טו:
ארבעה אבות
פרק
ראשון
בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
המית שורי כו' מאי לאו בתם. וה"ק המית שורי את פלוני משלם
לך וי"ל שהוא בכלל שהתם משלם חצי נזק מגופו וא"ת א"כ מהאי
קנט א מיי' פ"ח מהל'
א) [לקמן מג. כתובות
טעמא אמאי לא מוקי אפילו כר"ע דפוטר בתם מחצי כופר
חצי כופר ע"פ עצמו ורבי יוסי הגלילי היא או שורו של פלוני
מא.], ב) [עירובין י. טז:
שבועות הלכה ד
כתובות מא:], ג) לקמן מו.
ופ"ה מהל' סנהדרין הל'
המית משלם ע"פ עצמו חצי נזק אלמא ממונא הוא: עבדו של
דכשהשור בסקילה לא איצטריך למיתני שפטור מחצי כופר דהתנן
[כתובות מא:], ד) [לקמן
יד:
פלוני. הא קנסא הוא דמשלם ל' סלעים ואפילו אינו שוה אלא
שהתם משלם מגופו וכיון דמשלם מגופו הביאהו לב"ד וישלם לך
קס ב מיי' פ"ח מהל'
כד:], ה) [לעיל יד. וש"נ],
ו) [ברכות לו. וש"נ],
דינר: לפלוג וליתני בדידיה.
וכשאין השור בסקילה כגון ע"פ עד
שבועות הלכה ב:
קסא ג ד מיי' פ"ב
ז) [סנהדרין יד.], ח) פי'
אחד וע"פ בעלים בין תם בין מועד
בקמייתא גופיה דהמית שורי שורו
המית שורי את פלוני או שורו של פלוני
א)א
ברה"ר. רש"ל, ט) [עי'
מהלכות נזקי ממון
של פלוני מצי לפלוגי: כולה במועד
שניהם פטורין מכופר מדרבה דאמר
הרי זה משלם על פי עצמו מאי לאו
בתם
הלכה ח סמג עשין סז:
תוספות כתובות מא: ד"ה
❖
קסב ה מיי' שם הלכה
הא], י) רש"ל,
קמיירי. וחילוקים דמועד בעי
פרק שור שנגח ארבעה וחמשה (לקמן
לא במועד אבל תם מאי הכי נמי דאין
ז ופ"ה מהלכות
לאשמועינן: יותר על מה שהזיק.
דף מג.) שור שהמית בן חורין שלא
סנהדרין הל' ט סמג עשין
משלם על פי עצמו אי הכי אדתני סיפא
כגון ל' של עבד: הא פחות. כגון
בכוונה פטור שנאמר השור יסקל וגם
סז צו טוש"ע ח"מ סימן א
תורה אור השלם
ב המית שורי את עבדו של פלוני אין משלם
סעיף א:
חצי נזק דתם משלם ע"פ עצמו: כמה
בעליו יומת כל זמן שהשור בסקילה
קסג ו מיי' פ"ג מהל'
1. כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ
על פי עצמו לפלוג וליתני בדידיה בד"א
שהזיק. נזק שלם דמועד: משום
בעלים משלמים כופר וי"ל דאין ה"נ
נזקי ממון הלכה ז
וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא
במועד אבל בתם אינו משלם על פי עצמו
דלא קתני כמה שהזיק. הא לאו
דלר"ע נמי כופר לא הוי שיור והא
סמג שם טוש"ע ח"מ סימן
תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי
שצא סעיף ו:
כולה במועד קמיירי תא שמע זה הכלל כל
דלא קאמר הא מני רבי עקיבא היא
תיובתא היא דלא פסיקא ליה למיתני
יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ:
ג
❖
קסד ז מיי' פ"ה מהל'
דברים כב ח
משום דדריש בשור שנגח ארבעה
כמה שהזיק דליהוי משמע דפחות
המשלם יותר על מה שהזיק אינו משלם על
סנהדרין הלכה ט
אינו משלם ע"פ עצמו כיון דאיכא
וחמשה (לקמן מב.) נקי מדמי עבד
סמג עשין צו טוש"ע ח"מ
פי עצמו מאי לאו הא פחות ממה שהזיק
סימן א סעיף א:
חצי נזק צרורות דאינו משלם כמה
ואי ר"ע ליתני שהתם פטור מדמי
גליון הש"ס
משלם לא הא כמה שהזיק משלם אבל
קסה ח מיי' פרק ג
שהזיק ואפילו הכי משלם ע"פ עצמו
עבד ומאי שייר דהאי שייר למ"ד
מתני' השן מועדת
מהלכות נזקי ממון
פחות מאי הכי נמי ד דלא משלם אי הכי
דהלכתא גמירי
לה דממונא הוא:
פלגא נזקא ממונא דאי משום חצי
הלכה ז סמג עשין עז
לאכול. עיין לעיל דף ד
אדתני זה הכלל כל המשלם יותר על מה
טוש"ע ח"מ סימן שצא
ע"א תוס' ד"ה למחשביה:
אימרי. כבשים: משונה הוא. דאין
כופר לאו שיורא הוא דהתנן שהתם
גמ' אין דהא א"ל שמואל.
