טז:
ארבעה אבות פרק
ראשון בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
ו) אלעזר אומר בזמן שהן בני תרבות אינן מועדים. תימה
אף הנחש. מדקתני אף מכלל
אינך מועדין: והא
דלר' אלעזר הוו
קעו א מיי' פ"ג מהל'
א) לקמן יט:, ב) לעיל טו.,
אנן תנן ר' אלעזר אומר. נחש הוא מועד אבל הני לא: דרס. שלא
דבריש פ"ק דסנהדרין (דף ב. ושם) תנן הארי והזאב והדוב
ג) [נדרים נו. מנחות קח:],
נזקי ממון הלכה ז
ד) [בילקוט איתא מאי
סמג עשין סו טוש"ע ח"מ
כו' ר"א אומר כל הקודם להורגו זכה ומפרש ר' יוחנן בגמ' (שם
הרגה אלא מחיים אכלה פטור דאורחיה הוא ושן ברה"ר פטור:
זונה], ה) ב"ב ט: [ושם
סימן שצא סעיף ו:
טרף. שהרגה ואכלה: חייב.
טו:) אע"פ שלא המיתו דאין להם תרבות ואין להם בעלים ואור"י
דלאו אורחיה היא ותולדה דקרן הוא
קעז ב מיי' שם פ"א
איתא רבה], ו) שייך לעיל
במשנה, ז) מהרנ"ש,
ומשלם חצי נזק ברה"ר: בדי
דהכא גרסינן ר' אלעזר שהוא אחר
הלכה ז סמג שם
ח) שייך לע"א, ט) [בראשית
טוש"ע ח"מ סימן שפט
גורותיו. די מאכל גורותיו ילדיו.
ר' מאיר והתם גרסינן ר' אליעזר
רבי אלעזר אומר אף
הנחש והא אנן תנן ר'
❖
פרשה כ"ח], י) [לפנינו שם
סעיף ט:
אלמא טורף הוא: ומשני בשביל
שהוא קודם ר' עקיבא דקתני בתריה
אלעזר אומר בזמן שהן בני תרבות אינן
ליתא הכי אלא ר"ת מפרש
כך דאינו ממתין עד שימות
גורותיו. אורחיה להרוג ולהביא
ר' עקיבא אומר מיהו אכתי קשה
מועדים והנחש מועד לעולם תני נחש אמר
כמ"ש תוספות שם וע"ע
רבינו חננאל
דהתנן והנחש מועד לעולם אליבא
ולהצניע אבל לטרוף ולאכול הוא
תוספות חולין סא. ד"ה
שמואל ארי ברה"ר דרס ואכל פטור טרף
דכ"ע והתם מפרש ריש לקיש והוא
עצמו כי האי לאו אורחיה: וקפריך
❖
הדורס],
אמר מר רבי אלעזר אומר
ואכל חייב דרס ואכל פטור כיון דאורחיה
אף הנחש, ומקשי' קיימ'
והכתיב ומחנק ללבאותיו. אלמא
שהמיתו אבל לא המיתו לא קסבר
לן דלא קתני אף אלא
למידרס הוה ליה כמו שאכלה פירות וירקות
יש להם תרבות ויש להם בעלים אפי'
אורחיה להרוג. ומשני בשביל לבאותיו:
דהוא מודה על קמייתא.
