המניח
פרק שלישי
בבא קמא
לא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וקתני
חייב. שהוה לו להזהיר אע"ג דטריד לכתף היה לו
סליקוסתא. פסולת עיצורי תמרים שעשו מהן שכר. ל"א שמרי
מא א טוש"ע ח"מ סי'
א) [לעיל כט:], ב) עיין
שכר תמרים ומנגבין אותן כעין יין קרוש ומאכילן לחמורים:
להזהיר וא"ת ומנליה דמשום שהיה לו להזהיר חייב דלמא
בחדושי הרשב"א, ג) [ד"ה
תיד סעיף א בהג"ה:
❖
מב ב מיי' פי"ג מהל'
וסבר],
כשמעתיה. דאמר הלכה ומורין כן: מותרין הוו. שהתרו כמה
משום דמוקמינן לקמן דרמי כשלדא וחייב משום דלא ה"ל למירמייה
נזקי ממון הלכה ח
פעמים בבעלים: שהיה לו לעמוד. כלומר בהכי מתוקמא מתניתין
כשלדא וי"ל דכשלדא נמי דרכו כשמכתף וא"ת אי אורחיה אמאי
סמג עשין סח טוש"ע ח"מ
הוה ליה להזהיר הא לקמן מוכח דאי
ששהה בנפילתו כדי עמידה ולא
סי' תיג סעיף א:
הגהות הב"ח
מג ג ש"ע שם בהג"ה:
עמד: לכתף. לתקן הקורה על סליקוסתא בשלמא
לא רמי כשלדא פטור דאיבעי ליה
רב אדא בר אהבה
מד ד ה ו מיי' פ"ו מהל'
(א) תוס' ד"ה אמר רבא
כתיפו כדרך נושאי משאוי: לפוש.
לבעל חבית לאסוקי אדעתיה שמא
כשמעתיה אלא רב
הונא לימא הדר ביה
וכו' כדאמרינן לקמן. נ"ב
חובל ומזיק הלכה ח
❖
הנהו מותרין הוו: מתני' שני קדרין
צ"ל כדפריך:
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
יעמוד בעל קורה וא"כ אפי' כשלדא
דמשונה הוא ואין רה"ר עשויה לכך:
א
ב
סי' שעט סעיף ב:
והזגגין. מוכרי כלי זכוכית: ואם מחמת
נמי ליפטר הכא דאיבעי ליה לבעל
מה ז מיי' פי"ג מהלכות
שהיו
מהלכין זה אחר זה ונתקל הראשון
ראשון
נפלו
כולן.
חבית לאסוקי אדעתיה שמא יעמוד
לקמן מפרש:
נזקי ממון הלכה י
מוסף רש"י
ונפל ונתקל השני בראשון הראשון חייב
ועיין במ"מ ובל"מ סמג
כשלדא כיון דדרך המכתפין בכך
ה"ג
שני: גמ' אמר רבי יוחנן לא תימא
סליקוסתא. עשב שהוא
עשין סח טוש"ע ח"מ סי'
בנזקי
וי"ל כיון דלפעמים מכתף ואין מניח
נאה למראה ולהריח. (שבת
תיג סעיף ב:
מתני' ר' מאיר היא דאמר נתקל פושע הוא וחייב אלא אפילו לרבנן
❖
מו ח מיי' שם טוש"ע שם
כשלדא לא איבעי ליה לאזדהורי וא"ת
א)
נ:).
דאמרי אנוס הוא ופטור הכא חייב שהיה לו לעמוד ולא עמד רב נחמן בר
כי מוקי לה נמי כשעמד לפוש אמאי
מז ט י סמעיייף' גש:ם טוש"ע
חייב הא כיון דאיבעי ליה לאזדהורי
יצחק אמר
אפילו תימא לא היה לו לעמוד ג היה לו להזהיר ולא הזהיר ורבי
שם סעיף ב:
רבינו חננאל
במכתף בעומד לפוש נמי איבעי ליה
יוחנן אמר כיון דלא היה לו לעמוד לא היה לו להזהיר דטריד תנן ד היה
ואם התרו בהן דברי
לאזדהורי דמנא ידע אם עומד לכתף
בעל קורה
ראשון ובעל חבית אחרון נשברה חבית בקורה פטור ואם עמד
הכל הלכ' ומורין להן
או לפוש ופושע הוא וי"ל דמינכר
כל הקודם בהן זכה, כרב
בעל קורה חייב מאי לאו שעמד לכתף דאורחיה הוא וקתני חייב דהוה
שפיר אם עומד לפוש או לכתף הלכך
הונא דאפקר חושלא וכרב
ליה להזהיר לא כשעמד לפוש אבל עמד לכתף מאי פטור אדתני סיפא
אדא דאפקר חליקוסתא.
ה
ו
כשעומד לפוש אין לאחרון ליזהר
מתני'. שני קדרין שהיו
ואם אמר לו לבעל חבית עמוד פטור לפלוג וליתני בדידה בד"א כשעמד
משלדא דלאו אורחיה כשלדא כשעומד
מהלכין זה אחר זה ונתקל
לפוש
אבל עמד לכתף פטור הא קמ"ל דאע"ג דעמד לפוש כי קאמר לו
לפוש הלכך ההוא דעמד פושע הוא
הראשון כו'. אמר ר' יוחנן
לא תימ' מתני' ר' מאיר
אם לא יזהיר אבל כשעמד לכתף
לבעל חבית עמוד פטור ת"ש הקדרין והזגגין שהיו מהלכין זה אחר זה
ז
היא דאמ' נתקל פושע
אורחיה הוא להניח כשלדא ואין לו
נתקל
הראשון ונפל ונתקל השני בראשון והשלישי בשני ראשון חייב
הוא ומשום הכי חייב,
להזהיר: אמר רבא ראשון חייב
אלא אפי' רבנן דאמ'
בנזקי שני ושני חייב בנזקי שלישי ואם מחמת ראשון נפלו ראשון חייב
ח
נתקל אנוס הוא, הכא
בנזקי שני. לשון שני פי' בקונטרס
בנזקי כולם ואם הזהירו זה את זה פטורין מאי לאו שלא היה להן לעמוד
חייב שהיה לו לעמוד
מפי המורה וכן נראה לר"י עיקר
ולא עמד. ור' נחמן בר
לא שהיה להן לעמוד אבל לא היה להם לעמוד מאי פטור אי הכי אדתני
ט
יצחק אמ' אפי' נשבר
והכי פירושו ראשון חייב בנזקי שני
ואינו יכול לעמוד חייב
סיפא אם הזהירו זה את זה פטור לפלוג וליתני בדידה במה דברים
בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו
שהיה לו להזהיר לבאין
אמורים שהיה להן לעמוד אבל לא היה להן לעמוד פטורין הא קמ"ל
דראשון ובנזקי גופו מחייב אף על
אחריו. ר' יוחנן אמ' כיון
שנשבר ואינו יכול לעמוד
דאע"ג דהיה להן לעמוד כי הזהירו זה את זה פטורין אמר רבא
ממונו דשני דהוי אדם המזיק ובנזקי
ב)
טרוד הוא להזהיר. תנן
ממונו מחייב אנזקי גופו דשני ולא על
י ראשון חייב בנזקי שני
בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו שני חייב
היה בעל קורה ראשון
ממונו דקדירות הראשונות הוי בור
ובעל חבית אחרון כו',
בנזקי שלישי בנזקי גופו אבל לא בנזקי ממונו ממה נפשך אי נתקל
וקתני חייב דהוה ליה
ולא מחייב אכלים כדמפרש דראשון
פושע הוא שני נמי ליחייב
אי נתקל לאו פושע הוא אפילו ראשון נמי ליפטר
להזהיר ולא הזהיר, מאי
ודאי פושע הוא ולפיכך חייב על נזק
לאו כשעמד לכתף, לתקן
ראשון
שממונו עושה אבל שני לא פשע
המשאוי על כתיפו. ואע"פ
שהוא טרוד אמרי' היה
בשלישי כל כך ומ"מ כשגוף השני הזיק אפי' בממון השלישי חייב דהיה לו לעמוד ולא עמד אבל כשהזיק ממונו של שני אפילו גופו של
לו להזהיר, קשיא לר'
שלישי פטור דאמר ליה האי בירא לאו אנא כריתיה דה"ל מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס מיתיבי כולן פטורין על נזקי ממונן אפילו
יוחנן. ופריק כשעמד
ראשון אם הזיק ממונו אפילו את גוף השני ולא מצי אוקמה דברייתא כרבנן דאמרי נתקל אונס הוא דהוי ראשון נמי מפקיר נזקיו לאחר
לנוח שאינו טרוד, ואע"פ
שעמד ליפוש כי אמ'
נפילת אונס ורבא כר"מ דאמר נתקל פושע הוא דקי"ל דברייתא ורבא לפרש הברייתא דקדרין וזגגין קאתו להכי ליכא למימר דפליגי ובקונט'
לבעל החבית עמוד פטור.
פירש דרבא ס"ל דבין לר"מ ובין לרבנן נתקל פושע הוא ולא פליגי אלא במפקיר נזקיו אבל מכל מקום ה"ל לאוקמי ברייתא כרבנן
ת"ש הקדרין והזגגין שהיו
מהלכין זה אחר זה ונתקל
דאית להו מפקיר נזקיו פטור ועוד דבהאומנים (ב"מ דף פב: ושם ) משמע דליכא מאן דפליג אמאי דאוקימנא לעיל פלוגתא דנתקל פושע דקאמר
ג)
הראשון ונפל כו'. ופריק
התם וקי"ל דבנתקל פושע פליגי ומשני אלא אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו דשני והוא דהזיק בגופו
ר' יוחנן בהא נמי אע"פ
אע"ג דאנוס מדפטר בברייתא כשהזיק ראשון בממונו מ"מ חייב על שהיה לו לעמוד או להזהיר ולא עמד והזהיר אבל שני חייב בנזקי
שהיה להם לעמוד ולא
עמדו כי הזהירו זה את
שלישי בנזקי גופו של שלישי ולא אממונו דגוף השני הוי בור משום דאנוס יותר מן הראשון ולכך מטעם שהיה לו לעמוד לא הוי אלא בור
זה פטורין, ודברין פשוטין
וראשון שאין אנוס כל כך אע"ג דבאונס זה מפטר אדם המזיק כדמשמע בהאומנים כיון שהיה לו לעמוד ולא עמד חשיב ליה אדם
הן. אמר רבא נתקל ראשון
המזיק אע"פ שזה דוחק אין לחוש כיון דלא קאי מסקנא הכי א"נ י"ל דרבא סבירא ליה בנתקל פושע כר"מ ולכך הראשון הוי אדם
חייב בנזקי שני בין בנזקי
גופו בין בנזקי ממונו, שני
המזיק ולא בור מ"מ פטר ליה בברייתא אנזקי ממונו משום דסבר מפקיר נזקיו פטור אפילו אחר נפילת פשיעה אע"ג דרבא סבר כר"מ
חייב בנזקי שלישי כו'.
בהא לא סבר כר"מ ופריך הניחא לשמואל אלא לרב אמאי חשיב ליה להאי שני בור תרגמה רב אדא כגון שהוזקו כלים בכלים והשתא הדר
ביה ובא ליישב הברייתא ללישנא קמא דרבא וכולן חייבין על נזקי גופו שגופו הזיק את ממונו ופטורין על נזקי ממונו שממון הזיק את הממון
ואע"ג דנתקל פושע הוא מ"מ הוי ממונו בור ופטור על כלי שני אבל כשהזיק ממונו את הגוף הראשון חייב והשני פטור וגרס ברישא
האי בירא לאו אנא כריתיה ובאלא אמר רבא גרסינן ה"ל בור ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים ולשון ראשון פ"ה והיא גירסת ר"ח אמר
רבא ראשון חייב בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו דשני כשהוזקו בגופו של ראשון כדמפרש דראשון ודאי פושע הוא לר"מ דמנפשיה
נפיל והוי אדם המזיק ולרבנן משום שהיה לו לעמוד ולהזהיר ושני חייב בנזקי גופו של שלישי אבל לא בנזקי ממונו של שלישי כדמסיק
דאגופו של שלישי מחייב דהיה לו לעמוד ולא עמד אממונו פטור דה"ל בור ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים ופריך ראשון נמי נחשב גופו
בור ויפטר על ממון השני ומשני ראשון מנפשיה נפיל וה"ל פושע לר"מ ולרבנן משום דה"ל להזהיר לרב נחמן ולרבי יוחנן היה לו לעמוד
אע"ג דלרבנן שניהם אנוסין מ"מ הראשון שאין אנוס כ"כ הוי אדם המזיק מטעם שהיה לו לעמוד או להזהיר והשני שהוא אנוס יותר
אין נחשב מטעם זה כ"א בור ולפי זה הו"מ למפרך השתא הניחא לשמואל (א) כדאמרינן לקמן מיתיבי כולן חייבין על נזקי גופן
ופטורין על נזקי ממונן של נזקין וחוזר בו רבא מתוך קושיא זו ותימה דלישני דגופו וממונו אמזיקין קאי וחייבין אנזקי גופו דראשון
מטעם אדם המזיק וגופו של שני משום בור ופטור אנזקי שממונו הזיק כרבנן דאמרי נתקל לאו פושע הוא והוי מפקיר נזקיו לאחר
נפילת אונס אלא אמר רבא ראשון חייב בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו דראשון אם הזיק בגוף השני יש ספרים שכתוב בהן בהדיא
בין איתזק מגופו בין איתזק מממונו שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו דשני משום שהיה לו לעמוד אבל לא בנזקי ממונו דשני דא"ל האי
בירא לאו אנא כריתיה דאנוס היה שהראשון גרם לו ליפול אבל ראשון ודאי פושע הוא ולהכי קתני בברייתא וכולן פטורין על
נזקי ממונן
פי' על ניזוקין שגוף הראשון נמי נחשב בור
כיון שלא
הזיקו בידים וקשה כיון דפושע הוא אמאי פטור
כשגופו
הזיק
ממון
השני ואע"פ
שאין מזיק בידים אין לו ליחשב
בור
דהתנן
אם עמד בעל קורה חייב בחבית של חבירו אלמא חשיב
אדם