סעיף ו:
שהזיק אינו משלם על פי עצמו ליתני זה
משלם ח"נ מגופו וא"ת ומנא ליה
דרכן בכך והוי תולדה דקרן לשלם
קסו ט מיי' פ"ה מהל'
לעיל יד ע"א לקמן לו ע"ב:
הכלל כל שאינו משלם כמה שהזיק דמשמע
תוס' ד"ה ואי כו' תפס
חצי נזק: ולא מגבינן לה בבבל.
דאית ליה לרבי יוסי הגלילי תם
סנהדרין הלכה יז
ופ"ב מהל' נזקי ממון ה"ו
המזיק עצמו. עי' לקמן דף
משלם חצי כופר אי משום דדריש
דאין דנין דיני קנסות אלא בסמוכין
פחות ומשמע יותר תיובתא והלכתא פלגא
סמג עשין סז טור ש"ע
לו ע"ב ברש"י ד"ה ההוא
ובבבל אין סמיכהז): ברברבי. תרנגולים
לקמן נקי מדמי ולדות ולא דריש נקי
❖
נזקא קנסא ב) תיובתא והלכתא אין טעמא
ח"מ סימן א סעיף ה:
דתקע:
קסז י מיי' פ"ו מהל'
מחצי כופר דלמא לעולם ס"ל דפטור
וכבשים גדולים דאין דרך כלב וחתול
מאי הויא תיובתא משום דלא קתני כמו
סנהדרין הל' ז סמג
להורגן: ואי תפיס. ניזק בבבל לא
דכשהשור בסקילה הביאהו לב"ד
עשין עד טוש"ע ח"מ סימן
שהזיק לא פסיקא ליה כיון דאיכא חצי נזק
הגהות הגר"א
וישלם לך וכשאין השור בסקילה פטור
מפקינן מיניה: ואי לא תפיס ניזק
יד סעיף א:
צרורות דהלכתא גמירא לה דממונא הוא
קסח כ מיי' שם ופכ"ה
[א] תוס' ד"ה ואי תפס
ה
מדרבה וי"ל דהא דקאמר דתם משלם
ואמר קבעו לי זמן דליתי בהדי
שם הלכה ח ופ"ו
כו' אור"ת דוקא. נ"ב אבל
משום הכי לא קתני והשתא דאמרת פלגא
לארעא דישראל קבעינן ליה: ובין
ח)חצי כופר לאו משום דשמעינן ליה
❖
מהלכות ת"ת הי"ד סמג
הרא"ש וש"פ חולקין עליו:
נזקא קנסא האי כלבא דאכל אימרי ושונרא
כך ובין כך משמתינן ליה. להרוג
הכי אלא כלומר דמצי סבר דמשלם
שם טור ש"ע ח"מ סי' יא
ו
סעיף א וטוש"ע י"ד סי'
את הכלב ואת החתול: עד דמסלק
דאכלה תרנגולא משונה הוא ולא מגבינן
חצי כופר ולא יסבור דרבה כר' טרפון
ז
שלד סעיף מג:
הזיקא. שיהרגם: מתני' לא ליגח.