תורה אור השלם
דהוה ליה שן ברשות הרבים ופטור טרף
והכתיב וימלא טרף חוריו ומשני
אנחש ואומר ר"ת דהתם בקשורים
והתנן ר' אלעז' אומ' בזמן
1. אַרְיֵה טֹרֵף בְּדֵי גֹרוֹתָיו
שהן תרבות אין מועדין,
בשביל חוריו. אורחיה להרוג ולהביא
לאו אורחיה הוא למימרא דטריפה לאו
בשלשלאות כגון ארי בגוהרקי שלו
הא אם אינן תרבות מועדין
וּמְחַנֵּק לְלִבְאֹתָיו וַיְמַלֵּא
דבענין זה יש להם תרבות ז)[ואין
לחוריו ולהצניע אבל לאכול מיד לאחר
אורחיה הוא והכתיב אריה טורף בדי
1
הן. ופרק' תני הנחש,
טֶרֶף חֹרָיו וּמְעֹנֹתָיו
הריגה כי הא דשמואל לאו אורחיה
להם להרגם אא"כ המיתו ותרבות
כדתנן והנחש מועד
נחום ב יג
טְרֵפָה:
גורותיו בשביל גורותיו ומחנק ללבאותיו
2. וַיִּשְׁכַּב יְחִזְקִיָּהוּ עִם
לעולם. אמ' שמואל ארי
הוא: טרפה בהמה. והרגתה ואכלה
דהכא היינו שגידלם בביתו] ועוד
בשביל לבאותיו וימלא טרף חוריו בשביל
ברשות הרבים דרס ואכל
אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּמַעֲלֵה
הבשר: משלם נזק שלם. מדמשלמת
יש לחלק דוקא לענין זה יש להם
פטור, טרף ואכל חייב. פי'
קִבְרֵי בְנֵי דָוִיד וְכָבוֹד
חוריו ומעונותיו טריפה בשביל מעונותיו
בחצר הניזק נזק שלם מכלל דאורחיה
תרבות שאין להם להרגם כל הקודם
אם הכה זה הארי הבהמה
עָשׂוּ לוֹ בְמוֹתוֹ כָּל יְהוּדָה
והתניא וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק
בידיו ומתה באירוס שלו,
א) א
וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וַיִּמְלֹךְ
הוא ותולדה דשן היא וברה"ר ליפטר:
אא"כ המיתו אבל לענין אם הזיקו
אכלה פטור שכן דרכו
מְנַשֶּׁה בְנוֹ תַּחְתָּיו:
טרפה בהמה ואכלה בשר משלם נזק שלם
להניח. להצניע אורחיה להרוג:
לשלם נזק שלם או לא בהא לא איירי
בעת שרוצה לאכל, וקיימ'
דברי הימים ב לב לג
הכא במאי עסקינן שטרפה להניח הא
ועוד דשמואל נמי. דאמר טרף ואכל
3. וַיִּקְבְּרֻהוּ בְקִבְרֹתָיו
מידי אם חשיב תרבות שלהם תרבות:
לן שן ברשות הרבים
והוא
פטור. אבל אם טרף בפיו
אֲשֶׁר כָּרָה לוֹ בְּעִיר דָּוִיד
דלא כרע במודים. לפי
חייב אמאי חייב דלמא הכי הוא
אכלה קתני בשנמלכה ואכלה מנא ידעינן
ח)
ובשיניו והמית הבהמה
וַיַּשְׁכִּיבֻהוּ בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר
שמצוה לכרוע וכי זקיף
דטרף על מנת להצניע ונמלך ואכל
ועוד דשמואל נמי דלמא הכי הוא אמר רב
חייב, ואע"פ שאחרי כן
מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים
וליפטר: ה"ג אמר רב נחמן לצדדין
זקיף כחויא כדאשכחן ברב ששת
אוכל ויושב, ששינה ודינו
מְרֻקָּחִים
בְּמִרְקַחַת
נחמן בר יצחק לצדדין קתני שטרפה להניח
כדין הקרן ברשות הרבים,
מַעֲשֶׂה וַיִּשְׂרְפוּ לוֹ שְׂרֵפָה
