ג:
ארבעה
אבות פרק ראשון בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משורו למדנו. היינו קרן דשן ורגל פטורין ברה"ר ובאבנו וסכינו
אי דלא אפקרינהו לשמואל דאמר. התם בהמניח
את הכד (לקמן דף
כח
א) [לקמן ו. כח:], ב) לקמן
א מיי' פי"ג מהל'
היינו בור: ולרב
אין לחלק בין תמות למועדות דלא שייך לחלק אלא בבעלי
כח:) כל תקלה בור הוא ואע"ג דלא הפקיר
נזקי ממון הל' ב סמג
כו. [סנהדרין עב.],
ג) [בה], ד) [לקמן יז:],
עשין סח טוש"ע ח"מ סי'
דאמר. כל תקלה שלא הפקירה משור למדנו מה שור שהוא ממונו ואם
חיים וא"ת היכי גמר משור מה לשור שכן ב"ח וכוונתו להזיק
ה) לקמן יח., ו) [לקמן יג:],
תי סעי' א וסי' תיא סעי'
הזיק חייב אף כל ממונו אם הזיק חייב: היינו שור. ולאו תולדה
ומפרש רשב"ם דאתי מבור ושור ממה
הצד ולקמן גבי הצד השוה
ז) ס"א אין זה, ח) [שמות
א:
כט ב מיי' פ"א מהל'
כב], ט) [וכ"כ הערוך ערך
דקאמר אביי לאתויי אבנו וסכינו לא
דבור נינהו ובשור אמרן לעיל תולדה
כח], י) [גיטין ס.], כ) [ועי'
חובל ומזיק הלכה יא
גרס אי לרב דאמר כולם משורו למדנו
דשור כי שור. ואפי' לשמואל נמי דאמר
ואי דלא אפקרינהו אי לשמואל דאמר כולם
א)
תוס' שבת קטו. ד"ה ובידו
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
היינו שור דלרב א"ש דבמה הצד
תולדה דבור נינהו מאי חזית לאוקומי
מבורו למדנו היינו בור ואי לרב דאמר כולם
ובתוס' מגילה כא: ד"ה
סי' תכא סעי' ג:
❖
ל ג ד מיי' שם פ"ו הל' י
במגילה],
אתי' כדפרשי' אבל קשה כיון דמבור
מילתא דרב פפא אתולדה דבור מאי
משורו למדנו היינו שור מאי שנא בור שכן
סמג שם טוש"ע ח"מ
נמי יליף לפטרו בהו כלים כבור ולקמן
שנא בור דחייב שכן תחילת עשייתו
סי' שפד סעי' א:
תחלת עשייתו לנזק וממונך ושמירתו עליך
וכו': הני נמי תחלת עשייתן. תחילת
בהמניח (דף כח.) מחייב בהו רב
לא ה מיי' פרק י"ד מה'
תורה אור השלם
הני נמי תחלת עשייתן לנזק וממונך ושמירתן
נזקי ממון הל' טז
כלים גבי נשבר כדו:
מה שנעשו בור דהיינו כשהונחו לשם
1. אָמַר שֹׁמֵר אָתָא בֹקֶר
סמג עשין סז סח טוש"ע
וממונך.
עליך אלא א תולדה דבור כבור וכי קאמר רב
היו עומדים לנזק: וכי קאמר רב
לאו דוקא גבי בור
ח"מ סי' תיח סעיף א:
וְגַם לָיְלָה אִם תִּבְעָיוּן
פפא אתולדה דמבעה מאי ניהו אי לשמואל
פפא. תולדה לאו כאב דידה אתולדה
לב ו ז ח מיי' שם פרק
דלאו ממונא הוא וכן
בְּעָיוּ שֻׁבוּ אֵתָיוּ:
א הלכה י ופרק ב שם
ישעיהו כא יב
דאמר מבעה זו שן הא אוקימנא תולדה דשן
גבי אש $דפשיטא דאם הדליק גדישו
דמבעה: פלוגתא דשמואל ורב
2. אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו נִבְעוּ
הלכה ב סמג שם טוש"ע
של חבירו באש של אחר דחייב:
במבעה לקמן בשמעתין: אדם ניעור
כשן אי לרב דאמר מבעה זה אדם מאי אבות
❖
ח"מ סי' שפט סעיף יח
מַצְפֻּנָיו: עובדיה א ו
תולדה
❖
ישן. הוה מצי למפרך
היינו אב: אדם מועד. ער וישן
וסי' שצ סעיף ג:
ומאי תולדות אית ביה וכי תימא אב ניעור
בשילהי פ"ב: אלא. תולדה דאדם
דלקמן מוקי מתניתין
תולדה ישן והתנן אדם מועד לעולם בין
ב) ב
גליון הש"ס
בישן שדרכו להזיק וקרי ליה אב
היינו כיחו וניעו. כיחו רוק הפה
ער בין ישן אלא אכיחו וניעו היכי דמי אי
רבינו חננאל
תוס' ד"ה וממונך כו'
אלא דבלאו הכי פריך שפיר:
ניעו ליחת החוטם (רוק היוצא מתוך
ז)
והתנן אדם מועד לעולם. לא
בהדי דאזלי קמזקי כחו הוה אי בתר דנייח
דפשיטא דאם הדליק. עי'
ודחינן נמי ואמרי' כי
ג
גופיה אגב כח): אי בהדי דאזלי
לקמן כב ע"א תוס' ד"ה
קאמ' רב פפא אתולדה
בין לרב בין לשמואל ד היינו בור אלא תולדה
מזקי. שנפל על השיראים וטנפוה
פריך דישן נמי הוי אב
אשו משום ממונו:
דמבעה כו'. אלא אכיחו
דמבעה כמבעה וכי קאמר רב פפא אתולדה
ד"ה כדמתרגם רב יוסף
או לתוך המשקין ונמאסו: כחו הוא.
כדדרש עלה בגמרא בפ' כיצד (לקמן
וניעו. פי' רוקו בליחה
וכו'. ואין לך עת לעשות
עבה או רכה, כדאמ'
והיינו אדם גופו וחייב: אי בתר
דף כו:) מפצע תחת פצע דהא לא
דאש תולדה דאש מאי ניהו אילימא אבנו
גדול מזה. עי' שבת דף
בעניין תלמיד שרק בפני
דנייח. אחר נוח הרוק לארץ הזיקו
מייתי הכא קרא אלא מייתי דהוי
סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו
קטו ע"א תד"ה לא נתנו
רבו ואמ' כח ורק קאמרי'.
כיוצא בו: כיחו וניעו. פירש
❖
ומהרש"א שם:
שהוחלק אדם בהם: בין לרב בין
אי בתר דניח זה הרוק,
ברוח מצויה והזיקו היכי דמי אי בהדי
ודאי הזורק רוק מפיו
לשמואל היינו בור. דהא ודאי
הקונטרס מי האף וקשה לר"ת
דאזלו קא מזקי היינו אש מ"ש אש דכח
מפקיר אותו, בין לרב ובין
תקלה דאפקרה היא: ברוח מצויה.
דבפ' דם הנדה (נדה דף נה: ושם) קתני
לשמואל היינו בור. כי
מוסף רש"י
אחר מעורב ג) בהן וממונך ושמירתו עליך הני
קאמ' רב פפא אתולדה
כיחו וניעו ומי האף ונראה דכיחו
דאי ברוח שאינה מצויה הוי אונס
וניעו. שניסח מתוך
דאש, והן אבנו סכינו
נמי כח אחר מעורב בהן וממונך ושמירתן
הוא היוצא מן הגרון בכח וניעו הוא
ולא מחייב אבל ברוח מצויה הוי
הריאה ויוצא דרך הגרון
ומשאו שהניחן בראש הגג
עליך אלא תולדה דאש כאש וכי קאמר
היוצא מן הפה על ידי נענוע ט):
תולדה דאש שהרי אש נמי הרוח
(איכה ג מה). בחצי נזק
ה
ונפלו ברוח מצויה והזיקו.
