כט:
המניח
פרק שלישי
בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבי יוחנן אמר לאחר נפילה מחלוקת אבל בשעת נפילה מאי
לא תימא
מתני' ר"מ היא. גבי שני קדרים קאי לקמן בהאי פרקין
כג א ב מיי' פי"ג מהל'
א) פסחים ו: ע"ש,
ד"ה פטור כו'. הו"מ למפרך מברייתא גופה כיון דבשעת
אלא הא קמ"ל. ר' יוחנן: דמפקיר נזקיו דהכא. דתחלתו
(דף לא.):
ב) [לקמן ל.], ג) לקמן ל.,
נזקי ממון הלכה ז
ד) [שבת מו. וש"נ],
סמג עשין סח טוש"ע ח"מ
נפילה פטור משום דאנוס הוא א"כ לאחר נפילה מחייב ר"מ אף
אונס הוא דפטרי רבנן אבל מפקיר נזקיו דעלמא כגון שהשליכו
ה) [לקמן נ:], ו) ס"א דכל
סימן תיב סעיף ד:
על גב דהוו לאחר נפילת אונס וא"כ היכי קתני ומודה ר"מ במעלה
מדעת וכגון בור ברשות הרבים מחייבי וה"ק לאחר נפילה מחלוקת
כד ג מיי' שם פי"ב הלכה
היכא, ז) צ"ל הבטה, ח) צ"ל
הבטה, ט) [ד"ה צריך],
קנקנים כו' אמאי פטור והא ר"מ
כלומר האי מחלוקת דפליגי ר"מ
יב סמג שם טוש"ע
י) [ועיין תוספות כתובות
ח"מ סימן תי סעיף ו:
לאחר נפילת אונס נמי מחייב וליכא
ורבנן בהפקיר נזקיו לאחר נפילה
ורבי יוחנן אמר לאחר
נפילה מחלוקת אבל
כה ד מיי' פ"א מהלכות
לא. ד"ה דאי וד"ה נימא
למימר דאיירי בשעת נפילה דא"כ
הוא שתחילתו ע"י נפילה אבל ע"י
בשעת נפילה מאי דברי הכל פטור והא
חמץ ומצה הלכה ט
ותוספות קדושין כו. ד"ה
❖
סמג לאוין עז טוש"ע א"ח
אי נמי],
מה לו להזכיר קנקנים לא הוה ליה
השלכה לא פליגי ולא תידוק מרבי
מדקאמר רבי יוחנן לקמן לא תימא מתניתין
סימן תמג סעיף א:
יוחנן דבשעת נפילה לא פליגי: אליבא
למימר טפי אלא ומודה ר"מ בשעת
כו ה ו מיי' פי"ב מהל'
ר"מ היא דאמר נתקל פושע הוא מכלל דרבי
דר"מ כ"ע לא פליגי. דהשתא בהפקיר
נפילה דפטור משום דאנוס הוא:
נזקי ממון הלכה ו
הגהות הב"ח
כי פליגי אליבא דרבנן. לא בעי
מאיר מחייב אלא מאי דברי הכל חייב והא
ועיין בהשגות ובמ"מ סמג
נזקיו הבא ע"י אונס מתחילה מחייב
(א) רש"י ד"ה אבל וכו'
עשין סח טוש"ע ח"מ סימן
מדקאמר ר' יוחנן לקמן לא תימא מתניתין
כ"ש הפקר שתחילתו ברצון: בור
למימר איפכא דפליגי אליבא
❖
לזכות בו: (ב) ד"ה וקמה
תי סעיף ג:
ר"מ היא דאמר נתקל פושע הוא מכלל
ברה"ר. אלמא סבירא ליה לר"א
דר"מ ומאן דפטר אמר לך דע"כ
וכו' אסתלקו להו מעשה
ראשון: (ג) ד"ה כשהפכה
דחיובא דבור ברה"ר היא: משש
דפטרי רבנן אלא הא קמ"ל דמפקיר נזקיו
לא מחייב ר"מ אלא משום דפושע
א
וכו' משום כורה. נ"ב פי'
מוסף רש"י
שעות ולמעלה. אין חמץ ברשותו
הוא וכי פליגי ר' יוחנן ור' אלעזר
דהכא הוא דפטרי רבנן דאנוס הוא אבל
דלא הרחיקו ג"כ ג'
במפקיר נזקיו דאונס דקים ליה
דאע"ג ו) דאיתיה אסור בהנאה
ועשאן הכתוב כאילו
טפחים וחשבינן ליה דלא
מפקיר נזקיו דעלמא מחייבי איתמר מפקיר
הן ברשותו. להתחייב
סילק מעשה ראשון וכבור
דבמפקיר נזקיו דפשיעה פליגי:
ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו
נזקיו רבי יוחנן ור"א חד אמר חייב וחד
עליהן. (פסחים ו:). בור
פתוח הוא ולא נסתם
תסתיים דר' אלעזר הוא דאמר
ב
לעבור עליו בבל יראה ובל ימצא:
ברשות הרבים. הפותחו
מעולם ועיין בהגהת
אמר פטור לימא מאן דמחייב כר"מ ומאן
❖
חייב. במסקנא לא
ההופך את הגלל. זבל המופקר
אשר"י:
חייב בנזקין ואין הבור שלו
דפטר כרבנן אליבא דר"מ כ"ע לא פליגי כי
אלא של הפקר, שהרי
ברה"ר והפכו ממקום למקום: חייב
קיימא הכי והא דלא פריך מההיא
ברשות הרבים הוא, ואף
פליגי אליבא דרבנן מאן דפטר כרבנן ומאן
בנזקו. דקנייה בהגבהה וממונו
דרבי אלעזר דלעיל משום דאין
על פי שכרהו אין רשות
גליון הש"ס
דמחייב אמר לך אנא דאמרי אפי' לרבנן עד
הוא: שנתכוין לזכות בו. כשהגביהו
להוכיח ממילתיה דר"א לחודיה דפטרי
הרבים קנויה לו (שם)
.
תוס' ד"ה אלא וכו'
הלכה כסתם משנה.
רבנן במפקיר נזקיו אפילו לאחר
וחייב משום ממונו דלאחר שקנייה
כאן לא פטרי רבנן אלא במפקיר נזקיו דהכא
רבי הוא סידר המשנה
דאפילו הבטה בהפקר
נפילת פשיעה אם לא מכח דפליג
אע"פ שהניחו שם לא הפקירו אלא
משום דאנוס הוא אבל מפקיר נזקיו דעלמא
וכשראה דברי חכם וישרו
קנה. עי' תוי"ט פ"ד מ"א
❖
בעיניו שנאן סתם ולא
דשקלים ד"ה מתנדב:
נתכוין ליטלו משם לאחר זמן: אבל
אדרבי יוחנן כדפ"ל ומיהו מר' יוחנן
מחייבי תסתיים דר"א הוא דאמר חייב דאמר
א)
הזכיר שם אומרו עליהן
לא נתכוין לזכות (א) בה. לכשהגביהו:
קשה אמאי לא פריך מההיא דלעיל
כדי שלא יהא שנויה מפי
רבי אלעזר משום רבי ישמעאל שני דברים
פטור. ואע"ג דכרה בור ברה"ר
דאית ליה מפקיר נזקיו דעלמא חייב
יחיד ונראין כאילו נשנו מפי
רבינו חננאל (המשך)
אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו
המרובים ויעשו כמותן
לרבנן וי"ל משום דלא מפרשא
כשהפכו ונתקל האדם במקום שזרקו
❖
(ביצה ב:).
בהגבהה ולא (רמה)
הן ברשותו ואלו הן ג בור ברשות הרבים
בהדיא אלא מתוך קשיא דרבי יוחנן
שם ואם היה במקומו הראשון לא נתקל
[קמה] ברשותו, דפחות
וחמץ משש [שעות] ולמעלה תסתיים ומי
אדרבי יוחנן להכי שביק לה ומייתי
בו זה. אלמא לר"א בור ברה"ר פטור
ד
מג' סמוך לארץ כארץ
דמי. אם נתכוון לזכות בה
אמר רבי אלעזר הכי והא אמר רבי אלעזר
מילתא דמפרשא טפי בהדיא:
והוא הדין למפקיר נזקיו דהא מאן
רבינו חננאל
אלא אמר רב אשי כשהפכה
בזה ההיפוך חייב, ואם
דמחייב מבור ברה"ר יליף לה שלא
איפכא דתנן ב) ההופך את הגלל ברה"ר והוזק
ור' יוחנן אמ' לאחר נפילה
לאו פטור. וכי האי גוונא
בפחות מג'.
היתה שלו מעולם: שהחזירה למקומה.