מוסף רש"י
דאית ליה נמי לקמן שלהי כיצד הרגל
בבבל והני מילי ברברבי אבל בזוטרי
קסט ל מיי' פ"ו מהל'
ח
בקרן: ולא ליגוף. דחיפת גוף. וכולהו
(דף כו.) דתם משלם כופר ואי נמי
מאי לאו בתם. ואי משום
ת"ת הלי"ד סמג
אורחיה הוא ט ואי תפס לא מפקינן מיניה ואי
עשין כז טוש"ע י"ד סימן
דקתני בה המית שורי את
ס"ל רבי יוסי הגלילי דתם לא משלם
הוי תולדה דקרן ומשלמין חצי נזק
אמר קבעו לי זימנא דאזלינא לארעא
שלד סעיף מג:
פלוני דחיובו כופר ותם לאו
י
הרי חמשה תמין: ושור המועד. ג'
חצי כופר משום דרבה לאו שיורא
קע מ מיי' פ"ה מהל'
בר כופר הוא, הא מני ר'
דישראל קבעינן ליה כ ואי לא אזיל משמתינן
פעמים ליגח או לגוף או לרבוץ או
היא כדפרישית וה"ה דהוה מצי למימר
נזקי ממון הל"ט סמג
יוסי הגלילי היא (כתובות
ליה ובין כך ובין כך משמתינן ליה עד
מא:). אדתני סיפא כו'.
עשין סז סח ומיי' פי"א
ל
הא מני ר"ש בן זומא היא דדריש
לבעוט או לשוך הרי הן חמשה מועדין
מהלכות רוצח ושמירת נפש
דלא אשכח פטור על
דמסלק הזיקא מדרבי נתן דתניא רבי נתן
התם נקי מדמי עורו ולדידיה נמי
לשלם נזק שלם ולגבי מועד חשיב
ג)
הלכה ד טור ש"ע ח"מ
פי עצמו אלא בעבד,
אומר מניין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך
לפלוג וליתני בדידיה.
סימן תט סעיף ג וסימן
כופר לאו שיורא הוא :
להו חד דע"י העדאה דעדים אתי
ט)
מ
לפלוג וליתני בדידיה בד"א
תכו סעיף ח:
בבן חורין ובבהמה נמי
בהו חיוב נ"ש הלכך חדא מילתא
ביתו ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו ת"ל
קעא נ מיי' פ"א מהל'
הוה מצי לשנויי חילוק
1 לא תשים דמים בביתך: מתני' חמשה
במועד אבל בתם כו'.
הוא: ושור המזיק ברשות הניזק.
נזקי ממון הל"ה
ולמיתני דאיכא דלא משלם
נ
על פי עצמו, בד"א.
סמג שם טוש"ע ח"מ סי'
תימה היכי הוה מצי למימר הכי אבל
ואפי' קרן תמה הוי כמועד לשלם
תמין וחמשה מועדין הבהמה אינה מועדת
שפט סעיף ו:
דמשלם ע"פ עצמו, במועד
נזק שלם: והאדם. הרי חמשה.
בתם אין משלם ע"פ עצמו דמשמע
קעב ס מיי' שם הל"ו
כו' . כולה במועד
לא ליגח ולא ליגוף ולא לשוך ולא לרבוץ
(שם)
דע"פ עדים משלם כשהמית שורו
ובבעלי חיים קמיירי להכי לא חשיב
קמיירי. במועד אתא
טוש"ע שם סעי'
ולא לבעוט $ השן מועדת לאכול את הראוי לה
❖
ח:
לאשמועינן דאף הוא יש
את פלוני דלמא לא סבר כרבי יוסי
בור ואש ולקמן [טז.] פריך אמאי לא חשיב
בו חילוק דאיכא ביה מידי
הרגל מועדת לשבור בדרך הילוכה ושור
הארי והדוב כו': הרי אלו מועדים.
