יח:
כיצד הרגל פרק
שני בבא קמא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אלא הא דבעי רבא יש העדאה כו'. ואע"ג דרבא לא הוה ידע
מי שמעת ליה. הא לא הוי לה תמות מעולם ואי בצרורות כי
טו א מיי' פ"ב מהל' נזקי
א) [לקמן כה.], ב) [ע'
הברייתא מדבעי מגופו משלם מ"מ דייק גמרא דנפשוט
אורחיה מוקמת לה ולמפשט דצרורות מגופו משלם דר' אלעזר
ממון הל' ב סמג עשין
תוס' מנחות ל: ד"ה
ולימא], ג) קדושין כד:,
סו טור ש"ע ח"מ סי' שצ
תיקשי: אלא. אי בעית לאוקמא בצרורות כי אורחייהו ולמפשט
מינה תרוייהו ודחי לא נפשוט מינה לא הא ולא הא:
ד) ג"ז שם, ה) הה"ג מוה'
סעיף ג:
בין לרבנן בין לרבי אלעזר כסומכוס ס"ל. והיינו דיחוי דלמעלה
בעיא דרבא דמגופו משלם
לא תוקמא בצרורות דחד זימנא וכי
טז ב ג טוש"ע שם סעיף
שכנא מחק תיבת ועיקר
ותסברא [אלא שלא האריך
אורחיה דאם כן דר' אלעזר לא
ח:
ומהרנ"ש לא הסכים עמו,
ח)
יז ד ה מיי' שם הלכה ט
ו) רש"ל מ"ז ובחילופי
למעלה כל כך] וא"ת ולמה דחק
משכחת לה אלא בדשני בצרורות
מי שמעת ליה אלא כי קאמר רבי אלעזר נזק
י ועיין בהשגות ובמ"מ
גרסאות כתוב וז"ל ואולי
לומר כסומכוס ס"ל וי"ל משום דאי
ואייעד שלשה זימני בהכי דהדר הוה
❖
שלם כגון דאייעד ובהא קמיפלגי מר סבר יש
טוש"ע שם סעיף ט:
היה כתוב למטה הך ולגי'
כו' אחר ד"ה אמר לך ושם
כרבנן א"כ תפשוט דאין שינוי
ליה כאורחיה ואמרי רבנן חצי נזק
העדאה לצרורות ומר סבר אין העדאה
מחק רש"ל אבל כאן כמ"ש
לצרורות לרביע נזק ועוד דאי בצרורו'
כשאר צרורות דמועדין מתחילתן
לפנינו הוא נכון עכ"ל,
לצרורות אלא הא דבעי רבא יש העדאה
רבינו חננאל
כי אורחייהו יסבור רבי אלעזר ח"נ
ואפ"ה חצי נזק ותו לא האי נמי דשני
ז) רש"ל מ"ז וצ"ל וחצי נזק,
לצרורות או אין העדאה לצרורות אי לרבנן
❖
א
ח) רש"ל,
אלא האי כלב כגון
כרבנן בצרורות ע"י שינוי לא יתחייב
ואייעד לא חמור ממועד מתחילתו
דאייעד, פי' שעשה זה
אין העדאה לצרורות אי לרבי אלעזר יש
נזק שלם אע"ג דסבר כרבי טרפון
ואין העדאה לצרורות ששינה בהן
הכלב ג' פעמי' כך, נטל
העדאה לצרורות אמר לך רבא כי מיבעיא לי
דליכא ק"ו דכיון דבצרורות שן ורגל
ומדקתני מגופו אלמא צרורות כי
חררה והלך ואכלה על גבי
גליון הש"ס
הגדיש והדליק הגדיש, ור'
לדידי אליבא דרבנן דפליגי עליה דסומכוס
בחצר הניזק אין משלם אלא ח"נ גם
אורחיה נמי מגופו ורבי אלעזר סבר
גמ' ותקע בו ושברו. עיין
אלעז' סבר אע"פ שהן
צרורות דקרן לא ישלם כ"א ח"נ ולא
דצרורות כי אורחייהו כרבנן דפליגי
אבל הכא בין לרבנן בין לרבי אלעזר
ב"י יו"ד סי' קיג ד"ה מ"כ
כצרורות מועד הוי, ורבנן
❖
רצה להעמיד כרבנן ובמקום גחלת
אסומכוס ושני ואייעד נפקא מתולדה
דניפוח:
סברי כי האי גוונא לא
כסומכוס סבירא להו דאמר צרורות נזק שלם
הוי מועד. ואמ', אלא הא
וכגון דאנחה אנוחי על הגדיש בשינוי
דרגל ונעשה תולדה דקרן ויש להן
משלם וטעמא מאי אמור רבנן חצי נזק דשני
דבעי רבה יש העדאה
דניחא ליה למימר דמשלם ח"נ על
העדאה לשלם נ"ש החצי מגופו דצד
לצרורות אי לא כו', אמר
ולא אייעד ובפלוגתא דרבי טרפון ורבנן
לעזי רש"י
כל הגדיש כרבי יוחנן:
תמות במקומה עומדת וחצי מן
לך רבה. כי קמיבעיא
היכא דלא מפריך ק"ו אית ליה
קמיפלגי אימור דשמעת ליה לר' טרפון נזק
לי יש העדאה לצרורות
בולט"ר [וולטי"ר].
העלייה. לישנא אחרינא אלא בדאייעד
❖
אי לא אליבא דרבנן
לגלגל.
שלם מגופו מי שמעת ליה אין מהיכא מייתי
דיו. וא"ת ונימא איפכא
בצרורות כי אורחייהו תלתא זימני
דפליגי עליה דסומכוס,
לה מקרן מרשות הרבים דיו לבא מן הדין
ובהא פליגי רבי אלעזר סבר יש
ק"ו לשלם מן העלייה ודיו לח"נ וי"ל
אבל הכא בין רבנן דאמרי
חצי נזק ובין ר' אלעז'
העדאה לצרורות כשאר חצי נזקין
דהכי שפיר טפי דכי אמר דיו לענין
להיות כנדון והא רבי טרפון לית ליה דיו
רבינו חננאל (המשך)
דאמ' נזק שלם, כסומכוס
שבאין על ידי העדאה לכלל נ"ש
מגופו לא משנינן מח"נ כלל מכמו
כי לית ליה דיו היכא דמפריך קל וחומר
ת"ש בהמה שהטילה
סבירא להו דאמ' צרורות
א)
האי נמי שתחילתו ח"נ כי אייעד
שהיה אלא שאנו מוסיפין עליו עוד
כי אורחייהו נזק שלם.
גללים לעיסה, ר' יהודה
היכא דלא מפריך ק"ו אית ליה דיו גופא
ומתולדות דקרן מוקמי
אומ' נזק שלם ור' אלעזר
תלתא זימני משלם נזק שלם ומגופו
ח"נ אחר אבל אי אמרת דיו לח"נ
בעי רבא יש העדאה לצרורות או אין העדאה
להו, והכא בדשני הכלב
חצי נזק. מאי לאו דעביד
אצד תמות כך שמעתי ועיקר אבל
עקרת ליה לגמרי מח"נ קמא דמפקא
ה)
ולא אייעד ורבנן כרבנן,
ג' פעמים ובהא קמפלגי,
לצרורות לקרן מדמינן ליה או דלמא תולדה
ור' אלעז' כר"ט דאמר
ר' יהודה סבר יש העדאה
ליה מתשלומי גופו ומוקמינן אתשלומי
קשה לי כיון דמעיקרא הוי אורחיה
משונה בחצר הניזק נזק
ור' אלעזר סבר אין
דרגל הוא ת"ש הידוס אינו מועד ויש אומרים
עלייה ובכל צד שאנו יכולין לעקור
ואפי' הכי ח"נ משלם מה לי חד זימנא
שלם. ומקשי' עלה, אימור
העדאה. ודחינן, לא בחדא
הרי זה מועד הידוס ס"ד אלא הידוס והתיז
מה לי מאה זימני: אלא הא דבעי
קל וחומר ולקיים דיו יש לנו לקיים:
זימנא ובפלוגתא דסומכוס
דאמר ר' טרפון במשונה
ורבנן פליגי. גללים משונה
נזק שלם, מגופו מי שמעת
רבא יש העדאה לצרורות. כי אורחייהו
מאי לאו כגון דעבד תלתא זימני ובהא
ובהא
היא, ופרק דדחיק ליה
ליה דאמרת ר' אלעז'
אם עשאן שלש פעמים מי אמרינן
קמיפלגי מר סבר יש העדאה ומר סבר אין העדאה לא בחד זימנא ובפלוגתא
עלמא, כלומר המקום היה
כר' טרפון. ומהדרינן, אין
כיון דבזימנא קמייתא משלם חצי נזק
דחוק ונתזו הגללים בתוך
מהיכא קמייתי לה מקרן
דסומכוס ורבנן קמיפלגי ת"ש בהמה שהטילה גללים לעיסה רב יהודה אומר
העיסה כגון זה אינו
ברשות הרבים, והכי קאמ'
כי קרן לקרן מדמינן ליה ו) (ולגיר'
משלם נזק שלם ורבי אלעזר אומר חצי נזק מאי לאו כגון דעבד תלתא זימני
שינוי כדבעי' למימר לקמן
ומה קרן שמתחלת חצי
ב
קמיית' אלא הא דבעי רבא יש העדאה
היתה מהלכת במקום שאי
נזק חייב במשונה, שן
ובהא קמיפלגי מר סבר יש העדאה ומר סבר אין העדאה לא בחד זימנא
לצרורות אם שינה בהן ועשה ע"י
אפשר לה וכו'. ולימ'
ורגל שמתחלתן נזק שלם
ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי והא משונה הוא דדחיק ליה עלמא ולימא
ר' יהודה הילכ' כסומכוס
אינו דין שחייבין במשונה.
ב)
ג
שינוי ג' פעמים מי אמרינן כיון דשינוי
ור' אלעזר הילכ' כרבנן.
דיו לשן ורגל הבאין
רב יהודה הלכה כסומכוס ולימא רבי אלעזר הלכה כרבנן גללים אצטריכא
הוא נפקא מדין צרורות דרגל וחל
גללים איצטרי' להו סד"א
מן הדין להיות כקרן
ליה ס"ד אמינא הואיל ובתר גופיה גרירין כגופיה דמי קמ"ל תא שמע
עלייהו דין קרן וכי אייעד משלם נזק
הואיל ובתר גופא גרירא
הנדון. מה קרן במשונה
כי גופא דמיא קמ"ל
מגופו משלם אף שן ורגל
שלם וכי גמיר הלכתא אצרורות כי
דתני רמי בר יחזקאל תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית $ ותקע
ג)
ד
דכצרורות הן. ת"ש דתני
במשונה מגופו. ואקשי',
אורחייהו שהן תולדה דרגל גמיר) א"ד
בו ושברו משלם נזק שלם ואמר רב יוסף אמרי בי רב סוס שצנף וחמור
והא ר' טרפון לית ליה
רמי בר יחזקאל תרנגול
ד)
ה
דיו. ופרקי' כי לית ליה
שהושיט ראשו לאויר
כיון דתולדה דרגל היא דהא אורחיה
שנער ושיבר את הכלים משלם חצי נזק מאי לאו כגון דעבד תלתא זימני
דיו היכא דמפריך ק"ו.
כלי זכוכית ותקע בו
הוא אין להם העדאה דהא מזימנא
ובהא
כגון שדן זה בנזק שלם
ושברו משלם נזק שלם.
קמייתא אייעד ליה ואפי' הכי אינו
וזה בחצי נזק, וא"ת דיו
ואמרי בי רב (שור)
לבא מן הדין להיות כנדון
[סוס] שצנף וחמור שנער
משלם אלא חצי נזק: אמר לך רבא כי קמבעיא לי אליבא דרבנן דפליגי עליה דסומכוס. וכדפרשינן והכא ס"ל דבין רבנן ובין רבי
מה קרן חצי נזק אף שן
ושבר את הכלים משלמין
אלעזר כסומכוס ובזימנא קמייתא קמיפלגי דקאמר רבי אלעזר נ"ש ורבנן אמרי חצי נזק ובדשני בצרורות כגון שזרק הכלב הגחלת בידו על
ורגל חצי נזק, כי עקר
חצי נזק, מאי לאו כגון
הגדיש דכיון דלאו הני צרורות כי אורחייהו הוו תולדה דקרן הלכך לרבנן ח"נ ומגופו ור"א כרבי טרפון דמשונה בחצר הניזק משלם נ"ש. וניחא
הדין, שהקרן קל מפני
דעבד ג' פעמים וכו'.
שמשלם חצי נזק ושן
ליה לרבא לאוקמינהו לרבנן ורבי אלעזר כסומכוס דאילו לרבנן לא פסיקא ליה לאוקמי להא בצרורות ע"י שינוי דכיון דבכי אורחיה סבירא להו
ורגל חמורין שמשלמין
לרבנן דפליגי עליה דסומכוס דח"נ הוא דמשלם ותו לא דלמא בצרורות ע"י שינוי סבירא להו דיש שינוי לרביע נזק וכדבעי רב אשי לקמן [יט.]
נזק שלם. ואם תעמיד זה
יש שינוי לרביע נזק כו': מהיכא קמייתי ליה. רבי טרפון למשונה בחצר הניזק: מקרן ברה"ר. כדמפרש במתניתין
הלכך דיו לבא
חצי וזה חצי אין אחד מהן
[כד: כה.]
חמור על חברו ונתפרך
מן הדין להיות כנדון ומה להלן מגופו אף כאן מגופו: והא רבי טרפון לית ליה דיו. דאי אית ליה דיו לא ישלם אלא חצי נזק כקרן
הקל וחומר. אבל אם תדין
ברה"ר: כי לית ליה דיו היכא דמפריך ק"ו כו'. כגון אי הוה אמרינן דיו דלא משלם אלא פלגא מאי אהני לן ק"ו הא מקרא נמי
דיו לבא מן הדין להיות
שמעינן דברשות הניזק לא גרע דהא בקרא דנגיחת תם לא כתיב רה"ר אבל היכא דלא מפריך ק"ו אית ליה דיו כי הכא דאתי ק"ו לנזק
כנדון לא מיפריך ק"ו,
אית ליה. ולשלם מגופו
שלם ואהני ליה דיו למגופו: לקרן מדמינן ליה. הואיל ז)(ומשונה הוא) חצי נזק הוא דמשלם כי קרן: או דלמא. מעיקרא כי עבדא
לא איפריך ק"ו. ואסיק'
כי אורחיה תולדה דרגל היא דהא אורחה הוא והזיקה מצוי ואפ"ה ח"נ הוא דמשלמת הלכך זו היא העדאתה ואין לה העדאה אחרת:
לשמעת' בתחלת ד' אבות
גללים. היינו צרורות: והא משונה הוא. דאין דרכה להטיל גללים לעיסה ותולדה דקרן היא: דדחיק לה עלמא. שעומדת במקום
נזיקין הא דבעי רבה חצי
נזק צרורות מגופו משלם
צר ואין לה מקום לזוז משם ובשלא להנאתה עסקינן כגון במשלשלת דאי להנאתה תולדה דשן היא. ונראה בעיני דכל גללים להנאתה
או מן העלייה לרב פפא
הוא ואפ"ה לאו תולדה דשן נינהו דשן הזיקא דגופה הוא והני צרורות נינהו והא דאמרינן בפ"ק (דף ג.) טנפה פירות להנאתה הוי
פשי' ליה דמן העלייה
משלם. גופא בעי רבה
תולדה דשן היינו כגון שנתגלגלה עליהן כדרך סוסים וחמורים שקורים בולט"ר וכן עיקר. ואי קשיא דר"א אדר' אלעזר דלעיל [ע"א]
יש העדאה לצרורות אי
אמר נזק שלם בצרורות גבי כלב שנטל חררה והכא תני ח"נ בעל כורחיה ההיא דלעיל מוקמי' כדאוקימנא ברישא [שם] כדשני בגחלת
לא. ת"ש הידוס אינו
ובפלוגתא דרבי טרפון ורבנן ובמקום גחלת ולא בשאר הגדיש והא דשני רבא בין ר"א בין רבנן כסומכוס סבירי להו דחויי הוא
מועד ויש אומ' הרי זה
מועד, ואוקי' הידוס והתיז
דקא מדחי מפי מורי. ובעיני נראה בהך מילתא בהמה שהטילה גללים אמוראי נינהו ורב יהודה גרסינן ור"א היינו ר"א בן פדת ולא
צרורות, ש"מ חלוקה.
תקשי דר"א אדרבי אלעזר ונראין הדברים דהא פרכינן ולימא רב יהודה הלכה כסומכוס ור"א הלכה כרבנן ואי תנאי נינהו היכי פרכינן
ודחינן לה, ואמ' לעולם
הכי הא אין דרך תנאים לחלוק בלשון זה ועוד דלעיל גבי הידוס מועד אמאי לא פרכינן הכי: ובתר גופה גרירין. דבגופה
בדלא איעד ובפלוגתא
דסומכוס
ורבנן פליגי.
טענה להו כגופה דמיין קמ"ל: ותקע בו ושברו. שנבקע הכלי מחמת הקול: סוס שצנף ושיבר כלים. בקולו. וכל הני צרורות נינהו דכחו הוא:
משונה