קיח:
הגוזל ומאכיל פרק
עשירי בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מ"ט דרב חסדא. בשלמא טעמא דכולהו ניחא דעדיף להו לדעת
הואיל
משלא לדעת ועוד מתני'
ניחא לתרוצי כוותייהו טפי:
קכד א [עיין במגיד
א) [לעיל נז.], ב) ב"מ מ:,
ואנקטה נגרי ברייתא. למדה לצאת חוץ ומעתה צריכה שימור יפה
וכיון דלא ידעו בעלים לא
מזדהרי בה אבל לדעת מנין
פוטר
ג) [שם כא:], ד) ס"א ל"ג,
משנה בפ"ד מהל'
ה) שם סד., ו) שם כא:,
גניבה הל' יב] [רב אלפס
שהרי הכירו שנגנבה והחזירה ומעכשיו יזהרו בה: האי מאן דחזייה לחבריה דאגבה אימרא מעדרא דידיה. כדי לגונבה: אע"ג דמני.
❖
ז) עיין ברש"א,
כאן ובב"מ פ"ג דף פה.]:
אלמא לדעת צריך דעת: החזירו לעדר. שיש לו לבעל הבית במדבר יצא ואע"ג דליכא לא לדעת ולא מנין ורב לא סגי ליה בלאו
קכה ב מיי' פ"א מהל'
חד מהני: ברקועתא. שהטלה ניכר
גזילה ואבידה הל'
ח ופ"ד מהל' גניבה הל' י
מאי
הוא כשנגנב וניכר הוא לרועה במדבר
הגהות הב"ח
מ"ט דרב חסדא הואיל ואנקטה נגרי ברייתא
ז) לאו בסלע כו' ובטלה
א)
ועיין בהשגות ובמ"מ סמג
כשניתוסף על צאנו ואפי' לא מנה:
שלא לדעת. סתם כיס רגיל
(א) גמ' מודה רב
ומי אמר רבא הכי והאמר רבא האי מאן
עשין עא טוש"ע ח"מ סי'
ברקועתא. נ"ב טלוא
שנה סעיף א:
אית להו דרבי יצחק. והבעלים
להיות
לדעת כיון שעשוי למשמש
דחזייה לחבריה דאגבה אימרא מעדרא דידיה
קכו ג ד מיי' פ"ד מהל'
תרגום אונקלוס רקוע וכן
יודעין בגניבתו שמנו והיא חסירה
בכיסו וסתם טלה רגיל להיות שלא
גניבה הל' י ועיין
הוא במסכת שבת דף קז:
ורמא ביה קלא ושדייה ולא ידע אי הדריה אי
ולאחר חזרה מנו והיא שלימה: מאי
(ב) שם שהחזיר למקום
לדעת
להכי נקט בהא לדעת ובהא
בהשגות ובמ"מ טוש"ע שם
לא הדריה ומת או נגנב חייב באחריותו מאי
❖
סעיף ג:
שגנב קמיפלגי:
לאו בסלע. פליגי לדעת כדפרישית
שלא לדעת:
קכז ה ו מיי' פ"א מהל'
לאו אע"ג דמני לא דלא מני ומי אמר רב הכי
חמש
וידעו הבעלים בגניבתו וקאמר רבי
מבעיא. מפורש במס' שבת
גזילה ואבידה הל' ח
בפרק במה אשה (דף ס: והאמר רב החזירו לעדר שבמדבר יצא אמר
ישמעאל מנין פוטר שאדם עשוי
טוש"ע שם סעיף א וסי'
מוסף רש"י
שסו סעי' ב בהג"ה:
רב חנן בר אבא מודה רב ברקועתא לימא
למשמש בכיסו ומנה והיא שלימה
ושם ד"ה השתא) גבי שמעתא
(א) א
קכח ז מיי' פ"ו מהל'
צריך דעת בעלים. ואם
פטור וכשמואל דאמר לדעת מנין
כתנאי ב) הגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס
דסנדל המסומר:
גניבה הל' א סמג
לא הודיעם חייב
פוטר ור"ע כרב דאמר לדעת צריך
עשין עא טוש"ע ח"מ סי'
באחריותם, אם מת או
הדרן עלך הגוזל בתרא למקום שגנב יחזיר דברי רבי ישמעאל ר"ע
שנח סעיף א:
נגנב, דמדשקליה קם ליה
דעת: בטלה פליגי שלא לדעת
אומר צריך דעת בעלים סברוה דכולי עלמא
קכט ח מיי' שם הל' ג
ברשותיה והשבה בלא
וסליקא מסכת בבא קמא
ובפלוגתא דרב חסדא ור' יוחנן.
ידיעה לאו השבה היא (ב"מ
טוש"ע שם סעיף
אית להו דרבי יצחק דאמר רבי יצחק ג)ב אדם
❖
דרבי ישמעאל דאמר למקום שגנב
ב:
מא.).
קל ט מיי' שם הל' ד
עשוי למשמש בכיסו בכל שעה מאי לאו בסלע לדעת ובפלוגתא דרב
יחזיר כרבי יוחנן דאמר שלא לדעת
טוש"ע שם סעי' ה:
ושמואל ד) (לא) בטלה שלא לדעת ובפלוגתא דרב חסדא ור' יוחנן אמר רב
אפילו מנין לא צריך ור"ע כרב
קלא י מיי' שם טוש"ע
רבינו חננאל
זביד משמיה דרבא בשומר שגנב מרשות בעלים כ"ע לא פליגי כדרב
חסדא דאמר שלא לדעת צריך דעת:
שם ובסעיף ג:
ג
קלב כ מיי' שם טוש"ע
הגונב טלה מן העדר
ה"ג א"ר זביד משמיה דרבא בגונב
שם סעיף ה: חסדא והכא בשומר שגנב מרשותו (ב) שיחזיר למקום שגנב קמיפלגי ר"ע סבר
וכול'. ואוקמה רב זביד
מרשות בעלים דכ"ע לא פליגי.
קלג ל מ נ מיי' שם הל'
כלתה לו שמירתו ור' ישמעאל סבר לא כלתה לו שמירתו לימא מנין פוטר
בשומר שגנב מצרור
ד
א והל' ב טוש"ע שם
דסבירא להו כרב חסדא כדמפרש
שהיה פקדון בידו או טלה
תנאי היא דתניא הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון תני חדא יצא ותניא
ה)ה
ו
סעיף א:
מעדר שהיה מופקד בידו.
טעמא משום דאנקטה ניגרי ברייתא
אידך לא יצא סברוה דכ"ע אית להו ו) דר' יצחק דאמר אדם עשוי למשמש
ר' ישמעאל סבר לא כלתה
והכא בשומר שגנב מרשות עצמו
שמירתו יחזיר הסלע
בכיסו בכל שעה ושעה מאי לאו בהא קמיפלגי דמ"ד יצא סבר מנין פוטר
בצרור והטלה במקומו
עסקינן ובעי למפטר נפשיה מן
ואם נאנסו אחרי כן ואבדו
ומאן דאמר לא יצא סבר מנין אינו פוטר אמרי אי סבירא לן כר' יצחק
הבעלים בטענת גניבה או אבידה
פטור, ור' עקיבה סבר כיון
כ"ע לא פליגי דמנין פוטר אלא בדרבי יצחק קמיפלגי מר אית ליה דר'
וכ"ע כרב חסדא דאמר שלא מדעת
שגנב כלתה שמירתו,
ועכשיו שהחזירו לכיס לא
צריך דעת: ר"ע סבר. כיון שנעשה
יצחק ומר לית ליה דר' יצחק ואי בעית אימא דכ"ע אית להו דר' יצחק
יצא מרשותו, עדיין
גנב כלתה שמירתו דתו לא מהימן
ולא קשיא הא דמני ורמא ליה בכיסיה והא דמני ורמא לידיה ואיבעית
ברשותו הוא ואינו נפטר
להו לבעלים דהא ה"ל גונב שלא
עד שיכנס ברשות בעלים.
אימא אידי ואידי דמני ורמא בכיסיה הא דאית ליה זוזי אחריני בכיסיה הא
תוב אמרינן לימא כי האי
לדעת צריך דעת ולא אמרינן סגיא
דלית ליה זוזי אחריני בכיסיה: מתני' אין לוקחין מן הרועים צמר וחלב
תנאי, הגוזל את חבירו
ז
בדעת שומר והא איהו ידע בחזירתו:
והבליע לו בחשבון, תני
וגדיים ח ולא משומרי פירות עצים ופירות ט אבל לוקחין מן הנשים כלי צמר
ורבי ישמעאל סבר. עדיין הוא
חדא יצא, ותניא אידך לא
ביהודה וכלי פשתן בגליל ועגלים בשרון וכולן שאמרו להטמין אסור
יצא. ואוקימינה כולי
י
שומר עליו וסגי בדעת דידיה: והבליע
כ ולוקחין ביצים ותרנגולין מכל מקום: גמ' ת"ר ל אין לוקחין מן הרועים לא
עלמא אית להו מניין פוטר
לו בחשבון. לאחר זמן לקח הימנו
ואית להו נמי דר' יצחק
עזים ולא גדיים ולא גיזין ולא תלושין של צמר אבל לוקחין מהן תפורין
מקח וכשנתן לו דמים הוסיף עליהם
דאמ' אדם עשוי למשמש
בכיסו בכל שעה, וכגון
מעות הגזילה והבליע בחשבון שהיה
מפני שהן שלהן ולוקחין מהן חלב וגבינה במדבר ולא בישוב ולוקחין מהן
דשקלינהו להני זוזי ולא
בוש לומר הרי גזילתך יצא: אדם
ד' וה' צאן ד' וה' גיזין אבל לא שתי צאן ולא שתי גיזין ר"י אומר בייתות
מנה אותם ושדנהו
עשוי למשמש. ולמנות כמה בכיסו
בכיסיה, אי אית ליה זוזי
לוקחין מהן מדבריות אין לוקחין מהן כללו של דבר כל שהרועה מוכר ובעל
מ
אחריני בכיסיה לא יצא
וזה מיד מנה אחריו ומצא יותר
הבית מרגיש בו לוקחין מהן אין מרגיש בו אין לוקחין מהן אמר מר לוקחין
דהא לא מנה אותם, לית
מדמי המקח והכיר שהחזיר לו גזילתו:
ליה זוזי אחריני בכיסיה
מהן
ד' וה' צאן ד' וה' גיזין השתא יש לומר ארבעה זבנינן חמשה מיבעיא
כיון דאית להו הא דר'
לית ליה דר' יצחק. וליכא מנין: הא.
יצחק יצא ונפטר הגזלן.
א"ר חסדא ארבעה מתוך חמשה ואיכא
דאמרי א"ר חסדא נ ארבעה מעדר
דקתני לא יצא דמני גזלן
ורמא
וקימא לן כר' יוחנן דהא
קטן
וחמש מעדר גדול הא גופא קשיא אמרת ד' וה' צאן ד' וה' גיזין ד'
לידיה דנגזל הלכך איכא למימר
הני תנאי כואתיה קיימי.
מודה רב ברקועתא. פי'
וה'
אין אבל שלש לא אימא סיפא
אבל לא שתי צאן הא שלש
דהשליכו זה לתיבתו ולא מנאן:
מטולאים מקצתם שחורים
והא. דקתני יצא דמני גזלן
זבנינן לא קשיא הא בברייתא הא
בכחישתא: ר"י אומר בייתות
ומקצתם לבנים. עגלים
ורמא לכיסיה דנגזל וכיון דאית לן
בשרון. פי' מן והיה
לוקחין מהן מדבריות אין לוקחין מהן
כו': איבעיא להו ר"י ארישא
העקוב למישור בשביל
דר' יצחק מנין פוטר: אית ליה
קאי ולחומרא או דלמא אסיפא קאי
ולקולא ארישא קאי ולחומרא
ירושלים שהיא בנויה
זוזי אחריני בכיסיה. ולא ידע כמה:
כהרים וכשתרד ממנה אל
דאמר לוקחין מהן ארבעה וחמשה צאן הני מילי בייתות אבל מדבריות
מתני' אין לוקחין מן הרועים.
המישור כגון לוד
אפילו ארבעה וחמשה לא או
דלמא אסיפא קאי ולקולא דאמר אבל
וחברותיה שמן שרון, כמו
דאיכא למימר שמא גנבו מצאנו של
ההר הכרמל והשרון,
לא
שתי צאן ולא שתי גיזין
הני מילי מדבריות אבל בייתות שתים
בעל הבית המסור להם: צמר
ואומר אני חבצלת השרון.
נמי
לוקחין ת"ש דתניא ר"י
אומר לוקחין בייתות מהן ואין לוקחין
ביהודה ופשתן בגליל. זו היא מלאכת
וי"א מקום ידוע בארץ
ישראל.
הנשים והן עצמן עושות ומוכרות
מהן מדבריות ובכל מקום
לוקחין מהן ארבעה וחמשה צאן
ולדעת בעליהן הוא: ועגלים.
מדאמר
הרועים בשרון ברחבה לעין כל
מאחר שמוכרין בפרהסיא לא גנבום. ל"א שרון שם מקום ומקום גידול עגלים הוא ולוקחין עגלים בזול ומגדלין אותן ושלהן הן לשון זה עיקר
דתניא במנחות בפרק כל קרבנות (דף פז.) אילים ממואב וכבשים מחברון עגלים משרון: גמ' ולא תלושין. שנתלש הצמר שעל הרחל מעט
מעט: תפורים. בגדים תפורים דאי נמי גנבו קננהו בשינוי: חלב וגבינה במדבר. דאין דרך בעלים לילך שם וליטלם והרועה נטלן: אבל
לא בישוב. שדרך להביאו לבית בעל הבית: ארבע וחמש צאן. שחסרונן ניכר בעדר ואין יכול לישמט ולומר זאב טרפה: בייתות לוקחין מהן.
שהרי בעל הבית יודע מניינם: מרגיש. מבין: ארבע מתוך חמש. אם לא היה לו בעדר אלא חמש צאן ומוכר מהן ארבע מותר
ליקח דכולי האי לא גניב מדבר מועט: בברייתא. בריאות. עין בעל הבית תמיד עליהן ומרגיש בשלש: כחושות. אין חשובות לו ואין
כשמוכרם זה: ארישא
קאי. ארבע וחמש דשרי
ת"ק: אסיפא. שתי
עינו
עליהם לפיכך
אין
מרגיש כלומר אין
יודע
צאן דקאסר ת"ק:
מדקאמר