מכאן אין
מחלוקת כו', ודברין
פטור, אבל המפקיר נזקיו
בהן אחר חייב בנזקו ואמר ר"א לא שנו
פשוטין הן. ואסיק' אלא
חייב. ודייקי' מדר' אלעז'
לדקדק דלא בעי הגבהה ג' טפחים
דלא כרה בור והוי כמי שלא נגע
אלא שנתכוין לזכות בהן אבל לא נתכוין
אמ' חייב ר' יוחנן אמ'
הא קמ"ל מפקיר נזקין
דכי מתכוין קני בהגבהה פחות מג'
בה מעולם דלאו כורה בור הוא:
דהכא פטרי רבנן משום
פטור. איני והתנן המצניע
לזכות בהן פטור אלמא מפקיר נזקיו פטור
וחזר וגילהו. דפטור: וקמה ליה
דשאני הכא משום $ דאפילו חבטה
ח)
דהוא אנוס, אבל מפקיר
את הקוץ ואת הזכוכית,
אמר רב אדא בר אהבה שהחזירה למקומה
נזיקין דעלמ' חיובי
והגודר בקוצים, וגדר
ברשותיה. ומחייב. והאי נמי כשהגביהו
בהפקר קני א"נ משום דהוי האי גלל
מחייבי. איתמ' מפקיר
שנפל לרשות הרבים
אמר רבינא משל דרב אדא בר אהבה למה
בכליו וקני ליה כליו א"נ כשמגביה
אסתלקו (ב) מעשה ראשון ונסתם הבור
נזקיו, ר' יוחנן ור' אלעז'
והזיק, חייב. ואמר ר'
הדבר דומה למוצא בור מגולה וכסהו וחזר
בידו דכיון שהוא בידו קני בפחות
וכשחזר והשליכו הוה ליה כורה:
חד אמ' חייב וחד אמ'
יוחנן, לא (שהוא) [שנו]
פטור. תסתיים דר' אלעזר
חייב אלא מי שהוא
אלא אמר רב אשי. הא דמוקי רבי
מג' וכך איתא בריש אלו נערות
וגילהו א"ל מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא
מפריח ומרחיבם ברשו'
דאמ' חייב דאמר ר' אלעז'
(כתובות דף לא.) והא דאמר בפרק
אלעזר למתניתין הכא לא נתכוין
מי דמי התם לא אסתלק להו מעשה
הרבי', אבל (המצמם)
משום ר' ישמעל שני
ה
לזכות בה פטור: כשהפכה לפחות
[המצמצם] אותן בכותל
דברין אינן ברשותו
חלון (עירובין דף עט: ושם ) גבי
ט)
ראשון הכא אסתלק להו מעשה ראשון הא
פטור. ודייקי' מינה,
שלאדם ועשאן הכתו'
מג'. דמתחילה לא הגביה שלשה
חבית של שתופי מבואות צריך שיגביה
לא דמי אלא למוצא בור מגולה וטממה
מצמצם אמאי פטור דהוה
כאלו הן ברשותו, ואלו הן
טפח שאני שתופי מבואות דרבנן
הלכך לאו הגבהה היא דכבור פתוח
להו כי בור ברשותו מכלל
בור ברשות הרבי' וחמץ
וחזר וחפרה דאסתלקו להו מעשה ראשון
ו
שהמפריח מפני שעשה
מו' שעות ולמעלה. הנה
תדע דהתם לא להשמיענו דין הגבהה
דמי ולא נסתם הבור מעולם וכיון
בור ברשות הרבי' חייב,
בור זה אמר ר' אלעז' אינו
וקיימא לה ברשותו אלא אמר רב אשי
בכל מקום קאתי י):
דלא נתכוין לקנותה דליכא לחיוביה
ש"מ מפקיר נזקיו חייב.
ברשותו, מכלל שהוא
אלא ר' יוחנן דאמר חייב.
כשהפכה לפחות משלשה ומאי דוחקיה
מ"מ
משום ממונו משום כורה (ג) בור נמי
ודחינן להאי דוקיא ואמרי'
מופקר וחייבין בעליו,
מאי טעמ' מצמצם פטור
ש"מ מפקיר נזקיו חייב.
דר"א לאוקמיה כגון שהפכה לפחות מג'
איצטריך לפרש לפי שאין
לא תחייביה ומיהו היכא דנתכוין לזכות
לא מפני שהוא בור
ואקשי' עלה, והתנן
דרכן של בני אדם להתחכך בכתלים
מחייב משום ממונו דאיכא למ"ד
וטעמא דכי נתכוין לזכות בה הא אין מתכוין
ברשותו אלא מפני שאין
ההופך את הגלל לרשו'
לפרש מתניתין אפילו כמאן דמחייב
חבטה בהפקר קני בלא הגבהה
ז)
דרך בני אדם להתחכך
הרבי', כגון שהוציא
לזכות בה לא לוקמה למעלה מג' ואע"ג
בכתלים. ואקשי' והאמר
ראובן גלל ובא שמעו'
בור ברשותו ושמא רבי יוחנן בבור
בפרק הבית והעלייה (ב"מ דף קיח.):
דלא נתכוין לזכות בה חייב אמר רבא מתני'
והפכה. פי' גלל, זבל
ר' יוחנן הלכה כסתם
ואע"ג דלא נתכוין. הואיל וסבירא
ברשותיה נמי מחייב דאיכא דסבר
כדכת' בגללי צואת אדם.
משנה, ותנן החופר בור
קשיתיה מאי אריא הפך לתני הגביה אלא
ליה דמפקיר נזקיו חייב: המצניע את
הכי בפרק הפרה (לקמן דף נ.):
והוזק בהן אחר, חייב
ברשו' הרבי' ונפל שמה
ש"מ כל הפך למטה משלשה הוא ומדרבי
בנזקו. ואמר ר' אלעז' לא
שור או חמור ומת חייב,
הקוץ ואת הזכוכית. ברה"ר: והגודר
לא
שנו אלא שנתכוון לזכות
והא בור ברשות הרבי'
אלעזר אמר חייב ר' יוחנן אמר פטור ומי
גדרו בקוצים. שעשה גדר של קוצים
בגלל, להוציאה לגנו
נזקיו מופקרין הוא ואמר
א"ר יוחנן הכי והתנן המצניע את הקוץ ואת הזכוכית והגודר גדרו
ר' יוחנן חייב. ואסיק'
דסתם גדר של אבנים הוא דכתיב
ולזבל בה, אבל לא נתכון
ג)
לזכות בה פטור. אלמא ר'
לעולם הוא דאמ' מפקיר
וגדר אבניו נהרסה (משלי כד): וגדר.
בקוצים וגדר שנפל לרשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בנזקו ואמר רבי
אלעז' מפקיר נזקיו פטור
נזקיו חייב, והלכה כמותו,
אבנים שנפל לרה"ר כו': לא שנו.
יוחנן לא שנו אלא במפריח אבל במצמצם פטור מצמצם מאי טעמא פטור
סבירא ליה. ופירק ר' אדא
דקיימ' לן כוותיה. ור'
בר אהבה כשהחזיר גלל
אלעז' סבר פטור והאי
דגודר בקוצים חייב: אלא במפריח.
לאו משום דהויא ליה בור ברשותו מכלל דחיובא דבור ברשות הרבים
זה למקומה, ולא הפקירה
דאמ' ב' דברין אינן
ראש קוצותיה ברה"ר דה"ל בור
ברשותו שלאדם כו'
א). אמ' רבינא משל דרב
הוא אלמא מפקיר נזקיו חייב לא לעולם אימא לך מפקיר נזקיו פטור ומצמצם
ברה"ר: אבל צמצמן. לתוך שלו דה"ל
אדא למה הדבר דומה
מ"ט פטור משום דאתמר עלה אמר רב אחא בריה דרב איקא לפי שאין דרכן
א) לשון זה משולל הבנה
למוצא בור מגולה כו'. רב
בור ברשותו ואע"ג דהפקיר רשותו
דאדרבה אם לא הפקירה
אשי אמ' כגון שהפכה
של בני אדם להתחכך בכתלים ומי אמר ר' יוחנן הכי והא א"ר יוחנן ד) הלכה
שהקצהו לרה"ר פטור: להתחכך
אמאי פטור ועי' ברש"י וצ"ע.
פחות מג' טפחי', פי' כגון
כסתם משנה ותנן החופר בור ברה"ר ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב אלא
בכתלים. וזה שנתחכך והוזק משונה
ה)
שהוציא ראובן גלל
לרשות הרבי' ובא שמעו'
לעולם רבי יוחנן אמר חייב ומדרבי יוחנן אמר חייב ר"א אמר פטור והאמר ר"א
הוא. ומפריח היינו טעמא דחייב שהרי
והפכו בפחות מג', ונמצא
ממונו הוא ולא הפקירן והפריחן
משום
שלא הגביהה ולא קנה
אדם: ומי אמר
רבי יוחנן
הכי. דמפקיר נזקיו
בור ברה"ר. אלמא חיובא דבור ברשות הרבים הוא:
פטור:
למקום מהלך
בני
משום