ארבעה
אבות פרק
ראשון
בבא
קמא
יד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולא קבל עליה שמירת נזקיו. ואם תאמר כיון דלא קביל עליה
ולא קבל עליו שמירת
נזקיו. אם יזיק הוא את אחרים: איני והא
קלח א מיי' פ"ד מהל'
א) [תוספתא פ"א],
תני רב יוסף. אדרבי
אלעזר פריך: והפונדק. בית גדול שרגילין
פשיטא דתם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם ויש לומר
ב) [לקמן טו: טז. יח. כד:
נזקי ממון הלכה י
מח.], ג) [ברכות לו. וש"נ],
סמג עשין סז סח טוש"ע
אורחים ואכסנאין ללון בו ואם הזיק זה את זה חייב אשן ורגל
דסלקא
דעתך דשמירת נזקין דעלמא לא קביל אבל אנזקין לתורא
ד) במ"א: בשדה, ה) [שמות
ח"מ סימן שצו סעיף ח
ולא הוי כרה"ר דהואיל ואינו מיוחד לבני רשות הרבים אלא לאותן
דשואל גופיה סלקא דעתך שקבל וליפטר משאיל:
כב], ו) בס"א: כרה"ר,
וסימן שמז:
מי לא פליגי. הוי מצי לאוקמי
קלט ב ג מיי' פ"א שם
ז) במ"א: כרה"ר, ח) [ועיין
הדרין בו כשדה אחר קרינן ביה
ד)
תוספות לקמן טז. ד"ה
הלכה ז סמג שם
שהרי ע"י שכירות הם דרים שם:
ההיא דרב יוסף לא לזה ולא לזה
ולא קבל עליו שמירת נזקיו
אי הכי אימא
❖
כולה],
טוש"ע ח"מ סימן שפט
ותסברא דמתניתא לא פליגי. דליכא
לשוורים ולפירות דחד:
סיפא נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים
סעיף י:
לא לזה ולא לזה לפירות אלא
קמ ד ה מיי' שם הל' ח
ברייתא דקאי כוותי והתניא ד' כללות
ויצתה והזיקה פטור הא ביום חייב הא לא
טוש"ע שם סעיף יא:
לחד. ר"ת גריס לא לזה ולא
כו': חייב בכל. לקמן מפרש שאפילו
גליון הש"ס
קמא ו מיי' שם הלכה ט
קבל עליו שמירת נזקיו הכי קאמר א אם קבל
קרן תמה משלם נזק שלם הואיל
לזה לשוורים דגבי שן הויא חצר
גמ' ובפירוקא דאביי
טוש"ע שם סעיף
עליו שמירת נזקיו חייב נפרצה בלילה או
יב:
פליגי. עי' לקמן דף טז
ונכנס לרשותו והזיקה: פטור מכל.
הניזק שהזיק פירות אבל גבי שוורים
קמב ז מיי' שם הלכה ח
ע"א תוס' ד"ה כולה ר"ט:
שפרצוה לסטים ויצתה והזיקה פטור איני והא
דאמר ליה תורך ברשותי מאי בעי:
ה"ל קרן ברה"ר כיון שלא היה להם
אין דהא א"ל שמואל כו'.
ועיין במ"מ טוש"ע
תני רב יוסף חצר השותפים והפונדק חייב
על השן ורגל. דלא קרינן ביה
רשות ליכנס ול"ג כמו שכתוב
שם סעיף יא:
לקמן דף טו ע"ב ודף לו
❖
קמג ח מיי' שם טוש"ע
ע"ב:
בהן על השן ועל הרגל תיובתא דרבי אלעזר
בשדה אחר ה) דמשמע שיהא מיוחד
בספרים ולזה ולזה לשוורים דא"כ
שם סעיף יט:
לניזק אבל על הנגיחה ועל הנגיפה
גבי שן לא היה לו ליחשב חצר
אמר לך רבי אלעזר ותסברא מתניתא מי לא
קמד ט מיי' שם הלכה ט
והנשיכה והרביצה והבעיטה שהן
הניזק כיון שיש רשות לכל חד וחד
טוש"ע שם סעיף יג
פליגי והתניא ארבעה כללות היה ר' שמעון
רבינו חננאל
א)
❖
יד:
תולדותיו של קרן תם משלם חצי נזק
להכניס שם שורו כדמוכח לעיל ולא
בן אלעזר אומר בנזקין כל שהוא רשות
ולא קבילו עלייהו
ב
דכרה"ר הוא שהרי לשניהן רשות בו:
בעי לאוקמא לזה ולזה לפירות ולא
נטירותא דנזיקין, דמרי
לניזק ולא למזיק חייב בכל ג דמזיק ולא לניזק
לא לזה ולא לזה. מפרש לקמיה
לשוורים דלא כר' זירא ועוד דלישנא
תורא משלם לשומרין תם
תורה אור השלם
פטור מכל לזה ולזה כגון חצר השותפים
חצי נזק ומועד נזק שלם.
ד
לא משמע הכי ח):
דאינו של שניהן אלא של אחד מהן
1. כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ
ואם קיבלו עליהן גם
אי
והבקעה פטור בה על השן ועל הרגל על
הכי ארבעה שלשה הוו.
של ניזק: חייב בה על השן ועל הרגל.
שמירת נזקין בעל השור
כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ
הנגיחה ועל הנגיפה ועל הנשיכה ועל הרביצה
נ"ש: ועל הנגיחה כו'.
ולקמן פריך
בשלמא לשמואל דמוקי רישא
פטור, דיכיל למימר להו
וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב
אלו אזיק לאחריני אתון
שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ
הא תנא רישא דבחצר
הניזק אפילו
רבי טרפון וסיפא רבנן אצטריך
ועל הבעיטה תם משלם חצי נזק מועד משלם
❖
בעיתו לשלומי השתא
שמות כב ד
יְשַׁלֵּם:
קרן תמה משלם נ"ש: פטור בה על
סיפא לאשמועינן לאפוקי מדרבי
נזק שלם לא לזה ולא לזה כגון חצר שאינו
דאזיק לתורא דידכו בעינא
השן ועל הרגל. והיינו
כר' אלעזר:
טרפון אלא לרבינא לא צריכא כלל
לשלומי לכו. וכיון
של שניהם חייב בו על השן ועל הרגל על
שקיבלו השומרים שמירת
וקפריך גמרא קשיא אהדדי: כי
דלגבי שן הוי חצר הניזק שמעינן
רבינו חננאל (המשך)
הנגיחה ועל הנשיכה ועל הנגיפה ועל
נזיקין, נפרץ ביום ויצא
תניא ההיא. דפטור: בחצר המיוחדת
מכל שהוא רשות לניזק וקרן ברה"ר
חייבין השומרים, נפרצה
דמשמע על קרן ועל השן
הרביצה ועל הבעיטה תם משלם חצי נזק
בלילה או שפרצוה ליסטין
ועל הרגל, אלא קתני חייב
לזה ולזה. לפירות ולשוורים דהויא
שמעינן מחצר השותפין והבקעה:
ויצתה והזיקה פטור.
בכל דמשמע בכל הנזק,
מועד משלם נזק שלם קתני מיהת חצר
ליה חצר השותפין לגבי שן ולגבי קרן
פרה
ואקשי' על ר' אלעז' הא
שמעינן מינה דלר' טרפון
השותפין והבקעה פטור בה על השן ועל הרגל קשיא אהדדי כי תניא ההיא
הלכך בשן פטור ברה"רו) ובקרן תמה
היא דאמ' קרן בחצר
דתני רב יוסף חצר
הנƒ יזק נזק שלם משלם.
השותפין והפונדק חייב
ח"נ ברה"רז) משלם: ודרב יוסף בחצר
בחצר מיוחדת לזה ולזה בין לפירות בין לשוורים ההיא דרב יוסף בחצר
ה
ו
והא דר' טרפון בפרק
בה על השן ועל הרגל.
המיוחדת כו'. דהויא חצר הניזק
מיוחדת לפירות ואינה מיוחדת לשוורים דלגבי שן הויא לה חצר הניזק דיקא
כיצד. ודייקי' תוב מסיפא
ופריק במיוחדת לזה ולזה
שלא היה לו להכניס שם שוורים
דקתני לא לזה ולא לזה,
לפירות ולא לשוורים. דאי
נמי דקתני הכא דומיא דפונדק וקתני התם דומיא דבקעה שמע מינה מתקיף
אלא דחד מינייהו והוא
לא תימ' הכי, הא דתניא ד'
ולא דמי לרה"ר: פונדק אינו מיוחד
לה רבי זירא כיון דמיוחדת לפירות הא בעינן ובער בשדה אחר וליכא א"ל
דניזק וקתני תם משלם
כללות היה ר' שמעון בן
1
לשוורים לפי ששם מונחת פרגמטיא
חצי נזק. רישא ר' טרפון
אלעזר אומ' בנזקין, כל
אביי כיון דאינה מיוחדת לשוורים שדה אחר קרינא ביה א"ל רב אחא
של סוחרים ואינן מניחין ליכנס שם
וסיפא רבנן. אין, האמ'
שהוא רשות לניזק ולא
מדיפתי לרבינא לימא מדמתניתא לא פליגי אמוראי נמי לא פליגי אמר ליה
ליה שמואל לרב יהודה
למזיק, חייב בכל. למזיק
שוורים שלא ידחפו ויטנפו כליהם:
שבוק מתני' ותא בתראי,
ולא לניזק, פטור בכל. לזה
אין ואם תמצא לומר פליגי בקושיא דרבי זירא $ ובפירוקא דאביי פליגי:
סתם בקעה רועים שם שוורים:
פירושו בשמועה שאחרי
ולזה כגון חצר השותפין
גופא ארבעה כללות היה רבי שמעון בן אלעזר אומר בנזקין כל שהוא
בעינן שדה אחר וליכא. שהרי יש
זאת כו'. ובא רבינא
והבקעה, פטר בה על השן
ותירצה הכי, כגון חצר
ועל הרגל. קתני מיהא
למזיק רשות בה להכניס פירותיו:
רשות לניזק ולא למזיק חייב בכל על הכל לא קתני אלא חייב בכל
המיוחדת לפירות לאחד
פטר בה על השן ועל
שדה אחר קרינן ביה. שהרי נכנס
בכולי נזק מני רבי טרפון היא דאמר משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם
ולשניהן לשוורים, דלגבי
הרגל, קשיין אהדדי. אלא
ב)
שן הויא לה חצר הניזק
הא דתני ר' שמעו' בחצר
שלא ברשות שלא היה לו רשות
משלם אימא סיפא לא לזה ולא לזה כגון חצר שאינו של שניהם חייב
לבדו, ולגבי קרן הויא לה
המיוחדת לשניהן בין
לשוורים: אמוראי נמי לא פליגי.
רשות הרבים. ואקשי'
בה על השן ועל הרגל מאי לא לזה ולא לזה אילימא לא לזה ולא לזה
לפירות בין לשוורים.
דהא דרב חסדא בשאינה מיוחדת
עליה אי הכי ד' כללות ג'
והתני רב יוסף בחצר
כלל אלא דאחר והא בעינא ובער בשדה אחר וליכא אלא פשיטא לא לזה
ז
המיוחדת לשניהם לפירות
הוו, לניזק ולא למזיק
לשוורים ודרבי אלעזר במיוחדת אף
ולא לשוורים, ופשוטה
חייב בכל. למזיק ולא
ולא לזה אלא דחד וקתני סיפא תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם
לשוורים: בקושיא דר' זירא ופירוקא
היא. ואמרי' כיון דשנית
לניזק פטור בכל. לזה
אתאן לרבנן דאמרי משונה קרן בחצר הניזק חצי נזק הוא דמשלם רישא
דאביי. ובחצר המיוחדת לפירות
ח
להו למתניתא, שני נמי
לפירות חייב בכל א).
לאמוראי ואימ' רב חסדא
ולשניהן לשוורים תם
רבי טרפון וסיפא רבנן $ אין דהא אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא שבוק
ולא לשוורים רב חסדא כאביי דכיון
ג)
דחייב על השן ועל הרגל
משלם חצי נזק ומועד
דאינה מיוחדת לשוורים שדה אחר
מתניתין ותא אבתראי רישא רבי טרפון וסיפא רבנן רבינא משמיה דרבא
בחצר המיוחדת לפירות
משלם נזק שלם הנה ג'
קרינא ביה ורבי אלעזר כרבי זירא
ולא לשוורים, ור' אלעזר
דינים.
אמר כולה רבי טרפון היא ומאי לא לזה ולא לזה לא לזה ולא לזה
דפטר בחצר המיוחדת
כיון דיש למזיק רשות בה לפירות לא
לפירות אלא דחד לזה ולזה לשוורים דלגבי שן הויא לה חצר הניזק לגבי
א) נראה דכוונת הר"ח לומר,
לשתיהן,
לפירות
ט
קרינא ביה שדה אחר: חייב על הכל
שהחצר מיוחדת לפירות רק
ולשוורים. ואם תמצא
קרן הויא לה רשות הרבים א"ה ארבעה שלשה הוו אמר רב נחמן בר יצחק
לא קתני. דליהוי משמע על השן
לאחד מהם, הגם שהוא חצר
לומ' פליגי, בקשיא דר'
שלשה
השותפין. ואז חייב המזיק על
זירא דאמ' כיון דמיוחדת
והרגל ועל הקרן אלא חייב בכל
הכל, היינו שן ורגל. וכן היכא
לפירות הא בעינא ובער
דמשמע על הקרן אע"ג שהוא תם אתא לאשמועינן דחייב נ"ש: רבי טרפון היא דאמר. לקמן בפרק כיצד (דף כד:): משונה קרן בחצר
שהחצר הוא רשות לשניהם
בשדה אחר וליכא. ופריק
הניזק נ"ש משלם. קרן תמה וכל תולדותיה קרי משונה הואיל ושינו את וסתן שלא היו דרכן לכך: אלא דאחר. שאינו לא ניזק ולא מזיק וקתני
לשוורים.
אביי כיון דאינה מיוחדת
לשוורים שדה אחר קרינא
חייב על השן והא בעינן שדה אחר: אלא דחד מינייהו. כלומר דניזק: הא א"ל שמואל לרב יהודה כו'. לקמן [טו:] גבי חמשה תמין: שבוק מתניתין.
ביה. ר' אלעז' כר' זירא
לא תטרח לשנויי כחד תנא: ותא אבתראי. ואימא כוותי דאוקי אנא רישא רבי טרפון וסיפא רבנן וד' כללות דקאמר ר"ש תרי מינייהו
ורב חסדא כאביי. גופה,
ד' כללות היה ר' שמעון
בחד דוכתא חד כר' טרפון וחד כרבנן: אלא דחד. דניזק: דלגבי שן הויא חצר הניזק. וחייב המזיק בנזקי שן שהרי לגבי פירות אינה אלא
בן אלעזר [אומר, בנזיקין]
דניזק: ולגבי קרן הויא רה"ר. שהרי ברשות הכניס שם שורו ומשום הכי הוא משלם חצי נזק ותו לא: ג' כללות הוו. דהאי כללא בתרא
כל שהוא רשות לניזק ולא
שמעינן ליה מקמאי דכיון דלגבי שן הויא חצר הניזק למה ליה למתני חייב על השן הא תנא ליה רישא כל שהוא רשות לניזק ולא למזיק
למזיק חייב בכל. דייקינן
מדלא קתני חייב על הכל
חייב בכל וקרן בחצר
השותפין הא
תנא
ליה
רישא כגון חצר
השותפין
והבקעה
על הנגיחה
ועל הנגיפה תם
משלם חצי נזק:
שלשה