כיצד הרגל פרק
שני בבא
קמא
יט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ובהא קמיפלגי. תימה מנליה דפליגי דלמא רמי בר יחזקאל
משונה הוא.
התרנגול שאין דרכו לתקוע בכלי: דשדו ביה בזרני.
יח א מיי' פ"ב מהל' נזקי
א) [לעיל יח.], ב) ר"מ מ"ז,
שיש זרעים
בכלי דאורחיה להכניס ראשו בתוכו ולאכול וכיון
בדאייעד ואמרי בי רב בדלא אייעד וי"ל דא"כ מאי קמ"ל
ג) לעיל יז., ד) ר"מ מ"ז,
ממון הל' ט י וע'
ה) [כדאיתא חולין קמא.],
בהשגות ובמ"מ סמג עשין
דאורחיה לאכול אורחיה נמי לצעוק: יש שנוי לצרורות לרביע
אמרי בי רב ואין לתמוה היכי פליג אברייתא דסתם אמרי בי רב
ו) [ועיין תוס' נדה לד: ד"ה
סו טוש"ע ח"מ סי' שצ
נזק. לרבנן דפליגי אסומכוס ואמרי
משמיה דרב ורב תנא ופליג א"נ משום דלא מיתני בי ר' חייא ור'
צרורות כי אורחיה חצי נזק
❖
כי],
סעיף ט:
יט ב ג ד מיי' פ"ב מהל'
אושעיא לא מותבינן מיניה תיובתא :
היכא דשינה בהן כגון בעטה ברגלה
ה)
וכי תימא ראשון להתזה. ואע"ג
נזקי ממון הלכה ו סמג
ומחמת ביעוט התיזה צרורות ושברה
ובהא קמיפלגי מר סבר יש העדאה ומר סבר
עשין סו טוש"ע ח"מ סימן
רבינו חננאל
כלים מי חשיב שנוי והוי כתם ומשלם
דלא שייך לפרש הכי ברייתא
אין העדאה לא בחד זמנא ובפלוגתא דסומכוס
שצ סעיף ז ח:
כ ה מיי' שם הל' ה ועיין
רביע
נזק דהא אהעדאתן חצי נזק
דלקמן דתני עלה בד"א ברשות
ודחינן, לא בחדא זימנא
ורבנן קמיפלגי והא משונה הוא דאית ביה
א
בהשגות ובמ"מ טוש"ע
וכו', והא משונה היא,
הלכך תמותן רביע נזק: או אין
הניזק אבל ברה"ר על הראשון פטור שם סעיף ג:
בזרני בעי רב אשי יש שנוי לצרורות לרביע
(דשתו) [דשדו] ביה בזרני
שנוי. לשלם רביע דלעולם חצי נזק
ועל האחרון חייב ואי ראשון להתזה
כא ו מיי' שם הלכה ד
פי' כגון שהיו זרעונין
נזק או אין שנוי לצרורות לרביע נזק תפשוט
❖
ב
טוש"ע שם סעיף ד:
בכלי, והכניס העוף ראשו
כך יכול להיות ראשון להתזה או
שאין
תמות והעדאה בהם דלא
בתוכו ואכל, שאינה
ליה מדרבא דבעי רבא יש העדאה לצרורות
ברשות הניזק או ברה"ר כמו שני
אשכחן תם דמשלם בציר מפלגא:
משונה אלא כך דרכו. בעי
או אין העדאה לצרורות מכלל דאין שנוי
מכלל דאין שנוי. דאי יש שנוי
להתזה מכל מקום מתניתין מצי
רב אשי, צרורות כי
רבינו חננאל (המשך)
אורחייהו הא קיימ' לן
דלמא רבא אם תמצי לומר קאמר אם
שפיר מיפרשא הכי:
לרביע הוי ח"נ להעדאתן ואמאי
רב אשי כרבנן מוקי לה ובעי לה
היל' חצי נזק. יש שינוי
ביעוט, חציו שלחצי
אצטריכא לרבא למיבעי ודאי אין
תמצי לומר אין שנוי יש העדאה או אין
בצרורות ואם ישנה לא
שהוא רביע שלנזק ויש
הכי.
העדאה לשלם נזק שלם דהא
הוה מצי למימר דאת"ל
יתחייב אלא חצי שלחצי
שינוי לצרורות, וכל דין
העדאה תיקו בעי רב אשי כח כחו לסומכוס
א)
הנזק שהוא רביע לכל
משונה לשלם חצי מה
תמות רביע נזק והעדאה חצי נזק:
קאמר את"ל לאו ככחו דמי מתניתין
ככחו דמי או לא מי גמיר הלכה ומוקי לה
הנזק, או אין שינוי.
שמשלם כדרכה, או דילמ'
ומשני רב אשי דלמא רבא אם תמצי
רבנן היא או סומכוס היא אלא
ועלתה בתיקו. וכן בעא
היתה מבעטת כו'. ועלתה
בכח כחו או דלמא לא גמיר הלכה כלל
לומר קאמר. ותרוייהו מספקי ליה
עדיפא ליה למיבעי ביש שנוי ואין
עוד רב אשי כח כחו
בתיקו. בעי ר' אבא בר
תיקו: היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין
לסומכוס דאמ' צרורות
ממל היתה מהלכת במקום
והכי קא מבעיא ליה יש שנוי או
שנוי ונראה דבעיא דלעיל לא היתה
צרורות שאי אפשר לה
נזק שלם מוקים לה בכוחו
מתחת רגליה ושברה את הכלים משלם חצי
אין שנוי ואם תמצי לומר אין שנוי
אלא אי מתניתין איירי בצרורות כי
[אלא] אם כן מנתזת
והא דגמירא לך היל'
נזק: איבעיא להו היכי קאמר היתה מבעטת
וזו היא צד תמותו יש העדאה לתמות
אורחיה או ע"י שנוי ותו לא והש"ס
(ובעיטה) [וביעטה]
צרורות חצי נזק גם הוא
והתיזה מהו. כיון דלא
גמיר היל' דא ומוקים לה
זו או אין העדאה: מי גמיר הלכה.
הוסיף מדעתו רבנן היא או סומכוס
והזיקה בביעוטה או צרורות כאורחייהו
בכח כחו או דילמ' לא
איפשר לסגויי אלא אם כן
למשה
מסיני דחצי נזק צרורות
היא ורב אשי מפרש דאיבעיא להו
משלם חצי נזק ורבנן היא או דלמא היתה
גמיר היל', ועלתה גם זו
מנתזת, אורחה הוא ורגל
בתיקו. פי' כח כחו, כגון
ומוקים לה בכח כחו או לא גמיר:
אי יש שנוי לרביע או אין שנוי וכה"ג
ברשות הנזק נזק שלם
מבעטת והזיקה בביעוטה או צרורות מחמת
שהיה פרה מהלכת ונתזה
משלם. או דילמ' השתא
והזיקה בבעיטה. בלא צרורות
איכא פ' המקבל (ב"מ דף קיב. ושם
ביעוט משלם חצי נזק הא כי אורחיה משלם
צרור מתחת רגליה ושברה
מיהת ביעוט נתזן,
ותולדה דקרן היא: ת"ש. דקתני
ד"ה אומן) גבי בעיא דרב ששת דקבלן
כלים, זה כחה. אבל אם
וצרורות נינהו. ועלתה
נזק שלם ומני סומכוס היא ת"ש מסיפא
בתיקו. וכל הני שמעתתא
נתז עוד שבר מן הכלי
סיפא דמתני': דרסה על הכלים
עובר בבל תלין או אין עובר שהוסיף
ונפל על כלי אחר ושברו,
דסלקא להו בתיקו, קיימ'
דרסה על הכלי ושברתו ונפל השבר על כלי
כו'. מדחייב לצרורות חצי נזק ש"מ
הש"ס לומר אומן קונה בשבח כלי
זו היא כחו כחו. פיס'.
לן דממונא לקולא ולא
אחר ושברו על הראשון משלם נזק שלם ועל
מתני' לאו סומכוס היא: ראשון
כו' ורב ששת שאלו סתם ובהגוזל קמא
היתה מבעטת או שהיו
מפקינן. בעי ר' ירמיה מר'
צרורות וכו'. איבעיא להו
זירא היתה מהלכת ברשות
להתזה. אותו כלי שנשבר מחמת
האחרון חצי נזק ואי סומכוס מי אית ליה חצי
(לקמן דף צט. ושם ד"ה בשליחא) מוכח
הרבים והתיזה מהו. לקרן
מתני' היכי פירושא, היתה
התזת שברי כלים שדרסה עליו קרי
דמיירי בשליחא דאגרתא ו): מדמינן ליה וחייב לשלם
נזק וכי תימא ראשון ראשון להתזה ושני שני
מבעטת והזיקה בבעיטה
במקום שאי אפשר לה אלא
ראשון ואע"ג דצרורות נינהו משלם
דהיא תולדה דקרן,
או דילמ' תולדה דרגל היא
להתזה ושאני ליה לסומכוס בין כחו לכח כחו
וצרורות כי אורחייהו,
והרגל ברשות הרבים
א"כ וכו'. אין לפרש
נזק שלם דסומכוס היא: אחרון
אלא הא דבעי רב אשי כח כחו לסומכוס
ובתרויהו חצי נזק ורבנן
פטורה. אמ' ליה תולדה
אחרון להתזה. כגון שמאותו כלי
דאיירי ברה"ר ומיבעיא ליה דאם
דרגל היא. פשט ליה כרבא
היא, או דילמ' היתה
ככחו דמי או לאו ככחו דמי תפשוט ליה
שנשבר ע"י צרורות התיזו שברים
אורחיה פטור מידי דהוה ארגל מדלא
מבעטת והזיקה בבעיטה
דאמ' בריש פירקין קמא
דלאו ככחו דמי רב אשי כרבנן מוקי לה
שהיא תולדה דקרן, אינמי
צרורות תולדה [דרגל] הן
ושברו כלי שלישי דהוי כח כחו
קאמר היתה מהלכת ברשות הרבים
צרורות בבעיטה חצי נזק.
ופטורה ברשות הרבים.
ובעי לה הכי היתה מבעטת והזיקה בביעוטה
ומשו"ה משלם חצי נזק: תפשוט.
כמו בבעיא דבסמוך ופ"ה עיקר:
תוב בעא, הותזה ברשות
הא צרורות כי אורחייהו
או צרורות כאורחייהו חצי נזק הא מחמת
בעיא דרב אשי: רב אשי כרבנן
אבל
נזק שלם, ומתני' (רבנן)
הרבים והלך הצרור והזיק
[סומכוס] היא. ת"ש
ברשות היחיד מהו. אמ'
מוקי לה. והך בעיא דבעי רב אשי
ביעוט רביע נזק ויש שנוי או דלמא היתה מבעטת והזיקה בביעוטה או
ג
מסיפא דמתני', דרסה על
ליה עקירה אין כאן הנחה
לעיל יש שנוי לצרורות או אין שנוי
צרורות מחמת ביעוט חצי נזק ואין שנוי תיקו: בעי
מיניה רבי אבא בר
כלי ושברתו ונפל על כלי
יש כאן. כלומ', במקום
אחר ושברו, על הראשון
העקירה רשות הרבים היא
אהא מתניתין בעי לה והכי קבעי
ממל מרבי אמי ואמרי לה מרבי חייא בר אבא היתה מהלכת במקום שאי
משלם נזק שלם ועל
ופטורה, וכיון שאין חייב
היתה מבעטת כו': היתה מהלכת.
אפשר לה אלא אם כן מנתזת ובעטה והתיזה והזיקה מהו כיון דאי אפשר לה
האחרון חצי נזק. ואי
על העקירה בהנחה לא
בחצר הניזק מלאה צרורות וא"א
סומכוס, מי אית ליה חצי
איכפת לן היכא היא.
אורחיה הוא או דלמא השתא מיהא מחמת ביעוט קמנתזה צרורות תיקו:
ד
נזק. פי' דרסה על כלי
ואותיב עליה והדר ביה,
שלא תהא מנתזת כו': אורחיה
ושברתו, קיימ' לן רגל
ואמ' ליה הדרי בי, ש"מ.
בעא מיניה ר' ירמיה מר' זירא היתה מהלכת ברה"ר ב)(ובעטה) והתיזה והזיקה
הוא. וכצרורות דעלמא הוא ומשלם
ברשות הניזק נזק שלם.
מהו לקרן מדמינן ליה וחייבת או דלמא תולדה דרגל הוא ופטורה אמר ליה
ח"נ: או דלמא השתא מיהא
אבל אם נתז מכח דריסתה
השבר ההוא ונפל על כלי
מחמת ביעוט הוא. וא"ת יש שנוי
מסתברא תולדה דרגל הוא התיזה ברה"ר והזיקה ברה"י מהו א"ל עקירה אין
ה
אחר ושברו, דהיינו
לצרורות לרביע נזק הא רביע נזק
כאן הנחה יש כאן איתיביה היתה מהלכת בדרך והתיזה בין ברה"י בין ברה"ר
צרורות כי אורחייהו, חצי
משלמת: לישנא אחרינא אורחיה
נזק. ש"מ מתני' רבנן היא,
חייב מאי לאו התיזה ברשות הרבים והזיקה ברה"ר לא התיזה ברה"ר והזיקה
ו
דלסומכוס לית ליה חצי
הוא. וצרורות נינהו ותולדה דרגל
ברה"י והאמרת עקירה אין כאן הנחה יש כאן א"ל הדרי בי איתיביה דרסה על
נזק. וכי תימ' הא דתני
ג)
אפילו אייעד בביעוט והתיזה הא לא
דרסה, לאו דרסה על הכלי
הכלי ושברתו ונפל השבר על כלי אחר ושברו על הראשון משלם נזק שלם
משלם אלא חצי נזק דהא בלאו הכי
ממש אלא דרסה על אבן
ועל האחרון משלם חצי נזק ותני עלה במה דברים אמורים ברשות
והלכה ונפלה האבן מכח
הואי מנתזה או דלמא מחמת ביעוט
דריסתה על כלי ושברתו,
הניזק אבל ברה"ר על הראשון פטורה ועל האחרון חייבת מאי לאו התיזה
אתי ואם הועדה בכך משלמת נזק
ועוד נתז שבר מן הכלי
ברשות הרבים והזיקה ברשות הרבים לא התיזה ברשות הרבים והזיקה
שלם דכיון דמשונה הוא הוי תולדה
בעת שבירתו ונפל על כלי
אחר ושברו, שנמצא הכלי
דקרן. מפי המור"ה אבל הראשון
ברה"י והאמרת עקירה אין כאן הנחה
יש כאן אמר
ליה הדרי בי איני
הראשון נשבר מכחה
עיקר: לקרן מדמינן ליה. הואיל
והאמר
ולפיכך משלם נזק שלם
ושני מכח כחה לפיכך חצי
ד)(ובעיטה) וחייבת ח"נ כי קרן: או
נזק, אלא הא דבעא רב
דלמא. כל צרורות כי אורחייהו תולדה דרגל נינהו ופטור ברה"ר: התיזה ברה"ר.
כי אורחיה והלכו צרורות ברשות הניזק
אשי כו'. ואמרי' רב אשי
ושברו כלים: הנחה יש כאן. בתמיה. כלומר פטור הואיל ועקירה הואי במקום פטור:
והזיקה ברה"ר. חייבת. אי אמרת בשלמא
כרבנן מוקי לה ובעי לה
הכי, היתה מבעטת והזיקה
צרורות כי אורחייהו לקרן מדמינן להו לחייב ברה"ר כי קרן דהא דמי לקרן דמשלמת חצי נזק כי קרן ואע"ג דקרן משונה הוא
בבעיטה וצרורות כי
וצרורות אורחה הוא הלכך ברשות הרבים חייבת חצי נזק אלא לדידך דאמרת כל צרורות כי אורחיה לרגל מדמינן להו משום דהוי תולדה
אורחייהו, בתרויהו חצי
על הראשון
פטור.
דרגל
ואע"ג
דהתם
נזק שלם וצרורות
חצי נזק אמאי תני ברה"ר
חייב:
דרגל
הוי ועל האחרון
חייב מאי לאו כו':
נזק. הא צרורות מחמת
והא"ר