המניח פרק שלישי
בבא
קמא
כט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פליגי
בשעת נפילה בנתקל פושע. דלר"מ דפושע הוא חייב
פטור מדיני אדם. כדמפרש לקמן: וחייב בדיני שמים. משום
כא א מיי' פי"ג מהל'
א) [לקמן לא. צט: ב"מ
דלא סליק: ברוח שאין מצויה. דאנוס הוא: אלא אמר אביי בתרתי
כל כמה דלא הוה ליה פנאי לסלק קרי שעת נפילה
פב:], ב) [רש"ל], ג) עי'
נזקי ממון הלכה ז
רש"ל מ"ש בשם תוס'
סמג עשין סח טוש"ע ח"מ
פליגי. במתני' כשהזיק הכד בשעת נפילה ופליגי כשהוזק בחרסי'
ולאחר נפילה פליגי במפקיר נזקיו ג)ואפי' לאחר נפילת פשיעה כגון
ארוכים, ד) עי' רש"ל מ"ש
סימן תיא סעיף ב וסימן
לאחר נפילה: במפקיר נזקיו. כגון זה דמסתמא מפקיר לחרסיו
ששיבר במתכוין דרבנן דפטרי ס"ל דלא חייבה תורה אלא בור תיב סעיף ד:
בשם תוס' ארוכים ועי'
כב ב ג מיי' שם ופ"ו
רש"א, ה) שייך קודם ד"ה
ור"מ סבר מפקיר נזקיו חייב דבור
דאית ליה בעלים כגון הפקיר רשותו
❖
מדמתני',
מהלכות חובל ומזיק
שחייבה עליו תורה בבור ברה"ר
ולא הפקיר בורו או חפר בור סמוך
פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ומודים
א
הלכה א סמג שם טור ש"ע
דהפקר הוא חייבה ור' יהודה דסבר
לרה"ר וכן משמע לישנא מר סבר
❖
חכמים לר"מ באבנו סכינו ומשאו שהניחן
ח"מ סימן תיב סעיף ד:
מפקיר נזקיו חייב ומ"ס מפקיר נזקיו
פטור ב)[ס"ל] דהפקיר רשותו ולא
גליון הש"ס
בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו שהוא
פטור משמע דבכל מפקיר נזקיו
הפקיר בורו זהו בור האמור בתורה
גמ' מדקתני תרתי. קשה
חייב ומודה ר"מ לרבנן במעלה קנקנין על
רבינו חננאל
פליגי אפי' לאחר נפילת פשיעה ועוד
ולקמן (דף מט:) פליגי ר' ישמעאל
לי למאי דמבואר בתוס'
הגג ע"מ לנגבן ונפלו ברוח שאינה מצויה
ד"ה והתני' דלקה בחרס
פטריה דכת' ולנערה לא
דקאמר לקמן מפקיר נזקיו מאי
ור"ע בהא מילתא וה"ק רבי יהודה
אפשר דבדרך הלוכו נפל
תעשה דבר. וכי תימ' כי
והזיקו שהוא פטור אלא אמר אביי בתרתי
מתכוין איכא האיכא לפרש במתכוין
במתכוין לשוברה והזיק בנפילה חייב
החרס עליו בכח והוחלק
סבר ר' מאיר דפטר
פליגי פליגי בשעת נפילה ופליגי לאחר נפילה
ושיבר כמו שפירש על שעת נפילה
ובשאין מתכוין אלא מתכוין להורידה
במים משמע דתקלת מימיו
רחמנא לאנוס מקטלא
אם כן הוצרך למנקט תרתי
אבל בנזיקין אפי' אנוס
פליגי בשעת נפילה בנתקל פושע מר סבר
ולא בעי לאוקמי אביי פלוגתייהו
מכתיפו ונתקל ונשברה פטור דנתקל
והיינו דהוחלק דמדין בורו
חייב, והתניא נשברה כדו
בלאחר נפילה בנתקל פושע דלרבי
לאו פושע הוא ובהיזק דלאחר נפילה
א) נתקל פושע הוא ומ"ס ב נתקל לאו פושע
הוא מזה נשמע דר"מ ס"ל
ולא סילקה כו', וקתני
מאיר דפושע הוא חייב דהוי מפקיר
