כיצד הרגל פרק
שני בבא קמא
כה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אני לא אדון קרן מקרן. לדבריהם קאמר להו דלדידיה לית ליה
לא אדון קרן מקרן. כדאמרן לעיל אלא קרן מרגל מקום שהחמיר
עח א מיי' פ"א מהל'
א) ב"ב קיא. זבחים סט:,
עליו בשן ורגל אינו דין שנחמיר בקרן: דיו לבא מן הדין להיות
דיו היכא דמפריך ק"ו וא"ת מה לשן ורגל שכן הזיקן מצוי
ב) [לעיל יח:] (וש"נ),
מטמאי משכב ומושב
❖
ג) צ"ל דתניא, ד) [נזיר סו.],
כנדון. דסוף סוף אי לאו קרן ברה"ר לא משתכחת צד ז) ק"ו: גמ'
הלכה יד:
תאמר בקרן שאין הזיקו מצוי כ"כ דבחזקת שימור קיימי למ"ד פלגא
ה) [נדה כב.], ו) כלים פ"א
והא דיו דאורייתא הוא דתניא. גבי י"ג מדות בתורת כהנים מדין
נזקא קנסא ל)ואין לומר מרשות לרשות גמרינן ומה רה"ר שהקיל בה
מ"ג, ז) ס"א חמור,
ח) [ויקרא טו], ט) [שם],
ק"ו וכו': היכא דמפריך. ומתניתין
לענין שן ורגל החמיר בה לענין קרן
תורה אור השלם
י) [שם], כ) [שם כב],
אי דרשת דיו מיפרך ק"ו כוליה ולא
רשות הניזק לא כל שכן דמ"מ שייך
לא אדון קרן מקרן
אני אדון קרן מרגל
ל) עיין ר"מ, מ) [ועיין
1. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
גמרת בה מידי כדמפרשינן דהתם
למפרך שפיר כדמשמע לקמן דבעי
ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל
תוספות קדושין ד: ד"ה מה
וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ
ליבמה], נ) לשוחט חוץ
שבעה דשכינה כו': הכא חצי נזק
למילף כופר שלם בתם בחצר הניזק
הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים
ברה"ר החמיר בקרן מקום שהחמיר על השן
לזמנו. ר"מ, ס) [שם משמע
תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ
כתיב. ומשמע נמי ארשות הניזק ואי
מנזקין דרגל ופריך מה לנזקי' דרגל
שהאב והאם נותנין רק
ועל הרגל ברשות הניזק אינו דין שנחמיר
לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף:
שכן ישנן באש וי"ל דלאו פירכא היא
דרשת דיו ואוקמת ליה ברשות הניזק
תשעה וכן הקב"ה ועי'
במדבר יב יד
בקרן אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות
2. וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ
בעין יעקב שם צ"ע קצת
דאין חומרא זו מועלת לחייבו ברה"ר
אחצי נזק לא אגמרינן ק"ו מידי:
ועי' בתוס' ב"ב קיא.
כנדון מה ברה"ר חצי נזק אף ברשות הניזק
לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים
ור"ט ההוא תסגר. לאשמועינן
והכי דיינינן ק"ו ומה שן ורגל שאין
ובתוס' זבחים סט: ד"ה
גמ'
וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף
חצי נזק: ור"ט לית ליה דיו והא דיו
דדרשינן דיו הוא דאתא דאי לא כתיב
חומרות מועילות לחייבו ברה"ר (א) נ"ש
ק"ו וכפי מה דאיתא
מִרְיָם: במדבר יב טו
3. כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר
בשאלתות פרשה יתרו סימן
דאורייתא הוא דתניא מדין ק"ו כיצד ויאמר
הכי הוה מוקמינן ליה אארבסר:
כו' מ) ובפ"ק דזבחים (דף י.) גבי
א)
1
נ"ו א"ש], ע) [עיין מ"ש
לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה
דאפי' בעלמא דרשינן דיו. ומייתורא
שוחט לשמה לזרוק דמה שלא לשמה
ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא
❖
בתוס' ב"ב קיא. ד"ה ק"ו],
לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ
דקרא גמרינן ליה: קרי בזב מניין.
דפסול מק"ו דשוחט חוץ לזמנו דכשר
לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ
תכלם שבעת ימים ק"ו לשכינה ארבעה
❖
הַמַּחֲנֶה: דברים כג יא
ופריך מה לחוץ לזמנו שכן כרת אע"פ
קריו של זב מניין שתהא הטיפה
עשר יום אלא דיו לבא מן הדין להיות
הגהות הב"ח
שאין חומרא זו מועלת לחוץ לזמנו
מטמא במגע ובמשא כטיפה של זוב
נ)
כנדון ב) כי לית ליה דיו היכא דמפריך ק"ו
(א) תוס' ד"ה אני וכו'
לפסול חומרא שהחמירה תורה שאני
דקי"ל במסכת נדה (דף נה.) שמטמא
מוסף רש"י
היכא דלא מפריך ק"ו אית ליה דיו התם
שאין חומרות מועילות
במשא וקרי לא דמי לזוב כדאמר בפרק
דכיון שהחמירה תורה חומרא זו
לחייבו ברה"ר מועילות
מדין קל וחומר כיצד.
שבעה דשכינה לא כתיבי אתא ק"ו אייתי
בנות כותים (שם דף לה:) זוב דומה
החמירה חומרא אחרת וא"ת והיכי
ברשות הניזק לחייב
מנין שהתורה ניתנה לידרש
❖
ארבסר אתא דיו אפיק שבעה ואוקי שבעה
(קרן) נ"ש כו':
ללובן ביצה המוזרת קרי דומה ללובן
קאמרי רבנן דיו כל ק"ו כך הוא
ק"ו (זבחים סט:) בריש
תורת כהנים תניא ר'
ביצה שאינה מוזרת: ומה. רוק שהוא
דבשביל חומרא אחריתי קטנה שיש
אבל הכא חצי נזק כתיב ואתא ק"ו ואייתי
ישמעאל אומר בשלש עשרה
טהור באדם טהור הוי טמא ומטמא
בזה מה שאין בזה יש ליתן בחמור
חצי נזק אחרינא ונעשה נזק שלם אי דרשת
מדות התורה נדרשת בהן
גליון הש"ס
מק"ו ומגזרה שוה ומבנין
במשא באדם טמא כגון זב כדכתיב
כל החומרות שבקל וי"ל כיון שהחומרא
ח)
דיו אפריך ליה ק"ו ורבנן שבעה דשכינה
תוס' ד"ה אני וכו' בסה"ד
אב כו' והדר מפרש להו
וכי ירוק הזב בטהור דמשמע במה
מעין הדין שאנו באין ללמוד שייך
חדא חדא מק"ו כיצד,
חמורה ממנה בשום
כתיבי תסגר שבעת ימים ור"ט ההוא תסגר
שביד הטהור כדדרשינן במסכת נדה
לומר דיו שפיר וא"ת בפרק אחד
באיזה ענין אנו דורשין דבר
מקום. עיין יבמות דף ז
דדרשינן דיו הוא ורבנן כתיב קרא אחרינא
מדבר ע"י ק"ו (רשב"ם
ע"א תוס' ד"ה ומה עבודה
(דף נה:) דהיינו משא וכתיב ט) וכבס
דיני ממונות (סנהדרין דף לה:) אמר
❖
ב"ב קיא.). הלא תכלם.
ובמהרש"א שם:
2 ותסגר מרים ור"ט ההוא דאפי' בעלמא
בגדיו כו' קרי שטמא בטהור הטיפה
ותהא קבורת מת מצוה דוחה שבת
לשון תימה הוא ולשון ק"ו
דרשינן דיו ולא תאמר הכא משום כבודו
מטמא במגע כדכתיב י) וכל בגד וכל
מק"ו ומה עבודה שהיא דוחה שבת
(זבחים סט:). דיו לבא
מן הדין להיות כנדון.
של משה אבל בעלמא לא קמ"ל א"ל רב
עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וגו'
קבורת מת מצוה דוחה אותה שבת
רבינו חננאל
לפיכך אף בנזיפתי תסגר
ואדם נמי מטמא במגע כדכתיב כ) או
שנדחית מפני עבודה אינו דין שתהא
פפא לאביי והא האי תנא דלא דריש דיו
שבעת ימים (במדבר יב יד)
.
מתני'. שור המזיק ברשות
איש אשר תצא ממנו שכבת זרע וגו'
מת מצוה דוחה אותה והשתא נימא
הכתוב למדך שאינך רשאי
הניזק כיצד נגח וכו'. ור'
ואע"ג דלא מפריך ק"ו דתניא קרי בזב
להטיל על הבא מן הדין
טרפון לא דרש דיו, והא
ודרשינן במסכת נדה בפרק יוצא דופן
כמו שאינה דוחה את העבודה אלא
מניין ודין הוא מה טהור בטהור טמא בטמא
יותר מן הנידון, דכתיב
דיו דאורייתא היא דתניא
(דף מג:) מנין לרבות את הנוגע
בשב ואל תעשה כך אל תדחה שבת
תסגר שבעת ימים (זבחים
מדין ק"ו כיצד ואביה ירק
טמא בטהור אינו דין שיהא טמא בטמא
בשכבת זרע ת"ל או איש אינו דין
אלא בשב ואל תעשה וי"ל כיון דגוף
סט:) כלומר לא להחמיר
בפניה הלא תכלם שבעת
וקא מייתי לה בין למגע בין למשא ואמאי
בחמור מבקל, הואיל ובא
ימים, ק"ו לשכינה י"ד.
שיהא טמא בזב: וקמייתי לה בין
העבודה נדחית מפני קבורת מת מצוה
ללמוד מן הקל, אלא דיו
אשכחן נמי בשחיטת
נימא אהני ק"ו למגע אהני דיו לאפוקי
למגע בין למשא. כי רוק: ואמאי
אין לנו לומר שתהא $ חמורה ממנה
ללמד שיהא כמלמד, כלומר
קדשים פ' חטאת העוף
משא וכי תימא למגע לא אצטריך ק"ו
נימא ק"ו אייתי מגע ודיו אפיק משא.
דיו לבא מן הדין כו'
בשום מקום:
בסופו, ולר' מאיר לית ליה
ק"ו לשכינה י"ד יום. אור"ת משום
(רשב"ם ב"ב שם). כי לית
דיו והא דיו דאורייתא הוא
דהא קרי של טהור אינו מטמא
דלא גרע מגברא טהור איצטריך סד"א
ליה דיו היכא דמפריך
דכתי' ויאמר י"י אל משה
במשא: מידי ולא ד"א כתיב. מקרה
דאמרינן ס) בהמפלת (נדה דף
ק"ו. כגון אי הוה אמרינן
3 מקרה לילה כתיב מי שקריו גורם לו יצא
ואביה ירק כו'. ואמרי',
דיו דלא משלם אלא פלגא,
לעולם אית לר' טרפון נמי
לילה כתיב בין בטמא בין בטהור
לא.) שהאב ואם נותנין בו כל אחד
זה שאין קריו גורם לו אלא דבר אחר גרם
מאי אהני לן ק"ו, הא
דיו היכא דלא מיפרך ק"ו,
משמע הלכך למגע לא אצטריך ק"ו:
ה' דברים והקב"ה נותן בו י' דברים
מקרא נמי שמעינן שברשות
לו קמ"ל מידי ולא ד"א כתיב ומאן תנא
כגון נזיפת ז' שאין כתיב
ומאן תנא דשמעת ליה כו'. דקאמר
וי"מ דנקט י"ד יום כנגד שני הסגרות
הניזק לא גרע, דהא
אפי' ז' ובא בק"ו מאביה
דשמעת ליה דאמר שכבת זרע של זב
בקרא דנגיחתם לא כתיב
שיש לו ז' והוא קל, דין
דמהאי ק"ו מפיק מגע ומשא מני
דאין הסגר פחות מז' ימים וכן מוכח
רשות הרבים (לעיל יח:).
הוא להיות לשכינה שהיא
מטמא במשא לא ר"א ולא רבי יהושע ג) דתנן בתוספתא דמסכת אבות ע):
לא ר"א ולא רבי יהושע: למעלה
לפי שאי אפשר. לראות
חמורה ממנו י"ד. יבא דין
והא
שכבת זרע של זב מטמא במגע ואין מטמא
האי תנא דלא דריש דיו.
מהן. משלשה אבות הטומאות
שכבת זרע הבאה מן הזב
ד)
דיו לבא מן הדין להיות
בלא טיפת צחצוחי זיבה
כנדון והוציא ז' מי"ד,
במשא דברי רבי אליעזר ורבי יהושע
דשרץ ושכבת זרע וטמא מת
וכולהו מידחו ותימה דבפרק
❖
(נדה כב.).
נשארו ז', אהני ק"ו ללמד
דקתני לעיל מהך מתני' במסכת
השואל (ב"מ דף צה.) פריך הניחא
אומר א אף מטמא במשא ה) לפי שאי
ז' לשכינה, כי האי גונא
כלים ואינם מטמאין אלא במגע:
למאן דאית ליה דיו אלא למאן דלית ליה
אית ליה לר' טרפון דיו.
אפשר בלא צחצוחי זיבה עד כאן לא קאמר
אבל היכא דמפריך ק"ו
דיו מאי איכא למימר ואף על גב
זובו
רבינו חננאל (המשך)
רבי יהושע התם אלא שאי אפשר בלא
לגמרי לא דריש. ואיך
דהתם לא מפריך קל וחומר ויש לומר
מפריך הכא ק"ו, דדרשינן
טהור, טהור. הנה רוקו
צחצוחי זיבה הא לאו הכי
לא אלא האי תנא הוא דתנן ו) למעלה מהן
דפריך למאי דס"ד מעיקרא
הכא מה מקום שהיקל על
שלכל אדם שהוא טהור
זובו
הרגל ברשות הרבים שהיא
רוקו טהור אבל רוקו
להנך אמוראי:
פטורה החמיר בקרן, שנ'
שלזב טמא, קרי שהוא
מידי
ולא ד"א כתיב. תימה דנימא דאהני ק"ו למגע ומשא לטומאה גופיה ואהני דיו לומר דלא מטמא אדם לטמא בגדים ובריש
וחצו את כספו, לא שנא
טמא בכל אדם טהור, אינו
מסכת כלים ובסוף מסכת זבים משמע דש"ז של זב מטמא אדם לטמא בגדים וכ"ת לא שייך דיו לחלק בטומאה שלא מצינו
רשות הרבים ולא שנא
[דין] שיהא טמא אפי'
חצר הניזק לא, דלא גרעא
בזב. והעמיד קירויו שלזב
שום דבר שמטמא במשא שלא יטמא אדם לטמא בגדים הא לעיל (דף יח:) אמרינן כי האי גוונא לר"ט אהני ק"ו לנ"ש ואהני דיו למגופו
רשות הניזק מרשות
כזובו שמטמא אפי'
ואע"פ שלא מצינו נ"ש מגופו וכן לקמן גבי מפץ אומר אהני ק"ו לטומאת ערב ואהני דיו לטומאת ז' ואע"פ דלא מצינו דבר הנוגע
הרבים. מקום שהחמיר על
במשא, והיה לו לדרוש
הרגל ברשות הרבי' נזק
לדון דיו לקירויו שלזב
במת שלא יטמא ז' ושמא יש לנו לחלק דנ"ש ומגופו שני דברים הן ואין זה לחצאין וכן לקמן יש דברים הנוגעים במת שאין להן
שלם, אינו דין שנחמיר על
להיות כקרויו שלטהור,
טומאת ז' ואין נעשים אב הטומאה כגון אוכלין ומשקין וכלי חרס אבל הכא כיון שיש בו טומאת משא אי אפשר להיות לחצאין וכן בפ"ק
הקרן ברשות הניזק נזק
מה זה קירוי שלטהור
דפסחים (דף יח: ושם) ילפינן משקין הבאין מחמת שרץ ממשקין הבאין מחמת כלי ולא אמר דיו שיהיו שניים כמותם דלא מצינו דבר
שלם. ואם תאמ' דיו לקרן
מטמא במגע ולא במשא,
ברשו' הניזק להיות כקרן
אף זה שלזב כך. וכיון
הנוגע בשרץ שלא יהא ראשון וא"ת ולימא דאהני ק"ו למגע לטמא אדם לטמא בגדים כרוקו ואהני דיו לאפוקי ממשא וי"ל הא נמי
ברשו' הרבי' חצי נזק,
שלא דרש כך, ש"מ דלא
הוי לחצאין דלא אשכחן מידי שמגעו מטמא אדם לטמא בגדים שלא יטמא במשא ואדרבה אשכחן מרכב בריש מסכת כלים שמגעו
איפריך ק"ו, וחזר הדין
דריש דיו, ואע"ג דלא
מטמא אדם ולא לטמא בגדים ומשאו מטמא אדם לטמא בגדים וא"ת ולימא אהני ק"ו למשא ואהני דיו לאפוקי מגעו שלא יטמא אלא
מיפריך ק"ו. ואוקימנא
לתחילתו, דהוא מקודם
שנדין ק"ו אוקימ' חצי נזק
דלמגע לא איצטריך ק"ו
אדם לחודיה ולא לטמא בגדים שיהא דינו כמרכב הא נמי ליתא ולאו פירכא היא דמשא דלא כתיב ביה כלל ילפינן מק"ו ומגע דכתיב
דקרא אפי' ברשו' הניזק,
דלא גרע מן גברא טהור,
אלא
האי תנא הוא. והני תנאי דאייתי פרק בתרא דנזיר (דף סו.) ותנא דמתני' דהתם
ביה לא נביא לכל דין מגע רוק מק"ו:
דלא גרע מרשו' הרבי'.
דהוא בעל קרי, דמטמא
קסברי ש"ז של זב מטמא במשא לא שייך לאתויי כלל הכא דהתם כולהו סברי דוקא קרוב לראיית זיבה מעת לעת או יומו מטמא
וראינו לרבותינו הגאונים
במגע. ואע"ג דאמרי'
פי' כך, ומה הרגל שהיא
איצטריך ק"ו למגע, כבר
ש"ז והכא בעי לאתויי תנא שיטמא במשא כל ז' בק"ו מרוקו וא"ת בפרק בנות כותים (נדה דף לד:) דקבעי רב יוסף ראייה ראשונה
קלה ברשו' הרבים
נדחה האי סברא,
של מצורע מהו שתטמא במשא כו' ואמאי לא פשיט דמטמא במשא מק"ו מרוקו דטהור בטהור כמו קרי של זב דהכא וי"ל דבעיין
ושאינה חייבת נזק שלם
דאיתקשה מאן דאית ליה
דהתם לאו אליבא דרבי טרפון אלא אליבא דרבנן דאית להו דיו היכא דמפריך קל וחומר:
חייבת ברשו' הרבי' חצי
האי סברא ומייתי לה
נזק צרורות א), ודכותה
מדבר אחר. אקשי' עליה
הקרן ברשו' הרבי' נזק
מידי דבר אחר כת',
שלם וממילא למידין קרן מקרן ב). ואמרו לו דיו לקרן ברשו' הניזק להיותו כקרן ברשו' הרבי', חצי נזק צרורות. כשם
ועמדה הברייתא דלמגע לא צריך ק"ו, ולא גרע מגברא טהור. וכי איצטריך ק"ו לאייתויי קירויו שלזב לטמא במשא, ואי
שהקרן ברשו' הרבי' חצי נזק כך ברשו' הניזק חצי נזק. ואיכא על האי פירושא פירכא. ואקשי' וליכא תנא דלא דריש דיו דריש דיו למעוטי מלטמא במשא איפריך ק"ו, ומשום האי לא דריש האי תנא דיו, דסבר לה כר' טרפון. ומאן האי תנא
דשמעת ליה דאמר שכבת זרעו שלזב מטמא במגע ובמשא, לא ר' אליעז' ולא ר' יהושע, דתניא שכבת זרעו שלזב כו'. ואפי'
ואע"ג דלא מפריך ק"ו, והתניא קרויו בזב מנא לן דטמא, ודין הוא טהור בטהור, והוא הרוק שלכל אדם שהוא טהור וגם
רוקו טהור, בזב טמא שנ' וכי ירוק הזב וכו'. טמא בטהור, והוא הקרי, אינו דין שיהא טמא בזב. פי' הרוק שהוא באדם
ר' יהושע דמטמא אינו מטמא אלא בימים שרואה בהן הזוב דחייש לצחצוחי זיבה. אבל זב בימי סיפרו, דליכא למיחש
משום צחצוחי זיבה, לא.
א) לפי רווח של התיבות המחוקות שבכתי"ס, ולפי הבנת הענין כאן, ניכר יש חסרון בדברי הר"ח, וחע"ד. ב) כאן נראה רווח כמו שורה בכתי"ס, עד 'דיו' לקרן', וחע"ד.