קתני טרפה והניחה או דרסה ואכלה
במסכת ברכות (דף יב: ושם) מדה
או דרסה ואכלה משלמת נזק שלם רבינא
דבהדיא תנינן דרך הארי
גְּדוֹלָה עַד לִמְאֹד:
משלמת נזק שלם. כלומר הא דקתני
כנגד מדה ונעשה נחש זהו עונשו
לדרוס ודרך הזאב לטרוף,
דברי הימים ב טז יד
אמר כי קאמר שמואל בארי תרבות ואליבא
4. תִּשָּׁמַע זְעָקָה
דתניא רועה שהניח עדרו
שגנאי הוא לו במה שנעשה נחש:
ברייתא טרפה בהמה ואכלה בשר
ובא זאב וטרף ארי ודרס
דרבי אלעזר דאמר לאו אורחיה אי הכי אפי'
מִבָּתֵּיהֶם כִּי תָבִיא
גליון. ויש מפרשים משום דאמרינן
תרי מילי נינהו טרפה בהמה והניחה
כו'. ואקשי' על שמואל
עֲלֵיהֶם גְּדוּד פִּתְאֹם כִּי
דרסה נמי ליחייב אלא דרבינא לאו אשמואל
במדרש שיש עצם בשדרו של אדם
או אכלה בשר על ידי דריסה משלם
ט)
והכתי' אריה טורף בדי
כָרוּ שׁוּחָה לְלָכְדֵנִי
גורותיו. ופירק בשביל
נזק שלם: רבינא אמר. לעולם
אתמר אלא אמתניתא כי תני מתניתא בארי
שממנו נוצר לעתיד לבא ואותו עצם
וּפַחִים טָמְנוּ לְרַגְלָי:
גורותיו, כלומ' אין רצונו
ירמיהו יח כב
חזק וקשה כל כך שאין האש יכול
אורחיה הוא לטרוף ולאכול ושמואל
תרבות ואליבא דר' אלעזר דאמר לאו אורחיה
5. כִּי שׁוּחָה עֲמֻקָּה זוֹנָה
לוכל אלא להמית
לשורפו והשתא כשאותו עצם נעשה
דמחייב ליה ברה"ר בארי תרבות כו'
ולהאכיל לבניו, וכן שאר
וּבְאֵר צָרָה נָכְרִיָּה:
א"ה ח"נ בעי לשלומי דאייעד א"ה מאי האי
הפסוק. והתניא וכן חייה
משלי כג כז
ואליבא דר' אלעזר: אי הכי אפי'
נחש אינו חי לעתיד לבא ואין סברא
דקתני לה גבי תולדה דשן גבי תולדה דקרן
6. וְאַתָּה יְיָ יָדַעְתָּ אֶת כָּל
שנכנסה לחצר הניזק
דרס נמי לחייב אלא. ודאי דרבינא
לומר שיהא עונש גדול כל כך בשביל
בעי למיתנייה קשיא: מתני' ב)ב מה בין תם
וטרפה ואכלה משלם נזק
עֲצָתָם עָלַי לַמָּוֶת אַל
עון זה דהא כל ישראל יש להם
לא אדשמואל אתמר אלא אי איכא
שלם. ופירק ר' נחמן בר
תְּכַפֵּר עַל עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם
למועד אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו
יצחק טרפה והניחה
מִלְּפָנֶיךָ אַל תֶּמְחִי וְיִהְיוּ
חלק לעולם הבא:
לאוקמא לדרבינא אמתניתא הוא
ונמלכה, ודרסה ואכלה א)
מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ בְּעֵת
דרס
ומועד משלם נזק שלם מן העלייה:
ואכל. פירוש שאוכל מחיים
דמוקמת ליה והכי קאמר רבינא הא
משלם נזק שלם. רבינא
אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם:
גמ' מאי עלייה אמר רבי אלעזר במעולה
❖
כדאמרינן בפרק אלו עוברין
דקתני מתניתא נזק שלם לאו משום
ירמיהו יח כג
אמ' כי אמ' שמואל בארי
ג)
תרבות. ונדחת, ואמ' אלא
(פסחים דף מט: ושם) י) מה ארי דורס
דאורחיה לטרוף דאפי' בארי תרבות
