כו:
כיצד
הרגל פרק
שני בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
האי מיבעי ליה ליתן צער במקום נזק. וריפוי ושבת ובושת
מנהני מילי. דנזק חייב אפילו שוגג: פצע תחת פצע. קרא
פח א ב מיי' פ"א מהל'
א) לקמן פה:, ב) [לקמן ס.
כולהו מצער ילפינן דחייב במקום נזק כדמשמע בהחובל
יתירא הוא להך דרשה דהא כתיב ט) כי יתן מום בעמיתו כאשר
חובל ומזיק הלכה טו
ביצה יג: חגיגה י: סנהדרין
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
סב: זבחים מז. כריתות
עשה וגו' וכויה וחבורה דרשינן בהחובל (לקמן דף פד:): במקום
(לקמן דף פה.) דאמר תנא וכולן חייבין בתשלומין במקום נזק מנהני
יט:], ג) קדושין כד:,
סימן תכא סעיף י:
נזק. דאפי' היכא דאיכא
מילי אמר רב זביד משמיה דרבא אמר קרא פצע תחת פצע כו'
נזק משלם נמי צער דלא תימא צער
פט ג מיי' פ"א מהלכות
ד) [שבת עג. ע"ש],
ה) מכות ז:, ו) [שבת צז:],
משמע דכולהו ילפינן מצער ולרב
דכתבה רחמנא היינו בדליכא נזק
שבת הלכה ט סמג
ז) [לעיל יז:], ח) לעיל י:
עשין ל ולאוין סה:
פפא דאמר התם אמר קרא ורפא
כגון כוואו בשפוד על צפרנו דלא
מנא הני מילי אמר חזקיה וכן תנא דבי חזקיה
צ ד מיי' פ"ו מהלכות
סנהדרין עח., ט) [ויקרא
ירפא ליתן ריפוי במקום נזק כולהו
אפחתיה מכספיה ולהך דרשה מפקינן
כד], י) [שמות כא], כ) [צ"ל
אמר קרא פצע תחת פצע לחייבו על
רוצח ושמירת נפש
א)
1
מבבלי דעת], ל) גי' רש"א
הלכה יד סמג עשין עה:
ליה בהחובל: לענין נזקין חייב. דהא
ילפינן מריפוי וא"ת דהכא משמע
השוגג כמזיד ועל האונס כרצון האי מבעי
צא ה מיי' פ"ה מהל'
זה ע"ג זה, מ) [ועיין
דצער שלא במקום נזק פשוט טפי
אפקינן שוגג כמזיד ואונס כרצון:
עבדים הלכה יג סמג
תוספות סנהדרין עז: ד"ה
ליה ליתן צער במקום נזק א"כ לכתוב קרא
מלאכת מחשבת אסרה תורה. שנתכוין
דאיצטריך קרא לצער במקום נזק
❖
עשין פז טוש"ע י"ד סימן
סתם],
פצע בפצע מאי תחת פצע ש"מ תרתי
רסז סעיף לו:
ובפרק החובל (שם:) משמע איפכא
לעשות מלאכה אלא כסבור שהיום
צב ו ז מיי' פ"א מהל'
אמר רבה היתה אבן מונחת לו בחיקו ולא
דאמר צער שלא במקום נזק דמשלם
חול או סבור שמלאכה זו מותרת.
חובל ומזיק הלכה טו
גליון הש"ס
הכיר בה ועמד ונפלה א לענין נזקין חייב
מאן תנא וי"ל דשלא במקום נזק
וכל הני דאמרינן הכא לא נתכוונו
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
גמ' לענין גלות חייב. עיין
סימן תכא סעיף י:
לעשות המלאכה הלכך פטור: לענין
לענין ארבעה דברים פטור לענין שבת
דלקמן היינו במקום שלא עשה רושם
ב
ג
צג ח מיי' פ"ו מהל' רוצח
לקמן דף לב ע"ב תוס' ד"ה
גלות. כגון אם נפלה על האדם
כדקתני כוואו על צפרניו וצער שלא
ב) מלאכת מחשבת אסרה תורה ד לענין גלות
מאן: שם והיו תחתיו
הלכה טו:
צד ט מיי' פ"א מהל'
ומת: פטור. דגבי גלות כתיב מכה
במקום נזק דהכא היינו על בשרו
כרים. עיין לקמן דף לג
פטור לענין עבד פלוגתא דרשב"ג ורבנן
שבת הלכה ט:
ע"א תוס' ד"ה והוציא:
שניכר רישומו ולא אפחתיה מכספיה
נפש בשגגה (במדבר לה) ולא מיקרי
דתניא הרי שהיה רבו רופא ואמר לו כחול
צה י כ מיי' פ"א מהל'
שם וסלקן פטור. עי'
ג) ה
וצער במקום נזק דהכא כגון קיטע
שגגה אלא היכא דה"ל ידיעה מעיקרא
חובל ומזיק הלכה טו
סנהדרין עז ע"א תד"ה
עיני וסימאה חתור לי שיני והפילה שיחק
❖
וזה לא הכיר בה מעולם: לענין עבד.
ידו ושיבר רגלו דאפחתיה מכספיה
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
סוף:
באדון ויצא לחרות רשב"ג אומר ושיחתה
סימן תכא סעיף י:
2
דההוא לא שמעינן ליה לא מחבורה
אם נפלה על עבדו וסימאה עינו פלוגת'
צו ל מיי' פ"א מהלכות
עד שיתכוין לשחתה הכיר בה ושכחה ועמד
דרשב"ג ורבנן: לענין ד' דברים פטור.
ולא מכויה:
שבת הלכה ט:
מוסף רש"י
ש"מ
צז מ מיי' פ"ו מהלכות
ונפלה לענין נזקין חייב לענין ד' דברים
תרתי. וא"ת לעיל אמרינן
דאע"ג דהכיר בה הויא שכחה שוגג
ו
ז
ליתן צער במקום נזק.
רוצח הלכה י:
ולא פשיעה: לענין שבת פטור.
סימא עינו של חבירו בשוגג
פטור $ לענין גלות חייב דאמר קרא בשגגה
ח
צח נ מיי' פ"ה מהל'
3
ואע"פ שיש שם תשלומי
או באונס נזק אין ד' דברים לא צער
ואע"ג דמקריא שגגה לענין גלות
מכלל דהוה ליה ידיעה והא הויא ליה ידיעה
עבדים הלכה יא
הנזק משלם אף הצער
וע"ש בכ"מ סמג עשין פז
(לקמן פד.) שאע"פ שנותן
נמי ליחייב דבההוא קרא דמרבינן
פטור בשבת דבעינן מלאכת מחשבת
לענין שבת פטור לענין עבד פלוגתא
ט
טוש"ע י"ד סימן רסז
לו דמי ידו אין פוטרים
נזק כתיב נמי צער וי"ל דכל מה
שנתכוין לעשות מלאכה וכסבור שהיום
סעיף לו:
אותו מן הצער לומר הואיל
דרשב"ג ורבנן ד) נתכוין לזרוק שתים וזרק
חול וזה לא נתכוין: לזרוק שתים
דמצינן למיפטר שוגג פטרינן ולכך
צט ס מיי' פ"א מהל'
וקנה ידו יש עליו לחתכה
ארבע לענין נזקין חייב לענין ד' דברים
י
כ
חובל ומזיק הלכה טו
בכל מה שירצה, אלא
וכו'. לענין שבת פטור דמלאכת
מוקמינן דהאי קרא דמרבה שוגג
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
אומרים יש לו לחתכה בסם
פטור ל לענין שבת מלאכת מחשבת בעינן
מחשבת בעינן: לענין גלות. חייב
דוקא בנזק דאיירי ביה עיקר קרא
סימן תכא סעיף י:
שאינו מצטער כל כך, וזה
לענין גלות אשר לא צדה אמר רחמנא
ק ע מיי' פי"ג מהלכות
ולא בצער:
דכתיב ואשר לא צדה ושמתי לך
חתכה בברזל וציערו (שמות
4
לענין
כא כה). מלאכת
שבת הלכה כא:
עבד פלוגתא דרשב"ג
פרט לנתכוין לזרוק שתים וזרק ד' לענין
מקום וגו' פרט למתכוין לזרוק שתים
ה) מ
קא פ מיי' פ"ו מהלכות
מחשבת אסרה תורה.
ורבנן. תימה דבפ"ק
וזרק ארבע שאינו בתורת וכי יזיד
עבד נ פלוגתא דרשב"ג ורבנן נתכוין לזרוק
רוצח הלכה י:
שנסמכה פרשת שבת
קב צ מיי' פ"ז מהלכות
דקדושין (דף כד: ושם ד"ה מיבעי)
איש וגו'י) אלא בתורת ושמתי לך מקום
למלאכת המשכן בויקהל,
ארבע וזרק שמנה ס לענין נזקין חייב לענין
והתם מלאכת מחשבת
חובל ומזיק הלכה יב
מוקמי רבנן האי ושחתה להושיט
וגו'. לישנא אחרינא ואשר לא צדה
ד' דברים פטור לענין שבת באומר כל
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
כתיב (ביצה יג:) ומלאכת
ו)
ע
ידו במעי שפחה וסימא עובר שבמעיה
פרט למתכוין כו' דפטור מגלות דהכי
סימן שפו סעיף ד:
מחשבת שהעושה אותה
מקום שתרצה תנוח אין אי לא לא פ לענין
קג ק מיי' שם הלכה ח
דפטור משום שלא נתכוין לעין וה"נ
משמע שלא צדה שלא נתכוין לצדד
מתכוין למלאכה גמורה
גלות אשר לא צדה פרט לנתכוין לזרוק ארבע
ועיין בהשגות ובמ"מ
אלא ששגג בשבת או סבור
לא נתכוין וי"ל דלא פטרוהו רבנן
ולזרוק אצלו ינוס פרט לזה שצדה:
טוש"ע שם סעיף ג:
שמלאכה זו מותרת (זבחים
וזרק שמנה לענין עבד פלוגתא דרשב"ג
אם אמר כל מקום שתרצה תנוח.
אלא היכא דלא נתכוין לעין וגם
קד ר מיי' פ"ד מהלכות
מז. וכעי"ז חגיגה י:) שחשב
ורבנן ואמר רבה זרק כלי מראש הגג ובא
רוצח הלכה ו סמג
לעשות זאת (סנהדרין סב:)
נתכוין לטובתו של עבד כי התם
חייב שהרי יש כאן מלאכת מחשבת
ז)
צ
❖
לאוין קסג:
שחשב ומתכוין למלאכה זו
אבל נתכוין לעין אע"פ שנתכוין
דזרק ארבע אבל נתכוין לזרוק שתים
אחר ושברו במקל פטור מאי טעמא מנא
. חתור
עצמה (כריתות יט:)
לטובתו או לא נתכוין לטובתו אע"ג
וזרק ארבע אפילו אמר כל מקום
לי שיני. לנקרה ולגרר
תבירא תבר ואמר רבה זרק כלי מראש
ק
סביב מושבה (קדושין כד:).
דלא נתכוין לעין לא:
שתרצה תנוח פטור שעיקר מחשבתו
תורה אור השלם
הגג $ והיו תחתיו כרים או כסתות בא אחר
בשגגה מכלל דה"ל ידיעה.
אשר לא צדה, שלא
אינה למלאכה: זרק. בעל הכלי כלי
1. כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע
נתכוין לזרוק בצדו ובסמוך
וסלקן או קדם $ וסלקן פטור מאי טעמא
מראש הגג: פטור. זה ששברו במקל
משום דגבי גלות כתיב
לו אלא למקום שזרק, אבל
תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת
בעידנא דשדייה פסוקי מפסקי גיריה ואמר
לא היה יודע שיש שם אדם,
חַבּוּרָה: שמות כא כה
קודם שבירתה שהרי סופה לישבר: זרק.
טובא בשגגה דריש לה דהא גבי חלב
2. וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין
פרט למתכוין לזרוק
רבה זרק תינוק מראש הגג ובא אחר וקבלו
אע"ג דכתיב ביה בשגגה לא חיישינן
מזיק כלים מראש הגג והיו תחתיו
שתים וזרק ארבע. וכן
עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ
בסייף פלוגתא דר' יהודה בן בתירא ורבנן
כרים וכסתות כו': פטור. שהרי מזריקתו
להיתה לו ידיעה ומהאי טעמא נמי
לזרוק ארבע וזרק שמונה
וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ
תַּחַת עֵינוֹ: שמות כא כו
דתניא הכוהו עשרה בני אדם בעשרה
ממעטינן בריש אלו הן הגולין (מכות
אין סופו לישבר עד שינטלו הכרים
(מכות ז: ובהגהות ר"ב
ח)
ר
3. וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים
רנשבורג הגיה: וזרק שתים,
דף ז: ושם ד"ה אלא) אומר מותר
וזה שנטל הכרים ואפילו הזורק
מקלות בין בבת אחת בין בזה אחר זה כולן
עי"ש). באומר כל מקום
עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם
מבשגגה לגבי גלות אע"ג דגבי שבת
עצמו נטלן פטור דגרמא בניזקין הוי:
שתרצה תנוח. וכיון דלא
וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ
פטורין
איכפת ליה הויא ליה קיום
במדבר לה יא
בִּשְׁגָגָה:
וע"ז כתיב בשגגה ומחייבינן אומר
פטורין
4. וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה
מחשבה בתרוייהו (שבת
מותר בפרק כלל גדול (שבת דף סח: ושם): נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע כו'. לענין שבת פטור ואפילו לאביי דמחייב בפרק
צז:). ושברו במקל.
וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ
קודם שנח, פטור.
כלל גדול (שבת דף עג.) היינו נתכוין לזרוק שתים ונמצאו ארבע דומיא דנתכוין לחתוך התלוש וחתך את המחובר דהיינו שסבור
וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר
❖
המשברו וחייב הזורק
יָנוּס שָׁמָּה: שמות כא יג
תלוש ונמצא מחובר דאי נתכוין לזה וחתך זה היינו מתעסק כדמוכח בפרק ספק אכל (כריתות דף יט:):
❖
.
פרט למתכוין לזרוק כו'. לשון ראשון פי' בקונטרס פרט למתכוין לזרוק ב' וזרק ארבע דלא הוי בכלל כי יזיד וטפי הוה ניחא
(לעיל יז:)
לפרש דלא הוי בכלל מכה איש ומת דהוי לעיל מינה מלפרש כי יזיד דהוי בתריה וא"ת אמאי איצטריך לחייב גלות נתכוין
רבינו חננאל
לזרוק שתים וזרק ארבע דמהיכא ס"ד דפטור דלפטור ממיתה ודאי לא אתיא דפשיטא דשוגג פטור ממיתה וי"ל דמבלא צדייה דריש
רבינו חננאל (המשך)
ועלה אמר' מנא הני מילי
באלו הן הגולין (מכות דף ז: ושם ד"ה אשר) פרט למתכוין לזרוק בצד זה וזרק בצד אחר ומהאי קרא הוה פטרינן אפי' נתכוין לזרוק
אמ' חזקי' פצע תחת פצע
פטור. ותניא הרי שהיה
לחייבו על השוגג כמזיד
רבו רופא ואמ' לו כחול לי
שתים וזרק ארבע ולפירוש אחרון שפירש בקונטרס שפטור מגלות קשה קצת דבפרק אלו הן הגולין אמר אם בפתע בלא איבה הדפו
עני וסימאה כו'. הכיר בה
ועל האונס כרצון. ואקשי'
פרט לשונא בלא צדייה פרט לנתכוין לזרוק בצד זה והלכה לצד אחר ואשר לא צדה פרט למתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע והשתא
ושכחה ועמד ונפלה, נזקין
האי מיבעי לי שאע"פ
מאשר לא צדה דכתיב בריש ואלה המשפטים הוה ליה למעוטי ההוא דדמי טפי לפטור כגון נתכוין לזרוק בצד זה שלא נתכוין לצד
חייב, ואפי' אנוס. לעניין
שמשלם הנזק חייב גם
ד' דברים פטור, כדאמרי'.
צער הפצע. ופרק' אם כן
הנרצח וי"ל משום דהתחיל התנא לדרוש קרא דבלא צדייה נקט ברישא נתכוין לזרוק בצד זה דרוצה להזכיר הפשוט תחילה וא"ת
לעניין גלות חייב, דהא
היה לכתו' פצע בפצע
אמאי איצטריך באלו הן הגולין כ) מבשגגה לפטור נתכוין להרוג הבהמה והרג האדם ע"כ היינו או נתכוין לזרוק בצד זה וזרק בצד אחר
הות ליה ידיעה. לעניין
דדרשינן פצע זה הנזק,
או נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע וי"ל דהתם איצטריך כגון שהיו הבהמה והאדם ל)זה בצד זה א"נ כסבור בהמה ונמצא אדם ותימה דהא
שבת פטור, דכל מלאכה
בפצע זה הצער שבפצע.
הנעשת שלא במחשבתו
והואיל ולא כת' כך, אלא
פליגי רבי ורבנן בנשמט הברזל מקתו ומן העץ המתבקע דמר מחייב בהאי ומר מחייב בהאי בריש אלו הן הגולין אמאי חייב והא הוי
פטור עליה. לעניין עבד
כת' פצע תחת פצע, ש"מ
ואמר
רבה זרק כלי מראש הגג. רבה
כמו נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע שנתכוין לבקע עצים שלפניו והלך למרחוק מ):
חלוקת ר"ש ב"ג ורבנן.
לתת צער במקום נזק,
גרסינן דרבא מספקא ליה לעיל (דף יז:) אי בתר מעיקרא אזלינן אי לא וקאמר דנפשוט מרבה שהוא רבו:
נתכוון לזרוק שתים וזרק
וש"מ לחייב השוגג כמזיד,
קדם וסילקו. פירש רב אלפס דרבה לטעמיה דלית ליה דינא דגרמי בריש הגוזל קמא (לקמן דף צח.) ולר"י נראה דהא גרמא בניזקין
ד', והזיק חייב. אבל בד'
שלא תאמ' אם אין נזק
משלם צער אבל נזק וצער
דברים פטור, דהא לא
זרק
הוא ופטור לכולי עלמא: תינוק מראש כו'. לא דמי להרג טריפה דפטור לכולי עלמא באלו הן הנשרפין (סנהדרין דף עח.):
לא, קמ"ל. אמר רבא
נתכוון. לעניין גלות ואשר
היתה אבן מונחת בחיקו
לא צדה פרט למתכוון
כבש
ולא הכיר בה (משלם)
לזרוק ב' וזרק ד', דקרוב
[מעולם] ועמד ונפלה, לעניין נזיקין חייב, כדאמ' אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד. ירוש'. אמר ר' יצחק מתניתא כשהיו
למזיד ולא מתכפר לו בגלות. לעניין שבת פטור, דבענן עקירה והנחה בכוונה. לעניין עבד חלוקת ר"ש ב"ג ורבנן. נתכוון
(אחד) [שניהם] מהן ישינין, אבל אם היה אחד ישן ובא אחר וישן אצלו, הבא לישן הוא המועד. ולעניין ד' דברין פטור, דכת'
לזרוק ד' וזרק ח' כו', פשוטה היא, ופירושא בשבת פרק הזורק. ואמ' רבה זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור,
והכה איש את רעהו באבן או באגרוף, אבן דומיא דאגרוף מה אגרוף דאית ליה ידיעה אף אבן דאית ליה ידיעה. נקוט האי כללא
מנא תבירא תבר. כלומ' ואפי' לא שיברו, בחיבוטו בקרקע היה ודאי נשבר. וכן אם זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים
בידך דלא מיחייב בד' דברים אלא בתר ידיעה וכונה. לעניין שבת פטור, מלאכת מחשבת אסרה תורה. פי' מלאכה שמחשב
וכסתות וקדם וסילקן כגון שהיו קשורין בחבל והיה ראש החבל בידו בראש הגג ומשך החבל ונמשכו הכרים ונפל הכלי ונשבר
עליה לעשותה. לעניין גלות פטור, דכתיב מכה נפש בשגגה, מכלל דהויא ליה ידיעה, והא לא הוה ליה ידיעה בה מעולם.
פטור הזורק מפסק פסיק גירי. ואמ' רבא זרק תינוק מראש הגג ובא אחר וקיבלו בסייף חלוקת ר' יהודה בן בתירה ורבנן, דתניא
לעניין עבד, כגון דנפלה אבן זו מחיקו ושיברה שן עבדו או סימת עינו, לתנא קמא יצא לחירות, לר"ש ב"ג כיון דלא נתכוון
הכוהו י' בני אדם כו'. לרבנן הזורקו והמקבלו בסייף שניהן פטורין, הזורק מפני שלא הרג, המקבלו בסייף, אדם מת קיבל.