כיצד הרגל פרק
שני בבא
קמא
כ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתגלגל מהו. פ"ה דמספקא ליה אי
ההוא ברחא. עז: בקופצת. שקפצה ואכלה על צוארה שאין דרכה
בתר
אכילה אזלינן ואי
לב א מיי' פ"ג מהלכות
א) [לקמן כא:], ב) גי'
בכך ותולדה דקרן הוא וחייבת חצי נזק קאמר: כגון דקיימא עמיר
בתר לקיחה וקשה דלקמן (דף כא:) גבי כלב שנטל
הרמב"ם והראב"ד ושאר
נזקי ממון הלכה ח
פוסקים איפכא כגון
סמג עשין סז טוש"ע ח"מ
ברשות הניזק. ובהמה ברשות הרבים ומגלגלת ואתי מרשות היחיד
חררה והלך לגדיש פשיטא לן ט)דאי אכליה בגדיש דעלמא דפטור ועוד
דקיימא ברשות היחיד וקא
סי' שצא סעיף ה:
לרשות הרבים: מאי. בתר אכילה אזלינן ופטורה או בתר דשקלה
דלשון מתגלגל לא משמע
הכי ונראה לר"י כגון דקיימי פירות
לג ב ג מיי' שם הלכה י
מתגלגל ואתי מרה"ר לרה"י
וע"ש, ג) [לקמן כד:],
ליה אזלינן וחייבת. והוא הדין נמי אי
ברשות הניזק ומגלגלי ואתו לרשות
ועי' בכ"מ שהאריך
ד) לקמן לב. [כד:],
טוש"ע שם סעיף יא:
בהמה ברשות הניזק ועמיר ברשות
הרבים דאי לאו שהבהמה מעכבתן
ההוא ברחא דחזא ליפתא אפומא דדנא סריך
לד ד מיי' שם הלכה ד
ה) [לקמן קיב. ב"מ מב:
הרבים וגילגלתו מרשות הרבים לרשות
בפיה ואכלתן שם היה סופן להניח
סליק אכלה לליפתא ותבריה לדנא חייביה
ב"ב קמו: כתובות לד:],
ועיין בהשגות ובמ"מ
א
ו) [תוספ' פ"א], ז) ב"ב
טוש"ע שם סעיף יב:
היחיד אי בתר אכילה אזלינן חייבת
ברשות הרבים וקמבעיא ליה אי
רבא אליפתא ואדנא נזק שלם מאי טעמא
לה ה שם ש"ע בהג"ה:
נא., ח) [פי' בבית המדרש
ואי בתר דשקלה ליה אזלינן פטורה:
חשיבי כמונחים ברשות הרבים או
לו ו מיי' שם הלכה ג
שהוא תחומה של תורה.
כיון דאורחיה למיכל ליפתא אורחיה נמי
משוי. קס"ד אמתחת מלאה שעורין
לאו וקאמר ת"ש משוי מקצתו בפנים
כ"ה בערוך], ט) [לקמן
טוש"ע שם סעיף ב:
לסרוכי ולמסלק אמר אילפא בהמה
❖
לז ז ח ט מיי' שם הלכה
א)
כג.],
ואכלה בפנים חייבת: מאי לאו.
כו' מאי לאו במתגלגל דאורחיה
ב ג טור ש"ע שם
ברשות הרבים ופשטה צוארה ואכלה מעל
דמילתא כך היא במקצתו מבפנים
כגון שאכלתו כולו והכי קאמר אכלתו
❖
סעיף ח:
גבי חברתה חייבת מאי טעמא גבי חברתה
ומקצתו מבחוץ וקתני אכלה בפנים
בפנים כגון שגלגלה את כולו בפנים
גליון הש"ס
כחצר הניזק דמי לימא מסייע ליה היתה
חייבת אע"פ שסופו להתגלגל בחוץ
חייבת גילגלתו לחוץ פטורה אלמא
גמ' לא הוית גבן
בתר אכילה אזלינן: אימא אכלה על
רבינו חננאל (המשך)
אם לא שאכלתן ואכלה בחוץ פטורה
קופתו מופשלת לאחוריו ופשטה צוארה
באורתא. זבחים דף ב
❖
מה שבחוץ פטורה. על מה שהיה
תנא אגב רישא דמילתא דפשיטא
ע"ב:
דר' זירא לא איפשיטא,
ואכלה ממנו חייבת כדאמר רבא בקופצת
ודינה כדין תיקו. מתני'.