הגלילי דאמר תם משלם חצי כופר:
דלא משלם ע"פ עצמו
והשתא
המועד ושור המזיק ברשות הניזק והאדם
דאמרת פלגא נזקא
אפילו בנשיכה ובכל נזקין ומשלמין
ומאי ניהו נגיחת עבד, ואי
רבינו חננאל
הוה תני כדקאמרת הוה
קנסא. נראה דדוקא
בעלים שלהן נזק שלם: שהן
הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש
ס
שביק נמי לאורחיה, דרישא
ת"ש זה הכלל כל המשלם
בני תרבות. שגידלן אדם בביתו:
למ"ד פלגא דנזקא קנסא אבל למ"ד
הרי אלו מועדין רבי אלעזר אומר בזמן שהן
איירי במועד וסיפא ניתני
יותר על מה שהזיק אין
גמ'
וקתני הבהמה אינה מועדת.
פלגא דנזקא ממונא לא מיחייב כלל
תם, ומה לי שבקה תני
משלם על פי עצמו. פי'
בני תרבות אינן מועדין והנחש מועד לעולם:
לאורחיה גבי ניזק לדלג
כגון תשלומי כפל
דמהי תיתי דמקרן לא אתיא דקרן
לא ליגח ולא לגוף אלמא קרן
גמ' מדקתני השן מועדת לאכול מכלל
מבן חורין לעבד, מה לי
ותשלומי ד' וה' שהן קנס,
אורחיה הוא דסתם שוורים לאו
בחצר הניזק חצי נזק הוא דמשלם:
שבקה במזיק ולדלג ממועד
אינו משלם על פי עצמו.
דבחצר הניזק עסקינן וקתני בהמה אינה
לתם (שם). יותר על מה
בחזקת שימור קיימי והאי משונה הוא
כולה
מאי לאו הא פחות ממה
מועדת לשלם כוליה אבל חצי נזק משלמת
שהזיק. כגון נגיחת עבד
שהזיק משלם מפי עצמו,
דלאו אורחיה דכלבא למיכל אימרי
וכן אונס ומפתה ומוציא
וש"מ חצי נזק ממון הוא.
מני רבנן היא דאמרי משונה קרן בחצר הניזק חצי נזק הוא דמשלם
רברבי אבל למ"ד פלגא נזקא קנסא
ד)
שם רע ותשלומי כפל
ופריק, לא, כמה שהזיק,
אימא סיפא שור המועד ושור המזיק ברשות הניזק והאדם אתאן לרבי
ותשלומי ארבעה וחמשה
הוי תולדה דקרן דתרוייהו משונים הם
כגון המועד שמשלם נזק
(שם). הא פחות ממה
שלם ודאי זה ממון הוא
ומשלם על פי עצמו, אבל אע"ג דקרן כוונתו להזיק:
טרפון דאמר משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם הוא דמשלם רישא רבנן
ה)
שהזיק. כגון חצי נזק דתם
ואי
פחות לא. ואקשי' איהכי תפס לא מפקינן מיניה. [א] אור"ת
(שם). והלכתא פלגא
וסיפא רבי טרפון $ אין דהאמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא שבוק מתני'
ו)
נזקא קנסא. דהואיל וכל
היה לו לתנא לשנות כל
דוקא אי $ תפס י)[המזיק עצמו
ותא אבתראי רישא רבנן וסיפא רבי טרפון רבי אלעזר משמיה דרב אמר
חצי נזק אינו אלא בניזקא
שאינו משלם כמה שהזיק
כגון] כלב או השונרא קאמר דלא
דלאו אורחיה, לאו על
אינו משלם על פי עצמו
כולה
מפקינן דבמזיק הקילו חכמים שיוכל
מריה הוה רמיא למינטריה
דמשמע יתר כעין כפל
בהכי, אלא קנסא הוא כי
וכיוצא בו ומשמע פחות
להחזיק בו אם לקחו בשעת ההיזק אבל מידי אחרינא לא דאי בכל דבר שיתפוס לא מפקינן
יבא לידי תקלה דהיום או למחר יגזול כל אשר
היכי דלוסיף ביה נטירותא
והוא חצי נזק. וכיון דלא
לו ולא נוציא ממנו דאין אנו דנין דיני קנסות וזה יפסיד יותר ממה שהזיק והא דאמר
בכיצד הרגל (לקמן דף יט:) ההוא חמרא דאכל
(שם). דלא קתני כמו
קתני הכי שמעינן מינה
נהמא ופלסיה לסלא וחייביה רב יהודה אנהמא נזק שלם ואסלא חצי
נזק מיירי בתפס או
היה דוחקו ע"י שמתא דקבעיה זימנא לא"י:
שהזיק. דלישתמע מינה
דפחות ממה שהזיק
נמי חצי נזק, הא לאו
ממונא הוא ומשלם על פי
כולה
תיובתא היא, כיון דאיכא
עצמו. ועלתה בתיובתא
חצי נזק צרורות. דמשתלם בנזקי בהמה במהלכת והתיזה צרורות מתחת רגליה והזיקה, דתנן בב"ק (יז.)
לרב הונא, והילכת' פלגו ניזקא קנסא. ומתמהינן תיובתא והילכת', כלומ' מאן דאיתותב הילכת' כוותיה. ופרק', בלא עיונא
דמשלמת חצי נזק, ובההוא חצי נזק קי"ל דהלכתא גמירי לה מסיני שהיא חולדה של רגל ופטורה ברה"ר כי
הוא, דכיון דאיכא חצי נזק צרורות דהילכת' גמירי לה דממונא הוא ומשלם על פי עצמו, לפיכך לא מיתני בה כמה שהזיק.
רגל ונזקי רגל לאו קנסא נינהו אלא ממונא, שהרי מועדת מתחילתה וגבי צרורות הוא דאקיל רחמנא, וכיון
השתא דאמר פלגו נזקא קנסא, כלבא דאכל אימרא ושונרא דאכל תרנגולה משונה היא ולא מגבינן בבבל, דקיימ' לן אין
דממונא הוא משלם ע"פ עצמו, משום הכי לא פסיקא ליה למיתני כל שאינו משלם כמה שהזיק דהא איכא
גובין קנס בבבל. ואם תפס ניזק לא מפקינן. ואם אמ' אזמנוה לדינא בארעא דישר' מזמנין ליה, ואי לא אזיל משמתינן ליה.
האי (שם). חצי נזק צרורות, בהמה שהיתה מהלכת בדרך והיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושיברה את הכלים
ובין כך ובין כך משמתינן ליה לסלוקי הזיקא מדר' נתן, דתניא ר' נתן אומ' מניין שלא יגדל אדם כלב בתוך ביתו וכו'.
משלמת חצי נזק ואע"פ שאין זה שינוי דהא אורחא בהכי והויא תולדה דרגל ולאו תולדה דקרן תמה והוי
ליה לשלומי נזק שלם, הלכה למשה מסיני לחצי נזק וההוא חצי נזק ממונא הוא דהא לאו תולדה דקרן הוא (שבועות לג.). דאכיל אימרי. שחנק טלאים חיים ואכלם, משונה הוא. אין דרכו בכך וכל נזק משונה
בבהמה הוי תולדה דקרן תמה, שאף היא משונה שאין דרכה בכך וחצי נזק הוא דמשלם, וכיון דקנסא הוא לא מגבינן ליה בדייני בבל, שאין שם סמיכה בזקנים ולא מקרו מומחים וגבי קנס כתיב ירשיעון אלהים
(כתובות מא:). אבל בזוטרי אורחיה הוא. והוו להו נזקי דשן ושן משלמת נזק שלם וממונא הוא וגובין אותו בבבל (שם). ואי תפס. ניזק ממונא דמזיק גבי קנסא דחצי נזקו, דאינו צריך לצעוק לפנינו, לא
מפקינן מיניה. וגבי פלגא נזקיה (שם). ואי אמר קבעו כו'. ואי לא תפיס ואמר קמן קבעו לי זמנא בארעא דישראל, השיאוהו לילך עמי לדון לפני דייני ארץ ישראל, קבעינן ליה (שם). ובין כך ובין כך. בין שרוצה ניזק לילך לארץ ישראל בין שאינו רוצה,
משמתינן ליה. למזיק מיהא להרוג אותו כלב ולסלק היזיקיה (שם). משונה קרן בחצר הניזק. קרן תמה וכל תולדותיה קרי משונה, הואיל ושינו את וסתן שלא היו דרכן לכך (לעיל יד.).