא דממונא כמו
ליתבע אלא במקומן. על
שמים איתמר נמי א"ר חייא בר אבא א"ר
לאו השבה היא עד שמודע להו
ההיא דנתתיו לך אע"ג דבהך הודאה
מנת לצאת במדבר יחזיר
יוחנן האומר לחבירו מנה לי בידך והלה
לבעלים: ומנו את הצאן. אחר שהחזירו
יש עדים ולפי פשט הלכה משמע
לו במדבר, אוקימנה כגון
י
דאמ' ליה נהוי האי פקדון
והיא שלימה הרי יש כאן דעת
דלמאן דמתני אסיפא חשיב לה דררא
אומר איני יודע חייב בבא לצאת ידי שמים:
גבך ואמ' ליה האיך אנא
מתני' כ הגונב טלה מן העדר והחזירו ומת
גמ'
לדעת צריך דעת.
בעלים:
דממונא משום דאיכא עדים בהודאה
למדברא בעינא למיזל,
אמ' ליה אנא נמי התם קא
אם הכירו הבעלים שנגנב מהן טלה
שא"ל אתמול הן ואין יכול עתה
או נגנב חייב באחריותו לא ידעו בעלים לא
אזילנא דאמ' הכי קאמ'
צריך שיודיעם כשיחזירנה ואי לא
לכפור ורב האי גאון פי' כמו כן
ליה אי מהדרת לי במדבר
בגניבתו ולא בחזירתו ומנו את הצאן ושלימה
הודע להו אע"ג דמנו את הצאן
דלא משביעין ליה היכא דליכא
מקבילנא מינך. מתני'.
היא פטור: גמ' אמר רב לדעת צריך דעת
האומר לחבירו גזלתיך,
והיא שלימה עדיין חייב באחריותה
דררא דממונא ומיהו משמתינן ליה
הלויתני הפקדת אצלי
שלא לדעת מנין פוטר וכי קתני ומנו את
דכיון דידע הויא ליה גזילה גמורה
על תנאי שיהא בשמתא אם הוא
וכול'. אוקימנה כגון דלא
הצאן והיא שלימה אסיפא ושמואל אמר
ובעינן השבה מעליותא: שלא לדעת.
חייב ואינו מודה לו:
תבע ליה אידך. והאי
שלא לדעת מנין נמי לא צריך.
דקתאני חייב, « a»aא
בין לדעת בין שלא לדעת מנין פוטר וכי
לא הכירו בעלים קודם חזרה שתהא
לצאת ידי שמים. איתמר
צאנם חסירה כלום ולאחר חזרה מנו
והא דאמר ר' אלעזר לעיל
קתני ומנו והיא שלימה פטור אכולה ורבי
מנה לי בידך והלה אומ'
את הצאן והיא שלימה פוטר מנין:
בהכונס (ד' נז.) הכל צריכין דעת בעלים
איני יודע רב נחמן ור'
יוחנן אומר לדעת מנין פוטר שלא לדעת אפי'
יוחנן אמרי פטור ובבא
אסיפא. לא ידעו הבעלים בגניבתו
חוץ מהשבת אבידה אין צ"ל דפליג
מנין נמי לא צריך וכי קתני ומנו את הצאן
לצאת ידי שמים חייב.
ובחזרתו ומנו את הצאן והיא שלימה
אהא אלא יש לפרש הכל צריכין
איתמר נמי אמר ר' חייה
והיא שלימה ארישא רב חסדא אמר ללדעת
פטור אבל ידעו לא מהני מנין:
דעת בעלים היכא דהוי לדעת חוץ
בר אבה אמר ר' יוחנן מנה
מנין פוטר שלא לדעת צריך דעת וכי קתני
לי בידך והלה אומ' איני
ושמואל אמר בין לדעת בין שלא
מהשבת אבידה שאין צריך אפי' הוי
יודע חייב בבא לצאת ידי
ומנו את הצאן והיא שלימה ארישא אמר רבא
לדעת מנין פוטר וכי קתני מנו את
לדעת שידוע שאבדה לו אותה אבידה:
ג)
שמים.
מ"ט
הצאן אכולה. בין ידעו בין שלא
מאי
ידעו והכי משמע מתני' הגונב טלה ורישא בשהכירו בה הבעלים וידעו שנגנבה מהן קאי מדקתני סיפא לא ידעו מכלל דרישא בידעו
והחזירה ומת חייב באחריותו וכן לא ידעו בגניבתו ובחזירתו נמי חייב אבל מנו את הצאן והיא שלימה פטור בין רישא דידעו בין סיפא דלא
ידעו: ור' יוחנן אומר לדעת מנין פוטר שלא לדעת אפילו מנין לא צריך ומנו את הצאן ארישא. והכי קתני הגונב טלה דהיינו ידעו אחרי כן
והחזירו חייב באחריותן היכא דלא מנו אבל לא ידעו הבעלים בגניבתו ובחזרתו אפי' אין מנין או שמנו אפילו הואי ידיעה פטור: ורב חסדא
אמר לדעת מנין פוטר שלא לדעת צריך להודיעו. אם לא הודיעו אע"ג דמנו חייב ומנו
את הצאן ארישא והכי משמע מתני' חייב
באחריות בין
מנו
בין
לא מנו אימתי
בזמן שלא ידעו בעלים בחזרתו
ובגניבתו ואם מנו
הנך
דרישא את הצאן לאחר חזרה פטור:
מ"ט