כיצד הרגל פרק
שני בבא קמא
יח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא חבל משונה הוא. בשלמא אי אדלי קאי איכא לאוקמא בחבל
בהתיז צרורות. והצרורות שברו הכלים והוא לא נגע בכלי. מאן
יד א ב ג מיי' פ"ב מהל'
א) [לקמן יט.], ב) לעיל ג:,
דאמר מועד סבר לה כסומכוס ומאן דאמר אינו מועד סבר לה
גרוע וישן ובלוי דאורחיה הוא ליפסק בחטיטה מועטת
ג) לקמן כא:, ד) [לעיל יד.
נזקי ממון הלכה יד
❖
וש"נ], ה) [לקמן לט: מה:],
ועיין בהשגות ובמ"מ סמג
כרבנן: ונשבר הדלי. קס"ד דעל ידי שהיה התרנגול מנקר את
שמחטטין למצוץ המים שבחבל אבל השתא דקאי אחבל ע"כ איירי
עשין סו טוש"ע ח"מ סי'
החבל נתגלגל הדלי ונשבר: תרגמא
אחבל. הא דקתני נזק שלם
בחבל חזק דשייכא ביה תשלום אי נמי אי אדלי קאי מצינו לפרש
❖
שצ סעיף יא וע"ש:
אחבל: משונה הוא. שאין דרך שן
דנפסק היינו שהותר הקשר שהיה
גליון הש"ס
ביה הדלי קשור בחבל:
לאכול את שאין ראוי לה וחצי נזק
בהתיז צרורות ובפלוגתא דסומכוס ורבנן
גמ' או לאו ככחו דמי.
תפשוט דלאו ככחו דמי. הוה
מוסף רש"י
לשלם: דמאוס בלישה. שמדובקת
קמיפלגי ת"ש תרנגולין שהיו מחטטין בחבל
עי' לקמן כב ע"א תוס'
משונה קרן בחצר
ד"ה ור"י בדאנחה אנוחי:
בו עיסה. דמאוס לשון לכלוך:
מצי למימר דזיל הכא
דלי ונפסק החבל ונשבר הדלי משלמין נזק
שם דקאזיל מיניה
הניזק. קרן תמה וכל
אלא סומכוס היא. ולעולם בתר תבר
קמדחי ליה וזיל הכא קמדחי ליה אלא
מיניה. לקמן מד ע"ב:
תולדותיה קרי משונה,
שלם שמע מינה בתר מעיקרא אזלינן תרגמא
דבלאו הכי משני שפיר:
מנא אזלינן וצרורות הן וסומכוס
שם ור"א סבר לה כר'
הואיל ושינו את וסתן שלא
ועל הגדיש משלם ח"נ. לקמן (דף
אחבל והא חבל משונה הוא דמאוס בלישה
א
ב
טרפון. עי' לקמן דף כא
היו דרכן לכך (לעיל יד.).
היא: בין כחו לכח כחו. דלי שנתגלגל
❖
ע"ב תוד"ה ומר סבר:
והא נשבר דלי קתני אלא סומכוס היא
הוי כחו והאחר שנשבר בצרורות
כב.) מפרש למ"ד אשו משום
דאמר צרורות נזק שלם משלם אי סומכוס
הדלי הוי כח כחו: דבעי רב אשי.
חציו על כל הגדיש משלם חצי נזק
לקמן בשמעתין: דקא אזיל. דלי:
אימא סיפא ניתז ממנו שבר ונפל על כלי
דחציו דכלב הן והוי צרורות לבד
רבינו חננאל
מיניה מיניה. דתרנגול ולא נשבר
ממקום גחלת ולמ"ד אשו משום
אחר ושברה על הראשון משלם נזק שלם
ת"ש תרנגולין שהיו
ממונו על כל הגדיש פטור ועל מקום
על ידי גלגול למקום אחר אלא הוא
מחטטין בחבל דלי
ועל האחרון משלם חצי נזק ואי סומכוס מי
ונפסק החבל ונשבר
גחלת חצי נזק בדאדייה אדויי:
דוחפו כל שעה ובשעת שבירה נמי:
אית ליה חצי נזק וכי תימא שאני ליה
נזק שלם מגופו מי אשכחן. פירוש
הדלי, משלמין נזק שלם.
קסבר מגופו משלם. והיינו אינו מועד
ואוקימנא, דמאוס בלישא,
לסומכוס בין נזק כחו לכח כחו ואלא הא
דדינו כתם לכל מילי: קסבר מעלייה
בכי אורחיה:
דלאו משונה. ובדלי,
במועד מתחילתו מי שמעת
דבעי רב אשי כח כחו לסומכוס ככחו דמי
פשיט רב ביבי דקאזיל
א)
משלם. והאי מועד דקאמר לאו
מיניה מיניה. פי' מיניה
$ או לאו ככחו דמי תפשוט ליה דלאו ככחו
ליה אלא כגון דשני
לנזק שלם אלא לענין עלייה לחצי
מיניה דדלי א) כי התרנגול
דמי אלא לאו רבנן היא ש"מ בתר מעיקרא
ואייעד. זו גירסת הקונט' ומפרש
נזק: לא בפלוגתא דסומכוס ורבנן.
מנקר בלישא שבחבל
ומגלגל הדלי עמו והקישו
ומועד לנזק שלם קאמר: ועל
כיון דאייעד הדר ה"ל כי אורחיה
אזלינן אמר רב ביבי בר אביי $ דקאזיל מיניה
ג
לאבן ונשבר הדלי ונפסק
החררה נ"ש. דהיינו שן. והדלקת
וכי היכי דבצרורות כי אורחייהו
מיניה בעי רבא חצי נזק צרורות מגופו
החבל בחיטוטו. כי האי
ב)
גדיש הוי צרורות דאינו אלא כחו
שמועדים מתחילתן ח"נ ותו לא הא
גונא משלם נזק שלם,
משלם או מעלייה משלם מגופו משלם דלא
הכי ודאי בגופם הזיקו את
שהוא מניח כאן הגחלת והוא הולך
נמי דשני ואייעד לא חמור ממועד
אשכחן חצי נזק דמשלם מעלייה או דלמא
הדלי ולא בכוחם. אבל אם
ודולק למקום אחר והא מתניתין היא
מתחילתו ואין העדאה לצרורות ששינה
נפסק החבל שלא מחמת
מעלייה משלם דלא אשכחן כאורחיה דמשלם
חיטוטו ונפל הדלי ונשבר,
בפירקין: ותני עלה. בתוספתא [פ"ג ה"א]
בהן ומדקתני דמשלם מגופו אלמא
זה דין צרורות הוא וחצי
מגופיה ת"ש הידוס אינו מועד ויש אומרים
מגופו משלם להאי חצי נזק: ותסברא.
דצרורות כי אורחיה נמי מגופו
נזק הוא דמשלם. ואמרי'
הרי זה מועד הידוס סלקא דעתך אלא לאו
משום צרורות כי אורחייהו מחייב
ותפשוט דרבא וקשה דהיכי פשיט
כי האי גוונא כגון דקאזיל
מיניה מיניה בע"ז פ' ר'
לה: לר' אלעזר. דאמר בברייתא
הידוס והתיז ובהא קמיפלגי מאן דאמר אינו
הא דרבא דלמא צרורות כי אורחיה
ישמעל והטעם בין בזה
נזק שלם ואפילו אי סבירא ליה
מעלייה אבל היכא דשני אע"ג דאייעד
מועד קסבר מגופו משלם ומאן דאמר מועד
בין בזה אחד הוא. ובעיא
כסומכוס דאמר צרורות נ"ש מגופיה
משלם מגופו דצד תמות במקומה עומדת
דרבא לא איפשיטא, ודינא
קסבר מעלייה משלם לא בפלוגתא דסומכוס
כדין תיקו. בעי רבא חצי
מי אשכחן נזק שלם וכל אורחיה כגון
ואין לומר דאין הכי נמי דלא אתי
ורבנן קמיפלגי ת"ש הכלב שנטל חררה והלך
נזק צרורות מגופו משלם
ג)
צרורות רבא גופיה לא קמיבעי ליה
למפשט בעיא דרבא אלא בא לומר
או מן העליה. ת"ש
לגדיש ואכל החררה והדליק את הגדיש על
אלא אליבא דרבנן דאמרי חצי נזק
שיש ליישב הברייתא בע"א דאין זה
כלב שנטל את החררה
החררה משלם נזק שלם ועל הגדיש משלם
והלך לגדיש, אכל את
מבעיא ליה אי הואי האי כשאר חצי
סוגית הש"ס ונראה כגירסא דגרס
החררה והדליק לגדיש.
חצי נזק מאי טעמא לאו משום דהויא להו
נזק ומגופו או דלמא בתר כאורחיה
אלא כגון דאייעד ולעולם מצי למפשט
על החררה משלם נזק
צרורות ותני עלה משלם חצי נזק מגופו
אזלינן וכל כי אורחיה מעלייה הוא
בעיין ולא תקשה מידי דרבי אלעזר
שלם, ועל הגדיש משלם
חצי נזק. על הגדיש
אבל אליבא דסומכוס פשיטא ליה
דלא פליגי בפלוגתא דסומכוס ורבנן
ותסברא לר' אלעזר נזק שלם מגופיה מי
חצי, מאי טעמ' משום
לרבא דמעלייה משלם דהא לכל מילי
ולא בדשני כדקאמרינן ובפלוגתא
אשכחן אלא כגון דשני בהא בגחלת $ ורבי
דהוו להו צרורות. ותני
כמועד משוי להו: אלא כגון דשני
עלה, פי' תני בבריתא,
דרבי טרפון ורבנן אלא תרוייהו
אלעזר סבר לה כר' טרפון דאמר משונה
ד)
ועל הגדיש משלם חצי
בגחלת. שנטלה בפיו והניחה דהיינו
כרבנן דסומכוס והכא בצרורות כי
קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם ולא היא
נזק מגופו, ש"מ מגופו
שינוי אלא בעיין מהכא לא תפשוט
אורחייהו ובדאייעד והשתא פשיט
משלם. ואקשי' אי הכי לר'
מאי טעמא מוקמת לה כרבי טרפון משום
אלעז' דאמ' על הגדיש
דאי בצרורות כאורחייהו דכולי עלמא
בעיא דרבא דיש העדאה לצרורות
נזק שלם, מי איכא נזק
נ"ש רבי אלעזר סבר כסומכוס דאמר צרורות
מעלייה משלם והכא בצרורות ששינה
דאיירי בצרורות כי אורחייהו וכן
שלם מגופו. והא דר'
נזק שלם משלם וסבר לה כרבי יהודה דאמר
בהן קמיפלגי ובצרורות כי אורחייהו
משמע מדקאמר או דלמא תולדה
אלעז' לא אשכחנן לה
בהדיא היכא איתמרא,
צד תמות במקומה עומדת וכי קתני מגופו
בין ר' אלעזר בין תנא קמא סבירא
דרגל היא משמע דאיירי בלא שינוי
ה)
מיהו מסתברא דבגדיש
להו כסומכוס דנזק שלם משלם
וכן מדמייתי עלה הידוס אינו מועד
אצד תמות אמר ליה רב סמא בריה דרב
מיירי. ופרקי' אלא כגון
הלכך הכא דשני בצרורות קאמר
דאכי אורחיה מייתי לה לעיל ותימה
דשני בהאי גחלת, פי'
אשי לרבינא אימור דשמעת ליה לרבי
דאדייה אדיוה, ור' אלעז'
ת"ק חצי נזק ומגופו משלם דמשונה
דלקמן (דף יט.) מוכח דמיירי על ידי
יהודה בתם ונעשה מועד במועד מתחילתו
סבר לה כר' טרפון דאמ'
הוא ותולדה דקרן: ורבי אלעזר
שינוי גבי הא דבעי רב אשי יש שינוי
משונה בחצר הניזק נזק
מי
סבר כרבי טרפון דאמר משונה קרן
בצרורות וקאמר ותפשוט מדבעי רבא
שלם. ודחי' לה, ואמ' ולא
היא אלא ר' אלעז' סבר לה
בחצר הניזק משלם נזק שלם. והואיל ומשונה הוא אע"ג דנזק שלם
יש העדאה מכלל דאין שינוי פירוש דאי יש שינוי היכי אתי מרביע
כסומכוס דסבר צרורות
משלם מגופו הוא דמשלם כדאמרינן לקמן (דף עב:) בשמעתין לרבי
נזק לנזק שלם וכן לקמן פריך והא משונה הוא משמע דאי הוה מוקמא
נזק שלם, וסבר לה כר'
טרפון משונה קרן בחצר הניזק מגופו משלם: ולא היא. האי ותסברא
פלוגתייהו בהעדאה ניחא משמע דבעיא דרבא על ידי שינוי איירי
יהודה דאמ' צד תמות
במקומה עומדת. וכי קתני
דקפרכת ובעית למידק מדרבי אלעזר דלאו בצרורות כי אורחייהו
ונראה דבתרוייהו מבעיא ליה אם יש העדאה או לאו דאי יש
מגופו לדברי הכל, לרבנן
מצינן לאוקמיה לאו דוקא ודחייה הוא דמצי לדחויי ולמימר דלאו
העדאה בצרורות כי אורחייהו גם על ידי שינוי יש העדאה דעיקר
פשוטה היא, ולר' אלעז'
מצד תמות בלחוד קתני
בכי אורחיה פליגי אלא בדשני אבל מגופה לא תידוק הכי דהא
העדאה בקרן כתיבה ואי אין העדאה בכי אורחייהו גם ע"י שינוי
מגופו, והחצי שהוא מועד
שפיר מצית לאוקמה בצרורות כי אורחייהו ותפשוט דצרורות
אין העדאה דע"י העדאה לא הוי טפי מכי אורחיה ומה שפ"ה
מן העליה, כר' יהודה.
מגופו משלם דמאי טעמא מוקמת לה בשינוי ורבי טרפון משום דנזק
דבעי' דיש העדאה לא שייך לאוקמא בכי אורחיה דכיון דהוי אורחיה
והא דר' יהודה בסוף פ'
שור שנגח ד' וה' שוורים,
שלם במידי דאורחיה לא אשכחן מגופו הא לא תיקשי דלעולם בצרורות
מה לי פעם ראשונה מה לי פעם רביעית לאו פירכא הוא
הלכה קשרו בעליו כו'
פליגי ורבי אלעזר כסומכוס: וס"ל כר"י דאמר. לקמן במועד צד תמות
כיון דדמייה רחמנא לקרן בחצי נזק שייכא ביה העדאה:
עד ר' יהודה אומ' תם
במקומה עומדת לקמן בפרק שור שנגח ארבעה (דף מה:) והלכך גבי
אלא
חייב מועד פטור. גמ',
אמר רב אדא בר אהבה
צרורות נמי לסומכוס דחשיב ליה מועד משלם החצי מגופו וכי קתני מגופו אצד תמות: במועד מתחילתו. כגון צרורות דאורחייהו:
לא פטר ר' יהודה אלא
מי
צד העדאה שבו אבל צד
תמות במקומה עומדת.
ודחיא רב חמא ב) להאי סברא ואמ', אימור דשמעת ליה לר' יהודה האי סברא בקרן, [דאית] ליה תמות ומועדות. אבל
בשן ואש דמועדין מתחילתן
הן,
(אין יש בהן צרורות)
[איך יש בהן צד תמות].
א) בחי' הרשב"א 'דקא אזיל דלי מיניה מיניה', וכ"ה בנמ"י. ב) אצ"ל רב סמא.