ל:
המניח פרק שלישי בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תבנו וקשו תנן משום דמשרקי. והא דמחייב מתני' בגללים
תבנו וקשו תנן. דמחייב דעדיין לא נעשו זבל וקשים הם ומחליקין
לו א מיי' פי"ג מהלכות
א) ב"מ עב. ב"ב צד:,
אע"ג דלא שריק היינו משום דלית ביה שבחא ולא
בהן וכי קאמר רבי יהודה בזבל קאמר דמוציא אדם זבלו שאינו נוח
ב) [ד"ה שטר], ג) ד"ה
נזקי ממון הלכה יד
❖
שטר,
סמג עשין סח טוש"ע ח"מ
התירו להוציא בחנם: שיש בו שבח קנסו גופו משום שבחו.
להחליק כל כך: משרקי. מחליקין: בשבחן. במה (א) שהשביחן ברה"ר:
סי' תיד סעיף א:
מכאן יש להוכיח דל"דגבכלרהקודם בהן זכה גבי מצניע קוץ וזכוכית
ואילו כל הקודם זכה לא קתני. משום דגלל זהו רעי ואינו משביח
לז ב מיי' פ"ו מהלכות
וגדר שנפלה לרה"ר דהתם ליכא
ברה"ר דמושבח ועומד הוא וקשה
גזילה הל' ה טוש"ע
הגהות הב"ח
שבחא: שטר שיש בו רבית
לרב: והא קתני עלה. בברייתא
תבנו וקשו תנן משום
דמשרקי: כל הקודם
לח ג מיי' ששםם: טוש"ע שם
(א) רש"י ד"ה בשבחן במה
קונסין אותו ואינו גובה לא את
אסורים משום גזל: אכולה מתניתין
שהשביחו: (ב) שם ד"ה
בהן זכה: אמר רב בין בגופן בין
סעיף ב:
א
לט ד מיי' פ"ד מהל'
מדקא איירינן וכו' הא לא
הקרן ולא את הרבית. נראה לר"י
קאי. האי אסורין משום גזל ואפילו
בשבחן וזעירי אמר בשבחן אבל לא בגופן
שבח גלל: (ג) תוס' ד"ה
מלוה ולוה הלכה ו
שר"מ קונס להפסיד החוב לגמרי
אתבן וקש הלכך הכי קאמר דלאחר
ועי' במשנה למלך סמג
לימא וכו' הוה ליה לאתויי
במאי קמיפלגי רב סבר קנסו גופן משום
אפי' בהודאה ועדות אחרת כדמשמע
שקדם וזכה בהם אחר אסור לגזלן
❖
למתני' דע"כ רשב"ג:
לאוין קצו ועשין עג טוש"ע
שבחן וזעירי סבר לא קנסו גופן משום שבחן
ח"מ סי' נב סעיף א
הימנו: מדקא איירינן גלל. עליה
לישנא דאין גובה לא את הקרן ולא
וטוש"ע י"ד סי' קסא
תנן ההופך את הגלל ברה"ר והוזק בהן אחר
את הרבית דמשמע דאין גובה כלל
דרב מכלל דאיהו סבר לאלתר קנסינן
סעיף יא:
גליון הש"ס
חייב בנזקו ואילו כל הקודם זכה לא קתני
מ ה טוש"ע ח"מ סי' תיד
וכן משמע מדמדמי לקנסו גופו
דאי לבתר דאייתי שבחא מאי רומיא
❖
גמ' אמר רנב"י גלל
סעיף א בהג"ה:
דגלל הא (ב) לאו שבח בגלל: כי איירינן
תנא לרישא וה"ה לסיפא והא תני עלה
משום שבחו שמפסיד גוף הממון ואין
קרמית. תמוה לי לס"ד
גלל מקמי דשני רב נחמן. דהוה
להקשות דבפרק איזהו נשך (ב"מ
אסורין משום גזל כי קתני אסורין משום גזל
דלא מחלק בכך הו"ל
דף עב. ושם ב)) מדמי הך דהכא דשטר
סבירא לן דאע"ג דאין סופו להשביח
למפרך ממתני' דלעיל דף
אכולה מתני' קאי לאותו שקדם וזכה והא
רבינו חננאל
יט ע"ב אכלה מתוך
שיש בו רבית לשטרי חוב המוקדמין
קניס רב וכ"ש דבדבר שסופו להשביח
לא קתני הכי דתנן המוציא תבנו וקשו
הרחבה משלמת מה שנהנית
תבנו וקשו שני, אפי' ר'
קניס לאלתר: לבתר דשני מי איכא
ומוקי ההיא דשטרי חוב כר"מ והיכי
הא הפירות נעשו הפקר
יהודה מודה שחייב משום
לרה"ר לזבלים והוזק בהן אחר חייב בנזקו
למירמ' [גלל] כלל. והשתא דקים לן
מדמי דהכא מפסיד גוף המלוה והתם
וכל הקודם בהן זכה. ועי'
דמשרקי, פי' שרגלי בני
וכל הקודם בהן זכה ומותר משום גזל
לעיל כא ע"א תוס' ד"ה
אדם מחליקין בהן, לפיכך
ב
אינו מפסיד אלא השטר דמה שאין
דטעמא דקנסא משום שבח הוא
❖
דרב סבר וצע"ג:
חייב לדברי הכל. וכל
וההופך את הגלל לרה"ר והוזק בהן אחר
מפסיד שם אלא השטר לפי שלא
מיבעיא אי לאלתר קניס או כי מייתי
הקודם בהן זכה. אמ'
חייב ואסור משום גזל $ אמר רב נחמן בר
שבח: שיש בו רבית. שכתוב בו
היה עבירה בגוף המלוה אלא בשטר
רב(א) זכה בין בגופן בין
ג
בשבחן. קנסו גופן אטו
שלוה ברבית: קא מזקא. עתיד
אבל ברבית יש עבירה דהלואה
מוסף רש"י
יצחק גלל קרמית דבר שיש בו שבח קנסו
שבחן, והני מילי בדבר
להזיק: עביד ליה שומא. שם עליו
ברבית אפי' בלא שטר אע"ג דאמרינן
שטר שכתוב בו רבית.
גופו משום שבחו דבר שאין בו שבח לא
שיש בו שבח. זעירי אמ'
שכתוב בו פלוני לוה מפלוני
דמשעת כתיבה עבד ליה שומא
נשך ועבר בלא תשימון (שמות כב):
בשבחן זכה, לא קנסו גופן
קנסו איבעיא להו לדברי האומר קנסו גופן
מנה ברבית כך וכך לזמן
משום שבחן. פי' סבר רב
לזעירי ודאי תנאי היא. דליכא למימר
בלא שטר נמי איכא איסורא בהלואה
❖
פלוני (ב"מ עב.)
.
משום שבחן לאלתר קנסינן או לכי מייתי
זה שהוציא התבן לרשו'
הקשה ריב"א אם יפסיד כל חובו
דכ"ע לא קנסו דהא רבן שמעון
הרבי' לישוף ברגלי בני
שבחא קנסינן ת"ש מדקאיירינן גלל ותסברא
אדם ולהשביח ולהיעשות
קניס: בהלכה ואין מורין כן קמיפלגי.
לגמרי מצינו הלוה חוטא נשכר ואור"י
זבל קנסוה אפי' בעיקר
כי איירינן גלל מיקמי דלשני רב נחמן
דאין זה קושיא כי המלוה שמרויח
תנא קמא סבר הלכה דקנסו גופן
רבינו חננאל (המשך)
וכל הקודם זכה בכל.
לבתר דשני רב נחמן מי איכא למירמא גלל
קנסו בגוף מחמת השבח ומתוך כך
ואין מורין כן והכי קאמר [הלכה] כל
אמרי כו'. וקיימ' לן כרב
ורמינן גלל דמתני' דלא
קתני כל הקודם זכה.
דכל דבר שיש בו שבח
כלל לימא כתנאי שטר שכתוב בו רבית
יזהר אבל הלוה אין לנו במה לקנוס
הקודם בהן זכה ואפי' גופן דיעבד
א)
ופריק תנא רישא בתבן
קנסו גופו משום שבחו.
שתחילתו על מנת לפרוע הוא לוה:
ואי אתי מרישא לקמן לאימלוכי
קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא
וקש כל הקודם ז…כה והוא
מיהו כי קנסינן ליה מיד
וחכמים אומרים גובה את
אמרינן ליה אסורין משום גזל: אפקר
הדין לגלל. והתני אסור
קנסינן ליה או לכי מייתי
את הרבית דברי ר"מ וחכמים אומרים גובה
ד
משום גזל. ופריק אכולהו,
שיבחא קנסינן ליה,
הקרן כו'. משמע
חושלי. שעורין קלופין ששטח איש
את הקרן אבל לא את הרבית לימא רב
בין בתבן בין בגלל, קתני
איבעיא להו ולא
שגובה ע"פ השטר אפי' ממשעבדי
אחד ברה"ר כדי שיתייבשו והפקירן
בבריתא אסורין משום
איפשיטא.
וסוגייא
דאמר כרבי מאיר וזעירי דאמר כרבנן אמר
וקשה לר"י למה השטר כשר כיון
רב הונא והורה שהקודם בהן זכה:
גזל. כלומ' הברייתא
דשמעתא כרב ריהטא.
לך רב אנא דאמרי אפי' לרבנן עד כאן לא
חולקת על המשנה.
ותוב, הא אמ' רב הונא
שהעדים עוברים על לא תשימון
סליקוסתא
ואמרי', והא לא תני הכי,
ורב אדא ותרווייהו
קאמרי רבנן התם אלא קרן דבהתירא אבל
אע"ג דאינם עדי חמס דאין מרויחין
ו(ב)בהדיא תני בבריתא
משמיה דרב הלכה. מיהו
הכא קרן גופא קמזיק וזעירי אמר לך אנא דאמרי אפי' לר"מ עד כאן לא
כלום הא קי"ל כאביי (סנהדרין דף כז.)
בתבן וקש מותרין משום
הורה ואפקר חושלה
גזל, ובגלל אסורין משום
כשמעתיה דא[מר], הלכ'
דמי שאוכל נבלות להכעיס פסול והא
קאמר ר"מ התם אלא דמשעת כתיבה דעבד ליה שומא אבל הכא מי יימר
גזל. ופירק רב נחמן בר
ומורין כן. רב הונא אמ'
דלא תני לה בזה בורר (שם כד:) ה"נ
דמזיק לימא כהני תנאי המוציא תבנו וקשו לרה"ר לזבלים והוזק בהן אחר
יצחק דבר שיש בו שבח
הלכ', אבל אין מורין כן.
כגון התבן שהשביח כי
לא תני לוה אלא בכלל מלוה איתיה
חייב בנזקו וכל הקודם בהן זכה ואסורין משום גזל ר"ש בן גמליאל אומר
נעשה גלל וכיוצא בו קנסו
כדמשמע התם בגמרא גבי מלוה
כל המקלקלין ברה"ר והזיקו חייבין לשלם וכל הקודם בהן זכה ומותרין
גופן משום שבחן, דבר
ברבית מלוה הבאה ברבית ואין לומר
שאין בו שבח כגון גלל
משום גזל הא גופא קשיא אמרת כל הקודם בהן זכה והדר קאמר אסורין
לא קנסו. ומיבעיא לן, רב
דמיירי באין ניכר הרבית בשטר
דאמ' קנסו גופן משום
משום גזל אלא לאו הכי קאמר וכל הקודם בהן זכה בשבחן ואסורין
אלא כתוב סתמא פלוני חייב לפלוני
שבחן לאלתר קניס בעת
משום גזל אגופן ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר אפי' גופן נמי כל הקודם
מנה וסברו העדים שהכל קרן ואח"כ
שהוציאו מיד הקודם בו
זכה או אם נשאר ברשות
בהן זכה לזעירי ודאי תנאי היא לרב מי לימא תנאי היא אמר לך רב דכולי
נודע שהוא רבית דבפרק איזהו נשך
הרבים זמן ונישף והשביח
(ב"מ דף עב. ושם ג)) מתרץ ר' יוחנן
עלמא קנסו גופן משום שבחן והכא בהלכה ואין מורין כן קא מיפלגי דאתמר
אחר כן הקודם בו זכה
עלה דההיא דשטרי חוב המוקדמין
בגופו וכל שכן בשבחו,
רב הונא אמר רב הלכה ואין מורין כן רב אדא בר אהבה אמר הלכה
ה
דקנסינן ליה משום
פסולין אפילו תימא רבנן גזירה שמא
ומורין כן איני והא רב הונא אפקר חושלי רב אדא בר אהבה אפקר
דקילקל ברשות הרבים.
יגבה מזמן ראשון ואי אין ניכר בשטר
ואתינן
למיפשטה
סליקוסתא
שיש בו רבית נמי לגזור שמא יגבה
מדאמרי' גלל דלית ליה
שבחא, ש"מ דמיד קנסוה,
רבית במקום קרן ואין לומר שלכך הן כשרים שלא עשו שומא כיון שניכר מתוך השטר הרבית לא יבא לגבות הרבית על ידי שטר זה והא
ודחי' לה. ואתינן לאוקמ'
דתנן באיזהו נשך (שם עה:) שהעדים עוברים בלא תעשה היינו כגון שאין ניכר הרבית מתוך השטר דהא אמרי' בשמעתין דמשעת כתיבה
להא דרב ודזעירי כתנאי
עבד ליה שומא א"כ בשטר זה עוברים בלא תעשה וי"ל דלא תשימון עליו נשך לאינשי במלוה ולוה וערב משמע להו ולהכי לא מפסלי
דתנן שטר שיש בו רבית
קונסין אותו ואינו גובה
בהכי כדאמרינן (שם דף ה:) לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו א"נ כגון שיש עדים שהם אנוסין מחמת נפשות וכן צ"ל בשטרי
כו', רב כר' מאיר וזעירי
חוב המוקדמים דיש מעמידין אותה כר"מ אבל לרבנן כשרים ואפי' רבי מאיר אין פוסל אלא מטעם קנס ואמאי הלא עדים פסולים הם
כחכמ'. ודחו ואמרי כל
חד אמ' אנא לדברי הכל
שחתמו על שטר מוקדם אלא י"ל שיש עדים שהיו אנוסים מחמת נפשות א"נ כגון שאמרו טעינו בשנת המלך ואומר ר"י דהלכה כרבנן
אע"ג דקי"ל (כתובות דף ס:) כר' מאיר בגזירותיו דוקא בגזירותיו ולא בקנסותיו וכן פסקו הלכות גדולות כרבנן דר"מ מטעם זה
במעוברת חבירו ומינקת חבירו (יבמות לו:): [עי' תוספות זבחים קד. ד"ה א"ר עקיבא]: דמשעת כתיבה עבד ליה שומא.
תימה לרבינו יצחק מה שומא יש כאן ומה מזקת עדותן ללוה והלא לא יגבו ב"ד הרבית ע"י שטר זה כיון שניכר בתוכו רבית:
לימא
כהני תנאי כו'. מכאן יש להוכיח דל"ג במתני' במילתיה דרשב"ג כל הקודם בהן זכה דאי גרסינן ליה הוה ליה לאתויי (ג)
דעל כרחך רשב"ג אגופן נמי קניס דאי לאו הכי במאי פליג אתנא קמא וי"ל דהוי מצי לדחויי דכולה רשב"ג היא וה"ק שהיה
רבן שמעון בן גמליאל אומר כו' א"נ ס"ד דוקא אתבנו וקשו דאיכא שבחא טובא אבל שאר דברים לא ואתא רבן שמעון בן
גמליאל למימר דכל המקלקלין שוין אפי' לית בהו אלא שבחא פורתא:
והדר קאמר דאסורין משום גזל. ולא בעי למימר דאסורין משום גזל לאותו שקדם וזכה ורשב"ג קאמר דמותרין דאין סברא
דליפלגו בהכי: לזעירי ודאי תנאי היא. דאין סברא לומר דפליגי בהלכה ומורין כן לענין שבחא דפשיטא דלכולי עלמא מורין:
וקתני