כא:
כיצד הרגל פרק
שני בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בעלמא בור ברשותו פטור. דלא חייבה תורה אלא על בור ברה"ר
פנימיים דלא הוו תקלה דכיון דיש רשות לבני רה"ר ללכת שם כשאין
מח א מיי' פ"ב מהל'
א) [לקמן כה:], ב) [לעיל
וכדיליף רבי ישמעאל טעמיה התם [לקמן נ.]: בעלמא בור ברשותו חייב.
שם פירות א"כ כשיטלו חיצונים נמצא פנימיים סמוכים לרה"ר לפיכך
כ.], ג) לעיל יח., ד) לקמן
נזקי ממון הלכה טו
נו. [נח. ב"מ לו: מב. צג:],
סמג עשין סז טוש"ע ח"מ
הואיל והפקירו. והכא מ"ט בהמה שאכלתן חייבת: דבשלמא בור איכא
כל המחזיק בכולן זכה והא דתנן מתוך הרחבה משלמת מה שנהנית
ה) [שמות כב], ו) ס"א ונפל
סי' שצ סעיף יב:
למימר לאו אדעתיה. דשור לנטורי נפשיה מבור וכיון דברשות נכנס דהא
ולא אמר דפטורה מטעם דכל הקודם זכה מיירי שלא נתנו ברה"ר
מט ב מיי' שם הלכה יז
כותל ונפל אינהו, ז) נשצ"ל
❖
כדי להשביח דלא קנסו גופו כדמשמע
הפקיר רשותו חייב בעל הבור אבל
ועיין בהשגות ובמ"מ
משונה
סמג שם טוש"ע ח"מ סי'
פירות כו': הא קא חזי להו. ואפילו
בהמניח (לקמן דף ל:) וקשה לר"י
בעלמא בור ברשותו פטור ושאני הכא דאמר
שצב:
על פי' זה דהא רב אמתניתין קאי
הוחלקה בהן פטור. ואע"ג דכל תקלה
נ ג מיי' שם הלכה טו
לאו כל כמינך דמקרבת להו לפירותך לרה"ר
תורה אור השלם
סמ"ג שם טוש"ע ח"מ
ואמר לא שנו אלא במחזרת וא"כ
בור הוא הנ"מ ברה"ר דאין לו רשות
ומחייבת להו לתוראי ושמואל אמר בעלמא
1. כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ
סי' שצ סעיף יב וסי' שצו
לתת שם תקלה: ר' יוסי היינו ת"ק.
רב נמי איירי בשלא נתנו להשביח
סעיף א:
בור ברשותו חייב דבשלמא בור איכא למימר
כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ
ועוד דקאמר אלא פירות הא קחזי
דקס"ד דלאו אתוך הרחבה קאי
נא ד ה ש"ע שם סי' שצ
וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב
לאו אדעתיה אלא פירות מי איכא למימר
סעיף יב בהגה"ה:
ליה ואי בור לאו אדעתיה פירות
רבי יוסי דלבעי לחיוביה דהא כתיב ה)
שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ
❖
נב ו ז מיי' שם הלכה טז
שמות כב ד
לאו אדעתיה הא חזי להו לימא מחזרת תנאי
יְשַׁלֵּם:
נמי לאו אדעתיה ונראה לר"י לפרש
ובער בשדה אחר ולא ברה"ר אלא
❖
סמג שם טוש"ע שם:
היא דתניא אכלה מתוך הרחבה משלמת מה
דרב סבר בור ברשותו חייב דכשהפקיר
אצידי רחבה קאי דאין דרכה לאכול
שנהנית מצידי הרחבה משלמת מה שהזיקה
רשותו ולא הפקיר בורו ונפל בו שור
אלא להלך וזו שאכלה חייבת הלכך
גליון הש"ס
רבינו חננאל
היינו ת"ק: מחזרת איכא בינייהו.
לא מצי א"ל תורא בביראי מאי בעי
דברי ר"מ ורבי יהודה רבי יוסי ור"א אומרים
רש"י ד"ה מחזרת וכו'
דאין אדם יכול לצמצם כל כך כשעובר
$דשמעינן לר"מ דאמר בצידי הרחבה
דשמעינן לר"מ. כעין זה
בור באותו מקום שהקצהו
אין דרכה לאכול אלא להלך ר' יוסי היינו
ביומא דף סד ע"ב ברש"י
לרשות הרבי' פטור, דבור
ברה"ר שלא יכנס ברשות אחרים
משלמת מה שהזיקה וכגון דאזלה
❖
תנא קמא אלא מחזרת איכא בינייהו ת"ק
ד"ה כי קאמר:
ברשותו. איהכי אמאי פטר
ולפיכך לא היה לו לקרב בורו ממש
וקמה בצידי רחבה אבל מחזרת לא
בו את השן, משום דיכיל
סבר מחזרת נמי משלם מה שנהנית ורבי
לרה"ר והא נמי פטורה שלא היה לו
וקאמר רבי יוסי אין דרכה להחזיר
מרי דתורא למימר ליה
יוסי סבר משלמת מה שהזיקה לא דכולי
לאו כל כמינך דכי קרבת
לקרב פירותיו ממש לרה"ר שאין בני
ראשה ולאכול אלא להלך וזו שהחזירה
הגהות הגר"א
לפירך ברשו' הרבי'
עלמא מחזרת אי כרב אי כשמואל והכא
ואכלה חייבת: והכא בבער בשדה
רה"ר יכולין לצמצם עצמן ושמואל
[א] תוס' ד"ה אדם כו'
ומחייבת
לתוראי.
בביער בשדה אחר קא מיפלגי מר סבר
אחר פליגי. ואתוך הרחבה נמי
מחייב דמשום שלא היה לו לקרב
מתוך כך נראה כו'. נ"ב
ולשמואל אימ' לך לעולם
אבל לגי' הרי"ף ע"כ משלם
בור כי האי גוונא חייב
מחייב ליה רבי יוסי: ולא ברשות
פירותיו סמוך לרשות הרבים אין
ובער בשדה אחר ולא ברה"ר ומר סבר
❖
א)
1
חצי נזק:
דכרשו' הרבי' הוא. איהכי
המזיק. שאם הכניס פירותיו לחצר
לפטור שיכול בעל הפירות לסמוך וגם
ובער בשדה אחר ולא ברשות המזיק ברשות
אמאי מחייב בו את השן,
בעל הבור יכול לסמוך ודחי דבעלמא
בעל הבית שלא ברשות ואכלתן
אמ' לך בשלמ' בור איכא
המזיק לימא פירך ברשותי מאי בעי אלא
למימר דלאו אדעתיה אלא
מוסף רש"י
בהמתו של בעל הבית פטור: לימא
פטר רב והכא אמר ליה נהי דכי מתזקה
ב) דאילפא ורבי אושעיא איכא בינייהו:
פירות מי איכא למימר לא
ליה מאי בעית ברשותאי. וקרא
א"ל תורא בביראי מאי בעי מכל
על החררה משלם נזק
מתני' הכלב והגדי שקפצו מראש הגג
אדעתיה, הא קא חזי להו.
א
שלם. דהיינו שן, והדלקת
ואתינן לאוקומה מחזרת
למה לי: דאילפא ורבי אושעיא.
מקום לאו כל כמיניה לחיובי לי
גדיש הוי צרורות דאינו
כתנאי, ודחי' לה ואמ' לא
ושברו את הכלים משלם נזק שלם מפני שהן
במאי דמקרבת לפירות ברשות
דאמר אילפא לעיל בהמה שפשטה
אלא כחו, שהוא מניח כאן
כולי עלמ' מחזרת אי כרב
מועדין הכלב שנטל חררה והלך לגדיש
הרבים ושמואל סבר נהי דבעלמא
צוארה ואכלה מעל גבי חבירתה
ג) ב
הגחלת והוא הולך ודולק
אי כשמואל, והכא בהא
❖
למקום אחר (לעיל יח.).
פליגי, ר' מאיר ור' יהודה
אכל החררה והדליק הגדיש על החררה
לאו אדעתיה כשנפל לבור הכא לא
חייבת ודר' אושעיא דאמר בהמה
שן ברשו' הניזק הוא
מצי למימר הכי למפטר בהמה
הקופצת ואכלה מתוך הקופה חייבת:
משלם נזק שלם ועל הגדיש משלם חצי נזק:
שהיא חייבת, אבל ברשו'
שבכוונה אכלתן: אי כרב אי
גמ'
איכא בינייהו. ר"מ סבר מתוך
הרבי' אינה משלמת אלא
טעמא דקפצו הא נפלו פטור אלמא
רבינו חננאל (המשך)
מה שנהנת. ור' יוסי ור'
כשמואל. רבי יוסי לא מצי סבר
הרחבה לעולם פטור אלא לפי מה
קסבר תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור
אלעז' סברי אפי' ברשו'
מאי איכא למימר. ופרקי',
כשמואל דהא מחייב ברה"ר אלא
שנהנית ואפילו בדאילפא ור' אושעיא
כגון הכלים שנשברו היו
הרבי' השן חייבת, וזה
תניא נמי הכי הכלב והגדי שקפצו מראש
כלומר אי כרב דחשיב חצר הניזק
ואתא רבי יוסי למימר אין דרכה
סמוכין לכותל כעינין
שכתו' ובער בשדה אחר
הגג ושברו את הכלים משלם נזק שלם נפלו
דבוקים, שאפי' היו
למעוטי ברשות (הניזק)
אי כשמואל דחשיב ליה רה"ר אע"ג
לפשוט צוארה על חבירתה ואין
הגדיים נופלין מכח
[המזיק], כגון שהכניס
פטורין הניחא למ"ד ד) תחלתו בפשיעה וסופו
דלר' יוסי אין נפקותא ולפי' הקונטרס
דרכה לקפוץ מדרך ולאכול אלא
קפיצה, חוץ לכלים היו
אדם פירות בחצר חבירו
באונס פטור אלא למ"ד חייב מאי איכא
ניחא טפי אי כרב דחשיב ליה קרן
להלך ואית ליה דאילפא ודרבי
נופלים, ובין בתחילה ובין
ובא שורו שלבעל החצר
ג
בסוף אנוסין הן. רב זביד
ואכלם שהוא פטור.
אושעיא: מתני' מפני שהן
ומתמהינן, זה הוצרך אי כשמואל דחשיב ליה שן:
למימר כגון דמקרבי כלים לגבי כותל דכי
ד
אמ' פעמ' אפי' נפלו
ומר
סבר. פי' ר"א ובער בשדה
מועדין. לקפוץ. וברשות הניזק קאמר
קפצי בקפיצה לא נפלי עלייהו ואפילו תחלתו
חייבין, כגון שהיה הכותל
שיאמר, לימ' ליה בעל
דתולדה דרגל היא: על החררה
רעוע. ואמאי חייבין,
החצר פירך ברשותאי מאי
אחר ולא בשדה המזיק אבל
בפשיעה ליכא אמר רב זביד משמיה דרבא
דאיבעי להו אסוקי
בעי. והדרינן בהא ואמרי',
משלם נזק שלם. דהוי שן ברשות
ברה"ר חייב וא"ת דהא לעיל (יח.)
פעמים שאפילו נפלו נמי חייב משכחת לה
אדעתא דילמ' נפלי ארחי
אי דאילפא דמחייב
הניזק: ועל הגדיש חצי נזק. מפרש
אמר דר"א ס"ל כרבי טרפון ועל
ותברי למאני, ודא היא
בבהמה הפושטת צוארה
בכותל רעוע מאי ניהו דאבעי ליה לאסוקי
בגמ' [כב.]: גמ' תחלתו בפשיעה.
ואוכלת מעל גבי חברתה,
פשיעה. ואע"ג דלא נפלי
כרחך מקרן ברה"ר מייתי לה וא"כ
ארחי ונפלי אינהו הגדיים
אי דר' הושעיא דמחייב
דעתא דנפיל ארחי סוף סוף לא נפל ארחי
שן ורגל פטור ברה"ר וי"ל דלעיל
דאיבעי לאסוקי אדעתיה דלמא קפצי
ושברו כלים חייבין, האי
בעומדת ברשו' הרבי'
ונפול אינהו תחלתו בפשיעה וסופו באונס
דהא אורחייהו לקפוץ: וסופו באונס.
ואוכלת. לר' מאיר ור' מיירי לפי המסקנא דהכא:
נמי תחילתו בפשיעה
דאילפא
וסופן באונס הוא,
יהודה לא שנא להו ברשו'
ורבי אושעיא. לאו
הוא לא צריכא בכותל צר תנו רבנן הכלב
דהא נפלו ונפילה לא הוה ליה
ה
ו
וכדאמרי'. ואוקימנא
הרבי', בין מתוך הרחבה
לאסוקי אדעתיה: הניחא למ"ד כו'.
מענין אחד דרבי
והגדי שדלגו ממטה למעלה פטורין מלמעלה
בין מעל גבי חברתה בין
בכותל צר שאינו יכול
אושעיא מיירי בקופצת דהוי קרן
אמוראי פליגי בה בפרק [המפקיד]
להלך אלא עד שיפול,
מהלכת בין עומדת, ואפי'
למטה חייבין אדם ותרנגול שדלגו בין
ז
והכל פשיעה. ת"ר הכלב
קופצת הכל ברשות הרבי'
(ב"מ ד' מב.): דמקרבי כלים לגבי כותל.
ואילפא איירי על גבי חבירתה דחשיב
מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה חייבין
והגדי שדילגו, פי' שקפצו
אינה משלמת אלא מה
הא
שן: נפלו פטורין אלמא קסבר
טובא דליכא תחלתו בפשיעה דאי
שנהנת. ור' יוסי ור' אלעז'
כגון זו ששנינו במשנתינו,
והתניא
כו'. וא"ת היכי דמי אי מקרבי כלים
הוו קפצי לברא ממאני הוו קפצי וכי
אומ' אינה פטורה ברשות
ממעלה למטה פטורין.
הרבי' אלא כעין דרכה
אדם ותרנגול שדילגו בין
נפול להדי כותל ואיתביר מנא אנוס הוא: שאפילו נפלו חייבין. ואפילו
לגבי כותל היכי מיתברי בקפיצה והא
אמרינן בסמוך דכי קפצי
במקום שמהלכת בלבד,
כך ובין כך חייבין, פי'
למ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור: משכחת לה בכותל
מאבראי קפצי ואי מרחקי היכי משתברי בנפילה וי"ל כגון שהיו לא
אבל אלו כולן חייב.
אדם מועד לעולם
רעוע. שמעקה הגג רעוע דאפילו לגבי נפילה הוי פשיעה:
מתני'. הכלב והגדי
מרוחקות ולא מקורבות דמיתברי בין בנפילה בין בקפיצה אי נמי
ותרנגולין היינו אורחייהו.
שקפצו מראש הגג. ותניא
דאיבעי ליה לאסוקי. בתמיה: לא נפל ארחי ונפול אינהו כו'.
בכלי ארוך דאי נפלי לצד הסמוך לכותל מיתבר ואי קפצי מיתבר
נמי הכי כי הא גוונא,
לצד המרוחק: אדם ותרנגול כו'.
כלומר כיון דסוף סוף לא נפל ארחי אין סופו בפשיעה: בכותל
וא"ת ומה חידוש באדם
ומדברי שניהן דייקינן
טעמ' דקפצו בפשיעה, הא
צר. שמעקה הגג צר ודחוק וכי הניחם בראש הגג הוה ליה
דחייב וי"ל דנפקא מינה אם הפקיד ביתו לחבירו לשמור ויש שם
בעו לקפוץ ונפלו, פטורין.
חש"ו שיש לו ליזהר שלא ידלגו מלמטה למעלה וישברו כלים [ואומר
לאסוקי אדעתיה דקפצי אמעקה כדרכן ו)(ומן המעקה שהוא צר
שמעינן מינה דתחילתו
נפלי). לישנא אחרינא צר משופע: מלמטה למעלה פטורין. מנזק
ר"י] [א] מתוך כך נראה לפרש דהא דקתני הכלב והגדי שדלגו
בפשיעה, דאי בעי ליה
אסוקי אדעתא דילמ'
שלם וחייב בחצי נזק דמשונין הן: אדם ותרנגול כו'. אדם אי
מלמטה למעלה פטורין דהיינו לגמרי דחשיב אונס להכי איצטריך
נפיל, וסופו באונס, פטור.
לאשמועינן באדם דחייב דאי פטורין מנ"ש וחייבין ח"נ ואינו אלא
נמי לאו אורחיה לקפוץ מלמטה למעלה חייב דאין באדם צד
א)אלא למאן דאמ' חייב
ז)משנה בעלמא אמאי אצטריך לאשמועינן באדם דחייב ואתי שפיר הא
תמות אלא בבהמה ותרנגול דרכו לדלג אפילו מלמטה למעלה:
א) לפנינו הניחא למ"ד
דמסיק ומאי פטורין ואית דגרסי אי הכי אמאי פטורין דמעיקרא ניחא
בזקירא
תחילתו בפשיעה וסופו באונס
ליה פטורין דס"ד פטורין לגמרי קאמר מלמעלה למטה כמו מלמטה למעלה דלאו אורחיה למיקפץ כלל אבל כיון דמוקי בדאפיך מיפך דאינו
פטור.
אלא משונה בעלמא
אמאי פטורין ונראה דגם
לפי המסקנא מלמטה
למעלה פטורין לגמרי דאנוס הוא דלמה יחזור
מסברא ראשונה:
והתניא