ד:
ארבעה אבות פרק ראשון בבא
קמא
רבינו חננאל
מסורת הש"ס
ואימא מבעה זה המים. פי' כיון דקרא לא דייקי לא כמר ולא
ה"נ תני אדם שמירת גופו עליו. והאי
דקתני ושמירתן עליך
א) [כריתות ב:], ב) [שם],
ואתקיף רב מרי ואימא
אשארא: אימא מבעה זה המים. שאם שופך
כמר וא"ת והיכן כתיב מים בתורה וי"ל מושלח וכן הוא
אדם מימיו לרה"ר ובא
ג) [ויקרא כד], ד) רש"ל
מבעה זה מים כדכת' מים
וא"כ אכתי לא דייק קרא,
תבעה אש. ודחי' ליה מי
אחר ונטנפו כליו חייב השופכן: כקדוח אש המסים. כמו שהאש
אומר (איוב ה) ושולח מים על פני חוצות ואע"ג דשילח בעירה
ה) [עיין לעיל ב. תוס' ד"ה
כתי' מים נבעו, תבעה
ושעוה וכל מיני רבב: מים תבעה אש.
בבהמה איירי מ"מ מים נמי משתמעי מיניה מדאפקיה רחמנא
שורף דבר הנימס כגון זפת
❖
ולא זה],
אש. כלומ' תבעה מלאכת
בהמה בלשון ושלח ולעיל דבעי במאי
וכמים שמבעבעים את האש כשנותנין
אש היא. ואקשי' איהכי
אימא מבעה זה האש,
מוקמינן לה לא מצי מוקמינן במים
מים על האש נעשים כמין אבעבועות
הכא נמי תני אדם שמירת גופו עליו מתקיף
ונדחת ולא עמדה. תני רב
תורה אור השלם
דכי נמי מוקמת במים אית לן
הרתיחות וסיפא דקרא הכי הוא
לה רב מרי ואימא מבעה זה המים כדכתיב
הושעיה י"ג אבות נזיקין
1. כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים
לאוקומי במילי דשור מדכתיב בעירה
להודיע שמך לצריך כן תודיע שמך
שומר חנם ושואל כו'.
כקדוח אש המסים מים תבעה אש מי כתיב
1
בשלמ' לשמואל דאמ'
מַיִם תִּבְעֶה אֵשׁ לְהוֹדִיעַ
לצריך כשתאבדם מן העולם: מי
וא"ת והני מים ה"ד אי דמשקיל עליה
מים נבעו תבעה אש כתיב מתקיף לה רב
מבעה זה השן אמ' לך
שִׁמְךָ לְצָרֶיךָ מִפָּנֶיךָ גּוֹיִם
❖
כתיב מים נבעו. לשון רבים דליהוי
בדקא דמיא ובכח ראשון כחו הוא
יִרְגָּזוּ: ישעיהו סד א
מתני' בנזקי ממונו מיירי
זביד ואימא מבעה זה האש דכי כתיב תבעה
בנזקי גופו לא מיירי. אלא
ואי בכח שני גרמא בעלמא הוא
משמע דמבעה אמים קאי שהן
לרב דמפרש מבעה זה
באש הוא דכתיב אי הכי מאי המבעה
מבעבעין את האש: תבעה אש כתיב.
כדאמרינן בהנשרפין (סנהדרין דף
הגהות מהר"ב
אדם הוה ליה למתני הני
וההבער וכי תימא פרושי קמפרש אי הכי
עז:) וי"ל דמיירי בכח שני וקמ"ל
דמשמע שהאש מבעבע המים
י"ג במתני'. ומפריק, רב
רנשבורג
תנא מבעה שהוא אדם
דתבעה לשון יחיד ולשון נקבה: פרושי
ארבעה שלשה הוו וכי תימא תנא שור דאית
דבכח שני נמי חייב א"נ בתר דנחו
א] רש"י ד"ה ומנסך וכו'
וכלל בו כל נזקי אדם. ורב
קא מפרש. המבעה זה ההבער: דאית
ולא דמי לבור כגון פותקין ביבותיהן
ביה תרתי אי הכי לא זה וזה שיש בהן רוח
שניסכו ביין נסך שזרק בו
הושעייא תנא במתני' אדם
ביה תרתי. שן ורגל וקרן לא קחשיב
דלקמן (דף ל.) ואע"ג דאתי במה
דלא קמחסרי'. עי' פני
דאזיק שור בידים דהוא
חיים אש מאי רוח חיים אית ביה ותו מאי
יהושע:
משלם נזק, והדר תנא אדם
דבתמין לא קמיירי: מאי לא זה וזה.
הצד הוה אמינא דאיצטריך לכותבו
כהרי האש: תני רב אושעיא שלשה עשר
דאזיק אדם דמשלם ד'
א)
לחייב כלים דמבור לא הוה שמעינן
דקתני מתני' אשור ומבעה לא זה
דברים, והזיקה דשור
אבות נזיקין שומר חנם והשואל נושא שכר
והוה מצי למיפרך מאי לא זה וזה
וזה שיש בהן רוח חיים ואי מבעה
ממילה. תני ר' חייא כ"ד
והשוכר נזק צער וריפוי שבת ובושת וארבעה
אבות נזיקין, תשלומי
שיש בהן רוח חיים אלא דבלאו הכי
היינו אש מי אית בו רוח חיים:
כפל, ותשלומי ד' וה',
מי
דמתני' הא תליסר ותנא דידן מ"ט לא תני
משני שפיר: כתיב מים נבעו.
אבות. קרי
להנך דכתיבן בקרא:
וגנב וגזלן וכו'. פי'
הני בשלמא לשמואל בנזקי ממון קמיירי
שומר חנם. חייב בפשיעה והשואל
וא"ת כי כתיב נמי נבעו לא מיתוקמא
המדמע, מערב תרומה
וכיוצא בה בחולין.
מתניתי' במים דמי קתני נבעה
חייב אפילו באונסין ושוכר ונושא
בנזקי גופו לא קמיירי אלא לרב ליתני תנא
כדדייק לעיל (דף ג:) גבי שן ד) וי"ל
שכר חייבים בגניבה ואבידה וכ"ש
אדם וכל מילי דאדם ולר' אושעיא נמי הא
דלא שייך לאקשויי אלא גבי שן דליתני
בפשיעה וכולהו כתיבי כדתני בפרק
תני ליה אדם תרי גווני אדם תנא אדם דאזיק
נבעה שהשן עצמו נבעה דמבעה
השואל בבבא מציעא (דף צד:) פרשה
אדם ותנא אדם דאזיק שור אי הכי שור נמי
ראשונה נאמרה בשומר חנם שניה
משמע מגלה [דבר אחר שהיה מכוסה]
ליתני תרי גווני שור ליתני שור דאזיק שור
אבל במים שייך שפיר לישנא דמבעה
בשומר שכר שלישית בשואל הלכך
וליתני שור דאזיק אדם האי מאי בשלמא אדם
שהמים רותחים קרויים מבעבעים:
אבות נינהו ולקמן [ה.] בעי מאי נינהו
שלשה עשר אבות נזיקין.
דאזיק שור נזק הוא דמשלם אדם דאזיק אדם
תולדות: נזק. החובל בחבירו נותן
משלם ארבעה דברים אלא שור מה לי שור
ודיניהם י"ב דשוכר
לו מה שהוא שוה עכשיו פחות
מבתחילה: צער. אומדין כמה אדם
כשומר שכר הוי או כשומר חנם הוי:
דאזיק שור מה לי שור דאזיק אדם אידי ואידי
שומר חנם והשואל. שומר חנם
העומד ידו ליקצץ ע"י חרב רוצה
נזק הוא דמשלם והא שומר חנם והשואל
פטור מן הכל חוץ מן
ליתן כדי שיתקצץ לו ע"י סם דלית
נושא שכר והשוכר דאדם דאזיק שור הוא
ליה צער כולי האי: וריפוי ושבת
הפשיעה שואל חייב בכל חוץ ממתה
וקתני תני הזיקא דבידים וקתני הזיקא
ובושת. כולהו יליף מקראי בפרק
מחמת מלאכה ונושא שכר חייב
דממילא ב) תני ר' חייא עשרים וארבעה אבות
במקצת בגניבה ואבידה ופטור
החובל (לקמן דף פה.) וכיון דכתיבי
נזיקין תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה
באונסין לכך נקט להו בזה הסדר
אבות נינהו: כל הנך דר' אושעיא
וגנב וגזלן ועדים זוממין והאונס והמפתה
ולא כסדר שנכתב בפרשה:
הוא עצמו מזיק דהנך ד' שומרים הן
תרי גווני אדם. וא"ת כיון דתני
עצמם הזיקו הואיל ולא שמרו כראוי
ומוציא שם רע והמטמא והמדמע והמנסך והני
תרי גווני אדם ליתני נמי ג'
ובנזקין דאזיק גופו לא קמיירי מתני':
תליסר הא עשרים וארבעה ורבי אושעיא
אלא לרב. דאמר מבעה זה אדם
אבות בשור הקרן והשן והרגל וי"ל
מאי טעמא לא תני הני בממונא קמיירי
דניחא ליה לכלול כולם בשור כמו
הואיל ומיירי תנא דמתני' ליתני הני:
בקנסא לא קמיירי גנב וגזלן דממונא הוא
ועדים
זוממין.
תנא אדם. מבעה דמתני': תנא
תנא דמתני':
ליתני הא קתני ליה שומר חנם והשואל
אדם דאזיק שור. כלומר נזקי ממון
פירש ריב"א דאפילו שילם על פי
ורבי חייא נמי הא תנא ליה שומר חנם
העדים זוממין חייבין דלא שייך בממון
דהא מבעה דומיא דבור קתני ובור
והשואל תני ממונא דאתא לידיה בהיתירא
כאשר זמם ולא כאשר עשה דאפשר
לא מיירי בנזקי אדם דרחמנא פטריה
וקתני ממונא דאתא לידיה באיסורא
בחזרה ור"י מפרש דלא צריך להאי
לגמרי כדתניא לקמן (דף נג:) שור
טעמא דגבי ממון מחייבינן להו בק"ו
ולא אדם חמור ולא כלים ואדם דאזיק
עדים
דגבי ממון עונשין מן הדין והא
שור היכא כתיב דקרי ליה אב דכתיבג)
ומכה נפש בהמה ישלמנה: בשלמא אדם דאזיק שור כו'. וכיון דלא
דאמרינן במכות (דף ה:) הרגו אין נהרגים היינו משום דהתם אין
מנסך.
דמי חיובינהו להדדי תני להו בתרתי: אדם דאזיק אדם. כגון ה'
עונשין מן הדין ה):
פליגי בה בהנזקין (גיטין נב: ושם) חד
אמר מנסך ממש וחד אמר מערב:
דברים דחובל בחבירו ולקמיה פריך הא ד' שומרין דר' אושעיא אדם
דאזיק שור הוא: וקתני. רבי אושעיא: אבות דמתני' הזיק דבידים
ד' שומרין הזיק דממילא: תשלומי כפל. אם המצא תמצא בידו הגנבה [שמות כב]: תשלומי ארבעה וחמשה. בטובח ומוכר: וגנב. שמשלם ע"פ
עצמו ואינו משלם כפל אלא קרן בלבד וכגון שהודה מעצמו דמודה בקנס פטור כדאמרינן אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים [שם] והיינו קנס
ואמרינן בפ' מרובה (לקמן דף סד:) פרט למרשיע את עצמו: וגזלן. נמי אב הוא דכתיב והשיב את הגזלה אשר גזל (ויקרא ה): אונס
ומפתה. כתיבי חמשים כסף כתיב באונס (דברים כב) ובמפתה כתיב (שמות כב) כסף ישקל כמוהר הבתולות כמוהר בתולים של אונס דהיינו
חמשים כסף: מוציא שם רע. כתיב וענשו אותו מאה כסף (דברים כב): מטמא. תרומה: מדמע. תרומה בחולין: ומנסך. יין לע"ז
ובמס' גיטין (דף נב:) מפרש אמאי לא קם ליה בדרבה מיניה. מטמא מדמע ומנסך לא כתיבי בהדיא ואפ"ה הוו אבות שבכלל נזק הן ונזק
ממון כתיב בתורה (ויקרא כד) מכה נפש בהמה ישלמנה. ומנסך את היין ליכא למימר א] שניסכו ביין נסך שזרק בו דלא קמחסריה ולא
מידי דהא מזבין ליה בר מדמי יין נסך שבו ומטמא שמגיע שרץ בתרומת כהן דאפסדה מיניה: גנב. המודה מעצמו וגזלן דלא
משלמי אלא קרן ליתני: תנא ליה שומר חנם והשואל. דהתם נמי שייך גניבה כגון שטען שנגנב הימנו והרי היא בידו ואמרינן
בפרק מרובה (לקמן דף סג:) דטוען טענת גנב כגנב וטוען טענת גזלן כגזלן. והא דנקט הכא והשואל לאו דוקא דהא לא משכחת
שהרי הוא חייב בכולו: דאתא לידיה בהיתירא. שומר חנם אע"ג דהשתא
ביה דנפטר לא בטוען טענת גנב ולא בטוען טענת גזלן
טוען טענת גנב
שנגנב הימנו מיהו מעיקרא כי אתא
לידיה
בהיתירא אתא לידיה וגנב
וגזלן ממונא
אתא לידיה באיסורא:
עדים