שבנכסיו וכן הוא אומר וישכב חזקיהו עם
2
מתניתא בארי תרבות
ואוכל ואינו ממתין עד שימות אף עם
נמי מתוקמה: ופרכינן מתניתא נמי
אבותיו ויקברוהו במעלה קברי בני דוד
ואליבא דר' אלעזר דאמ'
הגהות הב"ח
לאו אורחיה הוא ומשונה
הארץ כו':
היכי איתא לדרבינא חצי נזק בעי
ואמר ר' אלעזר במעלה אצל מעולים
והתניא וכן חיה. תימה ולוקמה
(א) תוס' ד"ה אפילו וכו'
הוא. ואקשי' והא קיימ' לן
לשלומי: אי הכי. דתולדה דקרן היא
ענתות קאי. נ"ב וכן פי'
שבמשפחה ומאן נינהו דוד ושלמה 3ויקברוהו
משונה בחצר הניזק
❖
בזאב דאורחיה לטרוף
אדתני להא מתניתא (לקמן דף יט:)
רש"י בב"ב דף ט ע"ב:
לרבות חצי נזק. ופריק,
בקברותיו אשר כרה לו בעיר דוד וישכיבוהו
דאייעד. ותוב אקשי' עליה
וי"ל דחיה סתם קתני בין בארי בין
גבי תולדה דשן גבי תולדה דקרן
אי הכי הא דקתני לה גבי
במשכב אשר מלא בשמים וזנים מאי
ליתני: מתני' מן העלייה. ואפי'
בזאב ולא הוה מצי לשנויי דכרבי
תולדה דשן ותנינן בכיצד
מוסף רש"י
בשמים וזנים רבי אלעזר אמר זיני זיני ר'
טרפון אתיא דאמר (לעיל יד.)
משונה
אין הנוגח שוה שיעור הנזק דבמועד
השן מועדת ת"ר כיצד
שהתם משלם חצי נזק
השן מועדת לאכל את
שמואל בר נחמני אמר בשמים שכל המריח
קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם
כתיב [שמות כא] ישלם שור תחת השור ולא
מגופו. אינו גובה אלא
הראוי לה כו', גבי תולדה
מדקתני לה גבי תולדה דשן כדמסיק:
כתיב ביה דמגוף הנוגח יפרע:
בהן בא לידי זימה: 4 כי כרו שוחה ללכדני
מגוף השור ואם אין בו
דקרן בעי למיתניה, קשיא.
כי
גמ'
תניא מתניתא בארי תרבות
ויקברוהו במעלה וגו'. בחזקיה
כדי חצי נזקו יפסיד המותר
פיס' מה בין תם למועד
ופחים טמנו לרגלי רבי אלעזר אמר שחשדוהו
שהתם משלם חצי נזק
ואליבא דר' אלעזר. לא נקט ר'
(כתובות מא. ולעיל טו.)
כתיב בספר דברי הימים: וישכיבוהו
מזונה ר' שמואל בר נחמני אמר שחשדוהו
כדכתיב וחצו את כספו
מגופו ומועד משלם נזק
במשכב. באסא מלך יהודה: זני
אלעזר לאפוקי רבנן אלא לרבותא
(לעיל טו.). מן העליה.
שלם ומן העלייה. מאי
מאשת איש בשלמא למ"ד שחשדוהו מזונה
זני. מיני מיני בשמים הרבה
אם אינו שוה כנגד כל הנזק
נקטיה וה"ק דלא תימא משום
עלייה אמ' רבי אלעזר
היינו דכתיב כי שוחה עמוקה זונה אלא
נוטל נכסים מביתו (שם) מן
מעולה שבנכסיו. במעלה
5
דאורחיה לטרוף משלמת נ"ש דאפילו
כדמתרגמינן למינהו לזנוהי (בראשית
המיטב שבנכסי מזיק, דגבי
קברי בית דוד, אמר ר'
למ"ד שחשדוהו מאשת איש מאי שוחה
א): כי כרו שוחה ללכדני. בירמיה
בארי תרבות אליבא דר' אלעזר
ד)
תם כתיב וחצו את כספו,
אלעזר אצל המעולין
אטו אשת איש מי נפקא מכלל זונה בשלמא
מגופו, ובמועד כתיב שלם
הנביא כתיב: עצתם עלי למות.