נמי לקמן מפרש מאי מתכוין איכא:
דנתקל פושע הוא וחרסים
סיפא ומודה ר"מ לחכמ'
הוא פליגי לאחר נפילה במפקיר נזקיו מר
דמיירי דבדרך הלוכו נפל
במעלה קנקנים לגג על
ומדמתניתין בתרתי כו'. גמרא קפריך
נזקיו לאחר נפילת פשיעה ולרבנן
סבר מפקיר נזקיו חייב ומר סבר פטור
על האדם דבזה אף אם לאו
מנת לנגבן ונפלו ברוח
לה: אלא בשעת נפילה. היכי איכא
דלאו פושע הוא פטור דהוי מפקיר
פושע הוא ראוי לחייב מדין
שאינה מצויה והזיקו
וממאי $ מדקתני תרתי הוחלק אחד במים או
נזקיו לאחר נפילת אונס וכן אית
למימר נתקל פושע הוא מה הוא
אדם המזיק דכל שהוא בכלל
שפטור, לאו מכלל דסבור
שלקה בחרסית היינו הך אלא לאו ה"ק
אבידה חייב ומדפטר ר"י
אנוס הוא ואנוס אפי'
ליה לר' יוחנן בסמוך משום דמתני'
יכול לעשות אם נתקלה בהמתו
מוכח דס"ל נתקל הוא כעין
בנזקין פטור. ופריק אביי
הוחלק אחד במים בשעת נפילה או שלקה
מוכחא דבתרתי פליגי ולא היה זה
דבשלמא נתקל הוא ונשברה כדו
גניבה כדס"ל לר"י באמת
ר' מאיר ור' יהודה בתרתי
בחרסית לאחר נפילה ומדמתניתין בתרתי
בתרתי אלא בחד דחד טעמא הוא
איכא למימר איבעי ליה לעיוני ומיזל
בספ"ו דב"מ וא"כ מוכרח
פליגי, בנתקל פושע הוא
למתני תרווייהו לאשמעי'
ובמפקיר נזקיו. ודייק
והשתא נמי תרי ומודים דקתני
אלא גמלו מי איכא למימר הכי:
ברייתא נמי בתרתי בשלמא כדו משכחת לה
דלר"מ הוי פושע גמור
ממתני', דקתני הוחלק
שרעתא דנהרא. שגדל הנהר וכסה
בברייתא חד קאי אשעת נפילה
או בשעת נפילה או לאחר נפילה אלא גמלו
ולר"י הוי אונס בדרך כעין
אחר במים או שלקה
❖
גניבה וצלע"ג:
את עין הדרך ופושע הוא בכך שאילו
דמודים חכמים לר"מ באבנו וסכינו
בחרסיה חייב. הוחלק
ד)
בשלמא לאחר נפילה משכחת לה במפקיר
אחר במים בשעת נפילה,
היה הדרך מגולה לא נתקל גמלו:
ומשאו דנפלו ברוח מצויה שהוא חייב
נבלתו אלא בשעת נפילה היכי משכחת לה
ובהא פליגי דר' מאיר סבר
שרעתא. לשון שרוע וקלוט (ויקרא
אע"פ שלא היה לו פנאי לסלק אבל
נתקל פושע הוא לפיכך
מוסף רש"י
אמר רב אחא כגון דעברה במיא דרך שרעתא
חייב, ור' יהודה סבר נתקל
כב): פושע הוא. ואין לו דין נתקל:
ברוח שאין מצויה היה פטור אע"ג
פטור מדיני אדם. לשלם,
לאו פושע הוא ופטור. או
דנהרא ה"ד אי דאיכא דרכא אחרינא פושע
דאתקיל. בדרך יבשה ונתקל ביה
דלא אפקריה דסתם אבנו כו' לא
וחייב בדיני שמים,
שלקה בחרסיה לאחר
הוא ואי דליכא דרכא אחרינא אנוס הוא
בהמתו והוי ליה איהו פושע: לזכות
מפקר להו כי נפלו שאין מתקלקלין
פורענות לשלם לרשעים
נפילה, ר' מאיר סבר
שנתכוין להפסיד את ישראל
נשברה כדו ולא סילקה
בחרסיה. שלא הפקירן חייב ובשאין
אלא משכחת לה דאתקיל ואתקילה ביה
בנפילתם ומשום דלא היה לו פנאי
(גיטין נג.).
