ארבעה אבות
פרק
ראשון בבא
קמא
טו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
השוה הכתוב אשה לאיש. היינו דוקא היכא דהפרשה נאמרה
בני חורין. שיהו העדים בני חורין ובני ברית: עבד אין לו יחס.
קנב א ב מיי' פ"ח
א) פסחים מג. סוכה כח.
דאמרינן בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סב.) הכל מודים בעבד
בלשון זכר כי ההיא דריש תמורה (דף ב:) דפריך אמאי מהלכות נזקי ממון
יבמות פד: קדושין לה.
תמורה ב: נדה מח:,
הלכה יג ועיין בהשגות
שאין לו יחס כדכתיב ט) עם החמור עם הדומין לחמור: נכרי יש לו
איצטריך רבוי לענין תמורה לפי שהפרשה נאמרה בלשון זכר והא
ב) כתובות מא. [סנהדרין
ובמ"מ סמג עשין סז
השוה הכתוב אשה לאיש
אבל היכא דכתיב איש בהדיא ודאי
יחס. כדמפרש התם דכתיב [מ"א טו] הדרימוןי) בן טברימון בן כ)חזאל: עבד
ג. שבועות לג.], ג) [לקמן
טוש"ע ח"מ סימן תח
מה:], ד) [לקמן לד.],
התם צריך רבוי כההיא דפרק ארבע
כנעני שייך במצות שהנשים חייבות
סעיף א:
קנג ג מיי' פ"ב מהל'
ה) [לעיל י: לקמן נג:],
בהן דגמר לה לה מאשה ל): לפניהם.
מיתות (סנהדרין סו.) איש כי יקלל אין
בני חורין ובני ברית בני חורין למעוטי עבדים
א
ו) [לקמן טז:], ז) [סוכה
שכירות הלכה ו
כולן בכלל: קמייתא. איש או אשה
לי אלא איש אשה מניין וא"ת לקמן
נד. וש"נ], ח) [לקמן כו.
בני ברית למעוטי עובדי כוכבים וצריכא דאי
ומיי' פ"א מהלכות גניבה
ב
מח:], ט) [בראשית כב],
הל"ז ופ' יז מהל' איסורי
כי יעשו דמשתעי בקרבן: התם הוא
בשור שנגח ארבעה וחמשה (דף מד:
אשמעינן עבד משום דאין לו יחס אבל נכרי
י) [צ"ל הדד], כ) [צ"ל
ביאה הלכה ה סמג לאוין
דחס רחמנא עלה. דתיהוי כאיש
ושם ד"ה שור האשה) דאמר שור שור
חזיון], ל) [חגיגה ד.],
קכה טור ש"ע ח"מ סי'
דיש לו יחס אימא לא ואי אשמעינן נכרי
לענין כפרה: כי היכי דתיהוי לה
שבעה להביא שור האשה גבי שור
מ) צ"ל שור שנגח ד' וה'.
שמט סעיף א וסימן שב
משום דלא שייך במצות אבל עבד דשייך
חל"ג, נ) כוונתו מדדרש
סעיף א:
חיותא. דאי לא הואי בכלל דינין הוי
שהמית אמאי איצטריך רבוי הא התם
קנד ד מיי' פ"ב מהל'
התם נקי מדמי וולדות,
במצות אימא לא צריכא: והנשים בכלל
פרשי תגרי מינה: איש דבר מצוה.
לא כתיב איש ואע"ג דכתיב גם בעליו
ס) נ"א דדרשינן. ר"מ,
נזקי ממון הל' ז
הנזק: מנהני מילי אמר רב יהודה אמר רב
משלם בעל השור כופר ליורשים
יומת אינו אלא לשון זכר בעלמא ואומר
ע) [עי' תוספות שבועות
א)
ופ"ה מהלכות סנהדרין
כט: ד"ה שבועות. ותוספות
הלכה ט סמג עשין סז צז
משום דבטליה ממצות: ממונא. דין
וכן תנא דבי ר' ישמעאל אמר קרא איש או
ר"ת ס)[דמקשינן] התם נגיחה למיתה
1
יבמות מה: ד"ה מי וגיטין
טוש"ע ח"מ סימן א סעיף
הוא שישלמנו ואינו קנס ונפקא מינה
ונגיחה לנזקין והוה ילפינן מנזקין
אשה כי יעשו מכל חטאת (א) ג השוה הכתוב
פח: ד"ה ולא ונדה נ. ד"ה
א:
❖
קנה ה מיי' פ"ז מהל'
דאי מודה מקמי דאתו סהדי לא
דכתיב בהו (שמות כא) איש כי יגוף
כל הכשר],
אשה לאיש לכל עונשין שבתורה דבי רבי
נזקי ממון הלכה ח
מיפטר: לאו בחזקת שימור קיימי.
שור איש למעוטי אשה אי לאו
אלעזר תנא ואלה המשפטים אשר תשים
סמג עשין סז סח טוש"ע
2
שרגילין בנגיחה וצריכין שמירה:
רבוי דקרא:
ח"מ סימן תג סעיף ב:
לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין
הגהות הב"ח
אשר תשים לפניהם השוה הכתוב
קנו ו מיי' שם פ"א הלכה
בתשלומין. משמע דשניהן מפסדי
שבתורה דבי חזקיה ורבי יוסי הגלילי תנא
(א) גמ' מכל חטאת האדם
ז סמג שם טוש"ע
אשה לאיש. תימה הא
ממון בתשלומין שזה משלם מחצה וזה
השוה: (ב) שם דבר מצוה
ח"מ סימן שפט סעיף ט:
אמר קרא 3 והמית איש או אשה השוה
מפסיד מחצה: דשייך ניזק בתשלומין.
לפניהם לא איירי אלא בכשרים לדון
❖
קנז ז מיי' שם פ"ב הלכה
משלם כופר:
הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה
כלומר מפסיד ממה שהיה ראוי לו
דכן דרשינן בפרק בתרא דגיטין (דף
ח ופ"ג מהלכות
גניבה הלכה ז:
דבעי למשקל כוליה שזה פשע בשורו
פח: ושם) לפניהם ולא לפני הדיוטות
$ וצריכי דאי אשמעינן קמייתא התם הוא דחס
קנח ח מיי' פ"י מהל'
גליון הש"ס
שלא שמרו: בתשלומין איתיה.
ואשה פסולה לדון דתנן בפרק בא נזקי ממון הלכה ב
רחמנא עלה כי היכי דתהוי לה כפרה אבל
❖
גמ' וצריכי. עי' תשובת
סמג עשין סז:
בתמיה דמשמע שמפסיד מדינו:
סימן (נדה דף מט: ושם) כל הכשר
דינין איש דבר משא ומתן אין אשה לא ואי
מהריב"ל ח"א סימן כג
לפחת נבילה. דכל פחת נבילה דניזק
לדון כשר להעיד ואשה פסולה להעיד
די"ד: שם סתם שוורים
אשמעינן דינין כי היכי דתיהוי לה חיותא
הוא והיינו דשייך ניזק בתשלומין
כדאמרינן בהחובל (לקמן דף פח.)
לאו בחזקת שימור. עי'
תורה אור השלם
אבל כפרה איש דבר מצוה אין אשה דלאו
לקמן דף מה ע"ב תוד"ה
שאפילו אותו קנס שזיכתה לו תורה
ובפרק שבועת העדות (שבועות דף
בחזקת שימור: שם קנסא
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
בת מצוה לא ואי אשמעינן הני תרתי הכא
אינו נוטל כולו: הא תנא ליה רישא.
ל.) וי"ל דההיא דפרק בא סימן (נדה
קסבר סתם. עי' לקמן דף
אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ
משום כפרה והכא משום חיותא אבל לענין
חבתי בתשלומי נזקו וקתני עלה
ד' מט:) באיש איירי כלומר כל איש
כד ע"א תוס' ד"ה השתא:
מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם
תוס' ד"ה אי וכו' ובפרק
קטלא איש דבר מצוה (ב) לשלם כופר אשה
תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלים
הכשר לדון כשר להעיד ומדכתיב
לִמְעֹל מַעַל בַּיְיָ וְאָשְׁמָה
החליל. וע"ש ובתוס' ד"ה
הַנֶּפֶשׁ הַהִוא:
בנבילה ואמרינן לא נצרכא אלא
(שופטים ד) והיא שפטה את ישראל
לא ואי אשמעינן כופר משום דאיכא איבוד
❖
אי משום וצ"ע:
במדבר ה ו
לפחת נבילה: מגופו. ואם אינו שוה
בדבורה אין להביא ראיה דאשה
2. וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים
נשמה אבל הני תרתי דליכא איבוד נשמה
אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם:
חצי נזק מפסיד הניזק כדכתיב
כשירה לדון דשמא היו מקבלין אותה
אימא לא צריכא: הניזק והמזיק בתשלומין:
שמות כא א
רבינו חננאל
(שמות כא) וחצו את כספו: מן
עליהם משום שכינה וא"ת בגיטין
3. וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא
ב) אתמר פלגא נזקא רב פפא אמר ממונא רב
העלייה. אם אינו שוה כנגד כל הנזק
(ד' פח:) דרשינן לפניהם למעוטי
בני חורין, למעוטי עבדים.
מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד
הונא בריה דרב יהושע אמר קנסא רב פפא
בני ברית, למעוטי גוים.
ד
בִּ בְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ
נוטל נכסים מביתו: ואם איתא.
הדיוטות והכא דרשינן לרבות אשה
וצריכא כו'. והנשים בכלל
וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה
אמר ממונא קסבר $ ג) סתם שוורים לאו בחזקת
דקנסא: ליתני נמי הא. שחצי נזקו
וי"ל דהתם ממעט משום דלפניהם
הנזק. מנהני מילי,
הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו
❖
שימור קיימן ובדין הוא דבעי לשלומי כוליה
של תם קנס ואינו משלם ע"פ עצמו
קאי אאלהים דכתיב בפרשה וא"ת
ופשטינן דמאוריית' השוה
יוּמָת: שמות כא כט
הכתו' אשה לאיש לכל
ומועד הוי ממון ומשלם ע"פ עצמו:
בלא לפניהם תיפוק ליה דבעינן
ורחמנא הוא דחס עליה דאכתי לא אייעד
עונשין שבתורה ולכל
חצי כופר. מועד שהמית את האדם
מומחים מאלהים ויש לומר דלפניהם
תוריה רב הונא בריה דרב יהושע אמר $ קנסא
דינין שבתורה ולכל מיתות
מוסף רש"י
שבתורה. וצריכין כו'.
משלם כופר ליורשים ותם אפילו חצי
איצטריך לכל דבר עישוי וכפייה אף
קסבר סתם שוורים בחזקת שימור קיימי ובדין
❖
והניזק והמזיק בתשלומין.
הובא בסוף המסכת
כופר לא משלם: רבי יוסי הגלילי
על פי שאינו דין דבעי מומחין וכן
איתמ' רב פפא אמ' פלגו
הוא דלא לשלם כלל ורחמנא הוא דקנסיה כי
היא דאמר. בפרק שור שנגח את
מוכח בפ"ק דסנהדרין (דף ז:) דדריש
ניזקא ממונא, סתם שורים
היכי דלנטריה לתוריה תנן הניזק והמזיק
לאו בחזקת (שומר)
הפרהמ) (לקמן דף מב.) תםנ) משלם חצי
מאשר תשים אלו כלי הדיינין ע):
רבינו חננאל (המשך)
[שמור] קיימי. פי' לאו
והמית
בתשלומין בשלמא למאן דאמר פלגא נזקא
איש או אשה. תימה
כופר וליכא שיורא דאי משום
וזהו האמור ומכרו את
בחזקת שמורין אלא
ממונא היינו דשייך ניזק בתשלומין אלא
דהאי משלם כופר שלם והאי לא
דקרא קמא כי יגח שור
השור החי וחצו את כספו.
צריכין שומר לשמרם,
שלמת, כלומ' הנזק שהזיק
וכיון שלא שמרם יש מן
למ"ד פלגא נזקא קנסא השתא דלאו דידיה
משלם אלא פלגא כופר לאו שיורא
את איש או את אשה ה"ל הכא
החי במת. ואם היתה
הדין לשלם מה שהזיק.
הוא דהא תני לה תם משלם חצי
לאתויי דמקרא דוהמית איש דרשינן
שקיל בתשלומין איתיה לא נצרכא ה אלא
הנבילה שוה בשעת נגיחתו
ורחמ' חס עליה דאכתי לא
נזק ומועד נזק שלם וכופר בכלל:
בשור שנגח ארבעה וחמשה (לקמן
לה ק' זוז ועכשיו בשעת
אייעד תוריה. רב הונא
לפחת נבילה פחת נבילה הא תנא ליה
ד)
התשלומין שוה פ' זוז הנה
בריה דרב יהושע אמ' פלגו
דף מב:) מה איש נזקיו ליורשיו כו'
המית
רישא תשלומי נזק מלמד שהבעלים
פחתה הנבלה כ' זוז זו
ניזקא קנסא סתם שורים
ה)
והכי איתא התם והמית איש או
הפחיתה על הניזק היא,
בחזקת (שומר) [שמור]
מטפלין בנבילה חדא בתם וחדא במועד וצריכא דאי אשמעינן תם
אשה אמר ר' עקיבא וכי מה בא
וזהו ששנינו הניזק איתיה
קיימי. כלומ', כשמורין הן,
משום דאכתי לא אייעד אבל מועד אימא לא ואי אשמעינן מועד משום
בתשלומין. ואקשי' פחת
אינם צריכים שומר
זה ללמדנו לחייב על אשה כאיש
נבילה תנינא תשלומי נזק
לשמרם כי תרבות, ולא
דקא משלם כוליה אבל תם אימא לא צריכא ת"ש מה בין תם למועד
הרי הוא אומר כי יגח שור וכו'
ו
מלמד שבעלים מטפלין
הזהירה התורה לשמור
שהתם משלם חצי נזק מגופו ומועד משלם נזק שלם מן העלייה ואם
אלא להקיש אשה לאיש מה איש
בנבלה. ופרק', חדא בתם
אלא המועד שנ' בו ולא
ו)
וחדא במועד. וצריכא כו'.
