כיצד הרגל פרק
שני בבא קמא
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ריחק נגיחותיו. ג' ימים: חייב. כדכתיב [שמות כא] תמול שלשום: ריחקה
והר"ר עזריאל פי' דאיכא בינייהו דלאביי דדריש לא ישמרנו לנגיחה
סט א מיי' פ"ב מהל'
א) תענית כא: ב"ב כח:,
ראיותיה. ג' ראיות בג' ימים טמאה ז' ימים כדכתיב [ויקרא טו] כי יזוב זוב
ד' לא משלם נזק שלם עד יום ד' דלא ישמרנו הוי יום ד' דומיא
ב) [גיטין סז.], ג) [לקמן
מחוסרי כפרה הלכה
מא.], ד) צ"ל בפני ב"ד
ז ח:
דתמול שלשום אבל לרבא דלא כתיב נגיחה ד' אפילו נגח ד' בג'
דמה ימים רבים ודרשינן (בת"כ פ' מצורע ה)) ימים שנים רבים שלשה:
ע ב מיי' פ"ו מהלכות
ובפני בעלים שנאמר והועד
קירבה ראיותיה. ביום אחד טהורה מטומאת שבעה אלא שומרת
חייב ז)וקשה למאי דפי' דלא משלם ברביעית נ"ש אפי' למ"ד לייעודי
בבעליו וכו' מהר"מ,
אסורי ביאה הלכה ז
ה) [מכלתא דזבים פרשה
יום כנגד יום: הרי הוא אומר וזאת
תורא אא"כ העידו בבעלים בנגיחה
סמג עשין רמג:
עא ג מיי' פ"ו מהלכות
ה], ו) ס"א רביעית, ז) ועיין
כו'. ומשום גזירת הכתוב הוא דלא
ג' דאמרינן לקמן בפרק שור שנגח
ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כל
א)
מהר"מ מ"ש בשם גליון עוד
נזקי ממון הל' א:
דרשינן ק"ו: הזב בראיות. דכתיב
ארבעה וחמשה (דף מא. ושם) וכי
עב ד מיי' שם הלכה ב
תירוץ אחר, ח) [צ"ל א"נ
שכן אמרו ליה זבה תוכיח שריחקה ראיותיה
❖
רש"ש], ט) עי' מהר"ם,
ופ"ה מהל' סנהדרין
בהאי קרא זוב תלתא זימני וכתיב
מאחר דמתם קטלינן ליה מועד היכי
טמאה קירבה ראיותיה טהורה אמר להן הרי
הלכה יב:
טומאתו היא דמשמע בהנך ג' הוי
משכחת לה ומשני כגון שהוזמו זוממי
עג ה מיי' פכ"א מהל'
הוא אומר 1 וזאת תהיה טמאתו בזובו תלה
א
טמא וכתיב זאת דמשמע אין לך
זוממין ופריך הניחא אי לייעודי תורא
❖
עדות הלכה ח:
גליון הש"ס
הכתוב את הזב בראיות ואת ב הזבה בימים
אלא מה שכתוב בו זב בראיות ולא
שפיר אלא אי לייעודי גברא בעינן מצי
גמ' אימא למעוטי זב
ממאי דהאי וזאת למעוטי זבה מראיות $ אימא
זבה בראיות: קאי בראיות. האי
אמר ליה לא הוה ידענא דתוראי
מימים. עיין תשובת
תורה אור השלם
למעוטי זב מימים אמר קרא 2 והזב את זובו
נגחן ולפי מה שפיר' אפילו אי
וזאת גבי ראיות כתיב וממעט ראיות
רשד"ם חלק י"ד סימן רלו
1. וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ
ותשובת הר"מ אלשקר
לזבה: ממעט ימים. בתמיה: אלא
לזכר ולנקבה מקיש זכר לנקבה מה נקבה
לייעודי תורא נמי לא אתי שפיר
סימן עו: תוס' ד"ה [בדף
בְּזוֹבוֹ רָר בְּשָׂרוֹ אֶת זוֹבוֹ
לחזרה. שאם חזר לאחר העדאתו
וי"ל דלכתחילה כשהוזמו השלשה
בימים אף זכר בימים ולקיש נקבה לזכר מה
כג ע"ב] ולא ישמרנו כו'
אוֹ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ
כיתות לקחו הבעלים את השור
שלשה ימים שראה שוורים ולא נגח
ועדיין שלו הוא. עיין
טֻמְאָתוֹ הִוא:
זכר בראיות אף נקבה בראיות הא מיעט
זבחים דף עא ע"א תוס'
ויקרא טו ג
חזר לתמותו: כרבי יהודה. דמתני':
וכשבאו זוממי זוממין והעידו בבעליו
רחמנא וזאת ומה ראית מסתברא קאי
ד"ה אפי': בא"ד שלו
2. וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב
נימוקו עמו. טעמיו וראיותיו עמו:
בבית דין לא הספיקו לגמור את דינו
הוא עד לאחר סקילה. עי'
אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה
בראיות ממעט ראיות קאי בראיות ממעט
לייעודי תורא. ולמעוטי היכא דנגח
עד שנגח נגיחה ד' בעוד שהיה בבית
יש"ש דמכילתין [פרק ב]
וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם
❖
ימים תנו רבנן איזהו מועד כל שהעידו בו
סימן כ"ג בסה"ד:
טְמֵאָה: ויקרא טו לג
ביום אחד: או לייעודי גברא.
בעליו וכמ"ד גומרין דינו של שור
3. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר
שלשה ימים ותם שיהו התינוקות ממשמשין
שלא בפניו והו"מ למפרך הניחא
לייעד בעל השור בעינן שלשה ימים:
זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו
בו ואינו נוגח דברי ר' יוסי ר' שמעון אומר
בחד יומא. והעידו על שלש נגיחות
למ"ד גומרין אלא בלאו הכי פריך
וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
מוסף רש"י
❖
דברים יט יט
של ג' ימים: אי אמרת. לא בעינן
שפיר הניחא אחר ור"ת מפרש שאין
מועד כל שהעידו בו שלש פעמים ולא
ריחק נגיחותיו. כשנגח
נאסר על ידי גמר דין כל זמן שהוא
ג' ימים אלא לייעודי תורא ולמעוטי
אמרו שלשה ימים אלא לחזרה בלבד אמר
בג' ימים זה אחר זה,
קירב נגיחותיו. שנגח
קירב נגיחותיו הא מייעד דריחק
קיים $ ועדיין שלו הוא $ עד לאחר
רבינו חננאל (המשך)
רב נחמן אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר'
ג' פעמים ביום אחד, לא
בנגיחות: השתא הוא דקמסהדו בי.
סקילה או לאחר שחיטה והשתא אתי
כל שכן (תענית כא:)
הוי
יהודה במועד שהרי ר' יוסי מודה לו והלכה
עתה לא הוגד לי ששורי
כל שלשתן הכיתות באו ביום אחד
שפיר אפי' נגמר דינו ואח"כ נגח
מועד מקל וחומר (ב"ב
מנגח, מעכשיו אשמרנו.
כרבי מאיר בתם שהרי ר' יוסי מודה לו אמר
כח:). נימוקו עמו. טעמי
ונמצאו ג' הללו כאילו
והתורה אמרה שלשה ימים: והועד
והא דקתני לקמן בברייתא נמצאת
ראיותיו מביא לו בכל
כת אחת הן שכולן ביום
ליה רבא לרב נחמן ולימא מר הלכה כרבי
בבעליו. ואין עדות אלא בב"ד:
כת שלישית זוממת כולן חייבין אע"ג
מקום, במסכת גיטין (סז.)
אחד באו, ועדין שור זה
מאיר במועד שהרי רבי שמעון מודה לו
הרי כאן ג' עדיות. שאם בטלה
דעדיין לא חייב נזק שלם מכל מקום
מני שבחן של חכמים וזהו
תם. ת"ש אין השור נעשה
שבחו של ר' יוסי (ערובין
מועד עד שיעידו בו בפני
והלכה כרבי יהודה בתם שהרי רבי שמעון
אחת מהם לא בטלו השתים ומשלם
כיון שמייעדין אותו וממילא מתחייב
יד:) נים וקו, דבר ישר
בעלים ובפני ב"ד. העידו
עליהם חצי נזק ואם לא בטלה הרי
נזק שלם ברביעית כשהוזמו צריכין
מודה לו אמר ליה אנא כרבי יוסי סבירא לי
כקו המשקולת (שם נא.)
בו בפני בעלים שלא
הוא מועד: והן עדות אחת להזמה.
לשלם כפי מה שתעלה נגיחה ד'
פירושו עמו לתת טעם לכל
בפני ב"ד, בפני ב"ד שלא
ב) דרבי יוסי נימוקו עמו ג אבעיא להו שלשה
דבריו, שהיה מיישב את
בפני בעלים, אינו מועד
שהרי על ידי שלשתן הוא מועד
כשיגח אע"ג דבפרק הנחנקין (סנהדרין
ימים דקתני לייעודי תורא או לייעודי גברא
דבריו (גיטין שם) טעמו,
עד שיעידוהו בפני ב"ד
ג)
הלכך עדות אחת הן לכך שאם
דף פו:) אמר עידי גניבה בנפש
שהיה מביא טעם לדבריו
ובפני בעלים. העידוהו ב'
למאי נפקא מינה דאתו תלתא כיתי סהדי
נמצאת כת ראשונה זוממת הוא פטור
שהוזמו ועידי גניבה ראשונה של בן
כל שעה (בכורות לז.).
בראשונה ב' בשנייה ב'
❖
בחד יומא אי אמרת לייעודי תורא מייעד
בשלישית, הרי ג' עדות
מלשלם על הנגיחה ו) שלישית אלא
סורר אין נהרגין התם לאו משום
והם עדות אחת להזמה.
ואי אמרת לייעודי גברא לא מייעד מימר
חצי נזק: והן. הזוממין: פטורין.
דיכול להיות שלא יבאו לידי חיוב
נמצאת כת אחת זוממת
אמר השתא הוא דקמסהדו בי מאי תא שמע
מתשלומי נגיחה שלישית ואע"פ שהן
פטרינן להו אלא התם משום דמצו
הרי כאן שתי עדיות הוא
רבינו חננאל
פטור והן פטורין כו'.
היו גורמים לו לשלם עליה נ"ש
למימר להלקותו באנו ועידי גניבה
אין השור נעשה מועד עד שיעידו בו בפני
ד)
ד
אמרו לו לר' מאיר זבה
פי' כגון דאתו תרי שהדי
פטורין שאין העדים משלמין ממון
בנפש שהוזמו לוקין כדפירש התם
בעלים ובפני בית דין העידו בו בפני בית
תוכיח שריחקה ראיותיה
אשהידו בפני ב"ד ובפני
טמאה, קרבה ראיותיה
עד שיזומו כולן: כולן חייבין. לשלם
בעלים דהדין תורא נגח
בקונטרס אבל הכא ע"כ לא באו
דין ושלא בפני בעלים בפני בעלים ושלא
טהורה. תורת הזב ג'
תורא דראובן בחד בשבא
הח"נ של העדאת נגיחה שלישית
כי אם לייעדו ולחייבו נזק שלם
בפני בית דין אינו נעשה מועד עד שיעידו בו
במקום פלו', ואתו אחריני
ראיות, שנ' וזאת תהיה
בין כולן וצד תמות משלמים שני
כשיגח נגיחה ד' כדמסיק ואזיל דלא
ואסהידו דבתרין בשבא
טומאתו בזובו, וטומאתו
בפני בית דין ובפני בעלים העידוהו שנים
ה
נגח האי תורא תורא
בזובו היא תלויה ואינה
עדים האחרונים שהעידו עליה: אי
מצו למימר לחיובי פלגא נזקא קאתינן
דשמעון במקום פלו',
תלויה בימים. בזובו
בראשונה ושנים בשניה ושנים בשלישית
אמרת לייעודי תורא. בעינן ג' ימים
ח) א"כ אין חייבין אלו הכיתות אלא
ואתו אחריני ואשהידו
רר זוב מלמד שמטמ'
הרי כאן שלש עדיות והן עדות אחת להזמה
אבל גברא ביום אחד מייעד מצי
במה שעשאו מועד ואומדין כמה
דבתלתא בשבא נגח תורא
בג' ראיות. ותורת הזבה
דלוי במקום פלו', נעשה
בימים, שנ' ואשה כי
נמצאת כת ראשונה זוממת הרי כאן שתי
לאוקמא כשבאו כולן ביום אחד
נפחת שורו מדמיו ולא צריכא השתא
השור מועד ומעכשיו כל
יזוב זוב דמה ימים רבים,
שהביאן ניזק שלישי להעיד על ג'
לנגיחה רביעית כלל:
עדיות והוא פטור והן פטורים נמצאת כת
מה שיגח משלם נזק
ימים ב' רבים ג' ואם
הרי הוא אומר וזאת. ואם תאמר
נגיחות של ג' ימים ומשום הכי שייכי
שלם מן העלייה. נמצאת
ראתה אשה כמה ראיות
שניה זוממת הרי כאן עדות אחת והוא
כת ראשונה זוממת,
ביום אחד אינה זבה
קמאי בצד העדאה שרגלים לדבר
כל שכן השתא דאיכא למימר
פטור והן פטורים נמצאת כת שלישית
כגון שבאו עדים ואמרו
עד שתראה ג' ימים.
דלשוייה מועד אתו דלא מצו למימר
תוכיח דמיעט קרא בהדיא וי"ל
לאלו העדים עמנו הייתם
וזהו שאמרו לר' מאיר
זוממת כולן חייבין ועל זה נאמר 3 ועשיתם לו
אנן לחיובי פלגא נזקא אתינן
דה"ק דהתם גלי קרא דלא שייכא
בההוא חד בשבא במקום
זבה תוכיח, שאם קרבה
כאשר זמם וגו' אי אמרת לייעודי תורא שפיר
פלו' רחוק מן המקום
ראיותיה ביום אחד אינה
מקמייתא ולא לשוייה מועד דודאי הני
התם סברא של קירוב וריחוק שאין
שהעידו כי ראו העדות
זבה, כך השור אם נגח
אלא
ידעי בהני שהרי בעל נגיחה שלישית
שם הטעם תלוי משום דמוחזקת בכך
באותו מקום יותר ממהלך
ביום אחד כמה נגיחות
הביאן ומה לו ולנגיחות הראשונות אלא כדי לייעדו ובהדי הדדי אתו:
רואה אלא דגזירת הכתוב הוא דבשלשה ימים היא זבה אפי' אם יבא
יום, בעל השור פטור
אינו מועד. פי' וזאת
אליהו ויאמר ודאי לא תראה עוד: ודלמא למעוטי זב מימים.
הוא מלשלם נזק שעדיין
תהיה טמאתו בזובו לימד
אלא
אין השור מועד, ונמצא
כי טמאת הזב בראיות,
ולא בעי למימר אבל לא זבה מראיות דאם כן לשתוק מוזאת
אי נמי המקשה סמך אהיקישא וכדפריך בסמוך מה ראית:
שלא נגח אלא שתי
וכת' וזאת למעוטי הזבה
קאי בראיות ממעט ראיות. תימה אדרבה קאי בזב ממעט זב קאי בזב ממעט זבה כדדרשינן בפ"ק דשחיטת חולין (דף כד. ושם)
נגיחות ועדיין תם הוא.
שאין טומאתה בראיות.
והעדים פטורין מלשלם
ולא יתכן למעט מוזאת
שאין הלוים פסולים במומים דכתיב וזאת אשר ללוים ואין אחרת ללוים ויש לומר דהתם נמי הוה דרשינן וזאת ללוים ולא לכהנים שאין שנים
צד המועדות כי לאחר
הזב מליטמא בימים ולומ'
פוסלין בכהנים אלא משום דדרשינן ליה מאשר ללוים: אנא כרבי יוסי ס"ל.
והא דלא קאמר הלכה כרבי יוסי משום דניחא ליה
שתתקיים עדות ג' כיתות
וזאת טומאתו בראיות
למנקט תנאי דמתניתין: אי לייעודי גברא. לא שיהא מועד לעבור בהתראות דאם כן לא היה מתחייב עד נגיחה של חמישית נ"ש אלא
מתחייב במועדות. וכולן
ולא בימים, דקיימ' לן
לייעודי שיודיעו בכל פעם שנגח שורו וישמרנו: תלתא כיתי עדים. לאו דוקא דהוא הדין כת אחת: השתא הוא דקמסהדי
שמקצתן הוזמו ומקצתן
דכי ממעט קרא, מן
לא הוזמו, כשם שפטורין
העניין דמרבה כותיה
בי.
ממעטי. וזהו פירושו, תימה לר"י ט) דמ"מ קנס לא הוי אפי' למ"ד (לעיל דף טו.) פלגא נזקא קנסא דמכי נגח שלש נגיחות יצא מחזקת שימור ונראה
מי שלא הוזמו כך פטורין
משהוזמו, וזה דומה לב'
מרבה טומאת הזב בראיות
לתרץ דאין חצי נזק חלוק כיון דהוי קנס בחד דוכתא הוי קנס בכל דוכתי כדאשכחן גבי שלשים של עבד דאפי' העבד שוה שלשים
עדים שהעידו והוזם אחד
ביום אחד, ממעט טומאת
לא פחות ולא יותר מכל מקום הוי קנס ואי מודה ביה מיפטר:
מהן והאחר לא הוזם
הזבה מראיות ביום אחד.
בפני ב"ד. זהו מסברא דמי יקבל עדות אם לא בפני בית דין: הרי כאן שלש עדיות. לענין שלש אחין ואחד מן השוק מצטרף עמהן:
ששניהן פטורין, ולפיכך
ולא יתכן לפרש ולמעט
אמרה הברייתא והן עדות
ימים, דהוא מרבה ראיותיו
לימרו אחד להזמה, כלומ' אינן
שלזב שקובעין אותו
לזיבה. אמ' רב נחמן הלכ' כר' יהודה במועד דאמ' איזהו מועד כל שהעידו עליו ג' ימים שהרי ר' יוסי מודה
חייבין לשלם עד שיזומו שלשתן, ובעניין הזה השנייה והשלישית. ואע"פ שהראשונה כשהוזמה פטורה מלשלם צד
לו. והלכ' כר' מאיר בתם דאמ' איזהו תם שתינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח שהרי ר' [יוסי] מודה לו. ואסקינן
המועדות שבנגיחה רביעית, משלמת התמות שחייבתו לשלם לראובן עומדת, וכן דין השנייה וכן דין השלישית. אבל
לה דר' יוסי נמקו עמו, פי' תורתו עמו, כלומ' תורתו גמרא ברורה מסורת בידו. איבעיא להו שלשה ימים דקתני
אם הוזמו אלו הג' כיתות כולן, משלמת הראשונה מה שחייבתו בעדותה לשלם לראובן, והשנייה משלמת מה שחייבתו
לייעודי תורא או לייעודי גברא. למאי נפקא מינה, דאייתו תלת כיתי שהדי בחד יומא, ביום רביעי, ואשהידו דנגח
לשלם לשמעו', והשלישית משלמת מה שחייבתו לשלם ללוי, ושלשתן משלמות, ומשלמות צד מועדות שבנגיחה רביעית.
ועל זה נאמ' ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו. ופעמים שמשלמות גם צד התמות שברביעית, היכי דמי כגון
האי תורא בחד בשבא, ובתרין בשבא תורא אחרינא, ובתלתא בשבא תורא אחרינה. אי אמרת לייעודי תורא, אע"פ
שהודה בנגיחה רביעית וקיימ' לן פלגו נזקא קנסא וא≈ ין אדם משלם קנס על פי עצמו, וכיון שהיעידו הללו שהוא מועד
שהג' כיתות ביום רביעי העידו נעשה השור מועד וכל מה שיגח מכאן ולהבא נזק שלם משלם. אבל אי אמרת
נתחייב על עדותם. השתא דייקינן מיהא ממתניתא. אי אמרינן ליעודי תורא, משכחת לה כגון דאשהידו כחדא כולהו.
לייעודי גברא, בענן להיות זו העדות כעין התראה לו כדי להזהירו לשמור את שורו, יכול בעל השור לומ' שעד