ארבעה אבות פרק
ראשון
בבא
קמא
טז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כולה רבי טרפון היא. הכא נמי גרסינן במיוחדת לאחד מהן
כולה רבי טרפון היא. ורישא לאו בחצר הניזק גמורה עסקינן משום
קעג א מיי' פ"א מהל'
א) לקמן כד:, ב) [לקמן
הכי קתני אינה מועדת ודקא מחייב ליה אשן ורגל בחצר המיוחדת
לפירות ולא לזה ולזה לשוורים תימה דמשמע הא לשניהם נזקי ממון הל' ה
כד:], ג) [לעיל דף ג.],
ד) ס"א ל"ג, ה) צ"ל ול"א
סמג עשין סו טוש"ע ח"מ
לניזק לפירות ובקרן חצי נזק ותו לא משום דלשוורים הוא רשות
לפירות פטור וא"כ תיפשוט מהכא דפליגי בקושיא דר' זירא ובפירוקא
והוא ר"ת ולישנא אחרינא,
סי' שפט סעיף ו:
לשניהם וכרה"ר דמיא: ראוי לה אין.
כגון פירות וירקות: שאין
דאביי ולעיל (דף יד.) הש"ס
מסופק ולהספרים דגרסי לזה ולזה
❖
קעד ב מיי' שם הלכה ו
ו) שייך לעיל במשנה,
ראוי לה. כסות וכלים: לא. דמשונה
לשוורים קשיא איפכא דתיפשוט דלא
טור ש"ע שם סעיף
ח:
הוא וחצי נזק הוא דמשלם: ואי
פליגי במיוחדת לשניהם לפירות
כולה רבי טרפון היא
רישא בחצר המיוחדת
קעה ג מיי' שם הלכה ה
גליון הש"ס
רבי טרפון כו'. הא ודאי לגבי שן
דחשיב ליה חצר הניזק אע"פ שיש סמג שם טור ש"ע
לפירות לאחד מהן ולזה ולזה לשורים דלגבי
גמ' צבוע זו אפא. היינו
שם סעיף ז ועיין שם
רשות למזיק להניח שם שורו כ"ש
רשות הניזק הוא דהא במיוחדת
שן הויא לה חצר הניזק ולגבי קרן הויא
❖
בטור:
אפעה תוס' סנהדרין טו
לניזק לפירות אוקימתה: חמשה תמין
היכא דאין מיוחדת לשוורים כלל
ע"ב ד"ה והברדלס וכ"כ
רשות הרבים אמר רב כהנא אמריתה לשמעתא
הן. נגיחה נגיפה נשיכה רביצה
חשיב חצר הניזק ואע"פ שמיוחדת
הרד"ק שמואל א יג יח:
קמיה דרב זביד מנהרדעא ואמר
שם דתניא צבוע. עיין
בעיטה: ואם הועדו חמשתן מועדין.
לשניהם לפירות:
רבינו חננאל
ירושלמי פ"ק דשבת הלכה
ראוי
לי מי מצית מוקמת לה כולה כרבי טרפון
לה אין שאין ראוי לה לא.
והיינו דקתני חמשה מועדין והא
ג עלה דמתני' דלא יצא
מתני'. חמשה תמים
הקתני השן מועדת לאכול את הראוי לה
❖
דקתני השן מועדת לאכול כו' לאו
אין להקשות דלמא הא
החייט:
וחמשה כו'. ושקלינן
וטרינן בהא מתני' ולא
ראוי לה אין שאין ראוי לה לא ואי ר' טרפון
אמניינא קאי אלא הכי קאמר ושן
דקאמר מועדת היינו לשלם מן העלייה
מתוקמא שפיר, ותירצה
ורגל מועדין מתחילתן והא דקתני
ושאין ראוי לה אע"פ שמשלם נ"ש
האמר משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם
רבינא הכי חסורי מיחסרא
הגהות הגר"א
ושור המועד ושור המזיק ברשות
כר' טרפון אינו מועד לשלם מן
והכי קתני ה' תמים הן,
משלם אלא לעולם רבנן היא וחסורי מחסרא
[א] תוס' ד"ה והנחש כו'
ואין משלמין אלא חצי
הניזק הכי קאמר והיכן העדאתן דשן
העלייה כדאמרינן בפ"ב (דף יח:)
והכי קתני חמשה תמים הן ואם הועדו
לאו בכל כו'. נ"ב ורמב"ם
נזק, ואלו הן נגיחה נגיפה
ורגל ברשות הניזק: ה"ג מתקיף לה
ולשון מועד שייך על זה כדאמרינן
חולק על זה:
נשיכה רביצה בעיטה. ואם
חמשתן מועדין ושן ורגל מועדין מתחילתן
רבינא הא קתני לקמן שור המזיק
הידוס אינו מועד ויש אומרים מועד
הועדו, חמשתן מועדין
והיכן העדתן בחצר הניזק מתקיף לה רבינא
לשלם נזק שלם מן
ברשות הניזק כיצד. ולא גרס חדא
ובהא קמיפלגי דמר סבר מגופו ומר
העליה. ושן ורגל מועדין
הא קתני לקמן א) שור המזיק ברשות הניזק
דחמשה תנן: הא קתני לקמן. בפרק
סבר מן העלייה דע"כ שאין ראוי
מתחילתן הן, השן בראוי
כיצד אי אמרת בשלמא איירי בה משום הכי
כיצד דקמפרש לכולהו מועדין דפ"ק
לה לא משלם כי אם חצי נזק דלקמן
לה והרגל לשבר כדרך
הילוכה. ושור המועד.
וקמפרש נמי שור המזיק ברשות
בפ"ב (דף יט:) בהדיא קתני גבי השן
קתני כיצד אלא אי אמרת לא איירי בה מאי
ושור המזיק ברשות
הניזק כיצד: אי אמרת בשלמא איירי.
מועדת אכלה כסות או כלים משלמת
כיצד אלא אמר רבינא חסורי מחסרא והכי
הניזק, מחלוקת ר' טרפון
חצי נזק: והנחש הרי אלו
בקרן תמה ברשות הניזק בנזק שלם
ורבנן. והאדם, המזיק. ויש
ו)
קתני חמשה תמים הן ואם הועדו חמשתן
מועדין כיוצא באלו, הזאב
מועדים. [א] לאו בכל עניני היזק
בפ"ק היינו דתני פירושא בפ"ב כיצד
מועדין ושן ורגל מועדין מתחילתן וזהו שור
והארי והדוב והנמר
ומפרש פלוגתא דרבי טרפון ורבנן:
חשיבי מועדים אלא כל אחד במידי
והברדלס. תניא נמי הכי
המועד ושור המזיק ברשות הניזק מחלוקת
חמשה תמים הן כו'. ולא
אלא אי אמרת לא איירי בה. בהאי
דאורחיה כגון שבא זאב וטרף ארי
לרבוץ, אמר ר' אלעזר
ר' טרפון ורבנן ויש מועדים אחרים כיוצא
פירקא: מאי כיצד. אהיכא קאי: ואם
ודרס או טרף להניח אבל במידי
אינו מועד לרבוץ על פכים
באלו הזאב והארי והדוב והברדלס והנמר
הועדו חמשתן מועדין. היינו פירושא
דלאו אורחיה כגון ארי שטרף ואכל
גדולין, ומשונה הוא
ומשלם חצי נזק. אבל על
דחמשה מועדים דתנן במתניתין: ושן
והנחש תניא נמי הכי חמשה תמים הן ואם
וכן שאר הזיקות דלאו אורחייהו לא
א
פכים קטנים אורחיה הוא
ורגל מועדין מתחילתן. לאו אמניינא
הוו מועדים אלא משלמי' ח"נ ובמידי
הועדו חמשתן מועדין ושן ורגל מועדין
ונזק שלם משלם. ואמרי'
קאי אלא מועדין קתני ואזיל: וזהו
דאורחייהו דמשלם נ"ש היינו דוקא
נימ' מסייעא ליה בהמה
מתחילתן וזהו שור המועד ושור המזיק
מועדת להלך כדרכה
שור המועד. הא דאמרן ואם הועדו
בחצר הניזק אבל ברה"ר פטור דהוי
ברשות הניזק מחלוקת רבי טרפון ורבנן ויש
ולשבר ולמעך את האדם
ב
חמשתן מועדים זהו שור המועד
שן ברה"ר כדאמר שמואל בגמ' ארי
ואת הבהמה ואת הכלים.
מועדין אחרים כיוצא באלו הזאב והארי
הכתוב בפרשה: ושור המזיק כו'
ברה"ר דרס ואכל פטור ואפי' נחש
ודחי' דילמ' מן הצד היא
הדוב והנמר והברדלס והנחש איכא דרמו
אורחיה דהוא היפוך
מחלוקת רבי טרפון ורבנן. בפרק
שאין נהנה מנשיכתו כדאמרינן בפ"ק
מתהפכת כעין חיכוך
לה מירמא תנן חמשה תמים וחמשה מועדים
שניב) והאדם: ויש מועדים כו'. סיפא
דתענית (דף ח.) שנתקבצו כל החיות
שדרך הבהמה להתחכך
ותו ליכא והאיכא הזאב הארי והדוב והנמר
דמתניתין קא מפרש (והא דלא מנו
אצל הנחש ואומרות לו מה הנאה יש
בצדדיה, אבל לרבוץ על
ג)
הכלים לא. ואסיק', איכא
להו בהדי הני משום דלא כתיבן כי
לך מ"מ כיון דאורחיה בהכי הוי
והברדלס והנחש ומשני אמר רבינא חסורי
דרמי להו מירמא ופריק ר'
הנך): אבל פכים קטנים אורחיה.
כמו רגל ופטור ברה"ר ולא הוי כמו
מחסרא והכי קתני חמשה תמים הן ואם
אלעזר מתני' דתני תם
בפכין גדולים, מתניתא
לרבוץ ואם רבצה עליהן ברה"ר פטור
קרן בתר דאייעד אע"פ דמתכוין
הועדו חמשתן מועדין ושן ורגל מועדין
דתני מועדת בפכין קטנים.
וברשות הניזק חייבת נזק שלם
להזיק מדחשיב ליה גבי אחריני:
מפירוקיה דרב יוסף
מתחילתן וזהו שור המועד ושור המזיק
רבי שמעינן דנפרזא וצבוע
דתולדה דרגל הוא: לימא מסייע ליה
ברשות הניזק מחלוקת רבי טרפון ורבנן ויש
תרווייהו אפא נינהו, מיהו
הבהמה מועדת למעך כו'. ומתניתין
נפרזא שם הנקבה וצבוע
מועדין אחרים כיוצא באלו הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש:
קתני דאינה מועדת לרבוץ אלא ודאי
ירושלמי
שם הזכר א).
ולא לרבוץ: אמר רבי אלעזר לא שנו אלא פכין גדולים אבל פכין קטנים
דמתניתין בגדולים וברייתא בכלים
ג
בשבת פ"א ר' יוסי ב"ר
בון בשם ר' זביד אחת
אורחיה הוא לימא מסייע ליה הבהמה מועדת להלך כדרכה
ולשבר
קטנים ובילדים קטנים ובבהמה
לשבע שנים הקב"ה
קטנה: דלמא מן הצד. האי דקתני
ולמעך את האדם ואת הבהמה ואת הכלים דלמא מן הצד איכא דאמרי
מחליף (שלמו) [עולמו]
מועדת למעך לאו ברביצה אלא מן
ב) ממוחא דרישא מתעבד
א"ר אלעזר לא תימא פכין גדולים הוא דלאו אורחיה אבל פכין
קטנים
עקרב ודמעיא סממא
הצד כשהיא מהלכת ויש בצידה כלים
אורחיה הוא אלא אפילו פכין קטנים נמי לאו אורחיה הוא מיתיבי ולמעך
תולעתא דסוסיא מתעבדא
ממעכתן בינה לכותל וזו היא שאמרנו
ד)
אורעי. ודתורתא מתעבדא
את האדם ואת הבהמה ואת הכלים אמר רבי אלעזר דלמא מן הצד
הזיקה בגופה דרך הלוכה דהויא
דברי, עכברא דטורא
איכא דרמי לה מירמא תנן ולא לרבוץ והתניא ולמעך את האדם ואת
מתעבדא חזיר. בר שיזבא
תולדה דרגל: נפרזא אפא: אף
דנונא מתעבדא נדל.
הבהמה ואת הכלים אמר רבי אלעזר לא קשיא כאן בפכין גדולים כאן
הצבוע. אהני דמתניתין מוסיף: ואמר
דתניא צבוע זכר לאחר ז'
בפכין קטנים: הזאב והארי וכו': מאי ברדלס אמר רב יהודה נפרזא מאי
רב יוסף. בדוכתא אחריתי: צבוע
שנים נעשית ערפד. ערפד
לאחר ז' שנים נעשית
זו אפא. ומדמוסיף ר"מ אפא מכלל
נפרזא אמר רב יוסף אפא מיתיבי רבי מאיר אומר אף הצבוע רבי אלעזר אומר
קימוש. קימוש לאחר ז'
דברדלס לאו אפא הוא: לא קשיא
אף הנחש ואמר רב יוסף $ צבוע זו אפא לא קשיא כאן בצבוע זכר כאן בצבוע
שנים נעשית חייה, ויש
אומ' חוח. חייה לאחר ז'
כו'. דברדלס דמתניתין הוא צבוע זכר
נקיבה $ דתניא צבוע זכר לאחר שבע שנים נעשה עטלף עטלף לאחר שבע
שנים נעשה שד. שדרו
ועליו קאמר רב יוסף צבוע זו אפא
שלאדם לאחר ע' שנים
שנים נעשה ערפד ערפד לאחר ז' שנים נעשה קימוש קימוש לאחר שבע שנים
ור"מ מוסיף אף צבוע נקבה דלא
נעשה נחש והני מילי
נעשה חוח חוח לאחר שבע שנים נעשה שד שדרו של אדם לאחר שבע שנים
בההוא דלא כרע במודים.
שמיה אפא. ודרב יוסף לאו אדר"מ
נעשה נחש והני מילי דלא כרע במודים אמר מר ר"מ אומר אף הצבוע
איתמר אלא בעלמא איתמר כדתניא
א) פי' רבינו הוא כלישנא
רבי
צבוע זכר נעשה כו' אלמא צבוע
אחרינא שכ' רש"י ז"ל.
ב) לפנינו בירושלמי שם איתא
זכר משתנה לכמה מינין הלכך קרי לה ברדלס ונפרזא ואפא. כך מצאתי: לישנא אחרינא ועיקר הוא מתני' בצבוע נקבה. ור"מ מוסיף
מומיתא דרישא כו' ודמינא
צבוע זכר ותרוייהו מיקרו אפא דתניא
צבוע זכר וכו' ומשום דמשתנה
לבריה אחרת אצטריך לאוסופי בהדיא. מפי
מורי ה) ולא
שמעתי:
שממי.
אף