כ:
כיצד הרגל פרק שני בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא איתהנית. אפילו למ"ד בפ"ק דב"ב (דף יב:) כופין אותו על
הא איתהנית. דאי לאו חצר דידי הות
אוגר אחריני: לכי תשמש
לח א ב ג מיי' פ"ג
א) יומא כב: ועי' שם בפי'
לי. כשתשמשני שימוש אחד אומר לך:
כרך ליה סודרא. קיפל לו
מדת סדום ויהבינן ליה אחד מצרא שאני הכא שהיה יכול
מהלכות שכנים הלכה
רש"י ד"ה כמה לא חלי,
ב) ב"ב ד:, ג) ב"מ קיז.
ג סמג עשין פב טור ש"ע
סודר שלו: משלמת מה שנהנית. אלמא בתר הנאה אזלינן: גברא
למונעו מתחילה מלדור בביתו ולמ"ד התם מעלינן ליה כנכסי דבר
[ע"ש], ד) [גיטין סג:],
ח"מ סי' קנח סעיף ו
דמריה סייעיה. רמי בר חמא: דאע"ג דלא דמיא. ההיא בעיא
מוריון משום דדמי למונע חבירו מתחילה לדור בביתו אבל הכא
ה) [שבועות מח.], ו) [מי לא
וע"ש:
לט ד מיי' שם פ"ד הלכה
שלחנ'], ז) [ברכות ט.
למתניתין: קיבלה. רב חסדא מיניה
כבר דר ואם תאמר ההוא דתחב לו
וש"נ], ח) חגיגה י: ב"מ
ג סמג שם טוש"ע
ולא אותביה מידי: מפקר להו. ולא
חבירו בבית הבליעה דריש אלו נערות
הא איתהנית א"ל מתניתין היא הי מתניתין
צט: מעילה יט:, ט) [חגיגה
ח"מ סי' קסד סעיף ה:
חיסר מידי דהא סופן לאיבוד: משלש
(כתובות דף ל:) אמאי חייב האוכל זה
מ ה מיי' פ"ג מהלכות
א"ל $ לכי תשמש לי שקל סודריה כרך ליה
יא. ע"ש מעילה כ. ע"ש],
י) [בב"מ צט: אי' רבא],
גזילה ואבידה הלכה ט
רוחותיו. שהיה לו לראובן שלש שדות
נהנה וזה לא חסר הוא שאם היה
א"ל אם נהנית משלמת מה שנהנית אמר
כ) ס"א עד שלא יבואו אלא
סמג עשין עג טור ש"ע
מחזיר היתה נמאסת ואין שוה כלום
אצל שדה שמעון משלש רוחותיו:
❖
לדמי,
ח"מ סי' שסג סעיף ו:
רבא א) כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה
וגדר. ראובן את הראשונה סמוך
וי"ל דלא דמי הואיל ונהנה מחמת
מא ו מיי' פ"ו מהלכות
סייעיה דאע"ג דלא דמי למתניתין קבלה
מעילה הלכה ז ח
החסרון שהיה מתחילה מידי דהוי
לשדה שמעון לבד מחיצות חיצונות
וע"ש בכ"מ סמג עשין רי:
מיניה האי זה נהנה וזה חסר והאי זה נהנה
הגהות הב"ח
שהיו לו בינו לשאר הבקעות: ואת
אהא דתנן מתוך הרחבה משלם מה
מב ז ח מיי' שם הלכה
וזה לא חסר הוא ורמי בר חמא סתם פירות
❖
השניה
והשלישית. כזה: אין מחייבין
שנהנית דאלעיסה לא מחייב דהוי שן
(א) גמ' ר' יהודה אומר אף
ח:
זה דר כצ"ל ואות ה'
אותו. אין מחייבין
ברשות הרבים אפקורי מפקר להו תנן
ברה"ר אלא אהנאת מעיו מחייב אע"פ
❖
נמחק:
את שמעון כלום
שאם מחזירו אין שוה כלום:
ב) א המקיף חבירו משלש רוחותיו וגדר את
אפקורי מפקר להו. לא לגמרי
מוסף רש"י
דמאי אהני ליה הרי
הראשונה ואת השניה ואת השלישית אין
כמה לא חלי ולא
שדהו פתוחה מצד
דא"כ אפילו מה שנהנית
גליון הש"ס
מחייבין אותו הא רביעית מחייבין אותו ש"מ
מרגיש גברא דמריה
רביעית:הארביעית.
לא משלם אלא מתייאש מהם שסבור
גמ' לכי תשמש. עי' מ"ל
סייעיה. כמה סמוך
זה נהנה וזה לא חסר חייב שאני התם דאמר
שיתקלקלו מחמת שרבים דורסים
הא אם
היה לו לראובן ד' שדות
ומובטח ואין צריך לדאג
פ"ג מהלכות עבדים הלכה
❖
ליה את גרמת לי הקיפא יתירא ת"ש א"ר
מכל רעה מי שהקב"ה
ח:
עליהם כ) עד שלא יבואו לדמי מה
מארבע רוחות של שמעון וגדרן
בעזרו (יומא כב:). המקיף
את
יוסי ב אם עמד ניקף וגדר את הרביעית
גרמת לי הקיפא
שנהנית:
מחייבין את שמעון לתת את חלקו
חברו משלש רוחותיו.
מגלגלין עליו את הכל טעמא דגדר ניקף
יתירא. מתוך פירוש הקונטרס משמע
במחיצות הפנימיות שבינו לראובן:
שקנה ג' שדות סביב
רבינו חננאל
שדה חבירו לשלשת מצריה
זה נהנה. שמעון: וזה לא חסר.
דמיירי בגדר שבין שדהו לשדה ניקף
הא מקיף פטור ש"מ זה נהנה וזה לא חסר
וגדר את שלשתן ונמצא
ובתר דשמיש רב חסדא
וקשה דהיכי חשיב ליה זה נהנה וזה
ראובן שהרי יש לו לגדור שדהו:
פטור שאני התם דאמר ליה לדידי סגי לי
שדהו של אמצעי זה מוקף
כתלמיד לרב לרמי בר
ג
משלש רוחותיו (ב"ב ד:).
הקיפא יתירא. דאי לאו שדה של
אין חסר הואיל שכל אותו הגדר לא
חמא פשטיה ליה מיהא
בנטירא בר זוזא ת"ש הבית והעלייה של
ג) ד
אין מחייבין אותו. לתת
דתנן אם נהנה משלמת מה
נעשה אלא להפסיק בין שדותיו לשדה
שמעון בין שדותיו הוי סגי ליה
כלום, כדאמרינן דסתם
שנים שנפלו אמר בעל העלייה לבעל הבית
שנהנה. ודחי' לה ואמרי'
ניקף ועוד דהוה ליה למימר את
במחיצות חיצונות והוו כל שדותיו
בקעה מקום שנהגו שלא
ולא היא, בעיין זה נהנה
לבנות והוא אינו רוצה הרי בעל העלייה בונה
לגדור הוא. הג"ה תמ"ש
וזה לא חיסר, ומתני' זה
גרמת לי כל זה ההיקף דהקיפא
גדורים והלכך חסר הוא בשבילו:
נהנה וזה חיסר. והא דתנן
בית ויושב בה עד שיתן לו יציאותיו יציאותיו
(תוס' מורנו שמואל, והוא
אם עמד ניקף וגדר את הרביעית.
יתירתא משמע שגרם ליה להרבות
הרשב"ם) ול"נ טעמא
במעילה פ"ה נטל אבן או
הוא דמחייב ליה בעל הבית הא שכרו לא
אלא נראה שמבחוץ סביב לד' רוחות
גלי אדעתיה דניחא ליה בהקיפו של
משום דאכתי לא מהני ליה
קורה שלהקדש, בנאה
מידי שהכל יכולים להיכנס
בתוך ביתו לא מעל עד
ש"מ זה נהנה וזה לא חסר פטור שאני התם
הקיף והקיפא יתירא משום שמחמת
ראובן ומגלגלים עליו את הכל לתת
מרוח רביעית, הא רביעית
שידור תחתיה בשוה
שדה האמצעי ההיקף גדול יותר
את חלקו בג' מחיצות פנימיות של
דביתא לעלייה משתעבד ת"ש רבי יהודה
מחייבין אותו כדאמרינן
פרוטה. ואמ' שמואל והוא
מדאי: אם עמד ניקף.
ראובן: הא מקיף. הא אם קנה
בסדר
בגמ', ואע"ג דאמרינן
שהניחה על פי ארובה,
אומר אף זה (א) הדר בחצר חבירו שלא
דסתם בקעה מקום שנהגו
שאם רצה נוטלה. אבל אם
המשנה ל"ג בהדיא ניקף אלא ללישנא
מקיף עוד שדה רביעית אצל שמעון
מדעתו צריך להעלות לו שכר ש"מ זה נהנה
שלא לגדור הוא, ה"מ בין
בנאה בתוך הבית, חייב
וגדרה פטור שמעון: לדידי סגי לי
דמפרש התם דקאי אניקף דייק הכא:
בקעה לבקעה וכותל גבוה
מיד. ודייק ר' אבהו מדברי
וזה לא חסר חייב שאני התם משום
טעמא דניקף הא מקיף פטור.
בנטירא בר זוזא. לא היה יכולת בידי
ד' אמות לשם הוא דלא
שמואל ואמר זאת אומרת
שחרוריתא דאשייתא שלחוה בי רבי אמי
בעינן דליכא היזק ראיה,
הדר בחצר חבירו שלא
ואפילו רבנן לא פליגי
לגדור גדר של אבנים וסגי לי בגדר
אבל בשביל היזק בהמות
מדעתו צריך להעלות לו
אמר וכי מה עשה לו ומה חסרו ומה הזיקו
אלא משום דא"ל את גרמת לי
קוצים בר זוזא להבדיל ביני ובינך:
שלא יכנסו לשדה צריך
שכר, ושמע ליה ר' יוחנן
רבי חייא בר אבא אמר נתיישב בדבר הדר
הבית והעלייה. בית של זה והעלייה
לגדור גדר שלו עשרה
הקיפא יתירא וא"ת ואי זה נהנה וזה
ושתק, קבעה בשמיה. ולא
ד)
טפחים המונע מליכנס
היא, אלא דשתיק ליה
שעל גבה הויא של אחר: יציאותיו.
לא חסר פטור אפילו עמד ניקף נמי
שלחוה קמיה דרבי חייא בר אבא אמר
. הבית
הבהמות
משום דלא אשגח ביה,
(שם)
וי"ל שאני עמד ניקף דגלי אדעתיה
מה שהוציא על הבית. אלמא מדיהיב
והעלייה של שנים. בית
כוליה האי שלחו לי ואזלי אילו אשכחי בה
דסבר לה כדרבה דאמ'
ה)
של זה והעלייה של זה
שכירות הקדש שלא מדעת
דניחא ליה בהוצאה ולא דמי לדר
ליה כל יציאותיו ואינו מנכה לו שכר
טעמא לא שלחנא להו אתמר רב כהנא
ו)
שחלקו כך בנחלת אביהן
בחצר חבירו דלא גלי אדעתיה אלא
מה שעמד בבית אלמא זה נהנה
. אמר בעל
א"ר יוחנן ה אינו צריך להעלות לו שכר רבי
(ב"מ קיז.)
ת"ש
ר"י אומר. ואפילו
בחנם:
שהיה לו לשכור אחרת וזה לא חסר
העלייה לבעל הבית
אבהו אמר רבי יוחנן צריך להעלות לו שכר
לבנות. החומה והתקרה
רבנן לא פליגי אלא משום דביתא
דבלאו הכי לא בעי איהו למבנייה
לעלייה משתעבד: נתנה לחבירו
התחתונה המוטלין עליו
אמר רב פפא הא דרבי אבהו ז) לאו בפירוש
פטור הנהנה: דבית לעלייה משתעבד.
לבנות והוא יבנה החומה
אתמר אלא מכללא אתמר דתנן נטל אבן
כו'. בפ"ק דחגיגה (דף י:) פריך
שעל הבית לסבול העלייה הלכך
מן התקרה ולמעלה ותקרה
ח) ו
העליונה של גג (שם). הרי
הדין עם זה לדור בו: רבי יהודה
או קורה של הקדש הרי זה לא מעל נתנה
מכדי מגזל גזליה מה לי הוא מה לי
בעל העלייה בונה בית.
אומר כו'. אתנא קמא פליג דבעל
חבירו ומשני באבני בנין המסורות
לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל ז בנאה
לבדו עד תקרה התחתונה,
לגזבר עסקינן וא"ת מ"מ למעול דהוי
העלייה צריך להעלות שכר לבעל
ויושב בה עד שנותן
לתוך ביתו הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה
לו יציאותיו. ואח"כ יצא
הבית: שחרוריתא דאשייתא. שמשחיר
מתכוין לקנות ואפילו למ"ד (ב"מ דף
שוה פרוטה ואמר שמואל והוא שהניחה על
ממנו ויבנה עלייתו (שם)
.
ט)ח
מא.) שליחות יד צריכה חסרון ה"מ
לו הכתלים הלכך חסר הוא אבל בית
נתיישב בדבר. נעיין
פי ארובה ויתיב רבי אבהו קמיה דר' יוחנן
ישן לא: שלחוה בי רבי אמי. להא
בה עד שתתיישב דעתנו
כשאין מתכוין לקנות הכל וי"ל דאין
וקאמר משמיה דשמואל זאת אומרת הדר
להשיב כהלכה (גיטין סג:).
אדם מועל אלא במתכוין להוציאו
בעיא דלעיל זה נהנה וזה לא חסר
נתנה לחברו הוא מעל.
בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות
מהו: מה חסרו. זה עמד בבית
מרשות מי שהוא והכא הוא סבור
הנותן מעל שהוציאה לחולין
שלו הוא: והוא שהניחה ע"פ
לו שכר ושתק ליה איהו סבר מדשתיק
(מעילה כ.) דכיון שנתנם
דלא קיימא לאגרא: נתיישב בדבר.
לו הוציאן מיד הקדש
ארובה. פ"ה דלא קבעה בבנין דלא
נעיין בה: לאו בפירוש אתמר. לאו
מודה ליה ולא היא אשגוחי לא אשגח ביה
לחולין (חגיגה י:)
שקנאה
הוי שינוי הלכך לא מעל עד שידור
בהדיא שמעה רבי אבהו מיניה דר'
חבירו במתנתו והוא ישלם
הקדש שלא מדעת
כדרבה דאמר י) רבה
להקדש (ב"מ צט:). וחבירו
יוחנן: נטל אבן או קורה. מפרש
תחתיה ותימה כי קבעה נמי לא קני
כהדיוט
לא מעל. בכל שיעשה
במסכת מעילה [כ.] דבגזבר עסקינן: לא
דשינוי החוזר לברייתו הוא כדאמר
הוא בה, דהא דידיה
מעל. דמעיקרא נמי ברשותיה הוי כי השתא ולא שינוי הוא: נתנה לחבירו.
בהגוזל קמא (לקמן צו:) האי דגזל נסכא מחבריה עבדיה זוזי לא קני
הוא ועליה דהאיך לשלומי
בשינוי מ"ט דהדר עביד להו נסכא: אשגוחי לא אשגח ביה.
להקדש כדכתיב (ויקרא ה)
קנייה חבירו דגזבר יש לו רשות ליתן וזה שהוציאו לחולין מעל: בנאה.
ואשר חטא מן הקדש ישלם
גזבר בתוך ביתו לא מעל כו': והוא שהניחה ע"פ ארובה. ולא קבעה
ושמואל עצמו הדר ביה כדאמרינן בפרק השואל (ב"מ דף צט:):
(חגיגה י:). בנאה לתוך
בבנין דלא הוי שינוי הלכך לא מעל עד שידור תחתיה: זאת אומרת.
כהדיוט
ביתו הרי זה לא מעל
כו'. במס' חגיגה (שם)
מדקתני דכי דר תחתיה חייב ואע"ג דשלא מדעת הקדש עבד: בהקדש ליכא למימר שלא מדעת דדעת שכינה איכא הלכך כהדיוט מדעת דמי:
פרכינן מכדי משקל שקליה,
אין
מה לי בנאה הוא מה לי
נתנה לחבירו, ואוקמינן בגזבר שאבני קודש מסורין לו עסקינן, דבלאו הכי נמי ברשותיה הוה מנחא, הלכך לא מעל בהגבהתו (ב"מ צט:). והוא שהניחה על פי ארובה. לפקוק הארובה וכל שעה שירצה נוטלה ולא שנייה מידי
(חגיגה יא.). זאת אומרת. דכי דר תחתיה מעל ואע"ג דלא שנייה, הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר. אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא דהוה ליה זה נהנה וזה לא חסר, דהא הכא שלא מדעת הקדש
דר וקאמר דמשלם מעילה להקדש (ב"מ צט:).