כיצד הרגל
פרק
שני בבא קמא
כא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כהדיוט מדעת דמי. פ"ה דדעת שכינה איכא וקשה דשלא
אין צריך להעלות לו שכר. ועוד אמר אבא מרי דהשוכר בית מראובן
מג א מיי' פ"ג מהלכות
א) לקמן צז. [ע"ש ב"מ
כו' ונמצאת בית של שמעון והוא שכרה מראובן מעלה שכר לשמעון:
מדעתו לאו דוקא אלא אורחיה דמילתא נקט וה"ה
סד:], ב) סוטה מח.,
גזילה ואבידה הלכה ט
ג) [לקמן נ.], ד) וכן פרש"י
טוש"ע ח"מ סי' שסג
תרתי. בתמיה. כלומר תרתי מילי קאמר
מדעתו אלא נראה כהדיוט מדעת דמי כלומר דדעת שכינה איכא
דסתרן אהדדי דהאי דשכר
❖
במתני',
סעיף ו:
שלא יהנה אדם בלא מעילה: ויהבי להו ליתמי דבר מועט.
בית שמעון מראובן הוה ליה דר בחצר
שמעון שלא מדעת שמעון
מד ב מיי' פ"ג מהלכות
וקאמר צריך להעלות לו שכר ורישא
ומחמת כן חייב לשלם מה שנהנה
גזילה ואבדה הלכה ט
סמג עשין עג טור ש"ע
קאמר אין צריך: הא דקיימא לאגרא.
אע"פ שלא חיסר כל כך וכן מוכח
תורה אור השלם
כהדיוט מדעת דמי שלח ליה רבי אבא בר
א)
ח"מ סי' שסג סעיף ט
כולה שמעתין כדאמרינן לעיל משום
מעלה שכר לשמעון דהוה ליה זה
זבדא למרי בר מר בעי מיניה מרב הונא
1. נִשְׁאַר בָּעִיר שַׁמָּה
וסעיף י:
מה ג סמג עשין נ:
נהנה וזה חסר: הדר בחצר חבירו.
שחרוריתא דאשייתא:
וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר:
הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות
❖
מו ד ה מיי' פ"ג מהל'
ובמחזרת. פי' בקונטרס
ישעיהו כד יב
דלא קיימא לאגרא שלא מדעת אין
נזקי ממון הלכה ט
לו שכר או לא אדהכי נח נפשיה דרב הונא
צריך להעלות שכר: שנאמר ושאיה
דדוקא במחזרת
סמג עשין סז טוש"ע ח"מ
א"ל רבה בר
רב הונא הכי אמר אבא מרי
סי' שצא סעיף ט:
יוכת שער. שד ששמו שאיה מכתת
אבל אכלה בלא חיזור כגון שצידי
הגהות הב"ח
❖
מז ו טוש"ע שם סעי' י:
משמיה דרב א אינו צריך להעלות לו שכר
שער בית שאין בני אדם דרין בו
הרחבה בולטין ואכלה מאותה בליטה
(א) רש"י ד"ה אקילקלתא
והשוכר בית מראובן מעלה שכר לשמעון
והלכך זה שעמד בו ההנהו. לישנא
משלמת מה שנהנית בפי' ד) אחר של
אשפה. נ"ב וכן הוא במס'
ע"ז דף כח ע"א ובהוריות
שמעון מאי
עבידתיה הכי קאמר נמצא
אחרינא בית שהוא שאוי ויחיד מאין
רש"י פירש דמחזרת חייבת משום
רבינו חננאל (המשך)
❖
דף יב ע"א:
אדם יוכת שער מזיקין מכתתין
קרן דמשונה הוא וקשה לפירושו דלעיל
הבית של שמעון מעלה לו שכר תרתי ב הא
רחב הרחבה ו' אמות
אותו: ביתא מיתבא יתיב. בית
אמרינן כיון דאורחיה למיכל ליפתא
ובמקום אחר ד' אמות
דקיימא לאגרא הא דלא קיימא לאגרא
ובאותן ב' אמות פתח
שהוא מיושב בדירת בני אדם יתיב
אורחיה נמי לסרוכי ולמיסק הכא נמי
גליון הש"ס
אתמר נמי א"ר חייא בר אבין אמר רב ואמרי
פתוח לחנות ובה פירות
ישובו קיים לפי שהדרין בתוכו רואין
אורחיה לחזור ואפילו לעלות בצידי
גמ' קסבר בור ברשותו
והבהמה בדרך הילוכה
לה אמר ר' חייא בר אבין אמר רב הונא
מה שהוא צריך ומתקנין אותו:
רחבה ועוד דמשלמת מה שהזיקה
חייב. עי' לקמן דף כח ע"ב
פשטה ואכלה מאותו
❖
הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אינו צריך
תוס' ד"ה הנ"מ:
הפתח בלא חזרה והשן
דקמשתמש בו. בעל הבית בציבי
משמע נ"ש ועוד דמשמע בסמוך
ברשות הרבי' בלא שינוי
להעלות לו שכר והשוכר בית מבני העיר
ותיבנא שהיו עציו ותבנו בתוכו וזה
דחיובא דמקצה מקום לרה"ר כחיוב
פטורה. ואשכחן בתלמוד
מעלה שכר לבעלים בעלים מאי עבידתייהו
הלך ודר בו משום שאיה ליכא הואיל
מחזרת ונראה לר"י דצידי רחבה
ארץ ישר' רב אמ' עקמה
מוסף רש"י
צוארה ואכלה, משלמת
ומשתמשין בו משום ביתא מיתבא
חשיבי חצר הניזק שכל אחד יש לו
הכי קאמר נמצאו לו בעלים מעלין להן שכר
כהדיוט מדעת דמי.
מה שהזיקה. והתנינן
איכא דאין זה ישוב וזה שדר בו יפה
רשות להניח פירותיו כנגד פתח ביתו
תרתי הא דקיימא לאגרא הא דלא קיימא
שהקדש מונח למעול לכל
מפתח החנות משלמת מה
הבא ואין מוחה בידו
עשה וההנהו: אקילקלתא. אשפה
בצידי רחבה ולרב אפילו במקום
שנהנת. תיפתר בשהיה
(א)
לאגרא אמר רב סחורה אמר רב הונא אמר
ורחמנא אמר מאן דמתהני
חמור טעון גדיים ובשעת
דמתרגמינן אקילקלתא מאשפות ירים
שיכול לאכול בחיזור חשיב חצר הניזק
למעול ורחמנא ידע (ב"מ
רב הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין
עברתן פשטו צואריהן
אביון (תהלים קיג): קרמנאי. שם
וחייבת נזק שלם מטעם שן ולשמואל
צט:). ושאיה יוכת שער.
ואכלו מפתח החנות. פי'
צריך להעלות לו שכר משום שנאמר ושאיה
1
לשון בית השאה מאין יושב
לפי דרכם אכלו הגדיים
אומה. ל"א קדמונאי קדמונים היו
מקום שיכולה לאכול בחזרה חשיב
ומתוך כך שעירים מרקדים
בלא עקימת הצואר, ועל
יוכת שער ב) אמר מר בר רב אשי לדידי חזי
יושבין בו ומעלים שכר ליתומים
לה כרשות הרבים:
שם ומנגחין וכותתין את
כגון זה שנינו מה שנהנת.
מפתח
ליה ומנגח כי תורא רב יוסף אמר ביתא
החנות. הן תריסי
והוה ליה קיימא לאגרא: אמר רב
שעריו (סוטה מח.) שד
איכא דאמרי מחזרת כולי
הוא ושמו שאיה מכתת
עלמ' לא פליגי דחייב,
ובמחזרת. ראשה מרחבה לצידה של
מיתבא יתיב מאי בינייהו איכא בינייהו דקא
החנויות שמניחין לפני
שערים וכותלי בית שאין
כי פליגי במקצה מקום
רחבה ואכלה פירות קתני מתניתין
החנויות כשפותחין אותן ונותנין שם
משתמש ביה בציבי ותיבנא ג ההוא גברא
אדם דר בתוכה (לקמן צז.).
מרשותו ונתן בו פירות
פירות: מה שנהנית.
דמשלמת מה שהזיקה אע"ג דכולה
לא רצה
ביתא מיתבא יתיב. זה
והניחה הבהמה רשות
דבנה אפדנא אקילקלתא דיתמי אגביה רב
הדר בתוכה ההנהו לבית
הרבים והלכה לה אל
קיימא ברחבה: פטורה. הואיל
להעמיד כגון שפתח החנות בולט
נחמן לאפדניה מיניה לימא קסבר רב נחמן
זה שהוא מיושב בדיורין.
הפירות ואכלתם. רב אמ'
וגוף הבהמה קאי ברחבה דאורחה
לתוך הרחבה ויכולה לאכול בלא חיזור
יתיב, אינו חרב, לפי שהדר
פטור כרשות הרבים הוא
הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות
הוא להחזיר ראשה ושן ברה"ר היא:
דמודה רב דפטור לפי שאין דרך
בתוכה טם ומשפיץ סדקיה
חשוב ושן ברשות הרבי'
❖
לו שכר ההוא מעיקרא קרמנאי הוו דיירי ביה החנות להיות בולט כל כך:
תמיד (שם).
פטור. לרב ואלו חפר
וקמה בצידי רחבה. שאין דרך
(בו) [בור] במקום זה
דקיימא
ויהבי להו ליתמי דבר מועט א"ל זיל פייסינהו
בקרן זוית. כגון
שוורים ללכת שם הלכך לאו כר"ה
שהקצהו לרשות הרבי',
ליתמי ולא אשגח אגביה רב נחמן לאפדניה
דמי: באפי נפשה. לאו אמתניתין:
מבוי עקום וכשמגעת
כגון שהכניס כתלי חצירו
רבינו חננאל
בפנים והניח מחצירו
מחזרת. שהחזירה ראשה ואכלה
לעקמומיתה קודם שתפנה לצד אחר
מיניה: כיצד משלמת מה שנהנית וכו':
מקום משוה לרשו' הרבי'
כהדיוט מדעת דמי, וחייב.
בצידי רחבה: פשיטא במחזרת. דהא
אוכלת מפתח החנות כנגדה בלא
אמר רב ובמחזרת ושמואל אמר אפילו
ובהדיוט שלא מדעת,
בלא מחיצה, ונפל באותו
ד
הבור שור, חייב בעל
קיימ' לן חצר דלא
פתח חנות בתוך הרחבה ליכא ולא
חיזור ובתוך החנות משלמת מה
מחזרת נמי פטור ולשמואל היכי משכחת
המקום ההוא שחפר בור
קיימ' לאוגורא פטור, שנ'
משכחת לה אלא במחזרת וקתני מה
שהזיקה אע"פ שאוכלתן בלא חיזור
ושאייה יוכת שער. השוכר
לה דמחייב כגון ה דשבקתה לרחבה ואזלה
באותו מקום כי כחופר
שנהנית כו': דקיימא. חנות בקרן
דחצר הניזק ממש הוי ובירושלמי
בית מראובן ונמצא אותו
(בו) [בור] ברשות הרבים
וקמה בצידי רחבה ואיכא דמתני להא
דמו. ושמואל אמ' מקצה
הבית כי לשמעו' הוא,
זוית כגון מבוי קטן הכלה במבוי
משני הך פירכא דמפתח החנות
(מקצה) מקום מרשותו
משלם הדר בו שכירות
שמעתא באפי נפשה מחזרת רב אמר חייבת
גדול וקיימא חנות בראש מבוי קטן
אליבא דרב כגון שהיה חמור טעון
לרשו' הרבי' כי האי גוונא
לשמעו', וכן השוכר בית
ושמואל אמר פטורה ולשמואל משלמת
ומשוך קצת כלפי פנים וכשנכנסה
גדיים ובשעת עמידתו פשטו צואריהן
חייב, שהרי לא הפקירו
מבעלי העיר ונמצאו
וכחצירו הוא, והשור
בעלים משלם השכירות
מה שהזיקה היכי משכחת לה דמחייבא כגון
בהמה ממבוי גדול לקטן פגעה
ואכלו לפ"ה אתי שפיר דלגבי
לבעליו. ההוא גברא דבנא
שאכל פירות באותו מקום
בפירות מיד דרך הלוכה דלאו מחזרת
חמור שאוכל בחיזור חשיב קרן ולגבי
דשבקה לרחבה ואזלה וקמה בצידי רחבה
אפדנא אקילקילתא דיתמי
חייב כי שן ברשו' הניזק
גדיים דאכלי כי אורחייהו חשיב שן
ואגביה רב נחמן לאפדניה
חייבת. ואמרי' אהכי, וכן
מתיב רב נחמן בר יצחק מפתח החנות
מיניה, להשתלם השכירות
אלו חפר באותו מקום
ולפי' ר"י צ"ל דכל מה שהגדיים יכולין
משלמת מה שנהנית היכי משכחת לה פשיטא
שהקצה מרשותו ונפל
ממנו. לימ' קסבר הדר
להגיע ולאכול חשיב רה"ר אפילו
שמה שור פטור בעל הבור,
בחצר חבירו בלא דעתו
במחזרת וקאמר (מר) מה שנהנית מה שנהנית
לחמור שאין יכול לאכול בלי חיזור כי זה
דיכיל למימר ליה תורך
צריך להעלות שכר. לא,
אין מה שהזיקה לא הוא מותיב לה והוא
ברשותי מאי בעי. ופשטינן
אלא משום דמעיקרא
היא: כ"ע לא
פליגי דחייב. דלא
דוחק לומר דגבי חמור חשיב חצר
לה לעולם אימא לך
קרמנאי הוו יתבי בההוא
מפרק לה דקיימא בקרן זוית איכא דאמרי
היה לה להחזיר ראשה לצידי רחבה:
הניזק ולגבי גדיים שעל גביו חשיב
קילקילתא והוו יהבי
רשות הרבים: כי פליגי במקצה
מחזרת כולי עלמא לא פליגי דחייבת כי
במקצה מקום. שכנס לתוך שלו
ליתמי דבר מועט, ואמ'
ליה ר' נחמן זיל פייסינהו
מקום כו'. שכנס לתוך שלו והניח
ובנה והניח מקרקעו לרה"ר ושטח
פליגי במקצה מקום מרשותו לרשות הרבים
ליתמי. לא אשגח ביה,
שם פירות ונכנסה שם בהמה דרך
מקרקעו לבני רה"ר ולא שהפקיר
והכי אתמר אמר רב ל"ש אלא מחזרת אבל
ואגבא לאפדנא מיניה.
מתני'. מצידי הרחבה
הלוכה ואכלתן: לימא. רב ושמואל
רשותו דא"כ הוי רה"ר גמור אלא
מקצה מקום מרשותו לרה"ר פטורה ושמואל
ו
משלמת מה שהזיקה. אמ'
בחופר בור ברשותו והפקיר רשותו
הניח לשטוח שם פירותיו אבל כ"ז
רב ובמחזרת, כגון שיש
אמר אפילו מקצה מקום מרשותו לרשות
ולא הפקיר בורו קמפלגי ובפלוגתא
שאין פירות שם יש רשות לבני רה"ר
חנויות פתוחות בצדדין
הרבים חייבת לימא בבור ברשותו קמפלגי
שלרשות הרבים והיתה
דרבי ישמעאל ור"ע דפליגי בה לקמן
להלך שם ומסקינן פלוגתא דרב
מהלכת ומחזרת ראשה
רב דאמר פטור $ קסבר ג) בור ברשותו חייב
בפרק שור שנגח את הפרה (דף מט:)
דאמר דחשיב שן ברה"ר אפילו אין
וחוטפת בפיה מן הפתחים
ושמואל דאמר חייב
קסבר בור ברשותו
יכולין לאכול בלא חיזור דלא דמי
דרב סבר חייב ומשום הכי פטורה
ואוכלת. ושמואל אמ' אפי'
מחזרת פטורה ומשלמת
פטור אמר לך רב
לעולם אימא לך
למחזרת בצידי הרחבה דחייב דצידי
הך בהמה דזה ששטח שם פירותיו
מה שהזיקה, היכי משכחת
הוה ליה כמו בור שאם הוחלקה בהן
הרחבה הם גבוהים ורחבים ומובדלים
בעלמא
לה כגון דשבקה לרחבה
ממנו וחשובים חצר הניזק אבל מקצה
בהמה חייב שהרי הפקיר רשותו
ואזלה וקם בצידי רחבה.
ואותיב רב נחמן עליה
הלכך לא היה לו לעשות כן וקי"ל בהמניח את הכד (לקמן דף ל.)
מקום שוה הוא לרשות הרבים ושמואל אמר חייבת משום שהפירות
דרב ממתני' מפתח החנות
כל המקלקלין ברשות הרבים שהזיקו חייבין לשלם וכל המחזיק בהן
מונחין ברשותו והוי חצר הניזק אף על פי שיש רשות לבהמות
משלמת מה שנהנת, מאי
לדרוס אצלה: דרב סבר בור ברשותו חייב. ולכך פטור
זכה: ושמואל סבר פטור. הלכך בהמה שאכלתן חייבת שהרי
לאו במחזרת וקתני מה
שנהנת אבל מה שהזיקה
ברשות עשה ורשות הרבים נמי לא הוי שאין זה דרך הילוכה:
דחשיב כמו כורה בור שאם הוחלקה בהמה באותם פירות חייב
לא. ופריק, מתני' כגון
הלכך כל הקודם זכה כדין תקלה ברשות הרבים כדפירש
בעלמא
דקיימ' זה פתח החנות
בקונטרס ובהמה שאכלה פטורה ורב לטעמיה דאמר בפרק המניח (לקמן דף ל:) זכה בין בגופן בין בשבחן ואין לתמוה איך מפטר מפירות
בקרן זוית, כגון שהיה
פנימיים