20/234

הגוזל

ומאכיל פרק

עשירי בבא

קמא

קיט.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

מדקאמר בכל מקום. לוקחין ארבעה וחמשה אלמא האי דקמפליג

ושמנים וסלתות. שדרך האיש למוכרן ואין עושה

את אשתו שליח

קלד א מיי' פ"ו מהל'

א) צ"ל רבא דבר פלוגתא

בין בייתות למדבריות אשתי צאן פליג ולקולא קאי: שבישתא. חבילי

לכך ושמא גנבתו מבעלה: כפה. צעיף ואין

הבעל מקפיד:

דאביי הוא ועי' בהלכות

גניבה הלכה ג סמג

[וכ"ה בתוס' ב"מ כב. ד"ה

עשין עא טוש"ע ח"מ סי'

והבדדין. בעלי בית הבד שתגרין הן בשמן לוקחין מן נשיהםע) זיתים

זמורות: שומר שכרו הוא נוטל במעות ואין לו חלק בעצים אבל

מר זוטרא וברי"ף איתא

שנח סעיף ד:

והטורטני. מאזנים גדולים

אריס חולק בזמורות ובעצים וביין:

ושמן במדה כלומר דרך

מכירה בפרהסיא ודבר מרובה דאין

קלה ב ג מיי' שם טוש"ע

רבה], ב) גי' הרי"ף

ליגבות, ג) [לעיל קיז:

ומוכרין פירות במשקל כדרך התגרים

יכולה לגנוב כל זאת ולעשות בצינעא

שם סעיף ב:

קלו ד מיי' פ"ה מהל'

סנהדרין עד.], ד) [עי'

דכיון דמוכרין בפרהסיא לא גנבום:

אבל לא במועט דגנבתו ויכולה לעשות

מדאמר בכל מקום ש"מ אסיפא קאי ולקולא

תוס' ע"ז כו: ד"ה אני],

גזילה ואבידה הל' ח

רוב. ממונו משלו בלא גזילה הולכין

בצינעא ולא ירגיש בעלה. ל"א במועט

ה) [בקרא ליתא תיבת רשע

ש"מ: ולא משומרי פירות כו': רב זבין

ועיין במ"מ סמג עשין עג

א)

רק הש"ס מפרש לקרא הכי

טוש"ע ח"מ סי' שסט

אחר הרוב ונהנין ממנו: אפילו

במעטן שנטלתן מן המעטן ואין

שבישתא מאריסא א"ל אביי והא תנן ולא

אכן בפסחים מט: מייתי

סעיף ג:

מיעוט משלו. תלינן ואמרינן האי

דרך למוכרן כך: בגליל העליון.

קלז ה מיי' פ"ח מהל'

הש"ס קרא כדכתיב ע"ש

משומרי פירות עצים ופירות א"ל ה"מ בשומר

מידי דיהיב ליה מדידיה הוא:

שהשמן שם ביוקר ומקפיד על דבר

וע' מהרש"א ח"א], ו) ב"מ

חובל ומזיק הלכ' יא

דלית ליה בגופא דארעא מידי אבל אריס

קיב., ז) [יאכלו בניך כצ"ל],

סמג עשין ע טוש"ע ח"מ

אדא. שם האיש: דיילא. שמש

מועט: רבינא. גבאי צדקה היה:

ח) [לעיל סב.], ט) יבמות

סימן שפח סעי' יג:

דאית ליה בגוויה (א) אימא מדנפשיה קא מזבין

דרבנן: מ) חמיר מגופו. דקיימא לן

כבלי. שרשרות זהב: ושירי. צמידין:

קלח ו מיי' פ"א מהל'

עח:, י) ס"א במועט,

ת"ר שומרי פירות לוקחין מהן כשהן יושבין

לבני מחוזא. עשירים הם:

בפרק שני דע"ז (דף כו:) דמותר

כ) [צ"ל ושהסורק],

גזלה ואבדה הל' יג

מתני' הכובס מוציא. מבגד צמר

ל) בדפו"י הגי' הנסורת,

סמג עשין עג טוש"ע ח"מ

ומוכרין והסלין לפניהם וטורטני לפניהם וכולן

לאבד גופו בידים דקתני המינין

מ) [צ"ל אחר ד"ה מסור],

סי' שנט סעי' ג:

והמסורות מורידין אותן לבור ולא

דבר מועט על ידי שטיפה ואין הבע"ה

שאמרו הטמן אסור ג לוקחין מהן מפתח

קלט ז מיי' פ"ו מהל'

נ) בס"א: לגוי, ס) בס"א:

❖

מעלין: מסור. מלשין המוסר ממון

מקפיד ומן הדין הן שלו והמקפיד לא

הנגזל, ע) בס"א: הנשים,

גניבה הל' ד סמג

הגינה אבל לא מאחורי הגינה איתמר גזלן

עשין עג טוש"ע ח"מ סי'

חבירו לאנסים נ): תקיל ויהיב. לרב

הוי קפידא: שהסורק מוציא. ע"י

מאימת מותר לקנות הימנו רב אמר עד

שנח סעיף ה:

ב)

חסדא: תקיל ושקיל. לנפשיה מדקדק

הקוצים שקורין קרדונ"ש: סורק.

קמ ח מיי' פ"ז מהל'

שתהא רוב משלו ושמואל אמר אפילו מיעוט

תורה אור השלם

פילונ"ש כך שם האומנות על שם שהוא

בחלוקה ואינו מוותר מחלקו כלום. לשון

מתנות עניים הל' יב

שלו אורי ליה רב יהודה לאדא דיילא כדברי

1. יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ

סמג עשין קסב טוש"ע י"ד

סורקו בקוצים כעין מסרק: של

אחר מחצה היה נוטל ודרך שאר

סי' רמח סעיף ד:

וְכֶסֶף נָקִי יַחֲלֹק:

האומר אפילו מיעוט שלו ממון מסור רב

האריסין ליטול שליש: [קרא אנפשיה].

בעל הבית. שדבר חשוב הוא ולא

קמא ט מיי' פ"ו מהל'

איוב כז יז

הונא ורב יהודה חד אמר מותר לאבדו ביד

מחיל: הכובס נוטל ג' חוטין. דרך

2. טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי בָנִים

רב חסדא צדיק והאריס חוטא

גניבה הל' ה ועיין

במ"מ סמג עשין עא

וְצָפוּן לַצַּדִּיק חֵיל

ונצפן חילו לרב חסדא דסלקו ונטל

אורגי בגדי צמר לארוג שלשה חוטין

וח"א אסור לאבדו ביד מ"ד מותר לאבדו ביד

טוש"ע ח"מ סי' שנח סעי'

משלי יג כב

חוֹטֵא:

חלקו: כי ישל אלוה נפשו. משליך

ממין אחר בסוף הבגד והכובס נוטלן

3. כִּי מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי

לא יהא ממונו חמור מגופו ומ"ד אסור

ו:

ג)

ד) ה

קמב י כ מיי' פ"ז מהל'

ומשוה הבגד ומייפהו: ואם היה

הקב"ה נשמתו ומאבד ממנו נשמה

יִבְצָע כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ

לאבדו דלמא הוה ליה זרעא מעליא וכתיב

מתנות עניים הל'

איוב כז ח

נַפְשׁוֹ:

אחת: אל תגזל דל כי דל הוא.

החוט שחור. שארגו בבגד לבן רשאי

4. כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ

יב סמג עשין קסב טוש"ע

1 יכין ה) רשע וצדיק ילבש: רב חסדא הוה

אע"פ שדל הוא ואין לו מה לגוזלו:

ליטול הכל לפי שהשחור מגנה את

י"ד סי' רמח סעיף ד:

בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו

ליה ההוא אריסא דהוה תקיל ויהיב תקיל

קמג ל מיי' פ"ו מהל'

משלי א יט

אל תדכא עני בשער. מעשר עני

הלבן: החייט ששייר מן החוט כדי

יִקָּח:

5. אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל

גניבה הל' ו סמג

ושקיל סלקיה קרא אנפשיה 2 וצפון לצדיק

לתפור בו. ובגמרא [ע"ב] מפרש שיעור

ולקט שכחה ופאה המתחלקין

עשין עא טוש"ע ח"מ סי'

הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי

חיל חוטא כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל

בשעריך אל תדכאהו בם: וקבע את

תפירה: ה"ג ומטלית שהוא ג' על

שנח סעי' ז:

בַשָּׁעַר: כִּי יְיָ יָרִיב רִיבָם

קמד מ נ מיי' שם

קובעיהם נפש. גוזל נפש גוזליהם:

ג'. חייט שהשוה את תפירתו וקיצע

אלוה נפשו רב הונא ורב חסדא חד אמר

וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ:

ו)

טוש"ע שם סעי'

משלי כב כב-כג

בעלים דהשתא. גזלן שנעשה עכשיו

הימנה מטלית קטנה שלש אצבעות

נפשו דנגזל וח"א נפשו של גזלן מ"ד נפשו

6. וְאָכַל קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ

ח:

קמה ס מיי' שם הל'

בעלים לממון: ואכל קצירך ולחמך.

על שלש אצבעות הרי אלו של בעה"ב:

יֹאכְלוּ בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ

של נגזל דכתיב כן ארחות כל בוצע בצע

ז ועיין בהשגות

יֹאכַל צֹאנְךָ וּבְקָרֶךָ יֹאכַל

מעצד. דילדיי"ר בלע"ז

ודומה לך כאוכל בניך ובנותיך לפי

קטנה

את נפש בעליו יקח מ"ד נפשו של גזלן

ובמ"מ טוש"ע שם ס"ט:

גַּפְנְךָ וּתְאֵנָתֶךָ יְרֹשֵׁשׁ עָרֵי

שאין לך שוב במה לפרנסם: מחמס

ומחליק בה את הנסרים

ושפאין

קמו ע מיי' שם הלכה ח

מִבְצָרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה

דכתיב 5 אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא

❖

בני יהודה. מגזל שעשו מעלה אני

שהוא משוה דקין הן טנב"ש

טוש"ע שם סעי' י:

בּוֹטֵחַ בָּהֵנָּה בֶּחָרֶב:

עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את

ירמיהו ה יז

עליהם כאילו שפכו דם נקי: המית

בלע"ז: בכשיל. קרדום

ומפיל

7. מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה

קובעיהם נפש ואידך נמי הכתיב נפש בעליו

הגבעונים. כדמפרש לקמיה שהמית

שפאין גסין: אצל בעל הבית.

תִהְיֶה וֶאֱדוֹם לְמִדְבַּר

לעזי רש"י

יקח מאי בעליו בעליו דהשתא ואידך נמי

שכיר יום: נסורת. אפי' דק דק

כהני נוב שהיו מספקים מים ומזון

שְׁמָמָה תִּהְיֶה מֵחֲמַס בְּנֵי

קרדונ"ש [ירדונ"ש].

יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דָם

לגבעונים שהגבעונים היו משמשין

היוצא מתחת המקדח שהיא דק מאד

הכתיב וקבע את קובעיהם נפש מה טעם

דרדרים. פילונ"ש

נָקִיא בְּאַרְצָם:

למזבח חוטבי עצים ושואבי מים

של בעל הבית. ורישא בקבלן שקיבל

קאמר מה טעם וקבע את קובעיהם משום

יואל ד יט

[פולונ"ש]. כובסים.

לבנות הבית בדמים קצובים: גמ'

8. וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד

דילדיי"ר [דולידויר"א].

ומעלה עליו כאילו המית הגבעוני' :

(ב)

דקבעי נפש א"ר יוחנן $ כל הגוזל את חבירו

מעצד (מעין גרזן). טנב"ש

שָׁלֹשׁ שָׁנִים שָׁנָה אַחֲרֵי

[אבל נפש בניו ובנותיו לא]. הא

ולא

❖

שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו שנאמר

[טינבי"ש]. דקים, רזים.

שָׁנָה וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי

מאת נפש בעליו יקח לא נפקא לן

יְיָ וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל שָׁאוּל

כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח ואומר ואכל קצירך ולחמך

אלא נפש הגוזל ס) אבל בניו ובנותיו

וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל

ז) בניך ובנותיך ואומר 7 מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם

אֲשֶׁר

הֵמִית

אֶת

מוסף רש"י

לא נענש גזלן אנפש בני הנגזל:

הַגִּבְעֹנִים:

ואומר אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים מאי ואומר

❖

[דלא יהיב דמי].

חמסן יהיב דמי וזה

אל תגזל דל כי דל

שמואל ב כא א

הוא. אף אם דל הוא

לא היה רוצה למכור: אבל לא יינות

וכ"ת נפש דידיה אבל נפש בניו ובנותיו לא ת"ש בשר בניו ובנותיו וכ"ת

ואין לו עזר, אל תגזלהו,

הני מילי היכא דלא יהיב דמי אבל היכא דיהיב דמי לא ת"ש מחמס בני

והוא אחד מארבע לשונות

ח)

הגהות הב"ח

שכי משמש בהן אם

יהודה אשר שפכו דם נקי (בארצכם) [בארצם] וכ"ת ה"מ היכא דקעביד בידים אבל גרמא לא ת"ש אל

(א) גמ' אימא מדנפשיה

(ב"מ קיב.). וקבע את

שאול ואל בית הדמים [על] אשר המית את הגבעונים וכי היכן מצינו שהרג שאול את הגבעונים אלא מתוך

קובעיהם נפש. וגוזל

קא מזבין נ"ב עיין פרק

ט)

אלו מציאות דף כב בתו'

את גוזליהם, ומה יקבע

שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להן מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן: אבל לוקחין מן הנשים:

ד"ה מר זוטרא: (ב) רש"י

מהן את נפשם, שגורמים

ת"ר לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל אבל לא יינות ושמנים וסלתות ולא מן העבדים ולא

הגזלנים רעה לעצמן

ד"ה המית וכו' הגבעונים

הס"ד ואח"כ מ"ה וכ"ת

(שם). שהיו מספיקין

מן התינוקות אבא שאול אומר מוכרת אשה בארבעה וחמשה דינר כדי לעשות כפה לראשה וכולן שאמרו

נפש דידיה דהא מאת

להן מים ומזון. כהנים

❖

להטמין אסור גבאי צדקה לוקחין מהן דבר מועט אבל לא דבר מרובה והבדדין לוקחין מהן זתים במידה ושמן

נפש:

היו מספיקין להם מזון

לגבעונים, שהיו חוטבי

במידה אבל לא זיתים במועט ושמן במועט רשב"ג אומר לוקחין מנשים זיתים במועד בגליל העליון שפעמים

י)

עצים ושואבי מים למזבח,

כדכתיב (יהושע ט) ולא

אדם בוש למכור על פתח ביתו ונותן לאשתו ומוכרת רבינא איקלע לבי מחוזא אתו נשי דבי מחוזא רמו

גליון הש"ס

יכרת מכם חוטבי עצים

קמיה כבלי ושירי קביל מינייהו א"ל רבה תוספאה לרבינא והתניא גבאי צדקה מקבלין מהן דבר מועט אבל

גמ' כל הגוזל את חבירו.

ושואבי מים לבית אלהי

לא דבר מרובה א"ל כ הני לבני מחוזא דבר מועט נינהו: מתני' ל מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו

❖

עיין בב"מ ד' נח ע"ב תוס'

(יבמות עח:).

❖

ד"ה זה בגופו:

כ) והסורק מוציא הרי אלו של בעה"ב מ כובס נוטל ג' חוטין והן שלו יתר מכן הרי אלו של בעה"ב נ אם היה שחור

ע"ג הלבן נוטל את הכל והן שלו ס החייט ששייר את החוט כדי לתפור בו ומטלית שהיא ג' על ג' הרי אלו

רבינו חננאל (המשך)

רבינו חננאל

של בעה"ב מה שהחרש מוציא במעצד הרי אלו שלו ובכשיל של בעל הבית ואם היה עושה אצל בעה"ב אף

דילמא נפיק מיניה זרעא

ל)הנסרים של בעה"ב: גמ' ת"ר לוקחין מוכין מן הכובס מפני שהן שלו הכובס נוטל שני חוטין העליונים והן שלו

ת"ר שומרי פירות לוקחין

כו'. ובסוף פרק הכונס

בעי אמימר עשו תקנת

מהן בזמן שהן יושבין

ולא

ומוכרין והסלין לפניהם

נגזל במסור או לאו,

ועלתה בתיקו, שמע מינה

והטורטני לפניהם. פי'

טורטני בלשון יון קנה של מאזנים. איתמר גזלן מאימתי מותר ליהנות ממנו רב אמר עד שיהא (רוח) [רוב] ממונו משלו

דלא יהבינן ליה לנגזל אע"ג דאיכא סהדי דמסריה ביד אנס גוי, כיון דליכא סהדי כמה נענש לא מחייבינן ליה למסור לשלומי

מידי(ה). ועלתה בתיקו, וקיימא לן כל תיקו דממונא לקולא. וכל שכן דאסור לאבדו ממונו כולו. עכ"ל. רב חסדא הוה ליה

בלא גזילה, הולכין אחר הרוב ונהנין ממנו דמשלו הוא. ושמואל אמר אפילו מיעוט משלו, תלינן ואמרינן האי מידי דיהיב

אריסא דהוה תקיל ויהיב תקיל ושקיל. בפי' ר"ח כתיב ארישיה דרב חסדא הוה תקיל יהיב תקיל שקיל, והוא שקיל אגרא

מדידיה הוא. מורי ליה רב יהודה לאדא דיאלא כדברי האומר אפי' מיעוט משלו. ופר"ח זצ"ל יש מי שאומר כיון דמורי

ופחתא. סלקיה ושקל מה דאית ליה, אמר וצפון לצדיק חיל חוטא. מתני'. מוכין את שהכובס מוציא הרי אלו שלו. לשון

ליה לאדא דיאלא כשמואל הילכתא כוותיה. ואנו קיבלנו דהילכתא כוותיה דרב באיסורי, וזו איסורא היא. ומשנתינו קתני

אין לוקחין משום דחיישי לגניבה או לגזילה עכ"ל. גירסת הספרים אורי ליה ר"י לאדא דיילא כדברי האומר אפילו מעט

פר"ח. ת"ר לוקחין מוכן מן הכובס מפני שהן שלו. שני חוטין העליונים שלו באלימתא, ובקטיני שלשה. ולא יטול בו יותר

משלו. ור"ח ז"ל גריס אורי אדא דיילא כדברי האומר אפילו מעט משלו. ממון מסור רב הונא ורב יהודה חד אמר מותר

משלשה חוטין. בעי ר' ירמיה אמטויי ואתויי חד או דילמא אמטויי ואייתויי תרי, תיקו. לא יסרוק הבגד לשיתיו אלא לערבו,

בגלימי. ולערבו ולא לשיתיו, בסרבלי. ואיכא דאמרי איפכא. ומשוי לאורכו ולא לרחבו בהמייניה. לרחבו ולא לארכו, בגלימי.

לאבדו ביד, לא יהא ממונו חמור מגופו וחד אמר אסור לאבדו ביד דילמא הויא ליה זרעא מעליא ו[כתיב] יכין רשע וצדיק

ילבש. ופר"ח זצ"ל, ממון מסור, בר ישראל דמסר ממונם של ישראל לגוים, ממון זה המסור, רב יהודה ורב הונא חד אמר

ת"ר אין לוקחין מוכין מן הסורק משום שאינו שלו. ובמקום שנהגו להיות שלו לוקחין. ובכל מקום לוקחין מהן כר מלא

מוכין וכסת מלא מוכין מאי טעמא דקננהו בשינוי. אף הנסורות של בעל הבית. פי' אותו הדק שמוציא החרש במגירה.

מותר לאבדו ביד לא יהא ממונו חמור מגופו ממעשה דרב כהנא דשמטיה לקועיה דההוא מסור, וחד אמר אסור לאבדו ביד