אלא הפקירה מפקיר נזקיו
מתכוין שוב לזכות בהן פטור דמפקיר
לסלק מיפטר דאי היה לו פנאי לסלק
גמלא מפקיר נזקיו מאי מתכוין איכא
אמר
חייב, ור' יהודה סבר
נזקיו פטור: והאיכא ר"מ דמחייב.
הוה מחייב אפי' ברוח שאין מצויה
מפקיר נזקיו פטור. ואם
רב יוסף ג במתכוין לזכות בחרסיה וכן
אמר
נתכוון לזכות בחרסיה
מדקתני בברייתא ולא סלקה ולא
דכיון דלא אפקרינהו עליה דידיה
רב אשי במתכוין לזכות בחרסיה
רבי
חייב, ולדברי הכל אנוס
העמידה מכלל דבהיזק דלאחר
לסלוקינהו כדאמר בסמוך דמתכוין
אפי' בנזיקין פטור. ואי
אלעזר אמר בשעת נפילה מחלוקת
אבל
נפילה פליגי: אף בשעת נפילה.
לזכות בחרסין ואפי' נתנו אחר שם
קשיא לך הא דתני דבי
לאחר נפילה מאי דברי הכל פטור והא
חזקיה פצע תחת פצע
ומשום דלישנא דברייתא לא משתמע
כדאמרינן בהפרה (לקמן דף מז: ושם)
לחייב על האונס כרצון,
איכא ר"מ דמחייב אלא מאי דברי הכל חייב
בשעת נפילה אצטריך לרבי אלעזר
בעל השור חייב בנזקי חצר ובעל
התם בנזקי גופו, אבל הכא
והא איכא רבנן דפטרי אלא מאי בשעת
לאשמועינן דדייקינן לה ממתניתין
חצר חייב בנזקי הבור ובשמעתין
דבנזקי ממונו (לה) [לא].
ומדמתני' בתרתי פליגי
דקתני תרתי כדאמר אביי לעיל:
אמר גבי גלל דאם הפכה בפחות
נפילה אף בשעת נפילה וקמשמע לן כדאביי
בריתא נמי בתרתי פליגי.
מג' אם נתכוין לזכות בה חייב אע"פ
לא
ורבי
ואקש', בשלמ' כדו,
משכחת לה בשעת נפילה
שהוא לא עשה בור זה כיון דדידיה הוא עליה דידיה רמי לסלקו ואידך מודים קאי אפלוגתייהו דלאחר נפילה ומודה רבי מאיר
שהוזק במימיה, לאחר
לחכמים במעלה קנקנין ונפלו ברוח שאין מצויה דפטור אע"פ שהיה לו פנאי לסלק דהוי מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס ומצי אמר
נפילה נמי הוזק בחרסיה.
האי בירא לאו אנא כריתיה כיון דבאונס נעשה ולכך נקט קנקנין שמשתברין בנפילתם וסתמא מפקר להו:
אלא גמלו, בשלמ' לאחר
מדקתני תרתי. וא"ת והיכי דייק אביי מדקתני תרתי דפליגי לאחר נפילת פשיעה הא אפי' אי לא פליגי אלא בנתקל אי פושע
נפילה משכחת לה
במפקיר נבלתו. אלא הוזק
הוא אי לא איצטריך למיתני תרתי שלא תאמר דוקא בשעת נפילה מחייב ר"מ משום דנתקל פושע הוא והתקלה היתה
בשעת נפילה היכי
שלו עדיין אבל אחר נפילה שכבר הפקיר התקלה פטר ר"מ אע"ג דפושע הוא כמאן דפטר בור ברשות הרבים וי"ל דאי לאו שרבי
משכחת לה. ואמ' כגון
שהעביר גמלו, פי' על
יהודה בא לחלוק עליו בזה לא היה צריך להשמיענו כיון דבהדיא תנן סתמא לקמן דבור ברשות הרבים חייב:
מדמתני' בתרתי ברייתא נמי בתרתי. וא"ת מברייתא נמי יש להוכיח דבתרתי פליגי דמדקתני ולא סלקה ולא העמידה משמע
שפת הנהר דהוא בשרעתא
דנהרא, ונפל הגמל
