יד:
ארבעה אבות
פרק
ראשון בבא
קמא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
פרה שהזיקה טלית וטלית שהזיקה פרה. פי' הקונטרס שהזיקו
שלשה כללות בד' מקומות. דאין כאן אלא ג' דינין ברשות הניזק
קמה א טוש"ע ח"מ סי'
א) [תוספתא פ"א], ב) לעיל
זה את זה ושמין הנזק בכסף ומי שהזיק חבירו יותר ישלם
חייב בכל ברשות המזיק פטור מכל בחצר השותפים חייב בח"נ בקרן
ז. [וש"נ], ג) כתובות פד:,
שפט סעי' יז:
קמו ב מיי' פ"ח מהל'
ד) [לקמן עד:], ה) ס"א
העודף וקשה דע"כ פרה שהזיקה טלית היינו בחצר הניזק או
ופטור על השן והרגל אבל ארבעה מקומות הן שאין דינן שוה
אינו, ו) [עי' תוספות
נזקי ממון הל' י
בכוונתו להזיק והוי קרן או דרך הלוכו והוי רגל וטלית שהזיקה
דיש חצר השותפין שהוא
חייב בה על השן כגון דמיוחדת לחד
סמג עשין סז טוש"ע ח"מ
קדושין מב: ד"ה ה"ג
לפירות ולשניהן לשוורין: מתני'
פרה היינו ברה"ר דהוי מטעם בור
סימן תיט סעיף א [וכל
וכתובות צח. ד"ה אלמנה.
בארבע מקומות: מתני'
סוגיא זו איתא ברב אלפס
ועוד שם ק. ד"ה א"ר
שום כסף. כולה מתניתין מפרש
דאי אפשר לאוקמי פרה שהזיקה
שלשה כללות
נחמן], ז) [ועי' תוספות
במסכת זו וגם בב"מ פ"ד
בגמרא: גמ' שום זה. של נזקין:
טלית נמי ברה"ר ומטעם קרן דאם
שום כסף שוה
כסף בפני ב"ד ועל פי עדים
לעיל יא: ד"ה כגון],
דף צד]:
❖
קמז ג מיי' פי"ג מהל'
ח) [ב"ב קעה.],
לא יהא אלא בכסף. שיהו ב"ד שמין
כן היה פטור בעל פרה כדאמר
בני חורין בני
ברית והנשים בכלל הנזק
מכירה הלכה ח סמג
כמה שוה הנזק מנה או מאתים וכך
לקמן בפרק ב' (דף כ.) דכל המשנה
והניזק והמזיק בתשלומין: גמ' מאי שום
לאוין קיג וש"ע ח"מ סימן
ישלם לו: תנינא. במתניתין להא
רכז סעיף כט: ובא אחר ושינה בו פטור ואפילו אם
תורה אור השלם
כסף אמר רב יהודה שום זה לא יהא אלא
קמח ד מיי' שם פ"ב
נפרש שכן אירע שפרה הזיקה טלית
דת"ר בברייתא וש"מ דהא ברייתא
1. בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף
הלכה א סמג עשין
בכסף תנינא להא א) דתנו רבנן אפרה שהזיקה
עיקר היא: פרה שהזיקה טלית.
בחצר ברשות הניזק וטלית שהזיקה
פב טוש"ע ח"מ סימן קצו
יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה
טלית וטלית שהזיקה פרה אין אומרים תצא
❖
פרה ברה"ר אכתי מתניתין היא לקמן
שדרסה עליה בחצר הניזק (א) וטלית
סעיף א וסימן קצח סעיף
שמות כא לד
לּוֹ:
פרה בטלית וטלית בפרה אלא שמין אותה
בפרק המניח (דף לג.) ב' שוורין
שהזיקה פרה ברה"ר כגון שנתקלה
קמט ה או: מיי' פ"ח
תמים שחבלו זה בזה משלמים במותר
בהמה בטלית ונשבר רגל פרה:
בדמים: שוה כסף: דתנו רבנן שוה כסף
מהלכות נזקי ממון
הגהות הב"ח
אין אומרין תצא פרה בטלית. יטול
ח"נ מועדים משלמים במותר נ"ש
הלכה יא סמג עשין סז
מלמד ב שאין בית דין נזקקין אלא לנכסים
(א) רש"י ד"ה פרה וכו'
טוש"ע ח"מ סימן תיט
וי"ל דתני והדר מפרש ור"ת מפרש
את הפרה שהזיקה טליתו ולא תהא
שיש להן אחריות אבל אם קדם ניזק ותפס
סעיף ג:
בחצר הניזק (וטלית). תז"מ
דאו או קתני כמו חלץ ועשה מאמר
נשומית אלא הן חסר והן יותר יטלנה:
❖
קנ ז מיי' פ"ה מהלכות
ונ"ב ס"א או טלית:
מטלטלין בית דין גובין לו מהן אמר מר שוה
אלא שמין אותה בדמים. שמין הניזקין
ונתן גט ביבמות (דף נ.) ולא בא
סנהדרין הלכה ח סמג
כסף מלמד שאין בית דין נזקקין אלא לנכסים
עשין צו טוש"ע ח"מ סימן
לאשמועינן שאין אומרים שיקח כל
בכסף ולפי מה שהזיק את חבירו
א סעיף א:
שיש להן אחריות מאי משמע אמר רבה בר
גליון הש"ס
הטלית בשביל מה שהזיקו דהא טלית
ישלם ה) (ומי שהזיק את חבירו יותר
קנא ח מיי' פ"ג מהל'
עולא דבר השוה כל כסף מאי ניהו דבר
רש"י ד"ה עבד כו' לא
ישלם): שוה כסף. כלומר שוה כסף
בור הוא ולא משלם מגופו ועוד נמי
גניבה הלכה ח סמג
❖
עשין עח:
איתפרש. עי' ברכות דף
יפרע לו: מלמד שאין ב"ד נזקקין.
שמעינן הא ממתניתין דהמניח אלא
שאין לו אונאה עבדים ושטרות נמי אין להן
ג
כה ע"ב ברש"י ד"ה מאן
אומר ר"ת דאין אומרין תצא פרה
ליפרע מן המזיק אא"כ יש לו קרקע
❖
אונאה אלא אמר רבה בר עולא דבר הנקנה
שמעת ליה ושם נסמן:
בטלית בא לאשמועינן דלא כר"ע
דהיינו שוה כסף דמתניתין ולקמן
רבינו חננאל
בכסף עבדים ושטרות נמי נקנין בכסף אלא
ד
מפרש מאי משמע: דבר השוה כל
דאמר לקמן בהמניח (שם) יוחלט שור
אמר רב אשי שוה כסף ולא כסף והני כולהו
ופרק', ג' כללות בד'
הגהות הגר"א
כסף. שנותנין עליו. וקפריך מאי
לניזק אלא יושם כרבי ישמעאל ובקרן
מקומות. כלומ' לזה
כסף נינהו רמי ליה רב יהודה בר חיננא לרב
[א] תוס' ד"ה דבר כו' לאו
לפירות ולזה ולזה
מיירי וטלית בפרה אתא לאשמועינן
ניהו דאין להן אונאה מאי כל כסף
דוקא כו'. נ"ב ורי"ף
לשורים, שני מקומות
הונא בריה דרב יהושע תנא שוה כסף מלמד
❖
דלא גבי מיתמי דלא ס"ד דליגבי אף
דקאמרת דאין להן אונאה שאפילו
ורמב"ם חולקין על זה:
הן א). מתני'. שום כסף
שאין בית דין נזקקין אלא לנכסים שיש להן
ע"ג דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי
קנאן ביותר מדמיהן שתות אין מוכר
כו'. אמ' רב יהודה שום
כסף זה לא יהא אלא
אחריות והתניא ישיב לרבות שוה כסף
דמה שאמרה תורה מן העלייה זהו
חייב להחזיר לו כדקאמרינן בפרק
ב) 1
הגהות מהר"ב
בכסף. תנינא להא דתנו
ליפות כחו של ניזק דאם אין המזיק
הזהב (ב"מ דף נו.) העבדים והשטרות
ואפילו סובין הכא במאי עסקינן ה ביתמי אי
רבנן פרה שהזיקה טלת
רנשבורג
שוה נזקו ישלם מן העלייה אבל ביתמי
והקרקעות אין להן אונאה אפילו קנאן
וטלת שהזיקה פרה. אין
ביתמי אימא סיפא אם קדם ניזק ותפס
א] תוס' ד"ה ש"מ וכו'
אומרי' תצא זו בזו אלא
ביותר מדמיהן: שטרות. אם מכר
דאי משתלמי מן העלייה הוה פסידא
מטלטלין בית דין גובין לו מהן אי ביתמי
ולהכי בנזקין נמי לא גבי.
שמין אותן בדמים. ש"מ
דניזק דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי
שטרות לחבירו אין יכול לוקח לתבוע
עי' באור דבריהם היטב
דכל בלא שומא לא גמר
אמאי בית דין גובין לו מהן ג) כדאמר רבא
ממנו אונאה: דבר הנקנה בכסף.
ואי משתלם מגופו יגבה אפי' מיתמי
בשער המלך פי"ט מהל'
ומקני, וכן הדין המחליף
אמר רב נחמן שתפס מחיים הכא נמי שתפס
מלוה ולוה הלכה ה ודוק
פרה בחמור וכיוצא בו,
ו
דהוי כאלו תפס מחיים וה"א דמשלם
בלא משיכה דקרקע נקנה בכסף
❖
היטב:
וכן הדין במקח וממכר,
מחיים: בפני בית דין: פרט למוכר נכסיו
בפ"ק דקדושין (דף כו.): עבד נמי
מגופו ול"ג פרה שהזיקה טלה דא"כ
לא קנה אלא אם עשאן
ואחר כך הולך לבית דין שמע מינה לוה
נקנה בכסף. כדקתני בקדושין (דף
ליתני שוורים שחבלו זה בזה כדלקמן
דמים. שוה כסף כדתניא
שוה כסף מלמד שאין ב"ד
מוסף רש"י
בהמניח (שם) ודרך הש"ס להזכיר
יד: כב:): שטרות דנקנות בכסף $ לא
ומכר נכסיו ואחר כך בא לבית דין אין בית
נזקקין אלא לנכסים שיש
איתפרש היכא: אלא אמר רב אשי
פרה וטלית כדאמרינן (לקמן דף צד:)
ישיב. כסף ישיב לבעליו,
דין גובין לו מהן אלא ז פרט לב"ד הדיוטות:
להם אחריות, ואם קדם
דהוה ליה למיכתב בעל
שוה כסף. דהיינו קרקעות והכי
ותפש מטלטלין ב"ד גובין
הניח להם אביהם פרה וטלית:
על פי עדים: פרט למודה בקנס ואחר כך
ד)
ח
הבור ישלם כסף לבעליו,
דבר
לו מהן. אוקימ' ביתמי,
השוה כל כסף. [א] לאו
משמע שוה כסף ישלם ולא כסף
ישיב דכתב רחמנא למה
ואם קדם ותפש מטלטלין
באו עדים שהוא פטור הניחא למאן דאמר
דוקא דיתר מפלגא ו)יש להם
עצמו והני כולהו מטלטלים ועבדים
לי, הואיל וכבר כתיב
מחיים ב"ד גובין לו מהן.
מודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור אלא
ישלם, לרבות כל השבות
והא דרב אשי דאמ' שוה
אונאה כדמשמע בפרק הזהב (ב"מ
ושטרות כסף נינהו דמצי לאמטויינהו
(לעיל ז.).
כסף ולא כסף, פי' איזהו
למאן דאמר מודה בקנס ואחר כך באו עדים
ממתא למתא ומזדבני: שוה כסף
דף נז:) אלא שוה כל כסף יותר
דבר שהוא שוה כסף והוא
ממטלטלי: עבדים ושטרות נמי
חייב מאי איכא למימר סיפא אצטריך ליה
אפי' סובין. אלמא דמטלטלין נמי
עצמו אינו כסף זה קרקע.
אבל עבדים ושפחות ב)
ניקנין בכסף. ול"ג שטרות דאין
גבינן לניזקין: ביתמי. קאמרינן
בני
וכיוצא בהן כולן כסף הן.
נקנין בכסף אלא במסירה ובשטר ואפילו בחליפין נמי צ"ע
דאי שבק להו אבוהון המזיק מקרקעי גבי מינייהו אבל ממטלטלי
ולא מיתוקמא. בפני ב"ד,
ובקונטרס פירש דלא אתפרש היכא ששטרות נקנין בכסף:
לא דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב דאיכא למימר לאחר
פרט לב"ד הדיוטות. על
ביתמי. וא"ת לרב ושמואל דאית להו בפרק גט פשוט (ב"ב
פי עדים. פרט למודה
מיתת אביהן קנאום: כדאמר רבא אמר רב נחמן. במסכתא
בקנס ואחר כך באו עדים
כתובות בפרק הכותב: שתפס מחיים. דאבוהון: בפני ב"ד. הכי
דף קעה.) דשיעבודא לאו דאורייתא ומלוה על פה לא
דפטור. ולמאן דאמ' חייב
גבי מיורשין אפי' נכסים שיש להן אחריות אין נזקקין ויש לומר
משמע מתניתין שוה כסף בפני ב"ד שיהו קרקעותיו בפני ב"ד:
משני סיפא איצטריכא,
ותני רישא אטו סיפא.
פרט למוכר נכסיו. וכילה המעות ובא לבית דין שאין בית דין
דאיירי בשעמד בדין ז):
שמע מינה לוה ומכר נכסיו כו'. פי' הקונטרס והא קיימא לן
נפרעין מן הלקוחות: ש"מ. בתמיה והא קי"ל דאתי מלוה וטריף:
אלא. להכי אתא מתניתין דב"ד מומחין דנין דיני קנסות ולא בית
דאתי מלוה וטריף ותימה אי נזקין כמלוה בשטר הוא
א) עי' שטמ"ק שמביא בשם
ר"ח. ב)
עי' תוס' ד"ה
דין הדיוטות: ע"פ עדים. שיעידו על הנזק בב"ד שזה הזיקו:
לא הוה ליה למימר ש"מ כו' אלא ה"ל למיפרך והתנן ח) המלוה
עבדים.
הניחא למ"ד כו'. פלוגתא הוא לקמן בפרק מרובה (דף עה.):
חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים ואי חשיב מלוה ע"פ א"כ
מאי קאמר ש"מ אין ב"ד גובין לו מהן הא פשיטא דאין גובין דהתנן
בני
המלוה חבירו בעדים גובה מנכסים בני חורין ואי היא גופה קדייק ש"מ דאין גובין לו מהן והוי כמלוה על פה ואע"ג דנזקין מלוה
הכתובה בתורה היא וקשה למ"ד בפ"ק דערכין (דף ו:) דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא א"כ אמאי אמר לוה ומכר נכסיו
הוה ליה למימר ש"מ מלוה הכתובה בתורה לאו כשטר דמיא ומפרש ר"ת ש"מ לוה ומכר נכסיו אין ב"ד גובין לו מהם מן התורה דשיעבודא
לאו דאורייתא א] ולהכי בנזקין נמי לא גבי דבמלוה בשטר דוקא תקון רבנן דליגבי ממשעבדי משום נעילת דלת דאי שיעבודא דאורייתא
ובמלוה ע"פ מדרבנן הוא דלא גבי משום תקנת לקוחות א"כ תיקשי הכא אמאי לא גבי בנזקין דהכא ליכא תקנה דלקוחות ולא דמי למלוה על
פה דהתם מאן דיזיף בצנעא יזיף אבל מזיק לא דייק ואית ליה קלא וקשה למ"ד שיעבודא דאורייתא פרק גט פשוט (ב"ב דף קעה:):
פרט לבית דין הדיוטות. פ"ה לענין דיני קנסות ואע"ג דמתניתין לא איירי בקנסות למ"ד תנא שור לרגלו ומבעה לשינו מ"מ מרמז
לנו התנא במתני' אפי' במילי דלא איירי ברישא דה"נ מפרש בסמוך ע"פ עדים פרט למודה בקנס ואח"כ באו עדים:
אלא למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים דחייב מאי איכא למימר. למודה בקנס ולא באו עדים כלל לא אצטריך דמתניתין היא
במרובה (לקמן דף עד:) דע"פ עצמו
פטור דלא
שייך תני והדר מפרש דאין
מאריך שם יותר מבכאן: