יט:
כיצד
הרגל פרק
שני בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל קשרו אדם חייב. פי' בתר דנייח ומשום בור ולאו דוקא
והא"ר יוחנן. לקמן בהאי פירקין (דף כו.): כי
קאמר רבי יוחנן.
כב א ב מיי' פ"א מהל'
א) [לקמן כו.], ב) [לקמן
קשרו אלא כל היכא דלא אצנעיה כקשרו דמי כדקאמר
אין חצי נזק חלוק על חצי נזק דקרן קאמר דכתיב [שמות כא] יחצון וחצו
מח. נא.], ג) [עי' ביצה לט.
נזקי ממון הל' יא
פירש"י שם], ד) [לעיל ו.],
סמג עשין סו טוש"ע ח"מ
אי דלא אצנעיה פושע הוא:
תרי זימני לאפוקי ממאן דפריך לקמן [כו.] ולא תהא קרן ברה"ר
ה) [לעיל יז:], ו) לעיל טז:,
סי' שצ סעי' ב:
אלא מתני' בדאדייה אדויי. ואיירי בדליל הפקר או דחבריה
חייבת כלום מק"ו אבל חצי
נזק דצרורות לעולם פטור ברה"ר:
כג ג ד ה ו מיי' שם פ"ב
ז) [שבת עו. ועי' לקמן קי.],
ואצנעיה: וכי אתמר דרב
❖
ח) [שמות כא],
אקילעא. פרק"א שלפני הבית: כשכשה
הלכה י יא ועי'
בהשגות ובמ"מ סמג שם
הונא בעלמא אתמר. דלא מתוקמא
בזנבה מהו. אורחה הוא ופטורה
והאמר ר' יוחנן אין חצי נזק חלוק לא לרשות
א)
טוש"ע שם סעיף י וע"ש
ברה"ר או לא: וכי יאחזנה. בעלה
אמתני' דקשרו אדם חייב משמע הכל
היחיד ולא לרשות הרבים מאי לאו התיזה
בהגה"ה:
תורה אור השלם
כד ז מיי' פ"א שם הל' ה
בזנבה וילך ודאי פטור ברה"ר: הא
ובדאדייה אדויי $ נמי חייב בעל
ברשות הרבים והזיקה ברשות הרבים לא
1. וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ
ופ"ג שם הלכה א
אורחה היא. ותולדה דרגל היא:
תרנגול ובקונטרס פי' דלא מתוקמא
סמג שם טוש"ע ח"מ סי'
התיזה ברה"ר והזיקה ברשות היחיד והאמרת
כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא
כשכוש יתירא קמבעיא ליה. אי
שפט סעיף ו: אמתניתין משום שהקושר היה פטור
יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ
עקירה אין כאן הנחה יש כאן א"ל הדרי בי
❖
כה ח ט מיי' שם פ"ג
אורחיה הוא או לא: לא שנו.
חֲמוֹר: שמות כא לג
כיון דאדייה אדויי שלא נתקל אדם
הלכה א ג סמג שם
איבעית אימא כי אמר רבי יוחנן אקרן יתיב
דחצי נזק ותו לא: אלא שנקשר
בבורו וקשה לפי' מ"מ ליחייב משום
טוש"ע ח"מ סי' שצא סעיף
רבי יהודה נשיאה ורבי אושעיא אקילעא
מאליו. הדליל ברגל התרנגול: אבל
אשו דהוי כאבנו וסכינו ומשאו
א ב:
גליון הש"ס
כו י מיי' שם הלכה ג
קשרו אדם חייב. הקושר נזק שלם
דרבי יהודה נפק מילתא מבינייהו כשכשה
שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח
תוס' ד"ה וכי כו' נמי
טוש"ע שם סעיף ז
מצויה והזיקו בהדי דאזלי דהאי
דהוי בור ואם נתקל בו אדם חייב
בזנבה מהו א"ל אידך וכי יאחזנה בזנבה וילך
וסימן שפט סעיף טו:
חייב בעל תרנגול. עי'
כז כ מיי' שם הל' א סמג
בנזקו: נקשר מאליו. דמתניתין:
תרנגול הוי כרוח מצויה מדפריך
לקמן כג ע"א תוס' ד"ה
אי הכי קרן נמי נימא וכי יאחזנה בקרן וילך
❖
שם טוש"ע שם סימן
ולחייב:
מאן חייב. לשלומי חצי נזק: אי
אי דלא אצנעיה פושע הוא:
הכי השתא קרן לאו אורחיה הא אורחיה וכי
שצא סעיף ח:
נקשר מאליו פטור. דאיש בור
בעל הדליל. שאין התרנגול שלו:
כח ל מיי' שם הל' ט
מאחר דאורחיה מאי מבעיא ליה א כשכוש
פושע הוא. וכוליה נזק בעי לשלומי
ולא שור בור:
טוש"ע שם סעי' ט:
לעזי רש"י
קשרו אדם חייב. לאו דוקא
כט מ נ מיי' שם הל' ו
יתירא מבעיא ליה: בעי רב עינא כשכשה
שהרי בורו הוא שהשליכו לרה"ר:
טוש"ע שם סעיף ג:
פרק"א [פורק"א].
באמתה מהו מי אמרינן מידי דהוה אקרן קרן
אלא. דאצנעיה בביתו והוציאו
קשרו דה"ה אם היה
❖
ל ס ע פ מיי' שם הל' ח
אכסדרה.
לאו יצרא קתקיף ליה הכא נמי לא שנא
במקום המוצנע והניחו במקום
תרנגול מביתו וחייב בעל התרנגול:
טוש"ע שם סעיף ד:
לא צ ק מיי' שם הלכה ז
איש בור ולא שור בור. כי יכרה איש
התורפה שפשע בו ואפי' לא הגביהו
או דלמא קרן כוונתו להזיק הא אין כוונתה
❖
טוש"ע שם סעיף ג:
מוסף רש"י
ולא קנאו ודלא כמו שפירש הקונטרס
בור אמר רחמנא ח) ולא כי יכרה שור
להזיק ב תיקו: התרנגולין מועדין להלך כדרכן
בדאדייה אדויי. כמו
בור והאי דליל תרנגול כרהו: אלא
דקני' בהגבהה כשקשרו ויש לו להאי
ולשבר וכו': אמר רב הונא לא שנו אלא
ג
(איכה ג) וידו אבן בי
רבינו חננאל
מתני'. לא מתוקמא אלא באדייה
דליל בעלים דכל תקלה שהניחה
. בורו
שנקשר מאליו אבל קשרו אדם חייב נקשר
(ביצה לט.)
ברה"ר מיחייב ביה משום בור אע"ג
אדויי שזרק התרנגול הדליל ושיבר
המתגלגל. כגון הניח אבן
התיזה ברשות הרבים
מאליו מאן חייב אילימא בעל הדליל היכי
ברה"ר ובעודה במקומה
והזיקה ברשות היחיד
שלא זכה בה דעד כאן לא פליגי רב
בזריקתו כלים דהוו צרורות ואפילו
לא הזיקה וגלגלה רגלי
חייב, וזה שאמר ר' יוחנן
דמי אי דאצנעיה ד אנוס הוא ואי לא אצנעיה
ושמואל (לקמן ד' כח:) אלא בדלא
קשרו אדם נמי לא משלם אלא
אדם ובהמה למקום אחר
אין חצי נזק חלוק לא
פושע הוא אלא חייב בעל תרנגול מאי שנא
אפקרי' אבל בדאפקרי' בין לרב בין
ח"נ בעל התרנגול והקושר פטור שלא
והזיקה שם (לעיל ו.).
ברשות היחיד ולא ברשות
וטרפה בהמה ואכלה
הרבים. אוקימנא אקרן,
כוליה נזק דלא דכתיב כי יפתח איש בור
לשמואל היינו בור:
נתקל אדם בבורו. ודרב הונא לא
1
וחזיר שאכל חתיכה של בשר.
בשר. הרגתה ואכלה
כרבנן ולא כר' טרפון.
מתוקמא אמתני' אלא בעלמא אתמר
ב) ולא שור בור חצי נזק נמי איש בור ולא
❖
הבשר (לעיל טז:).
כישכשה בזנבה והזיקה
אכילה ע"י
הדחק היא
והכי אתמר דליל הפקר כו':
כרגל דמי דהא אורחא היא
שור בור אלא ה מתני' ג) בדאדייה אדויי וכי
וברשות הרבים פטורה, כי
נקשר מאליו. בתרנגול ונתקל בו
כדמסיק והא דתנן גבי מדורות
אתמר דרב הונא בעלמא אתמר דליל
מיבעיא לן כישכוש
ו
רבינו חננאל (המשך)
הנכרים ומייתי לה בפרק קמא
אדם פטור דמאן ליחייב דליל לית
יתירא. וכן כישכוש
הפקר אמר רב הונא נקשר מאליו פטור
דפסחים (דף ט.) כל מקום שחזיר
ליה בעלים בעל התרנגול נמי איש
באמתו. הני תרי איבעיון
שעורים וחמור שאכל
קשרו אדם חייב משום מאי חייב אמר רב
ולא איפשיטן. מתני'.
כרשינין וחזיר שאכל
וחולדה יכולין להלך אין צריכין בדיקה
בור אמר רחמנא ולא שור בור:
בשר, ואמ' השתא דאמ'
התרנגולין מועדין להלך
הונא בר מנוח משום ד) בורו המתגלגל ברגלי
קשרו אדם חייב. הקושר דקנייה
אומר ר"ת דשאני נפלים דרכיכי:
כל מידי דלא אורחיה
כדרכן ולשבר וכו'.
אדם וברגלי בהמה: מתני' כיצד השן
בהגבהה ויש לו להאי דליל בעלים:
מתגלגל
ואכלה על ידי הדחק שמה
אוקימנא למתני' דאדייה
ה)
ז
אכילה, שונרא דאכל תמרי
אדויי, פי' שדידה התרנגול
משום מאי מחייב. דהא לאו בור
מועדת לאכול את הראוי לה הבהמה מועדת לאכול פירות וירקות
ח
וחמרא דאכל ביניתא
את הכלי בדליל שברגלו
מעליא הוא שהרי לא הזיק במקום
אכלה כסות או כלים משלם חצי נזק במה דברים אמורים ברשות
משלם נזק שלם. ההוא
ושברו שהיא משונה
ט
י
חמרא דאכל נהמא
בחצר הניזק שמשלם בעל
שקשרו שם שהתרנגול גררו למקום
הניזק אבל ברשות הרבים פטור ואם נהנית משלמת מה שנהנית כיצד
כ
ופלסיה לסלא, חתך
התרנגול חצי נזק כרבנן.
אחר: בורו המתגלגל. דמייתינן
דליל הפקר אמ' רב הונא,
משלמת מה שנהנית אכלה מתוך הרחבה משלמת מה שנהנית ל מצדי
בשיניו הסל, חייביה רב
ליה בפ"ק (דף ו.) בהצד השוה:
יהודה אנהמא נזק שלם,
נקשר מאליו ברגלי
הרחבה משלמת מה שהזיקה מפתח החנות משלמת מה שנהנית מתוך
מתני' כיצד השן מועדת.
התרנגול ודידה ושיבר כלי
שהשן ברשות הניזק נזק
החנות משלמת מה שהזיקה: גמ' תנו רבנן השן מועדת לאכול את הראוי
שלם משלם, ואסלא חצי
פטור בעל התרנגול, מאי
ומשני לאכול את הראוי לה: משלמת
נזק דמשונה היא. ורמינן
טעמ' דכתי' כי יכרה איש
לה כיצד בהמה שנכנסה לחצר הניזק ואכלה אוכלין הראויין לה ושתתה
ח"נ. דמשונה היא: אבל ברה"ר
בור ולא שור בור, וזה
עליה אכלה פת ובשר או
תבשיל משלמין חצי נזק.
הבור תרנגל עשאו. קשרו
פטור. דבעינן ובער בשדה אחר [שמות כב]
משקין הראויין לה משלם נזק שלם וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק וטרפה
ו)
ופרקי' מתני' בחיה כגון
אדם ברגלי התרנגל ודידה
ואכסות וכלים נמי פטור. בגמרא [כ.]
בהמה ואכלה בשר משלם נזק שלם ופרה שאכלה שעורין וחמור שאכל
ושיבר כלים חייב
ארי שאין דרכו לוכל פת.
מ
מפרש לה: מה שנהנית. לאו תשלומין
ואקשי' אי חיה, בשר
הקושרו. מאי טעמ', אמ'
כרשינן וכלב שליקק את השמן וחזיר שאכל חתיכה של בשר משלמין נזק
אורחיה היא. ואוקימנא
רב הונא בר מנוח משום
מעליא נינהו כדמפרש בגמ' [שם]: מצדי
שלם אמר רב פפא השתא דאמרת כל מידי דלאו אורחיה ואכלה ליה ע"י
בור המתגלגל ברגלי אדם
בשר צלי, או כגון צבי
ז)
הרחוב משלמת מה שהזיקה. כדין
שאין דרכו לוכל בשר. פי'
וברגלי בהמה. וקיימ' לן
הדחק נ שמיה אכילה האי שונרא דאכל תמרי וחמרא דאכיל ביניתא משלם
קרן תם חצי נזק ומועד נזק שלם
בבור נזק שלם. מתני'.
פתותא, פת א) פתיתא
נזק שלם ההוא חמרא דאכל נהמא ופלסיה לסלא חייביה רב יהודה לשלם
כיצד השן מועדת לאכול
ובגמ' [כא.] מפרש לה: גמ' ופרה
בתוך המרק.
ס
כו'. ת"ר בהמה שנכנסה
נזק שלם אנהמא ואסלא חצי נזק ואמאי כיון דאורחיה למיכל נהמא אורחיה
שאכלה שעורין. שהן מאכל חמור:
ע
א) וכ"ה בשיטה מקובצת בשם
לחצר הניזק ואכלה
נמי לפלוסי סלא דאכל והדר פליס ופת אורחיה הוא ורמינהו אכלה פת
וחמור שאכל כרשינין. שהן מאכל פרה
רבינו דגריס בפתותא והוא
אוכלין הראוין לה ושתת
פ
צ
פת הצנומא בקערה וזה אין
משקין הראוין לה משלמת
וכן חזיר וכלב. ואע"ג דאינן רגילין
ובשר ותבשיל משלם חצי נזק מאי לאו בבהמה לא בחיה חיה בשר אורחיה
ק
דרכה לאכול וע"ש.
נזק שלם. וכן פרה שאכלה
בכך הואיל ואורחייהו למיכלינהו ע"י
הוא דמטוי ואיבעית אימא בטביא ואיבעית אימא לעולם בבהמה ובפתורא
שעורים וחמור שאכל
כרשינין וכלב שלקק שמן
הדחק כשהן רעבין ראויין להן
וחזיר שאכל חתיכה
קרינן ביה: כל מידי דלאו אורחיה. למיכל כל שעה: ואכלה ע"י הדחק. כלומר ואורחיה למיכל ע"י הדחק כי
שלבשר, משלמין נזק
הני: שמיה אכילה. ואפילו שלא ע"י הדחק: שונרא דאכל תמרי. אורחיה למכלינהו ע"י הדחק אבל כסות וכלים אפילו ע"י הדחק לאו אורחיה
שלם. וכן חייה שנכנסה
לחצר הניזק וטרפה בהמה
למכלינהו אלא מתכוין להזיק: ופלסיה. לעסו. לישנא אחרינא פלסיה סדקו ולא שמעתי: אסלא חצי נזק. דמשונה הוא וכגון דתפס ניזק דאין
ואכלה בשר, משלמין נזק
ופלגא נזקא קנסא: אורחיה לפלוסי סלא. כשהוא לועס הפת לועס הסל עמו: בחיה. שאין דרכה בפת אפילו
דנין
דיני קנסות בבבל
שלם. דייק רב פפא מיהא
דרכו בכך: דמטוי.
בטביא. צבי אין
דרכו בפת ובשר: ובפתורא. שעל השלחן אכלו
ע"י
הדחק אבל
חמור
צלי
אש:
שאין דרכו בכך:
דקתני פרה שאכלה
ההוא