דודאי לאו אורחיה הוא איכא לאוקמי
שבמשפחה, ומאי נינהו
ישלם שור (כתובות מא.).
דוד ושלמה. וכבוד עשו
דאשת איש אית ביה חיוב מיתה אבל
דהיינו בדאייעד כדמפרש ואזיל
למ"ד שחשדוהו מאשת איש היינו דכתיב
יהיו מוכשלים לפניך.
לו במותו, אמר רב זה
בזונה פנויה ליכא מיתה: וכבוד
ומאותו הטעם שיתחייב לר' אלעזר
את אנשי ענתות היה
6 ואתה ה' ידעת את כל עצתם עלי למות
חזקיה מלך יהודה
מקלל, שהיו מבקשין נפשו
שהושיבו ישיבה על קברו.
עשו לו במותו. בחזקיה כתיב:
יתחייב לרבנן ועוד י"ל דדוקא מוקי
אלא למאן דאמר שחשדוהו מזונה מאי
(ב"ב ט:).
ואינו. דבר גדול, להושיב
ישיבה. תלמידים לעסוק שם בתורה:
לה כרבי אלעזר משום דחיה סתם
ישיבה בקבר אדם גדול
למות שהשליכוהו לבאר טיט ה) דרש רבא
שלשה. ימים הושיבו שם ישיבה:
קתני בין בארי בין בזאב ולר' אלעזר
ותפילין בראשיהן.
מאי דכתיב 6 יהיו מוכשלים לפניך בעת
כיון דהוו בני תרבות לאו אורחייהו
וחד
א) משמע דבר אחד עשתה.
אפך עשה בהם אמר ירמיה לפני הקדוש
לטרוף ומיירי תרוייהו בדאייעד אבל
וכגרסת כת"י מ' וה' 'טרפה
ברוך הוא רבונו של עולם אפילו בשעה שעושין צדקה הכשילם בבני
לרבנן דלאו בני תרבות נינהו ואורחיה
להניח ודרסה ואכלה'. ובכת"י
פ' ור' כדלפנינו 'שטרפה
אדם שאינן מהוגנים כדי שלא יקבלו עליהן שכר: וכבוד עשו לו במותו
דזאב לטרוף כי לא אייעד נמי משלם
2
להניח או דרסה ואכלה'.
נ"ש וזהו דוחק להעמיד הברייתא
מלמד שהושיבו ישיבה על קברו פליגי בה ר' נתן ורבנן חד אמר שלשה
לצדדים זאב בלא אייעד וארי באייעד
וחד
וא"ת ולמאי דס"ד השתא דהוי תולדה
דקרן אמאי נקט בברייתא שנכנסו בחצר הניזק וי"ל משום זאב נקט דכיון דאייעד חוזר לקדמותו והוי שן דפטור ברה"ר:
שחשדוהו
אפילו
בזונה. דירמיה כהן הוה וזונה אסורה לכהן:
בשעה שעושין צדקה.
ול"ג ישראל דאאנשי (א) ענתות קאי:
לפניך זו צדקה. שנאמר והלך לפניך צדקך (ישעיה נח): שהושיבו ישיבה על קברו. לפי שהרבה תורה בישראל כדאמרינן
בחלק
דף צד: ע"ש) שבדקו מדן עד באר שבע ולא מצאו איש ואשה תינוק ותינוקת שלא היו
בקיאים בטומאה
(סנהדרין
וטהרה ולא על קברו ממש אלא
ברחוק ארבע אמות דליכא
לועג לרש: