ארבעה
אבות פרק
ראשון בבא
קמא
יז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שלשים וששה אלף. לו בגימטריא הכי הוי: והלא לפני
וחד
אמר שבעה. ימים: זה חזקיה מלך יהודה. לישנא דש"ס הוא
קעח א מיי' פ"א מהל'
א) [כי הוה נפיק כ"ה
אחאב עשו כן. שעשו לו הספד גדול כדאמרינן
ולא
לאשמועינן דזהו חזקיה דהאי קרא בחזקיה כתיב אלא אגב
גירסת השאלתות פר' לך
ת"ת הלכה ג סמג
לך], ב) מגילה כז. קדושין
עשין יב טוש"ע י"ד סימן
אורחיה דמפרש מאי כבוד עשו לו במותו נקיט ואמר הכי: חלוצי
במגילה (דף ג. ושם) כמספד הדרימון בן טברימון כדמתרגמינן
מ: ספרי פ' עקב, ג) ע"ז
רמו סעיף יח:
כתף. כמו וחלצה נעלו (דברים כה)
שקרעו בגדיהם עד שנראו
כמספד אחאב בן עמרי דקטיל יתיה הדרימון בן טברימון ובמלחמה
א ב ג מיי' פ"א מהל'
ה: ע"ש, ד) [לקמן פב. ע"ז
ה:], ה) [לקמן יט.], ו) [פ'
כתפיהם: והאידנא מפקינן. ספר
היה שהיו שם עם רב וכולן ספדו
נזקי ממון הלכה ה
לך לך סימן ז], ז) [עי'
סמג עשין סז טוש"ע ח"מ
תורה קמי גברא רבה: אנוחי. על
עליו ואע"ג דכתיב (מלכים א כב)
וחד אמר שבעה ואמרי לה שלשים ת"ר
תוספות קדושין מ: ד"ה
סימן שפט סעיף א וסעיף
מטתו לא מנחינן: כי הוה עייל
ויעבור הרינה במחנה ואמרינן
❖
וכבוד עשו לו במותו זה חזקיה מלך יהודה
לימוד],
ו וסימן שצ סעיף א:
ב ד מיי' שם פ"ב הלכה ג
לבית הכסא. כלומר זימנא חדא כי
(סנהדרין דף לט:) באבוד רשעים
שיצאו לפניו שלשים וששה אלף חלוצי כתף
סמג שם טוש"ע ח"מ
הוה עייל לבית הכסא אמר לן הכי
רינה באבוד אחאב בן עמרי רינה
סימן שצ סעיף ג:
דברי ר' יהודה א"ל ר' נחמיה והלא לפני
תורה אור השלם
קיים אמרינן לימד לא אמרינן ולימד
היינו לצדיקים שבדור אבל עבדיו
ג ה מיי' שם הלכה ד
אחאב עשו כן אלא שהניחו ס"ת על מטתו ואוהביו היו מספידין אותו:
1. אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל כָּל
טוש"ע שם סעיף ה:
אמרו לחזקיה והאידנא לא משום
ד ו מיי' שם הלכה י
אלא
ואמרו קיים זה מה שכתוב בזה והאידנא
מָיִם מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר
שהניחו ס"ת על מטתו.
כבודו דחזקיה דלימד עדיף מקיים:
❖
טוש"ע שם סעיף י:
וְהַחֲמוֹר: ישעיהו לב כ
נמי עבדינן הכי אפוקי מפקינן אנוחי לא
מביא לידי מעשה. אלמא מעשה
ואע"ג דבפ' בתרא דמ"ק
2. זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה
עדיף: למיגמר. לעצמו מעשה עדיף
מנחינן ואיבעית אימא אנוחי נמי מנחינן
(כה.) גבי רב הונא משמע דאסור
קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד נִירוּ לָכֶם
נִיר וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת יְיָ
רבינו חננאל
אבל לאגמורי לאחריני עדיף ממעשה
לעשות כן משום דאסור לישב ע"ג
קיים לא אמרינן אמר רבה בר בר חנה הוה
עַד יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק
הלכך לימד לא אמרינן: זורעי.
