יז:
כיצד הרגל פרק שני בבא קמא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
סד"א ושלח את בעירה כתיב. אע"ג דכבר אשמועינן ברישא דאפי'
גמ' היינו רגל היינו בהמה. מאי רגל ומאי בהמה דתני תרתי
ה א מיי' פ"א מהלכות
א) [לקמן יט:], ב) [לקמן
במתני' הא חדא היא ואמאי הדר תני הבהמה מועדת: תנא אבות.
תרנגולין מועדין מ"מ ניחא ליה לאשמועינן גבי שן וקשה
נזקי ממון הלכה י סמג
נד: נדרים פא. נזיר לה:
עשין סז טוש"ע ח"מ סימן
זבחים קטו: חולין נט. עא.
קצת אמאי לא תנא נמי תולדה בשן כמו ברגל:
רגל ממש שדרסה ברגליה וסיפא קתני תולדות הבהמה מועדת
פד.], ג) [יבמות ב: וש"נ],
שצ סעיף א:
קמ"ל דחיה בכלל בהמה. לא מההיא דרשה דבהמה המקשה
להלך כדרכה ולשבר בגופה
ובשערה ובשליף שעליה דרך הלוכה
ו ב ג מיי' פ"ב שם הל' ג
ד) [תוספתא פ"ב], ה) לעיל
ג:, ו) [שם.], ז) לקמן כו:,
(חולין דף עא.) קאמר הכא
דתולדות דרגל הן דהזיקה מצוי ואין
סמג שם טוש"ע שם
גמ' א"ל רבינא לרבא היינו רגל היינו
ח) בראשית א, ט) [נדה
סעיף ג ד:
כוונתה להזיק: מאי אבות ומאי
דחיה בכלל בהמה דהא הכא אפילו
❖
ז ד מיי' שם הלכה יב
מג.],
תולדות איכא. (והא) ליכא למימר
עוף נמי הוי בכלל בהמה כדקתני
בהמה א"ל תנא אבות וקתני תולדות אלא
טוש"ע שם סעיף א:
ח ה מיי' שם טוש"ע שם
התרנגולת מועדת אלא ילפינן בהמה
דהאי דתנא בהמה מועדת לאכול
מעתה סיפא דקתני השן מועדת הבהמה
א)
סעיף ט:
גליון הש"ס
משבת כדאמרינן בס"פ הפרה (לקמן
פירות וירקות הוי להו תולדה דהיינו
ט ו מיי' שם הלכה יג
מועדת מאי אבות ומאי תולדות איכא הוה
שן ממש ותולדה דשן היינו נתחככה
דף נד:) דבעירה ובהמה הכל אחד
גמ' דאתיא ליה מדרשא
טוש"ע שם סעיף א:
דמתרגמינן בהמה בעירה: קמהדר ליה בבדיחותא וא"ל אנא שנאי
❖
י ז מיי' שם טור ש"ע שם
חביבה ליה. ב"ב קח ע"ב:
בכותל להנאתה: הוה קמהדר ליה.
וחמור
חדא ואת שני חדא וטעמא מאי אמר רב
במשאו. אע"ג דכבר
רבא לרבינא: בבדיחותא. בשחוק:
יא ח מיסי'עישףםדפ:"א הל' י
אשי תנא שן דחיה וקתני שן דבהמה ס"ד
וא"ל אנא שנאי חדא. רישא ואת
שנה בשליף שעליה
סמג שם טוש"ע שם
לעזי רש"י
סעיף א:
שני סיפא: וטעמא מאי. אסיפא
אמינא ושלח את בעירה כתיב בהמה אין
אצטריך לאשמועינן לפי שאין משאוי
1
יב ט מיי' שם פ"ב הל' יד
שיל"א. אוכף. פוריי"ר.
קאי: בעירה. היינו תרגום של
של חמור מהודק ומחובר בו כבשאר
חיה לא קמ"ל ב) דחיה בכלל בהמה אי הכי
ועיין בהשגות ובמ"מ
לחפור. בי"ק. חרטום.
❖
בהמה : קמ"ל. מתני' דאשן דחיה
בהמה וס"ד דלא הוי כגופו:
ח)
סמג שם טוש"ע שם סעיף
אישקיליט"א. פעמון קטן.
הא מבעי ליה למיתני ברישא האי $ דאתיא
ג)
נובר באשפה. יכרסמנה חזיר
יא:
נמי מיחייב: דחיה בכלל בהמה. דכתיב
ליה מדרשא חביבא ליה אי הכי רישא נמי
יג י טוש"ע שם סעיף ה
מיער (תהלים פ) מתרגמינן
(דברים יד) זאת הבהמה אשר תאכלו
בהג"ה ועי' במיי' פ"ב
ליתני ההיא דלא כתיבא ברישא הכי השתא
מוסף רש"י
ינובריניה ואע"ג דתנא צרורות דרגל
ומפרש בתריה איל צבי ויחמור:
מהלכות נזקי ממון הלכה י
❖
התם אידי ואידי אבות נינהו הך דאתיא
חביבא ליה. לתנא
ובהשגות שם:
אי הכי הא. שן בהמה מבעי ליה
אשמועינן צרורות דשן דלהנאתו
ואקדמה ברישא (יבמות
כל
ליה מדרשא חביבא ליה הכא שביק אב
שבזב טהור. אין
למיתני ברישא והדר שן חיה: רישא
קעביד:
ב:). הלכתא גמירי לה.
ותני תולדה איבעית אימא איידי דסליק
נמי ליתני. בהמה דהוי תולדה ברישא
זה הכלל דוקא דהא קנה בקומטו
מסיני שהיא תולדה של
תורה אור השלם
רגל ופטורה בר"ה כי רגל,
דלא כתיבא: אידי ואידי. שן דחיה
של זב והסיט בו הטהור טהור ט)
מרגל פתח ברגל תנו רבנן בהמה מועדת
1. כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ
ונזקי רגל לאו קנסא נינהו
ושן דבהמה: הכא. גבי רגל: שביק
ולענין נזקין אין חילוק וכל עיקר
להלך כדרכה ולשבר כיצד בהמה שנכנסה
אלא ממונא, שהרי מועדת
כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ
א
מתחילתה וגבי צרורות הוא
אב ותני תולדה.
בתמיה: דסליק
האי כללא לא בא אלא למעט
וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב
לחצר הניזק והזיקה בגופה דרך הלוכה
זורק: בתר מעיקרא אזלינן כו'.
דאקיל רחמנא (כתובות
שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ
מרגל. בפ"ק (דף טו:) תנן הרגל ואע"ג דפלגא נזק
❖
ובשערה דרך הלוכה באוכף שעליה ובשליף
שמות כב ד
יְשַׁלֵּם:
מא:)
מועדת ולא תנן הבהמה: אוכף.
ומדתנן דרסה על הכלי ושברתו
של נגיחה הוי קנס, האי
שעליה ובפרומביא שבפיה ובזוג שבצוארה
פלגא ניזקא ממונא הוא
שליף. משאוי
דמשמע הא נתגלגל למקום אחר
שיל"א בלע"ז:
(לעיל ג:). ובשערה דרך
וחמור במשאו משלם נזק שלם סומכוס
רבינו חננאל
שבאמתחת ובמרצופין: התיז.
ונשבר שם חייב ח"נ ליכא למידק
הלוכה. שנדבקו כלים
אומר צרורות וחזיר שהיה נובר באשפה
דאדרבה מדמפליג בין ראשון לשני
דהוה צרורות: סומכוס לית ליה
בשערה וגררתן ושברתן
מקשי רבינא היינו רגל
(לעיל ג.). זרק. בעל
היינו בהמה. ופריק ליה
והזיק משלם נזק שלם הזיק פשיטא אלא
ולא מפליג בראשון גופיה איכא
הלכתא דחצי נזק צרורות אלא נזק
הכלי, כלי מראש הגג
רבא תנא הרגל שהיא אב
שלם ס"ל: נובר. בחוטמו ובלע"ז
למידק איפכא:
אימא התיז והזיק משלם נזק שלם צרורות
ובא אחר ושברו במקל
וקתני הבהמה תולדות.
זרק
כלי מראש הגג כו'. נראה
פוריי"ר: צרורות כי אורחייהו. כלומר
פטור. זה ששברו במקל
אלא מעתה סיפא דקתני
מאן דכר שמיהו חסורי מחסרא והכי קתני
קודם שבירתה, שהרי
השן מועדת והבהמה
דאם זרק אבן או חץ על
אע"ג דאורחייהו להתיז צרורות
❖
צרורות כי אורחייהו חצי נזק וחזיר שהיה
סופה לישבר (לקמן כו:).
מועדת כו'. פי', בשלמ'
ב
ג
הכלי ובא אחר וקדם ושברו דפשיטא
משלם חצי נזק כדמפרש לקמיה
גבי רגל מפרש בעיטה
נובר באשפה והתיז והזיק משלם חצי נזק
דחייב ולא שייך כאן מנא תבירא
דהלכתא גמירי לה וכן חזיר הנובר
והיא תולדה וקתני לה הכי
סומכוס אומר צרורות וחזיר שהיה נובר
גבי בהמה, ש"מ דמשום
תבר דאי אזלינן נמי הכא בתר
ומתיז צרורות בחוטמו הוי נמי
רבינו חננאל (המשך)
תולדות קתני בהמה. אלא
באשפה והתיז והזיק משלם נזק שלם:
מעיקרא לא משכחת בצרורות ח"נ
כצרורות דרגל דכל מה שהוא כחו
לגבי שן, מאי מן התולדות
בחמתו לבור, זה היה
ת"ר תרנגולין שהיו מפריחין ממקום
ולא גופו קרי צרורות: בכנפיהם.
וסברא פשוטה היא לחלק בין זורק
דשן דקתני בהמה
מעשה והתירו, ודייקי'
ד) ד
לאייתויי תולדה דשן.
מדקתני בחמתו, בחמתו
שנגעו בכנפיהם בכלי: רוח
אבן לזורק כלי עצמו:
למקום ושברו כלים בכנפיהן משלם נזק
ופריק רב אשי רישא שן
דשרי הא שלא בחמתו
שבכנפיהם. היינו צרורות דכחו
והא
שלם ברוח שבכנפיהן משלמין חצי נזק
דחיה סיפא שן דבהמה
אסור, וכי האי גוונא בזב
ה
הוא: מהדסין. מרקדין: ונקרו.
וכולהו אבות נינהו. ושאר
טהור. ופריק כגון דאזיל
סומכוס אומר נזק שלם תניא
אידך תרנגולין שהיו מהדסין ע"ג עיסה ועל
ו
השמועה פשוטה היא.
מיניה מיניה. אחרי
בחרטום שלהם שקורין בי"ק: העלו
ת"ר הבהמה מועדת להלך
גבי פירות וטינפו או ניקרו משלם נזק שלם ז העלו עפר או צרורות
שפתחנו דרך למבינים
עפר. מן הארץ לעיסה: חצי נזק
נחזור לפרש שמועתנו.
כדרכה ולשבר, כיצד
משלמין חצי נזק סומכוס אומר נזק שלם תניא אידך תרנגול שהיה מפריח
אקשי' על רבא, וכי
בהמה שנכנסה לחצר
נמי לא. דלא אשכחן חצי נזק אלא
צרורות אתא לאשמועינן.
הניזק והזיקה בגופה דרך
ממקום למקום ויצתה רוח מתחת כנפיו ושיברה את הכלים משלם חצי
במשונה אבל במידי דאורחיה לא:
כל שבזב טמא דבר ידוע
הילוכה או בשערה דרך
נזק סתמא כרבנן אמר רבא בשלמא סומכוס קסבר כחו כגופו דמי אלא
שבזב טמא. משמע נגיעה ממש:
הוא כל נגיעה, כל נגיעה
הילוכה, באיכוף שעליה
שלזב טמא תנינא בהדיא,
או בשליף שעליה,
שבזב טהור. כגון שזרק חפץ על
רבנן אי כגופו דמי כוליה נזק בעי לשלם ואי לאו כגופו דמי חצי נזק
כיוצא בו בנזיקין בין
(בפרומיה) [בפרומביה]
אדם הוי טהור ובנזקין כעין צרורות
נמי לא לשלם הדר אמר רבא לעולם כגופו דמי ה) וחצי נזק צרורות
הזיקה בגופה בין בשערה
שבפיה בזוג שבצוארה,
חצי נזק: צרורות אתא לאשמועינן.
בין בשליף שעליה כל
וחמור במשאו משלמין
הלכתא גמירי לה: אמר רבא כל שבזב טמא בנזקין משלם נזק שלם
שהוא מכוחה נזק שלם.
נזק שלם. וצרורות כי
בתמיה: עגלה מושכת בקרון. אתא
כל שבזב טהור בנזקין משלם חצי נזק ורבא צרורות אתא לאשמועינן
לא נשאר אלא כגון
אורחייהו, כגון שהיה פרה
לאשמועינן דבזב טמא אם הלכה
ההקשה שמקיש הזב ונפל
מהלכת וצרורות מנתזין
לא רבא ח עגלה מושכת בקרון קא משמע לן תניא כותיה דרבא בהמה
קרון שהזב עליה על גבי כלים טמאים
ככר שלתרומה שהוא
מתחת פרסותיה, וחזיר
מועדת לשבר בדרך הלוכה כיצד בהמה שנכנסה לחצר הניזק והזיקה
טהור וכו'. תניא זה הכלל
נובר באשפה והתיז והזיק
משום מדרס הזב ובנזקין נמי עגלה
הבאין מכח רעדה טהורין
משלמין חצי נזק. סומכוס
בגופה דרך הלוכה ובשערה דרך הלוכה באוכף שעליה ובשליף שעליה
שמשכה בקרון ע"ג כלים כגופה הוי
ו)
מכח הסטה טמאין, כך
אומ' צרורות וחזיר שהיה
ובפרומביא שבפיה ובזוג שבצוארה וחמור במשאו ועגלה מושכת
ולא כצרורות ואם התיז צרורות
בנזיקין צרורות הניתזין
נובר באשפה והתיז והזיק
משלם נזק שלם. ת"ר
מכח הליכת הבהמה חצי
מתחת הקרון דבזב טהור בנזקין נמי
בקרון משלם נזק שלם תנו רבנן תרנגולים שהיו מחטטין בחבל דלי
ט
נזק גם שנינו זה. ופרקי',
תרנגולין שהוו מחרסין
צרורות נינהו: בפרומביא. רסן:
לא עגלה מושכת אתא
ונפסק החבל ונשבר הדלי משלמין נזק שלם בעי רבא דרסה על כלי
בעיסה או על גבי פירות
לאשמועינן. כלומ' כשם
וטינפו או ניקרו, נזק שלם.
זוג. אישקליט"א: מחטטין. מנקרין
ולא שברתו ונתגלגל למקום אחר ונשבר מהו בתר מעיקרא אזלינא
העלו עפר או צרורות, חצי
שהזב היושב בספינה,
בחרטומיהן: בתר מעיקרא.
כדתנן הזב והטהור
נזק. סומכוס אומ' נזק
וגופיה הוא או דלמא בתר תבר מנא אזלינא וצרורות נינהו י תפשוט
שדחפתו ובגופה תבר מנא: ושברו
שלם. תניא אידך תרנגולין
שישבו בספינה או באסדה
ליה מדרבה דאמר רבה זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל
ז)
שהיו מפריחין ממקום
או שרכבו על גבי בהמה
במקל. קודם שנח: פטור. המשברו
אע"פ שאין בגדיהן נוגעים
למקום ושברו כלים
פטור דאמרינן ליה מנא תבירא תבר לרבה פשיטא ליה לרבא מבעיא ליה
וחייב הזורק. אלמא בתר מעיקרא
בכנפיהם, נזק שלם. ברוח
הרי אלו טמאין. כיוצא בו
ת"ש הידוס אינו מועד וי"א ה"ז מועד הידוס ס"ד אלא לאו הידוס והתיז ובהא
אזלינן והואיל וסופו לישבר לכשינוח
שבכנפיהן, חצי נזק.
היושב בעגלה המושכת
עם הזב טמא, כך אם היו
סומכוס אומ' נזק שלם.
כמי ששברו הוא דמי: הידוס.
קמפלגי דמר סבר בתר מעיקרא אזלינן ומר סבר בתר תבר מנא אזלינן לא
וליתה לסומכוס, דתניא
בעגלה מושכת כלים
רקידת התרנגולים: הידוס ס"ד.
בהתיז
תרנגול שהיה מפריח
ונשברו חייב א) היושב
אמאי לא ליהוו מועד הא אורחיה הוא: הידוס והתיז. שגלגל הכלי ברקידתו למקום אחר ונשבר מ"ד מועד לנזק שלם סבר בתר מעיקרו אזלינן:
ממקום למקום ויצא רוח
בעגלה לשלם נזק שלם.
מתחת כנפיו ושברה כלים
ד"א עגלה מושכת,
בהתיז כבהמה בשליף שעליה,
משלם חצי נזק, וסתמא
כרבנן. אמר רבא במסקנא
כשם שזה נזק שלם כך זה
לעולם כוחו כגופו דמי, חצי נזק דצרורות היל' גמירי לה. אמר רבא כל שבזב טמא בנזקים משלם נזק שלם, וכל שבזב
נזק שלם. תניא כותיה דרבא הרגל מועדת לשבר, עד ועגלה מושכת משלמין נזק שלם. תרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי
טהור בנזקין חצי נזק. ואמ' רב אשי הא שמעתא דרבא בע"ז פרק ר' ישמעאל בסופו בהאי לישנא, אמ' רב אשי כל שבזב
ונפסק החבל ונשבר הדלי משלמין נזק שלם. בעי רבא דרסה על כלי ולא שברתו ונתגלגל למקום אחר ונשבר, מהו. בתר
טמא בגוי עושה יין נסך, כל שבזב טהור בגוי אינו עושה יין נסך. מכאן, אמר ר' שמעו' בן לקיש קנה בקומטו שלזב והסיט
מעיקרא אזלינן וגופו הוא או דילמ' בתר תבר מנא אזלינן וצרורות נינהו. תיפשוט ליה מדרבה דאמ' זרק כלי מראש הגג
ובא אחר ושברו במקל פטור. מאי טעמ', מנא תבירא תבר. ואמרי' לרבה פשיטא ליה ולרבא מסייעא ליה. ואמרי' ת"ש
בו את הטהור, טהור. וזהו ששנינו במשנתינו טהור מכה את הטמא, טהור. אבל קנה בקומטו שלטהור והסיט בו את הזב
הידוס אינו מועד כו'. ופשוטה היא.
טמא, כדתנן וטמא שמכה את הטהור טמא. וכן אם זרק זב חפץ ונגע בטהור טהור, דתנן זב שהקיש על כסוסטרא ונפל
ככר שלתרומה, טהור. ורבא קיימ' ליה דכוחו כגופו דמי, ומדחזינן דמותיב רב חייא בר אשי לרב אשי נטל החבית וזרקה
א) גי' רבינוו עגלה מושכת כגי' הרי"ף ופי' בזה הוא כפי' הרב המאירי ז"ל שהובא בש"מ כאן ע"ש.