לפוטרו ברה"ר. וא"ת אמאי
צרורות. בהמה שהיתה
ואקשי' הני כי אש דמו
מוליכה: דכח אחר מעורב בה. והוה
רב פפא אתולדה דרגל רגל הא אוקימנא
מהלכת והיו צרורות מנתזין
מה אש כח אחר מעורב
ליה לאסוקי אדעתיה: בחצי נזק
פשיטא ליה טפי
תולדה דרגל כרגל ד) ו בחצי נזק צרורות
מתחת רגליה ושיברה את
בה, והיא הרוח שמעבירה
צרורות. שהיתה מהלכת והתיזה
מלשלם מן העלייה וי"ל כיון דמן
הכלים, משלמת חצי נזק
ומציתה. ולולי הרוח לא
דהלכתא גמירי לה ואמאי קרי לה תולדה
ואע"פ שאין זה שינוי, דהא
היתה האש הולכת ומזקת,
הדין היה משלם נזק שלם ואתי
צרורות ברגליה ושיברו את הכלים
דרגל לשלם מן העלייה והא מבעיא בעי
אורחא בהכי והוא תולדה
הני נמי כח אחר מעורב
ז
הלכתא דלא משלם אלא חצי נזק
דקי"ל דהלכתא גמירי לה למשה
דרגל ולא תולדה דקרן
בהן והוא הרוח כו'.
רבא ה) דבעי רבא חצי נזק צרורות מגופו
אם כן אתי הלכתא להקל ולא
מסיני דממונא הוא ולא קנס ואע"ג
תמה והו"ל לשלומי נזק
ואוקימנא כי קאמ' רב
להחמיר: אמאי קרי לה תולדה
משלם או מן העלייה משלם לרבא מבעיא
שלם, הלכה למשה מסיני
פפא בתולדה דרגל, בחצי
דפלגא נזק של נגיחה הוי קנס
הוא לחצי נזק, וההוא חצי
נזק צרורות דהיל' גמירי
ליה לרב פפא פשיטא ליה לרבא דמבעיא
דרגל. אע"ג דדמי לרגל כיון שדינה
כדאמרינן לקמן [טו.] האי פלגא נזקא
נזק ממונא הוא, דהא לאו
לה כדתנן היתה מבעטת
ליה אמאי קרי לה תולדה דרגל לפוטרה
תולדה דקרן הוא (שבועות
חלוק היה לו לקרות לה שם בפני
ממונא הוא והלכך לאו תולדה דקרן
או שהיו צרורות מנתזות
ח
עצמה: כדמתרגם רב יוסף.
לג.). דהלכתא גמירי
מתחת רגליה ושיברה את
הוא אלא דרגל דמכח רגל הוא
ברה"ר: המבעה וההבער כו': מאי מבעה רב
לה. מסיני, שהיא תולדה
הכלים משלם חצי נזק.
נקט רב יוסף לפי שהיה בקי בתרגום
דאתו וכרגל לא הוי דרגל משלם
אמר מבעה זה אדם ושמואל אמר מבעה זה
של רגל ופטורה ברה"ר כי
ואמאי קרי ליה תולדה
רגל, ונזקי רגל לאו קנסא
נזק שלם והיינו דרב פפא: ואמאי
דרגל לשלם מן העליה.
שיש כמה ענייני תרגום ולא כדפירש
השן רב אמר מבעה זה אדם דכתיב אמר
1
נינהו אלא ממונא, שהרי
ולרבא דמיבעייא ליה,
קרי לה תולדה דרגל. הואיל ואינה
בעלמא לפי שהיה סגי נהור ודברים
מועדת מתחילתה וגבי
שומר אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו
אמאי קרי ליה תולדה
משלמת כמותה: לשלם מן העלייה.
שבכתב אי אתה רשאי לומר על פה
צרורות הוא דאקיל רחמנא
דרגל, לפוטרה ברשות
ושמואל אמר מבעה זה השן דכתיב איך
(כתובות מא:).
2
הרבים. פיס' והמבעה, רב
ולכך היה אומר תרגום דמשום עת
שאם הזיקה יותר ממה שהיא שוה
אמר המבעה זה אדם
נחפשו עשו נבעו מצפוניו מאי משמע
לעשות אמר התם י) דשרי ואין לך
משלם ההיזק מביתו כי רגל דכתיב
שנ' אם תבעיון בעיו.
וקיימ' לן כרב דסוגיין עת לעשות גדול מזה $ כ):
כדמתרגם רב יוסף איכדין איתבליש עשו
בה ברגלח) מיטב שדהו וגו' ולא הויא
לא ראי הקרן שאין הנאה להזיקו.
דשמעתין כותיה. ולא עוד
אתגלין מטמרוהי ורב מאי טעמא לא אמר
כי קרן דאין המזיק משלם אלא
אלא אמוראי קיימי כותיה
מגופו כדכתיב (שמות כא) ומכרו את
ואליבא דידיה שקלי וטרו. ופשיעה פשע שהיה לו לשמור
כשמואל אמר לך מי קתני נבעה ושמואל
שורו שבקל היה יכול לשומרו שאין
השור החי וחצו את כספו ואם הזיק
ושמואל אמ' לך מי כתי'
מ"ט לא אמר כרב אמר לך מי קתני בועה
בועה. שמואל אמ' זה
דחוקה להזיק כיון שאין הנאה להזיקה
יותר על כדי דמיו מפסיד הניזק:
מכדי קראי לא כמר דייקי ולא כמר דייקי
השן, איך נחפשו עשו
ולרבא אמאי קרי לה תולדה דרגל
אבל שן שיש הנאה להזיקה הוי כעין
נבעו מצפוניו כדמתרגם
רב מ"ט לא אמר כשמואל תנא ו) שור וכל
לפוטרו ברה"ר. כי רגל דרגל אינה
אונס שלא היה יכול לשומרה כל כך
רב יוסף איכדין איתבליש
מילי דשור ושמואל נמי הא תנא ליה
עשו אתגליין מטמורוהו.
כיון שהשן דחוק לאכול להנאתו ולא
חייבת אא"כ נכנסת לרשות הניזק
ורב אמ' לך מי כת' נבעה.
שור אמר רב יהודה תנא שור לקרנו
והזיקה דכתיב בהח) ושילח את בעירה
ראי השן שאין כוונתו להזיק ואין יצרה
מכדי קראי לא דייקי
ומבעה לשינו והכי קאמר לא ראי הקרן שאין
וביער בשדה אחר והיינו ברשות
תקפה ובקל יכול לשומרה כראי
לא כרב ולא כשמואל,
רב מאי טעמ' לא אמ'
הניזק: אמר שומר. אמר הקב"ה:
הקרן דכוונתו להזיק ויצרה תקפה
הנאה להזיקו כראי השן שיש הנאה להזיקה
כשמואל. אמ' תנא ליה
אתא בקר. גאולה לצדיקים: וגם
ואין יכול לשומרה כל כך יפה:
ולא
במתני' וכלל קרנו ושנו
ורגלו. ושמואל אמ' לך
לילה. חשך לרשעים אם תשובו
מידי
תנא
שור והוא הקרן,
בתשובה ותבקשו מחילה בעיו. אלמא באדם כתיב בעיו: איגליין. תרגומו של נבעו. אלמא נבעו לשון גילוי הלכך אמר מבעה זה השן דמבעה לשון
תנא
מבעה והוא השן.
מגולה הוא דהיינו שן שפעמים מגולה ופעמים מכוסה: נבעה. דמשמע הוא עצמו נבעה נגלה מבעה קתני שהוא מבעה דבר אחר: בועה.
לשון בעיו: תנא שור לקרנו ומבעה לשינו. ולקמן [ד.] פריך רגל מאי שייריה: לא ראי הקרן שאין הנאה כו'. בעל כרחיך הכי מפרש לא
ראי הקרן שאין הנאה להזיקו כראי השן כו' כלומר דאי כתב רחמנא קרן דחייב לא אתיא שן מיניה דקרן אין הנאה להזיקו שן יש הנאה להזיקו:
ולא