מטה שס"ת מונחת עליה ובהקומץ
ור' נחמיה אמר שהושיבו
הושע י יב
לָכֶם:
אזילנא בהדיה דר' יוחנן למשאל שמעתא
3. הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ
ספר תורה על מטתו
היינו צדקה וחסד כדמפרש לקמיה:
רבה (מנחות דף לב:) איכא פלוגתא
כי הוה עייל לבית הכסא והוה בעינא
ואמרו קיים זה מה שכתוב
א)
לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף
לנחלת שני שבטים. דהכי משמע
דאמוראי ליכא למיפרך מדר' נחמיה
בזה. והיידנא מפקינן, ואי
לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ
מיניה מלתא לא פשיט לן עד דמשי ידיה
רגליכם ישולחו בנחלת השור והחמור
דהכא דשאני חזקיה דהוה גדול
מנחי, קיים לא אמרינן.
שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא
ומנח תפילין ומברך והדר אמר לן אפילו
פי' חלוצי כתף כך שמענו,
מְחִיר יַיִן וְחָלָב:
יוסף ויששכר: בנות צעדה עלי שור.
בתורה ובמעשים טובים ביותר:
ישעיהו נה א
שמוציא יד אחד מבית
והאמר
קיים אמרינן לימד לא אמרינן ב) והאמר מר
מר גדול למוד תורה
היינו כילה: חמור גרם. מתרגמא
4. בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת
הצואר שלו ממקום הקרע
גדול למוד תורה שהלמוד מביא לידי
שמביא לידי מעשה.
עתיר בניכסין: יוסף איקרי שור
כדי שיהא הקרע ברור
עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי
א
ונמצא הכתף חלוץ מן
שׁוּר: בראשית מט כב
בכור שורו הדר לו (דברים לג):
פי' בקונטרס אלמא מעשה עדיף
מעשה ל"ק הא למיגמר הא לאגמורי א"ר
ג)
5. יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם
החלוק. ר' יוחנן, קיים
וקשה לר"ת דאדרבה מהכא דייק
יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מאי דכתיב
אמרי' לימד לא אמרי'.
הדרן עלך ארבעה אבות
רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם:
והא אמר מר גדול תלמוד
ספ"ק דקדושין (דף מ: ושם) למוד
בראשית מט יד
אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל
1
6. בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ
תורה שהתלמוד מביא
כיצד הרגל מועדת. כלומר
גדול ממעשה גבי זקנים שהיו מסובין
לידי מעשה. ופרקי' לא
השור והחמור כל העוסק בתורה ובגמילות
וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם
במה הרגל מועדת: לשבר
בעליית בית נתזה בלוד ונשאלה
קשיא למיגמר הוא תלמוד
עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי
חסדים זוכה לנחלת שני שבטים שנאמר
גדול שהתלמוד מביאו
בדרך הלוכה. כלומר בכך היא
שאילה זו בפניהם למוד גדול או
אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם
לידי מעשה, לאגמורי הוא
אשריכם זורעי ואין זריעה אלא צדקה
וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:
מועדת שמשברת דרך הלוכה:
מעשה גדול ונמנו כולם ואמרו למוד
לאחריני מעשה גדול.
דברים לג יז
שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד
הבהמה מועדת כו'.
קפריך בגמ' [ע"ב]
גדול שמביא לידי מעשה ואומר ר"ת
7. וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי
2
ש"מ דלמיגמ' הוא
ולאיעסוקי קמיה רביה
ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל
היינו רגל היינו בהמה הא תנא ליה
דה"פ והאמר מר שלמוד מביא לידי
בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה
ד)
3
טפי עדיף וקדים על
יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם
לשבר דרך הלוכה: היתה מבעטת.
מעשה וכיון שאנו אומרים קיים הרי
צמא לכו למים וזוכה לנחלת שני שבטים
לאגמורי הוא לאחריני.
מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם עַל
שינוי הוא זה ותולדה דקרן הלכך
אנו אומרים שלמד דאי לא שלמד
(א)
אמר ר' יוחנן כל העוסק
פִּיהֶם:
זוכה לכילה כיוסף דכתיב בן פורת יוסף
4
❖
דברי הימים א יב לג
בתורה ובגמילות חסדים
חצי נזק ותו לא: או שהיו צרורות
היאך קיים שהלמוד מביא לידי
בנות צעדה עלי שור וזוכה לנחלת יששכר
זוכה לנחלת שני שבטים,
מנתזין כו'. אע"ג דלאו שינוי הוא
מעשה ולא מסיק אדעתיה השתא
והן יוסף ויששכר. הדרן
דכתיב 5 יששכר חמור גרם אית דאמרי
אלא אורחיה הוא אפ"ה ח"נ ותו לא
לחלק בין למד ללימד ומשני הא
עלך ארבעה אבות
הגהות הב"ח
אויביו נופלין לפניו כיוסף דכתיב בהם
פרק שני: כיצד הרגל
6
דהלכתא גמירי להו וברשות הניזק
לאגמורי [דלימוד] ודאי לא אמרינן
(א) רש"י ד"ה היתה וכו'
כיצד הרגל מועדת לשבר
עמים ינגח יחדו אפסי ארץ וזוכה לבינה
קאמר דברה"ר פטור כדאוקימנא
דהא ודאי עדיף שמביא את הרבים
❖
דקרן היא הלכך:
בדרך הילוכה, הבהמה
כיששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי
בינה
בריש פ"ק (דף ג:) דצרורות תולדה
לידי מעשה כשמלמדם ובשאלתות דרב
מועדת להלך כדרכה כו'.
7
דרגל לפוטרו בר"ה: ונפל על כלי.
אחאי גאון ו) ל"ג קיים אמרינן לימד
לעתים לדעת מה יעשה ישראל:
מוסף רש"י
אחר: ראשון. נזקי רגל הן ומשלמת
לא אמרינן אלא גרס ומנח תפילין
הדרן עלך ארבעה אבות
שהלימוד מביא לידי
כולה ואחרון ע"י צרורות נשבר
והדר אמר לן ותו לא ופריך גמרא
מעשה. נמצאו שניהם
הלכך חצי נזק: דליל קשור ברגלו.
והיאך הוה מנח תפילין תחלה קודם
כיצד
בידו
.
ב הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה
(קדושין מ:)
כל דבר הנקשר ברגל התרנגול
שהיה אומר להם השמעתתא והלא
הדרן עלך ארבעה
ג הבהמה מועדת להלך כדרכה
אבות
קרי דליל. ואית דגרסי דלי:
למוד גדול ממעשה ומשני הא למגמר
ולשבר
ד היתה מבעטת או שהיו צרורות
מהדס. מרקד: משלם חצי נזק.
הא לאגמורי דליגמר נפשיה למוד
מנתזין
מתחת רגליה ושברה את הכלים
דדליל היינו צרורות כדמפרש בגמ'
גדול שמביא לידי מעשה אבל לאגמורי
משלם חצי נזק דרסה על הכלי
[יט:] דאדייה אדויי. הידוס נמי כגון
לאחרים לא עדיף ולפיכך היה מניח
ה ה)
שהתיז והצרורות שברו את הכלים:
תפילין תחילה ז):
ושברתו ונפל על כלי ושברו על הראשון
גמ'
משלם
נזק שלם ועל האחרון משלם הדרן עלך ארבעה אבות
חצי נזק ו התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר היה דליל קשור
כיצד הרגל מועדת. אמתניתין
ברגליו או שהיה מהדס
ומשבר
את הכלים משלם חצי נזק:
דפ"ק
(דף טו:) קאי ותימה
גמ'
אי אדפתח ליתני כיצד השן ברישא
ואי אדסליק הא
תנינא ושור המזיק ברשות הניזק והאדם בסוף ואומר ר"י ודאי אדפתח ביה קאי ושן ורגל כחד חשיבי משום דשוין
בהלכותיהן ומחד קרא נפקי ומשום דתנא רגל בתר שן נקט הכא רגל ברישא דסליק מיניה:
הבהמה מועדת. אית דגרס והבהמה בוי"ו וה"פ כיצד העדאה דרגל לשבר דרך הלוכה פי' דרך הלוכה היא העדאתה וכן בסיפא
גבי שן אבל קשה לר"י מה חידש כאן שלא שנאה בפרק קמא ונראה לר"י דל"ג בוי"ו וה"פ כיצד הרגל מועדת לשבר
דרך הלוכה שאמר בפרק קמא (דף טו:) הבהמה מועדת כו' ומ"מ דייק בגמרא שפיר היינו רגל היינו בהמה דהרגל מועדת והבהמה
מועדת הכל אחד: היתה מבעטת. אגב דשוה לצרורות נקט לה הכא: דרסה על הכלי. אור"י דאיצטריך לאשמועינן
דסד"א דמשונה הוא
כיון דדרסה כ"כ בחוזק שניתז
השבר על כלי אחר
ושברו ומסתמא
להזיק נתכוונה: