כיצד
הרגל פרק
שני בבא קמא
כז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כבש
עליו כו'. באלו הן הנשרפין (סנהדרין דף עו: ושם) מפרש
פטורין. דבעינן שיכה כל נפש אדם ט) כל הנפש ואין כאן מכה כל
קה א מיי' פי"א מהל'
א) לקמן מ. מכות ב:,
הנפש ופטורים ממיתה. לר' יהודה בן בתירא חייב זה שקיבלו בסייף
דרישא נקט כבש לרבותא וסיפא נקט דחפו לרבותא:
ב) יבמות נד., ג) לקמן פו:,
נזקי ממון הלכה א
קרע כסותי חייב. תימה היכי מייתי ראיה דלמא שאני הכא
ד) [לקמן לה.], ה) סנהדרין
סמג עשין סז:
מפני שקירב את מיתתו: בא שור. מועד: וקבלו בקרניו. ומת:
קו ב מיי' פ"ב מהלכות
עו: [ע"ש], ו) לקמן צב.,
פלוגתא דר' ישמעאל ורבנן. לענין כופר לר' ישמעאל דאמר כופר
שהיה לו להסיר הגחלת מעל בגדו תדע מדנקט רבה על
ז) לקמן לא:, ח) לקמן
יבום הלכה ד סמג
קטו., ט) [ויקרא כד],
במזיק שיימינן משלם כופר אבל
בגדו חייב מכלל דעל בשרו פטור
עשין כא טוש"ע אה"ע
י) [רש"ל], כ) גי' רש"ל כדא
סימן קסו סעיף ח:
לרבנן דשיימינן בניזק האי לא הוה
והתם לקמן (דף צב.) תנן סמא את
פטורין ר' יהודה בן בתירא אומר בזה אחר
קז ג מיי' פ"א מהלכות
כו' ופירוש על המוכר קאי
ליה דמים ופטור: ונתקע באשה
עיני אפי' על מנת לפטור חייב אלא
זה האחרון חייב מפני שקירב מיתתו בא
וה"ה שהלוקח יכול לומר
חובל ומזיק הלכה י
שקול כדך בזוזי היכא שהוא
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
חייב בד' דברים. וכגון שנפל ברוח
ע"כ על בשרו פטור משום שהיה לו
שור וקבלו בקרניו פלוגתא דר' ישמעאל
❖
מוחזק ועיין תשובת רלב"ח,
סימן תכא סעיף א:
מצויה דהוה ליה קרוב למזיד: וביבמתו
להסיר כמו בעל לבו ומת וי"ל דהא
קח ד ה ו ז מיי' שם
בנו של ר' יוחנן בן ברוקא ורבנן דתניא א)1 ונתן
לא קנה. אע"פ ששנינו (יבמות דף
פשיטא ליה דמעל בשרו יסיר הגחלת
הלכה יב טוש"ע שם
פדיון נפשו דמי ניזק ר' ישמעאל בנו של
א
סעיף יא:
ומעל בגדו לא חייש ולא איצטריך
נג:) הבא על יבמתו בין בשוגג בין
תורה אור השלם
קט ח טוש"ע ח"מ סי'
ר' יוחנן בן ברוקא אומר דמי מזיק ב) ואמר
לאתויי ראיה אלא שלא תאמר כיון
במזיד קנה הני מילי היכא דנתכוין
1. אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו
שפג סעיף א וסימן
רבה נפל מראש הגג ונתקע באשה חייב
שמניח על בגדו והוא שותק א"כ
לביאת אשה אחרת אבל זה לא נתכוין
תיח סעיף יח:
וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל
קי ט מיי' פ"ד מהלכות
בד' דברים וביבמתו לא קנה חייב בנזק
דעתו הוי שיפטר דהא אשכחן אפי'
לשום ביאה הלכך לא קנה ואם חזר
אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו:
ב
חובל ומזיק הלכה כב
שמות כא ל
במצוה לקרוע דחייב:
ועשה אחד מן האחין בה מאמר
בצער בריפוי בשבת אבל בשת לא דתנן
2. כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו
סמג עשין ע טוש"ע שם:
הניח
גחלת על לב עבדו כו'.
קיא י כ מיי' פ"ג מהל'
פסלה עליו: ואם נתהפך. י)[לאחר]
אִישׁ וְאָחִיו וְקָרְבָה אֵשֶׁת
ג) ג אינו חייב על הבשת עד שיהא מתכוין
רוצח הלכה ט:
הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת אִישָׁהּ
שהתחיל לנפול דנתכוין לנפול על
כשעבד כפות ורבו עומד
ואמר רבה נפל מראש הגג ברוח שאינה
קיב ל מיי' פ"ה מהל'
ד
מִיַּד מַכֵּהוּ וְשָׁלְחָה יָדָהּ
האדם להנאתו: חייב אף על הבשת.
אצלו איירי כדפרישית לעיל (דף כב:
חובל ומזיק הלכה יא
וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו:
מצויה והזיק ובייש חייב על הנזק ופטור בד'
❖
אע"פ שלא נתכוין לשם בשת: על
ד"ה והיה) ומיירי שלא מת העבד
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
דברים כה יא
דברים ברוח מצויה והזיק ובייש חייב בד'
סימן שפ סעיף א:
ה
לבו ומת פטור. שהיה לו לסלקה:
אלא הוזק ולהכי מספקא ליה שמא
קיג מ מיי' שם פ"ד
דברים ופטור על הבשת ו ואם נתהפך חייב
חייב. דהא דלא סלקה סבר
לא יחוש הרב לסלקו מפני שישלם
הלכה כב ועיין
מוסף רש"י
אף על הבשת דתניא ממשמע שנאמר
אתבעיניה ליה בדינא ויפרע לי:
לו דמי נזקו:
בהשגות ובמ"מ ובנ"י
פטורין. שאין ידוע על ידי
שהאריך סמג שם טוש"ע
כבש עליו. שתקפו שם עד שמת:
ושלחה ידה איני יודע שהחזיקה מה ת"ל
2
הדרן עלך כיצד הרגל
. ונתקע
ח"מ סימן שפג סעיף א
מי נהרג (לעיל י:)
חייב. דה"ק ליה אם תרצה קרע
באשה חייב בד'
והחזיקה לומר לך כיון שנתכוין להזיק
וסימן תיח סעיף יח:
ד)
ז
המניח. ואיכא נמי דקרו לחביתא
א נ מיי' פי"ג מהלכות
דברים. בנזק וצער ורפוי
ושלם אבל פירש לו ע"מ פטור: עבדו
אע"פ שלא נתכוין לבייש ואמר רבה הניח
ח
ושבת, כדאמר בהחובל
נזקי ממון הלכה ה
כדא ולכדא חביתא.
כגופו דמי. ואם הניח אדם גחלת על
(לקמן פה:) פצע תחת
סמג עשין סח טוש"ע ח"מ
לו גחלת על לבו ומת פטור ט על בגדו ונשרף
לב עבדו פטור שהיה לו לעבד
תרוייהו צריכי שאם התנה לתת לו
פצע לרבות השוגג כמזיד
סימן תיב סעיף א:
חייב אמר רבא תרוייהו תננהי על לבו דתנן
ב ס מיי' פי"ב מהלכות
ואונס כרצון (יבמות נד.).
לסלקה: שורו כממונו. שאין בו דעת
כד והקנה לו בסודר ונתחייב הלוקח
וביבמתו לא קנה. דלא
גזילה ואבידה הלכה
ה) י כבש עליו לתוך האור או לתוך המים
לסלקה וחייב:
לתת דמים יכול הלוקח לומר לא אתן
אכוין לביאה (שם). כבש
ה סמג עשין עד טוש"ע
הדרן עלך כיצד הרגל ואינו יכול לעלות משם ומת חייב דחפו
❖
לך דמים אם לא תתן לי חבית דקרי
עליו כו' או לתוך
ח"מ סימן רסד סעיף ה:
כ
המים. כבש, פרמי"ר
לתוך האור או לתוך המים ויכול לעלות משם
ליה לחביתא כדא לפי שהוא מוחזק
בלע"ז, אוחז ראשו של
המניח את הכד. ושברה פטור.
ולא אזלינן בתר רובא ואם התנה לתת
ומת פטור בגדו דתנן ו) לקרע את כסותי שבר
חבירו ותוקפו במים כדי
רבינו חננאל (המשך)
לו חבית ונתן הלוקח דמים יכול לומר
בגמרא [ע"ב] מפרש טעמא:
שלא יוכל להרים ראשו
את כדי חייב על מנת לפטור פטור בעי רבה
וננער ומת (סנהדרין עו:).
ומת פטור, מאי טעמ'
ואם הוזק בה. הנתקל: בעל החבית
לו המוכר לא אתן לך אלא כד דקרי
הניח גחלת על לב עבדו מהו כגופו דמי או
הדרן עלך כיצד הרגל
היה לו להשליכה מעל
חייב. מפרש בגמ' [שם]: גמ' נשברה
לכדא חביתא ולא אזלינן בתר רובא
זה בא בחביתו וזה בא
לבו. הניח גחלת על בגד
כממונו דמי אם תמצא לומר כגופו דמי שורו
כדו של זה בקורתו של זה פטור.
ואומר ר"ת דאפי' רב דאמר בפרק
בקורתו. ופגע זה בזה
חבירו ונשרף חייב. אמ'
מהו הדר פשטה עבדו כגופו שורו כממונו:
(לקמן לא:). אין לו אלא
רבא תרויהו תנינהו, דתניא
מ
שלשניהן רשות להלך: פתח בחבית.
המוכר פירות (ב"ב דף צב. ושם ד"ה
שכרו. שכר כלי ושכר
דחפו לתוך האור או לתוך
דקתני זה בא בחביתו: וסיים בכד.
וליחזי) ולקמן בהפרה (דף מו.) הולכין
❖
הדרן עלך כיצד הרגל
פעולה (לקמן קטו:).
המים ויכול לעלות משם
דקתני נשברה כדו של זה כו':
בממון אחר הרוב גבי המוכר שור
ומת פטור. בגדו דתנן
המניח את הכד ברה"ר ובא אחר ונתקל
קרע את כסותו ושיבר
והציל את הדבש לתוכה. מפני שהדבש
לחבירו ונמצא נגחן הכא מודה שיכול
נ
את כדו חייב. ש"מ דאפי'
רבינו חננאל
דמיו יקרים: שכרו. כשאר פועל
המוחזק לומר למוציא אע"פ שהרוב
בה ושברה פטור ואם הוזק בה
אם אמ' לו קרע וקרע
בעל החבית חייב בנזקו: גמ' פתח בכד
חייב, וכל שכן הרואה
לר' יהודה בן בתירה
ואין בעל הדבש משלם דמי היין:
מסייעך לא תוציא ממני ממון דקים לי
אותו שורף את בגדיו
המקבלו בסייף חייב
פתח בכד. דקתני וזה בא בכדו של
בנפשאי שאני מן המיעוט אבל בנמצא
וסיים בחבית ז) ותנן נמי זה בא בחביתו וזה
ולא הציל שחייב השורף
שקירב מיתתו, והזורקו
דבש וסיים בחבית דקתני נסדקה
נגחן לא מצי אמר מוכר קים לי בנפשך
פטור. בא שור וקיבלו
בנזיקין, לא אמרי' היה לו
בא
בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו
בקרניו והרגו חלוקת ר'
להציל ממונו אלא למזיק
חבית של דבש: למקח וממכר.
שאתה מן המיעוט דזבני לנכסתא
ישמעל בנו שלר' יוחנן
אמרי' ליה לא היה לך
של
זה פטור פתח בחבית וסיים בכד ח) ותנן
שביד המוכר לתת לו איזה שירצה
דאדרבה יאמר הלוקח למוכר אתה
בן ברוקה [ורבנן] היא.
להזיק ממון חבירך וכיון
נמי
זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו
ואפילו התנה עמו חבית דמשמע
הטעתני דקים לי בנפשאי שאני מן
ס
שהיזקתה נתחייבת. בעי
דתניא ונתן פדיון נפשו,
דמי ניזק. ר' ישמעל אומ'
רבא עבדו כגופו דמי,
של
דבש נסדקה חבית של דבש ושפך זה
גדולה נותן לו כד שהיא קטנה:
הרוב דזבני לרדיא וא"ת ונחזי אי דמי
דמי מזיק. לרבנן דאמרי
והנותן גחלת בלבו נשרף
כדא אי דמי חביתא כדפריך לקמן
אין
יינו
והציל את הדבש לתוכו אין לו אלא
דמי ניזק, חייב בעל השור
העבד כנותן גחלת בלב
בריש הפרה (שם) ובהמוכר פירות
בכופר שהרי שורו הרג.
אדונו עצמו דמי (דמי),
שכרו פתח בכד וסיים בחבית אמר רב פפא היינו כד היינו חבית למאי נפקא
לר' ישמעל דאמ' דמי
מה בלב אדונו עצמו
(ב"ב דף צב.) וניחזי אי דמי רדיא
מינה למקח וממכר היכי דמי אילימא באתרא דכדא לא קרו חבית וחבית לא
פטור דאמרי' כיון שיכול
מזיק, פי' המזיק הוא היה
לרדיא ושם אפרש בע"ה דאפילו
חייב מיתה מפני שלא
להסירה מעל לבו היה
קרו כדא הא לא קרו לה לא צריכא דרובא קרו לה לכדא כדא ולחביתא חביתא
לרבנן דפליגי אר' יהודה בהמוכר את
שמר שורו כאלו הוא
לו להסירה, לא הסירה
ואיכא נמי דקרו לחביתא כדא ולכדא חביתא מהו דתימא זיל בתר רובא
הוא הרג עצמו, כן דין
הרג, ורחמ' חס עליה
הספינה (שם דף עז:) גבי מכר
לשלם כופר לפי שלא
העבד ופטור. או כממונו
קמ"ל
הצמד לא מכר הבקר דלית להו הדמים
עשה מעשה בידים. והכא
דמי, כמו הנותן גחלת
מודיעים פריך וי"ל דלא שייכא הכא הודעת דמים דקרובים דמי הכד לדמי החבית א"נ שמכר לו כדים או חביות שוה מאתים זוז
בכליו או בפירותיו או
אפי' הוא בעצמו בכי האי
גוונא לא היה מתחייב,
על גדי ונשרף שחייב,
ולא שייך לומר בזה הודעת דמים כלל ומיירי דאית ליה זוזי דלא שייך לומר שקול כ) כדך בזוזך ולספרים דגרסי בהפרה ובהמוכר
כך דין העבד וחייב. בתר
דהא רבנן דפליגי עליה
פירות אי דליתנהו להנך זוזי צריך לאוקמי שיש ללוקח מעות המכר והקנה לו אגב קרקע או אחר כך הוזלו הכדים והחביות אי
דבעיא הדר פשטא, עבדו
דר' יהודה בן בתירה פטרי
ליה, וכל שכן על שורו.
כי גופו והנותן גחלת
נמי הכי פירושו מהו דתימא זיל בתר רובא אע"פ שהדמים מסייעים למוחזק קמ"ל וה"ה דהוי מצי למימר איפכא מהו דתימא זיל
אמ' רבה היה ישן בראש
בלב העבד, בדלא כפית
בתר חזקה קמ"ל דאין הולכין בתר חזקה אלא אחר הרוב אם הדמים מסייעין לרוב אלא משום דמתניתין מוכחא דבא להשמיענו
הגג ונפל ונתקע באשה
ויכול להסירה ולא הסירה
דלא אזלינן בתר רובא דכד וחבית חדא נינהו ולפי זה אתי שפיר טפי אליבא דרב מאליבא דשמואל מדשמעינן דלא אזלינן בתר
או כיוצא בה והזיק חייב
ונשרף ומת, פטור. שורו
כממונו, וחייב. הדרן עלך
בד' דברים דקיימ' לן אין
רובא אלא היכא שהדמים מסייעים למוחזק ולא שמעינן זה במקום דאין הדמים מסייעים:
הרגל מועדת
קישוי אלא מדעת, והנה
פרק שלישי: המניח את
כאלו יש ידיעה וכוונה
הכד המניח את הכד ברשו' הרבי' ובא אחר ונתקל בה ושברה, פטור. ואם הוזק בה בעל החבית חייב. פתח בכד וסיים בחבית.
וחייב בכל חוץ מן הבושת דתנן אינו חייב בושת עד שיהא מתכוין. וביבמתו לא קנה שנ' יבמה יבא עליה,
וקיימ' לן עד שיתכוונו שניהן לביאה. ואמ' רבה נפל מן הגג ברוח גדולה וחזקה והזיק ובייש, פטור בד' דברי'
אמ' רב פפא כד וחבית אחד הוא. למאי נפקא מינה, כלומ' מה צורך לדקדק בזה, ואמ' למקח וממכר. קיימ' לן כי הכד הוא
דאנוס הוא, וחייב בנזק אע"פ שהוא אנוס. נפל ברוח מצויה חייב בד' דברי' דהא הוי ליה ידיעה וקרוב
פחות מן החבית שהכד שואבין בו מים א) מן המעיין כדכת' וכדה על שכמה, והחבית גדולה (לחבירו) [ממנה]. ואם אמ' אדם
לכוונה ופושע הוא אבל בבשת פטור דבענן כונה מוכחת. ואם נתהפך והזיק ובייש, כיון שבהיפוכו נתכוון
לחבירו חבית אני מוכר לך ורב אותו המקום קורין לגדולה חבית ולפחותה ממנה כד, ומיעוטא קרו נמי לחביתא כדה ולכדה
נתכוון לבייש חייב. אמ' רבה
הניח גחלת על לב חבירו
להזיק קיימ' לן כיון
שנתכוון להזיק אע"פ שלא
חביתא. והמוכר אומ' כדה מכרתי לך והלוקח אומ' חבית קניתי ממך, מהו דתימא זיל בתר רובא ורובא לא קרו לכדה חביתא.
א) עי' בערוך ערך כד א'.