דלאחר נפילה פליגי ועוד דאי לא פליגי אלא בשעת נפילה אמאי חייב בדיני שמים לרבנן דאית להו נתקל אנוס הוא
ובנפילתו התיז מים מן
הנהר וטינף בגדים. ונדחת
ובשעת נפילה נמי פליגי מדנקט מודים חכמים באבנו סכינו ומשאו דלא מצי קאי אלא אשעת נפילה דאי לא פליגי אלא לאחר
האי פירוקא ופרקי' פירוק
נפילה במפקיר נזקיו א"כ אפי' נוקי בהפקיר אבנו סכינו ומשאו לא יתיישב דאי מודים ברוח מצויה דחייב ושאין מצויה דפטור א"כ
אחר, כגון דליכא דרכא
לא פליגי כלל וי"ל דמברייתא לא מצי למידק כלל דאיכא למימר דפליגי בשעת נפילה ולאחר נפילה ובחד טעמא כדפרישית לעיל
אחריתי וכגון דנתקל הוא
ונפל ונתקל הגמל עליו
והא דנקט בהאי מודים אבנו כו' ובהאי מודים קנקנים אורחא דמילתא נקט דאין אדם מקפיד באבנו אם תפול ברוח מצויה
ונפל ובנפילתו התיז מים,
ובקנקנים כדי שלא ישברו מניחם בענין שלא יפלו ברוח מצויה:
ואילולי שנתקל הגמל
הוחלק אחד במים בשעת נפילה או שלקה בחרסי' אחר הנפילה. ה"ה דמ"ל איפכא אלא דנקט הכי משום דסתם חרסים
בגופו שלאדם לא היה
ה)
נופל, לפיכך בהעברתו
מפקיר להו כדמוכח ההיא דקנקנים ומים לא מפקר להו כולי האי ועוד דרב אוקי למים דמתניתין בדלא אפקרינהו וכי
לגמל בשרעתא דנהרא
פליגי בדלא אפקרינהו דוקא בשעת נפילה פליגי דלאחר נפילה מודה ר"י שעליו לסלק כיון שהם שלו ויש לו פנאי לסלק אבל בפלוגתא
אינו לא פושע ולא אנוס.
דלאחר נפילה במפקיר נזקיו לאו דוקא לאחר נפילה אלא אף לאחר נפילה שהיה לו פנאי לסלק פוטר ר"י משום דהוי בור דלית ליה
בעלים ור"מ מחייב אף בשעת נפילה כיון דסבר דנתקל פושע הוא ומפקיר נזקיו חייב:
אלא גמלו בשלמא לאחר נפילה משכחת לה. דפליגי כגון שהפקיר נבלתו אחר נפילתה בפשיעה כגון שהוליכה במקום שיש לחוש
שתפול אלא בשעת נפילה היכי משכחת לה דלפלגו כעין פלוגתא דפליגי בנתקל וא"ת ולוקי פלוגתייהו דשעת נפילה אכדו
ולאחר נפילה אגמלו כדמוקי מתניתין דהוחלק אחד במים בשעת נפילה או שלקה בחרסית לאחר נפילה וי"ל חדא משום דסתם חרסית
מפקר להו וסתם נבילה לא מפקר לה כחרסית ועוד מדקתני ולא סלקה משמע דכדו נמי היה לו פנאי לסלק והואיל וכן הוא אי
מוקמינן לכדו בשעת נפילה א"כ מיירי כדו בתרתי ומדכדו בתרתי גמלו נמי בתרתי:
אבל לאחר נפילה מאי. כי מפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה מאי דברי הכל פטור הא איכא רבי מאיר דמחייב ע"כ אפילו
הפקיר דאם לא הפקיר לא פטרי רבנן דעליה רמי לסלוקי: אלא מאי ד"ה חייב הא איכא רבנן דפטרי. הו"מ לדחויי
דלא פטרי רבנן אלא היכא דאנוס הוא אבל לאחר נפילת פשיעה מחייבי אבל היה קשה דא"כ רבי יוחנן דאמר
בסמוך לאחר נפילה
מחלוקת לא הוה
פליג במידי אדרבי אלעזר ומתוך הלשון
משמע שבא לחלוק
על רבי אלעזר: