המניח פרק שלישי
בבא קמא
ל.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
יהא
אלא כרפשו. הא דלא דייק הכי לעיל (דף כח.) בהוחלק
משום ר' ישמעאל.
שני דברים אינן ברשותו כו' ח): לא יהא אלא
כז א מיי' פי"ג מהל' נזקי
א) [לעיל כט:], ב) [לעיל
כרפשו. המשליך זבלו ברה"ר מי לא מיחייב כי לא הפקירו ה"נ
אחד במים משום דהתם לא איירי כששפכם בכוונה אבל הכא
כח.], ג) לעיל ו.,
ממון הל' יב סמג עשין
ד) [תוספת' פ"ב], ה) ס"א
סח טוש"ע ח"מ סי' תיב
רפשו הוא דאזקיה שנתערבו המים והעפר ונעשה טיט ושלו הוא
תנא השופך משמע ששפכם בכוונה במקום שנעשין רפש וטיט א"נ
רבינא וכן הוא ברי"ף
סעיף ה:
מדמוקי לה בטינוף כלים מכלל דלא אפקריה דהא בור לא חייב בו
ברישא קתני הוחלקו משמע דלא עשו המים אלא החלקה אבל
כח ב מיי' שם הל' כ סמג
ובחדושי רשב"א, ו) לקמן
כלים: מי סברת דלא תמו מיא.
הכא קתני הוזק משמע שבמים עצמן
פא: ב"מ קיח: [תוספ'
שם טוש"ע ח"מ סי'
הוזק: בדתמו מיא. פירוש
ב"מ פי"א], ז) לקמן סב:
תטו סעיף א:
אלא נתכנסו ונעשו רפש: בדתמו
משום רבי ישמעאל כו' לא קשיא הא דידיה
כט ג מיי' שם הל' יב
[וע"ש ואולי ברייתא הוא
הא דרביה: מתני' השופך מים ברה"ר
מיא. ונבלעו קמיירי ואין כאן רפש:
בתמו מיא נמי איירי וניחא ליה
וצ"ל והתניא ועי' ב"מ
ועיין בהשגות ובמ"מ
א
קיח:], ח) [לעיל כט:],
סמג שם טוש"ע ח"מ סי'
ותרתי למה לי. לאשמעינן במתניתין
לאוקמי בין תמו בין לא תמו ודוקא
והוזק בהן אחר חייב בנזקו המצניע את
א) ב
ט) [לעיל כח:], י) ס"א
תיב סעיף ה ודלא כרב
בכלים מלאוקמי דוקא בלא תמו ובין
טינוף כלים והא תנינא לעיל [כח.] נשברה
ולגבי כותל בריא חייב בעל
וע"ש:
הקוץ ואת הזכוכית והגודר את גדרו בקוצים
בכלים ובין בעצמו וא"ת ואי תמו
כדו ברה"ר והוחלק אחד במים
ל ד ה מיי' שם הל' כ
הכותל משום דשני למיסתר
וגדר שנפל לרה"ר והוזקו בהן אחרים חייב
❖
כותל בריא, כ) לקמן סב:
סמג שם טוש"ע ח"מ
מיא סתמא מפקר להו והוי בור
ואוקמה רבט) נמי בדלא הפקירן ובטינוף
בנזקן: גמ' אמר רב ב)לא שנו אלא דנטנפו
סי' תטו סעיף א:
כלים: וחדא בימות הגשמים.
ופטור בו הכלים וי"ל דלא תמו כל
לא ו ז מיי' שם הל' כא
כליו במים אבל הוא עצמו פטור קרקע
כך שלא יהא עדיין ראויין לשום
ואיצטריך לאשמעינן דאע"ג דברשות
טוש"ע שם סעיף ב:
הגהות הב"ח
לב ח מיי' שם פי"ב
קעבדי אם הזיקו חייב לשלם: כל
עולם הזיקתו א"ל רב הונא לרב לא יהא
דבר ואי הוה גרס איפכא הוה ניחא
ג
(א) גמ' אבל מצמצם פטור
הלכה ט סמג עשין
אלו שאמרו. חכמים מותרין לקלקל
מי סברת דתמו מיא ונכנסו בעפר
אלא כרפשו מי סברת דלא תמו מיא בדתמו
מ"ט פטור: (ב) רש"י ד"ה
שם טוש"ע ח"מ סי' תי
ונעשה טיט לא דלא תמו מיא שהמים
ברה"ר ואלו הן פותקין ביבותיהן
סעיף כט:
מהו דתימא וכו' ויטול
מיא ותרתי למה לי חדא בימות החמה וחדא
לג ט י כ מיי' שם פי"ג
קוצותיו. נ"ב ס"א ולגבי
צלולים עדיין דמסתמא לא אפקרינהו:
לקלח שופכין שלהם ברה"ר כו'. ביב
בימות הגשמים דתניא כל אלו שאמרו
כותל בריא חייב בעל הכותל
הלכה כב סמג שם
וחייב בעל הכותל. וא"ת כותל
ג)
צינור המקלח שופכין של מי תשמיש
משום דשני למיסתר כותל
טוש"ע ח"מ סי' תטו סעיף
פותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהן בימות
❖
הבית לרה"ר: בכותל רעוע. דה"ל
רעוע נמי איבעי ליה
בריא:
ג:
לד ל מיי' שם הל' יד
החמה אין להן רשות ובימות הגשמים יש
למצניע לאסוקי אדעתיה שכותל זה
לאסוקי אדעתיה שמא הצניעם שם
סמג שם טוש"ע ח"מ
להם רשות ואע"פ שברשות אם הזיקו חייבין
עומד לסותרו י): וחייב בעל הכותל.
כשהיתה בריא וי"ל דמ"מ ראוי
סי' תיד סעיף א:
גליון הש"ס
לה מ נ מיי' שם הל' טו
לשלם: המצניע את הקוץ [וכו']: א"ר
דה"ל לאצנעינהו: בדליו של חבירו.
המצניע להתחייב כיון שפשע ואין
❖
גמרא אמר רבינא זאת
טוש"ע שם סעיף ב:
כסוי בור של חבירו: חייב בעל
צריך להעמיד ברעוע מעיקרו:
יוחנן לא שנו אלא מפריח אבל מצמצם לא
ד
(א)
אומרת. כעין זה לקמן דף
שלא
תעכב המחרישה. בירושלמי
הבור. כדאמרינן במצניע קוצותיו
❖
מ"ט פטור אמר רב אחא בריה דרב איקא
לג ע"ב:
דהיינו בור בכותל רעוע של חבירו
מפרש כדי שלא תעלה
רבינו חננאל
לפי שאין דרכן של בני אדם להתחכך
המחרישה: אפילו תימא רבי
ה
וסתר זה את כותלו דחייב המצניע
בכתלים ת"ר ד) ו המצניע קוצותיו וזכוכיותיו
משום ר' ישמעל רביה
מוסף רש"י
יהודה כו'. וא"ת והא מתני' קתני
והכא נמי איבעי ליה לאסוקי אדעתיה
קאמ', וליה לא סבירא
לתוך כותל של חבירו ובא בעל כותל וסתר
המצניע את הקוץ
ליה. וקיימ' לן כר'
שזה יטול את דליו: פשיטא. היא
כל הקודם בהן זכה וי"ל דכל
ואת הזכוכית. ברה"ר
ישמעל. מתני'. השופך את
כותלו ונפל לרה"ר והזיקו חייב המצניע א"ר
היא ומאי אשמעינן רבינא: מהו
הקודם בהן לאחר שלשים יום זכה
(לעיל כט:). והגודר את
המים לרשות הרבי' והוזק
יוחנן לא שנו אלא בכותל רעוע אבל בכותל
דתימא. לא דמי דהתם משום הכי
ותימה למאי דס"ד דמתניתין
גדרו בקוצים. שעשה
ז
בהן אחר חייב. אמ' רב
גדר של קוצים, דסתם
הונא אמ' רב לא שנו חייב
בריא המצניע פטור וחייב בעל הכותל $ אמר
ליכא לחיוביה לבעל כותל דלא הוי ידע
בשעת הוצאת זבלים תקשה ליה
גדר של אבנים הוא
אלא שנטנפו כליו במים,
ליה למצניע דלודעיה שיבא ויטול
דרשב"ג אדרשב"ג דקתני במתני'
רבינא ח זאת אומרת המכסה בורו בדליו
דכתיב (משלי כד) וגדר
אבל הוא עצמו פטור.
קוצותיו (ב) אבל בעל הדלי דידע לבעל
דחייב לשלם ובהבית והעלייה (ב"מ דף
אבניו נהרסה (לעיל
מאי טעמ', קרקע עולם
של חבירו ובא בעל דלי ונטל דליו חייב
כט:). וגדר. אבנים, שנפל
הזיקתן. ומקשי' אדרב לא
הבור איבעי ליה לאודעיה שהוא
קיח:) תנא רשב"ג אומר אף מתקן
בעל הבור פשיטא מהו דתימא התם הוא
לרה"ר כו' (שם). אבל
יהא אלא בריפשו, פי'
נוטל את דליו אשמעינן רבינא דלאו
מלאכתו כל שלשים יום ודייק מינה
הוא עצמו. הוזק הוא
מלשון ויגרשו מימיו רפש
דלא הוי ידע ליה דלודעיה אבל הכא דידע
היינו טעמא: דגלת. חידקל:
בגמ' דס"ל כל מקום שנתנו חכמים
עצמו (לעיל כח:). קרקע
וטיט. וכי המטיל חבירו
ליה הוה ליה לאודועיה קמ"ל ת"ר חסידים
עולם. שאין לו בעלים
מתני' לזבלים. שירקבו התבן
ברפש והוזק גופו פטור.
ט
רשות להניח והזיק פטור מלשלם
(שם). כל אלו שאמרו.
ופריק בדתמו מיא, דלאו
הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם
והקש ונעשים זבל לזבל שדות וכרמים:
ולפי לשון אחר שפירש בקונטרס
וקחשיב ואזיל להו
בריפשו הוזק. ואקשי'
בתוך שדותיהן ומעמיקים להן ג' טפחים כדי
כל המקלקלין ברה"ר. רבן שמעון בן
אלו הפותקים ביבותיהם
דרשב"ג פליג את"ק וס"ל דאפילו
לרב ותרתי למאי לי. פי'
וגורפים מערותיהם, כלומר
תנן נשברה כדו ברשות
גמליאל שמעיה לת"ק דלא קניס
הניח ברשות חייבין לשלם קשה אפי'
שלא יעכב המחרישה רב ששת שדי להו
י
כל אלו שאמרו חכמים
הרבי' והוחלק אחר במים
אלא שבחא אבל גופא לא כדקתני
לפי המסקנא ושמא אין הענינים
בנורא רבא כ שדי להו בדגלת אמר רב יהודה
שיש להן רשות להשליך
כו', ואמ' רב יהודה אמ'
נזקיהן לרה"ר ואלו
רב לא שנו אלא שנטנפו
שוין אע"ג דבשמעתין דהתם כייל
בברייתא בגמרא [ע"ב] ואתא רבן שמעון
האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי
הן פותקין ביבותיהן.
כליו במים אבל הוא
בן גמליאל למימר דגוף נמי כל
להו בהדי הדדי:
פותחין
צינורותיהן
עצמו פטור. ותנן נמי
דנזיקין ה) רבא אמר מילי דאבות ואמרי לה
מתני'
שלא בשעת הוצאת זבלים
הקודם בו זכה. לישנא אחרינא כל
המקלחים שופכין, ששופכין
השופך מים ברשו' הרבי'
מילי דברכות: מתני' המוציא את תבנו
ל
מחצריהן לרה"ר, וגורפין
והוזק כו', ואמ' רב הונא
המקלקלין ואפי' עושין ברשות:
ור' יהודה היא. תימה דלא משני
מערותיהן. ומשליכין
אמ' רב לא שנו אלא
וקשו לרה"ר לזבלים והוזק בהן אחר חייב
גמ' כל שלשים יום. רשאי להניחן
הכי בהבית והעלייה (ב"מ קיח: ושם)
זבליהן לרה"ר (לעיל ו.).
שנטנפו כליו. ופרק', חדא
בנזקו וכל הקודם בהן זכה רשב"ג אומר
שם: שעל מנת כן כו'. שלא יהו
דקתני המוציא זבלו לרה"ר המוציא
בימות החמה אין להם
בימות החמה וחדא בימות
רשות. מפני שהרחוב נאה
הגשמים. כלומ' בין
מקפידין על כך: בנר חנוכה פטור.
כל המקלקלין ברה"ר והזיקו חייבין לשלם
מוציא והמזבל מזבל כו' ואם הזיק
והוא מקלקלו, ובימות
בימות החמה בין בימות
כ)בפרק הכונס צאן לדיר דקתני גמל
משלם מה שהזיק וקאמר בגמרא
וכל הקודם בהן זכה ההופך את הגלל ברה"ר
הגשמים. שהרחובות
הגשמים חייב ופטור
והוזק בהן אחר חייב בנזקו: גמ' לימא מתני'
שהיה טעון פשתן: מאי לאו משום
מתני' דלא כר' יהודה וי"ל דהתם כי
מלוכלכות, יש להם רשות
בגופו, דתניא כל אלו
(שם). ואע"פ שברשות.
שאמרו פותקין ביבותיהן
דברשות ב"ד.
הניח בחוץ
משום
יעמיד מתני' נמי שלא בשעת הוצאת
דלא כר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר
ב"ד משליכין, אם הזיקו
וגורפין מערותיהן אין להן
ו)
דתניא
פרסומי ניסא
פטור: ה"ג
זבלים אתיא דלא כר' יהודה דהא שרי
חייבים (שם). ההופך
רשות, בימות הגשמים
מ בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו
את הגלל. זבל המופקר
רבי יהודה
אומר בנר חנוכה
להוציא ע"מ לזבל לאלתר ואפי' הכי
אע"פ שיש להן רשות אם
לרה"ר וצוברו כל שלשים יום כדי שיהא
ברה"ר והפכו ממקום
הזיקו חייבין לשלם. פיס',
פטור: מפני
שהוא רשות
מצוה.
קתני שמשלם מה שהזיק אלמא בדבר
למקום (לעיל כט:). חייב
המצƒניע את הקוץ כו'.
נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה שעל מנת
כלומר משום
רשות ב"ד דמצוה
שיש לו רשות משלם מה שהזיק ולרבי
בנזקו. דקנייה בהגבהה
אוקימנא במפריח, אבל
וממונו הוא (שם). כל
כן הנחיל יהושע את הארץ אפי' תימא רבי
במצמצם פטור כו'. ת"ר
מיפטר אבל
ברשות ב"ד דלאו
יהודה משמע דלא משלם מדקאמר
שלשים יום. שלשים יום
המצניע קוציו וזכוכיותיו
מצוה חייב: מותרין לקלקל. כגון
שעל מנת כן כו' ועוד מדלא קתני
יהודה מודה רבי יהודה שאם הזיק משלם
רשאי להניחו שם (לקמן
בתוך כותלו שלחבירו
פותקין ביבותיהן וגורפין מערות:
בהדיא ואם הזיק משלם מה שהזיק
פא:) או: משלשים לשלשים
ובא בעל הכותל וסתרו,
מה שהזיק ז) והתנן רבי יהודה אומר בנר
חוזר וצוברו כדי שיהא
חייב המצניע. אמר ר'
א"נ מתני' דהתם משמע ליה בשעת
תבנו
חנוכה פטור מפני שהוא ברשות מאי לאו
נישף יפה (ב"מ קיח:).
יוחנן לא שנו אלא
הוצאת זבלים מדקתני המזבל מזבל
בנר חנוכה פטור. חנוני
בכותל רעוע, אבל בכותל
משום רשות בית דין לא משום רשות מצוה דתניא רבי
יהודה אומר
ושפיר אית ליה רשות להניח שלשים
שברשות פרסום מצוה
בריא פטור המצניע וחייב
בנר חנוכה פטור מפני שהוא רשות מצוה ת"ש כל
אלו שאמרו
נ
הניחה שם (שבת כא:).
בעל הכותל. דייק רבינא
יום והא דאמר המזבל מזבל עצה
גבי הניח חנוני נרו מבחוץ
מינה כשם שהמצניע
מותרין לקלקל ברשות הרבים אם הזיקו חייבין לשלם ורבי
יהודה פוטר
טובה קמ"ל כלומר מזבל לאלתר
ועבר גמל טעון פשתן
קוציו בכותל חביר[ו] ובא
אמר רב נחמן מתני' שלא בשעת הוצאת זבלים ור' יהודה היא
רב אשי אמר
שלא יצטרך לשלם:
ודלקה בנר והדליק את
בעל הכותל וסתר כותלו
הבירה (ב"מ קיח:). מאי
ונגלו הקוצים והזיקו חייב
תבנו
תבנו
לאו משום רשות ב"ד.
המצניע, כך המכסה בורו
אלמא כל מידי דיהבו ליה רבנן רשותא אם הזיק פטור (שם). כל אלו שאמרו מותרין לקלקל ברשות הרבים. כל אותן
בדליו שלחבירו ובא בעל הדלי ונטל דליו חייב בעל הבור. פשיטא היא היא, מהו דתימ' בכותל מאי טעמ' פטור
נזקין שנתנו חכמים עליהם רשות ואמרו מותרין לקלקל ברה"ר ולהשליכן לשם, כגון הוצאת זבלים לר' יהודה וכגון פותקין דלא הוה ידע ליה לבעל הקוץ לאודועי הא אנא סתר כותלי טול קוציך והצניעם. אבל גבי דלי דידע ליה לבעל הבור
ביבותיהם וגורפין מערותיהן בימות הגשמים, דברשות קא עבדי (שם).
איבעי ליה לאודועי, קמ"ל דכיון דשקיל דידיה לא חייש לבורא דחבריה. ת"ר חסידים הראשונים היו כו'. רב ששת
שדי להו לקוצין וכיוצא בהן, לנורא וקלי להו. מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דנזיקין. דת"ר חסדין הראשונין
כו'. פי' החפץ להיות חסיד יקים מילי דנזקין אפי' לרשו' הרבי'. רבינא אמ' מילי דאבות, מסכת אבות משה קיבל תורה וג'. ואמרי לה ברכות, כדאמרי' אסור לאדם ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה וכיוצא בו. מתני'. המוצא תבנו
וקשו לרשו' הרבים לזבלים והוזק בהן אחר חייב כול'. לימ' מתני' דלא כר' יהודה, ושקלי וטרו ואסיק' ת"ש כל אלו שאמרו מותרין לקלקל ברשות הרבי' אם הזיקו חייבין לשלם ור' יהודה פוטר. ולית היל' כר' יהודה דגרסי' בסוף
בבא מציעא, אמ' אביי רשב"ג ור' יהודה ור' טרפון כולהו סבירא להו כל שנתנו לו חכמ' רשות והזיק פטור מלשלם. ואלו הן שיטה ולית הלכ' כחד מינייהו. ואסיק' לשמעתין שלא בשעת הוצאת זבלין ודברי הכל חייב. רב אשי אמ'