ישמרנו בעליו. ובדין דלא
נזקיו ליורשיו כו':
איתא ליתני נמי הא תם אינו משלם ע"פ עצמו מועד משלם ע"פ עצמו
ז
ת"ש מה בין תם למועד,
לישלם כלל, ורחמ' קנסיה
לכל מיתות.
כלומר שחייבין
תנא ושייר מאי שייר דהאי שייר שייר חצי כופר אי משום חצי כופר לאו
כי היכי דנינטריה לתוריה.
אלא שתם משלם חצי נזק
ז)
ח
תנן הניזק והמזיק
מגופו, ומועד משלם נזק
עליהם מיתה או כופר כמו
שיורא הוא הא מני רבי יוסי הגלילי היא דאמר תם משלם חצי כופר ת"ש
ח)
בתשלומין. קשיא למאן
שלם מן העליה. ואם
על האיש דבהכי איירי קרא דוהמית
איתא דפלגו ניזקא קנסא
דאמ' קנסא הלא הוא אמ'
המית
איש או אשה ובסמוך נמי קאמר
ליתני נמי הא תם אינו
קנסא קנס רחמ' המזיק
משום איבוד נשמה חס רחמנא עלה ולא איירי באשה שהמיתה שתתחייב כמו איש: משום כפרה חס רחמנא עלה. וא"ת אם לא
משלם על פי עצמו, דהא
למיהב פלגו ניזקא לניזק
דמידינא לא מיחייב מידי,
לדברי הכל היכא דליכא
הוקשו לענין עונשין כלל כ"ש דהוה חס עלה טפי שלא היה בה עונש ולא היתה צריכה כפרה כלל וי"ל דאצטריך קרא לעונשים
שהדי ומודה בקנס, פטור.
והיאך תנן כי המזיק גם
הכתובים בהדיא בנשים כגון עריות שיש להן כפרה:
הניזק משלם, השתא דלאו
ופרקי', תנא ושייר. ומאי
לא נצרכא אלא לפחת נבילה. אע"ג דשקיל דלאו דידיה מ"מ כיון דזכייה ליה רחמנא חצי נזק חשבינן ליה דאיתיה בתשלומין מה
שייר דהאי שייר. שייר חצי
דידיה שקיל, בתשלומין
כופר, דתנן שור שנגח את
איתא. ופריק כי קתני דניזק
אי
שפחת נבילה עליו ולא מצי א"ל למזיק קרנא דתורך קבירא ביה כדפי' לעיל [י: ד"ה לא נצרכא]: משום חצי כופר לאו
האדם ומת, מועד משלם
איתיה בתשלומין, בפחת
שיורא הוא. פי' דליקשי למ"ד פלגא נזקא ממונא מאי שייר דהאי שייר דלא שייר אלא חצי כופר דהא מני ר' יוסי הגלילי היא ולא שייר כלום
כופר ותם פטור מן הכופר.
נבילה. פי' כגון שנגח שור
דכה"ג איכא פרק שלשה מינין (נזיר דף לח:) $ ובפרק החליל (סוכה דף נד:): הא מני רבי יוסי הגלילי היא דאמר תם משלם חצי כופר.
אי משום הא לאו שיורא
ששוה מאתים לשור שוה
היא, הא דתנינן לקמן מה
מאתים והנבלה יפה ק' זוז
והא דמועד משלם כופר שלם ותם חצי כופר לאו שיורא
הוא דהא תנא תם משלם חצי נזק ומועד משלם נ"ש וכופר
בכלל וא"ת אכתי
בין תם למועד כו'. ר' יוסי
נמצא הנזק ק' זוז שחייב
ליתני דמועד משלם כופר אף כשהשור בסקילה ותם
כשהוא בסקילה פטור אפילו לרבי יוסי הגלילי דהביאהו
לבית דין וישלם
הגלילי היא דסבר תם
המזיק לשלם לניזק נ' זוז,
משלם חצי כופר.
לך