היא אימא על מה שבפנים חייבת
מונח מתחילה בחוץ פטורה ועל
הכא נמי בקופצת והיכא איתמר דרבא אהא
אכל כסות או כלים
ב
פירוש על מה שראוי להיות בפנים
המונח בתחילה בפנים חייבת דבתר
משלם חצי נזק. חלקו רב
דאמר רבי אושעיא בהמה ברשות הרבים
הגהות הגר"א
שאין סופו להתגלגל בחוץ חייבת
דשקלה ליה אזלינן בין היא בפנים
ושמואל בסיפא דמתני'
הלכה ואכלה פטורה עמדה ואכלה חייבת
[א] תוס' ד"ה זה אין כו'
דקתני אבל ברשות הרבים
בין היא בחוץ: ואיבעית אימא. לעולם
ואיבעית אימא בפתילה דאספסתא
אפי' בחצר כו'. נ"ב אבל
פטור. רב אמ' אכולהו,
מאי שנא הלכה דאורחיה הוא עמדה נמי
שעליו ארוכים וסד"א ניזול בתר רוב
כדקתני אכלתו בפנים חייבת על
הרי"ף וש"פ כתבו דכה"ג
פירות ירקות כסות וכלים
❖
אורחיה הוא אמר רבא בקופצת בעי ר' זירא
עלה שבפנים או בחוץ:
כולו אכלתו בחוץ פטורה על כולו
חייב וערא"ש:
כולם דינם שוה, ברשות
ג
ואזדא ריש לקיש לטעמיה.
הרבים פטור. מאי טעמ',
ולא תפשוט דגלגול מלתא הוא דכי
מתגלגל מהו היכי דמי כגון דקיימא
ד
כי זה שהניח כליו וכסותו
א"ר חייא בפתילה דאספסתא משוי
תרוייהו צריכי הך דהכא
עמיר ברשות היחיד וקא מתגלגל ואתי
ברשות הרבים שינה, שאין
ב)
מוסף רש"י
של שחת שעליו ארוכין וראשו אחד
צריכא דלא נימא כסות עבדי אינשי
דרך בני אדם להניחם
מרשות היחיד לרה"ר מאי ת"ש דתני רבי
בעטה מהלכת ברבוצה
בדרכים. באת הבהמה
בפנים וראשו אחד בחוץ דכיון דהאי
דמנחי גלימא ומתפחי וההיא דב'
פטורה. דלא היה לה
חייא משוי מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ אכלה
ושינת ואכלתן שלא כדרך
רישא כי גריר ליה אזיל אידך בתריה
פרות אשמועינן דוקא בעטה רבוצה
לרבוץ ברה"ר וכל המשנה
הבהמות, פטורה. ושמואל
בפנים חייבת אכלה בחוץ פטורה מאי לאו
ובא אחר ושינה בו פטור
אמ' אין שן ורגל פטורין
כמאן דמנח כולו בחד דוכתא דמי
במהלכת חייבת הא הוזקה פטורה
(לקמן כד:). בתחומא.
ברשו' הרבי' אלא בפירות
מתגלגל ואתי לא אימא אכלה על מה
הלכך אזלינן בתר בהמה כי קמיבעיא
כדדייק לקמן פרק המניח (דף לב.)
בתי מדרשות שלהן בסוף
וירקות שכן דרכן, אבל
שבפנים חייבת על מה שבחוץ פטורה
לן כגון שעורין דכוליה גרעין קאי
דאבעי לה לסגויי באידך גיסא:
התחום היו כדי שיוכלו לבא
אכלה כסות וכלים כקרן
זה
שם בשבת מן העיירות
דיינינן ליה שהוא שינוי
אין נהנה וזה אין חסר הוא.
איבעית אימא כי קאמר רבי חייא בפתילה
בפנים או בחוץ וכי אכלה האי לא
ה
❖
שמסביב (רשב"ם ב"ב נא.).
וחייב ברשות הרבים.
אזיל האי בתריה אי לא מגלגלה
אפילו [א] בחצר דקיימא לאגרא
דאספסתא: אכלה כסות וכו': אהייא אמר
וקיימ' לן כשמואל א), ולא
ליה: פתילה. על שם דארוך הוא
וגברא דלא עביד למיגר הו"מ למימר
עוד אלא ר' יוחנן קאי
רב אכולהו מאי טעמא ג) כל המשנה ובא
כותיה. ואע"ג דריש לקיש
קרי ליה פתילה: אכולהו. הא דקתני
דפטור כיון שלא נהנה אע"פ שגרם
רבינו חננאל
אחר ושינה בו פטור ושמואל אמר לא שנו
קאי כרב, דבריו דחוין הן.
ו
מתניתין ברה"ר פטורה אכולהו קאי
הפסד לחבירו דאפילו גירשו חבירו
ההוא ברחא, פי' איל
אבל בשתי פרות ברשו'
אלא פירות וירקות אבל כסות וכלים חייבת
ואפילו אכסות וכלים דשינוי הוה
מביתו ונעל דלת בפניו אין זה אלא
הרבי' אחת רבוצה ואחת
וי"א שעיר עזים, דחזא
גרמא בעלמא: זה נהנה וזה חסר
וכן אמר ריש לקיש אכולהו ואזדא ריש לקיש
מהלכת, ביעטה מהלכת
לפתא אפומא דדנא
ותולדה דקרן: כל המשנה. כגון זה
ברבוצה פטורה, רבוצה
סריך סליק אכל ללפתא
לטעמיה ד) דאמר ריש לקיש שתי פרות
הוא. דכל זמן שרואין את זה עומד
שהניח כסותו וכליו ברה"ר: ובא אחר
במהלכת חייבת, קיימ'
ותבריה לדנא, חייביה רבא
ברשות הרבים אחת רבוצה ואחת מהלכת
ושינה בו. כגון זו שאכלתו: בעטה
בביתו אין מבקשין ממנו להשכיר:
לן כותיה, דהא ר' יוחנן
לתרויהו נזק שלם. מאי
מודה ליה. ומפרש, כסות
טעמ', כיון דאורחיה לוכל
מהלכת ברבוצה פטורה. ואף על גב
בעטה מהלכת ברבוצה פטורה רבוצה
הא וכלים עביד איניש דמנח
לפתא אורחי נמי לסרוכי
דברה"ר חייבת הכא פטורה דכל
במהלכת חייבת ורבי יוחנן אמר לא שנו אלא פירות וירקות אבל כסות
ולמיסק. אמ' אילפא
ברשו' הרבי' ומיתפח,
והמניח אין אומ' ששינה,
בהמה ברשות הרבים,
המשנה כגון זו שרבצה ברה"ר ובא
וכלים חייבת לימא רבי יוחנן לית ליה דריש לקיש אפילו בשתי פרות לא
שכגון זה אינו שינוי.
פשטה צוארה ואכלה מעל
אחר כו': מתפחי. עומדין לפוש:
לעולם אית ליה כסות עבדי אינשי דמנחי גלימי ומתפחי אבל בהמה לאו
בהמה לאו אורחה למרבץ
גבי חברתה חייבת. מאי
בהמה לאו אורחה. לרבוץ: דמי עמיר.
ברשות הרבי'. ורבא נמי,
טעמ', גבי חברתה כחצר
אורחה: ואם נהנית משלמת [וכו']: וכמה רבה אמר דמי עמיר רבא אמר
דהוא בתרא, מחייב אפי'
הנזק דמי. לימא מסייעא
שאם אכלה שעורין כדי שביעתה
ליה כו', ונדחת. אמר
בביעוט מהלכת ברבוצה
ה) דמי שעורים בזול תניא כוותיה דרבה תניא כוותיה דרבא תניא כוותיה
אינו משלם לו אלא דמים שהיה צריך
ר' הושעיה בהמה ברשות
כדבעינן למימר לקמן.
דרבה רבי שמעון בן יוחי אמר אין משלמת אלא דמי עמיר בלבד תניא
ליתן בקשין ובתבן להאכילה דאמר
ז
הרבים הלכה ואכלה
פיס' ואם נהנת משלמת
פטורה, דאורחה הוא ושן
מה שנהנת. וכמה, רבה
כוותיה דרבא אם נהנית משלמת מה שנהנית כיצד אכלה קב או קביים
ליה אי אפשי להאכילה שעורין אלא
ח
ברשות הרבים פטורה.
אמ' דמי עמיר. תניא
קשין ותבן: דמי שעורין בזול. כפי
אין אומרים תשלם דמיהן אלא ו) אומדין כמה אדם רוצה להאכיל לבהמתו
עמדה ואכלה, חייבת.
כותיה, ר' שמעו' אומ'
שהיה צריך ליקח שעורין למאכלה אם
ותרצה רבא בקופצת
אינה משלם אלא דמי
דבר הראוי לה אע"פ שאינו רגיל לפיכך אכלה חטין או דבר הרע לה פטורה
ט
ואוכלת ממקום גבוה
עמיר בלבד. רבא אמ'
היה רוצה להאכילה שעורין ולא יתן
א"ל רב חסדא לרמי בר חמא $ לא הוית גבן באורתא בתחומא דאיבעיא לן
שאינו חשוב ברשות
דמי שעורין בזול. תניא
ז)
ח)
לו כשער שבשוק דלמא איהו לא
הרבים שאינה יכולה
כותיה כיצד משלמת מה
מילי מעלייתא אמר מאי מילי מעלייתא א"ל הדר בחצר חבירו שלא מדעתו
מאכיל לה שעורין אלא בזול יתן
לוכל כשהיא מהלכת,
שנהנת, אכלה קב או קבים
צריך להעלות לו שכר או אין צריך היכי דמי אילימא בחצר דלא קיימא לאגרא
וכיון שלא שימרה בעלה
אין אומ' תשלם דמיהם
כדאמרינן בפרק מי שמת (ב"ב קמו:)
וקפצה ואכלה [חייבת].
אלא אמ' כמה אדם
וגברא דלא עביד למיגר זה לא נהנה וזה לא חסר אלא בחצר דקיימא לאגרא
וכל זוזא חשיב בארבע דנקי דהיינו
אבל אם היה נמוך,
רוצה להאכיל לבהמתו
וגברא דעביד למיגר זה נהנה וזה חסר לא צריכא בחצר דלא קיימא לאגרא
שני שלישי הדמים: אע"פ שאינו
אפי' עמדה ואכלה פטורה
דבר הראוי לה אע"פ
דהיינו אורחה. בעי ר'
שאינו רגיל, לפיכך אכלה
רגיל. להאכילה שעורין אלא
וגברא דעביד למיגר מאי מצי אמר ליה מאי
חסרתיך או דלמא מצי אמר
זירא מתגלגל מהו, כגון
חטים או דבר רע לה
עמיר משלם לו דמי שעורין כפי מה
הא
פטור. ירושלמי רב אמ'
דקאי ברשות היחיד וקא
מתגלגל ואתי מרשות
אכלה שעורין משלם
שאדם אחר רגיל ליתן לבהמתו קב או קביים: לפיכך. כיון דמשערינן בדבר הראוי לה: אכלה חטים או כל דבר הרע לה.
תבן. (וכין התניא) [וכיון
הרבים לרשות היחיד מאי,
דלא נהנית פטורה ברשות הרבים: בתחומא. לא היית קרוב אצלנו שתוכל לבא. ל"א בתחומא בבית המדרש. ראשון שמעתי: ה"ג
דתניא] כתרויהו, ורבה
בתר עקירה אזלינן ופטור
אי נימא בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר זה לא נהנה וזה לא חסר. דלא עביד למיגר זה שדר באותה חצר אינו
או בתר הזיקה וחייב.
רבו שלרבא, קיימ' לן
כותיה. הא דאמ' ליה
ת"ש דתני ר' חייה משוי
עשוי לשכור חצרות לפי שמצויין לו בתים להשאיל או יש לו בית אחר: זה לא נהנה. דהא שכיחי ליה בתים בחנם: וזה לא חסר.
רב חסדא לרמי לא הות
מקצתו בפנים ומקצתו
דהא לא קיימא לאגרא ופשיטא דפטור: זה נהנה. שהרי היה לו לשכור בית אחר: וזה חסר. דחצרו קיימא להשכיר והוה מוגר
גבן באורתא כו', דברין
בחוץ כו'. ודחי' לה
לאחריני: דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר. דהוה ליה זה
נהנה וזה לא חסר: מאי חסרתיך. הא בלאו הכי לא מוגרת:
פשוטין הן. חצר דלא
ומתרצינן לה הכי אימא
קיימ' לאגורא וגברא דלא
על מה שבפנים חייבת
הא
עביד למיגר, פטור. דהא
על מה שבחוץ פטורה.
איבעיתימא בפתילה דאספסתא, דנקראין דרזי, כלומ' אינו שעורין וכיוצא בהן אלא אספסתא, ומוטלת
זה לא נהנה, שכן כל
מקום ששוכן
אינו נותן שכר מפני שהוא חשוב ונשוא פנים ומבקשים הכל לדור אצלם
כשלדא בפנים ובחוץ.
מה שבפנים רשות
הניזק וחייב, מה שבחוץ רשות הרבים ופטורה. ובעיא
בלא שכירות, וזה לא
חיסר
שאינה
עומדת לשכירות. חצר דקיימ' לאוגורא וגברא דעביד למיגר איבעיא להו.
א) עי' לקמן דף לב. דכתב רבינו ויש אומרים כיון דרבא בתרא הוא הלכתא כוותיה.