לא:
המניח פרק
שלישי בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ה"ג ראשון ודאי פושע הוא שני אגופו מיחייב שהיה לו לעמוד ולא
אדם המזיק אע"פ
שאינו מזיק בידים וכולן חייבין על נזקי
גופן
מח א ב ג מיי' פי"ג
א) עיין ברי"ף ובהרא"ש
עמד אממונו פטור דא"ל האי בירא לאו אנא כריתיה מיתיבי
כמו אמר מר הוא
הניחא לשמואל כו' ומשני כגון שהוזקו
כלים
מהלכות נזקי ממון
ובעל המאור ובמלחמות
פירושים אחרים, ב) [לעיל
הלכה י ועיין בהשגות
כולן חייבין על נזקי גופן כו' עד מאי טעמא דהוה ליה בור ולא
בכלים והשתא כולן חייבין על נזקי גופן ופטורין על נזקי ממונן
ג: ו. כח: לקמן מח.],
ובמ"מ סמג עשין סח
מצינו בור שחייב בו את
הכלים הניחא לשמואל דאמר כו' אלא
ע"כ לאו על נזקין קאי דאי קאי אנזקין כדס"ד השתא א"כ מיירי
ג) [לקמן לב. עיין שם],
טוש"ע ח"מ סי' תיג סעיף
ד) לעיל כז., ה) [חוזר
לרב מאי איכא למימר תרגמה רב
כשהוזקו בממון המזיקין כדמוקי
ב:
❖
מט ד מיי' שם הל' יא
לע"א], ו) [ע"כ מע"א],
אדא כו'. והכי פירושו ראשון חייב
כשהוזקו כלים בכלים דאי בגוף
ראשון ודאי פושע הוא שני אגופו מחייב
א
ב
טוש"ע שם סעיף ג:
המזיק אמאי קאמר דפטורין על נזקי
בנזקי שני בין שניזק בגופו של ראשון
נ ה טוש"ע שם בהג"ה:
דהוה לו לעמוד ולא עמד אממונו פטור
נא ו מיי' פ"ו מהלכות
ממונן וכיון דהוזקו בממון מזיקין
ובין שהוזק בממונו של ראשון גופו
גליון הש"ס
דא"ל האי בירא לאו אנא כריתיה מיתיבי
ג
חובל ומזיק הלכה ח
איירי אמאי חייב שני כשהזיק גוף
כדין מזיק וחייב אף על כלים דשני
רש"י ד"ה ראשון ודאי
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
כולן חייבין על נזקי גופן ופטורין על נזקי
שלישי בממונו והא האי בירא לאו
דגופו לא משוינן [ליה] כדין בור
כו' וקסבר רבא כו'. קשה
סי' שעט סעיף א:
ממונן מאי לאו אפי' ראשון לא לבר מראשון
נב ז מיי' שם טוש"ע שם
לי הא רבא אמר ספ"ו
איהו כרייה אלא אמזיקין קאי וכולן
וממונו [הוה ליה] בתורת בור וחייב
❖
סעיף ב:
דב"מ האי כי דיניה והאי כי
והא כולם קתני אמר רב אדא בר אהבה
חייבין אנזקין שהזיק גופו בין בממון
על גוף ב' ופטור על כליו אם
דיניה הרי דס"ל לרבא
כולן הניזקין האי מאי אי אמרת בשלמא
בין בגוף שאפי' גוף שני חייב על
הוזק ממון בממון פטור דבור חייב
דלר"י נתקל לאו פושע הוא
מדפטר בש"ח ועי' לעיל דף
אפילו ראשון היינו דקתני כולן אלא
ממון שלישי דמטעם שהיה לו
בו נזקי אדם דאמרינן לעיל [כח:] דכי
רבינו חננאל
כח ע"ב תוספות ד"ה אמר
לעמוד ולהזהיר הוי אדם המזיק
דרשינן שור ולא אדם לענין קטלא
אי אמרת לבר מראשון מאי כולן ליתני
רבה דלרבה דסבר דלר"י
ומותבינן עליה כולן
וחייב על הכלים אף לשמואל
אבל לענין נזקין חייב ופטר בו את
נתקל פושע צ"ל דהטעם
חייבין על נזקי גופן
הניזקין א) אלא אמר רבא ראשון חייב
דפטר בש"ח משום תקחז"ל
ופטורין על נזקי ממונן
והשתא לא קשה מה שהקשה
הכלים ושני חייב בנזקי שלישי כדין
בין בנזקי גופו דשני בין בנזקי ממונו דשני
אבל רבא דאמר האי כי
מאי לאו אפי' ראשון כו'.
מאם עמד בעל קורה דכיון שיתחייב
מזיק היכא דהוזק בגופו של שני אבל
דיניה מוכח דסבר דלר"י
וכיון דאיתותב הדר אמר
ושני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו אבל לא
❖
לפי המסקנא אין לחוש אם
לא בנזקי ממונו שאם ממונו של שני
נתקל לאו פושע וצע"ג.
רבא ראשון חייב בנזקי
בנזקי ממונו מ"ט דהוה ליה בור ולא מצינו
שני בין דאיתזק השני
יכול לומר ולטעמיך ולשמואל
הזיק את השלישי בגופו אינו חייב
בגופו שלראשון בין
בור שחייב בו את הכלים הניחא לשמואל
מי ניחא דיש מקומות שאין הש"ס
אפילו תורת בור אין לו על
דאיתזק
בממונו
רבינו חננאל (המשך)
דאמר כל תקלה בור הוא אלא לרב דאמר
מקפיד ופטורין על נזקי ממונן פירוש
הקדירות של השני להתחייב במה
שלראשון, שני חייב בנזקי
ב)
שנתקל עליו כאלו הוא
שלישי אי איתזק בגופיה
שמזיק ממונו את הכלים אפי' ראשון
שהזיק ואפילו הזיק בגופו של
אי אפקריה אין אי לא לא מאי איכא למימר
השליכם. והא דרבא הל'
דשני. אבל איתזק בממונו
שלישי: ה)מה נפשך. דמשוית לממונו
דפושע הוא דהוה ליה ממונו בור
לעולם כדאמר מעיקרא ודקשיא לך כולן
שלשני לא. האי בירא לאו
היא דלית מאן דפליג
אנא כריתה. פי' גאון
ופטור על הכלים:
של ראשון בור וממונו דשני פטור:
עליה ומסקנא כוותיה.
חייבין תרגמה רב אדא בר מניומי קמיה
כחוטרא דסמיותא. ארב פפא
זק"ל, אלא ראשון הוא
אמר מר כולן חייבין על
אי נתקל פושע הוא. והוי כמשליך
נזקי גופן ופטורין על נזקי
דרבינא שהוזקו כלים בכלים אמר מר אם
דחפרה שנתקל תחלה. פי'
פליג וס"ל לרב זביד
תקלותיו ברה"ר משום הכי ממון
ממונן. הניחא לשמואל
הראשון חייב לשני אם
מחמת ראשון נפלו ראשון חייב בנזקי כולם
הוזק שני בממונו
דאמ' כל תקלה בור הוא
ראשון חייב: שני נמי נחייב.
דכי פסקה לאורחא כשלדא לא היה
שלראשון בכליו דאינון
ולעניין קטלא אמ' שור
מחמת ראשון היכי נפיל רב פפא אמר
ראשון חייב בנזקי שלישי שהיה לו
אנזקי שלישי דעביד ממונו לגופו
כגון אבנו סכינו ומשאו
ולא אדם חמור ולא כלין
דפסקה לאורחיה כשלדא רב זביד אמר
של שלישי: ואי לאו פושע הוא.
ליזהר כשראה השני שנפל אבל
ג) ד
שהניחן ברשות הרבי'
אבל לעניין נזיקין אדם
כחוטרא דסמיותא: מתני' זה בא בחביתו
שאם הוזק בהן אדם חייב
חייב וכלין פטורין. אלא
ואנוס משוית ליה: אפי' ראשון נפטר.
בחוטרא דסמיותא דהוי באלכסון
ה
ד)ו
כדאמרי' לעילא [כח:],
לרב דאמ' אי דאפקרינהו
כשנתקל הראשון בראש החוטרא
אפי' אנזקין דהזיק בגופו כ"ש
וזה בא בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו
וכל שכן אם הוזק השני
הוו בור ואי לא ממוניה
בממונו ו): ראשון ודאי פושע הוא.
אותו שבא אחר כך ונתקל בסוף
(השני) בגופו שלראשון
נינהו וכשורו הן שחייב
של זה פטור שלזה רשות להלך ולזה רשות
שהיה לו לעמוד ולא עמד,
בזה ובזה גופו היכי מפקר
החוטרא
לא
ראהו:
דמנפשיה נפל הלכך גופו הוי כמזיק
להלך היה בעל הקורה ראשון ובעל חבית
ואם אינו יכול לעמוד היה
ליה. תרגמה אבא בר מימי
ז
ואממונו הוה ליה כורה בור ומחייב
ואם
לו להזהיר ולא הזהיר.
קמי רבינא שהוזקו כלין
אחרון נשברה חבית בקורה פטור בעל הקורה
מיהא אגופו דשני $וקסבר רבא דרבנן
אבל שלישי בגופו שלשני
בכלין שיכול להפקירן.
ואם
חייב השני, שהיה לו
פי' כשלדא, כגון שפשט
לא פליגי עליה דר"מ בנתקל פושע
לעמוד או להזהיר כמו
ידיו ורגליו לרוחבה
הוא כדאוקי לעיל [כט.] אביי דבתרתי פליגי אלא באפקר נזקיו הוא דפליגי אבל נתקל מעצמו פושע הוא לדברי הכל: שני. בנפילתו אנוס
שאמרנו ולא עשה לפיכך
שלדרך ופסקה מלעבר בה
הוא אגופו מיהא מיחייב כמזיק בידים שהיה לו לעמוד ולא עמד: אממונו פטור. לגמרי ואפי' היה לו לעמוד: דאמר ליה האי בירא
חייב, אבל הוזק בכליו
אדם. וכן חוטרא
שלשני פטור דאמ' ליה
דסמוותא, פי' הסומא
לאו אנא כריתיה. אלא ראשון ומפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס אמרן לעיל (דף כט.) דפטור: מיתיבי כולן חייבין על נזקי גופן.
הלא המניח כליו ברשות
מגשש במטה שבידו הנה
שהזיק גופן את אחרים בין בגוף בין בממון: ופטורין על נזקי ממונן. שהזיק ממונן את אחרים. וקס"ד השתא דלגמרי פטר להו
הרבי' כאלו כרה בור
והנה בצדדין ובא[מ]צע
אפי' הזיק הממון את גוף חבירו: מאי לאו אפילו ראשון. וש"מ נתקל לאו פושע הוא ואגופו הוא דמיחייב דהוה ליה לעמוד. ואע"ג
ברשו' הרבי' וחייב, אלו
הדרך.
הכלים לא השלכתים אני
דתחילתו אנוס חייב דבגופו לא משוינן ליה דין בור דנימא מפקיר נזקיו אחר נפילת אונס הוא אלא מזיק ממש הוא דאדם לא הוי בור
ברשו' הרבים, הראשון
אבל אממונו פטור: לא לבר מראשון כו': אלא אמר רבא כו'. ע"כ רבא לא חייב הראשון בנזקי ממונו שהזיק בשני דלאו פושע הוא ולא
חלק בין ראשון לשני אלא בנזקין שהזיק גופו והכי אמר רבא ראשון הוי גופו מזיק וחייב אפילו בנזקי ממונו של שני הואיל והיה לו
לעמוד אבל שני אפילו היה לו לעמוד לא מיחייב כוליה האי כראשון דראשון הוי פושע טפי משני הלכך ראשון ודאי הוי מזיק ושני
מיסתייה אי משוית ליה לגופיה בור וחייב על נזקי גופו של שלישי אבל לא בנזקי ממונו דלא מצינו בור שחייב בו את הכלים וברייתא
דקתני כולן חייבין על נזקי גופו דמשמע אפילו שני כגון שהזיק את גופו של שלישי: הניחא לשמואל. איכא למימר דגופו של שני אית
ליה תורת בור: אלא לרב דאמר. אי לא אפקריה לא הוה בור בשלמא ממון איכא למימר דמפקיר איניש אלא גוף מי מפקיר: תרגמה
רב אדא בר מניומי. לברייתא דלעיל כגון שהוזקו כלים בכלים ולעולם מילתיה דרבא כדהוה שמעינן ליה מעיקרא דגופו דראשון ושני
הוה כמזיקין בידים וחייבין על הכל ואפילו לשמואל דאמר דמידי דלא אפקריה הוי בור ה"מ בממון אבל בגופו אדם הוא ולא בור
וחייב על נזקי כלים. וממונו של ראשון לשמואל בין אפקריה בין לא אפקריה הוי בור ולרב אי לא אפקריה חייב בכל ואי אפקריה
הוי בור דנתקל מעצמו פושע הוא. וממונו של שני פטור אף על נזקי גוף השלישי דנזק המופקר על ידי אונס הוא
וא"נ לא אפקריה שורו הוא וטפח באפיה שהרי אנוס הוא. ומילתיה דרבא מתוקמא בין לרב בין לשמואל. ודקשיא לך ברייתא דקתני שאפילו
ראשון ממונו פטור היינו היכא דהוזקו כלים דשני בכליו דראשון דמיפטר משום דבור נינהו ולא חייב בו את הכלים ולרב בדאפקרינהו ולשמואל
אפילו לא אפקרינהו והכי קתני כולן חייבין על נזקי שמזיק גופו ואפילו הזיק כלים דגופו דאדם מזיק הוא ופטורין על נזקי ממונן אם
הזיק ממונן את כלי חביריהן דאפילו ממון הראשון טפי מבור לא משוית ליה שאין לך פושע יותר מכורה בור ופטר בו את הכלים אבל
הזיק ממונו את הגוף יש מהן חייב ויש מהן פטור ראשון חייב ושני פטור. וגירסא הכי איתא אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין
בנזקי גופו בין בנזקי ממונו שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו אבל לא בנזקי ממונו מה נפשך אי נתקל פושע הוא שני נמי ליחייב
ואי נתקל לאו פושע הוא ראשון נמי ליפטר ראשון ודאי פושע הוא ושני אגופו מיחייב דהוה ליה לעמוד ולא עמד אממונו פטור
דאמר ליה האי בירא לאו אנא כריתיה. ולא גרסינן הכא דהוה ליה בור מיתיבי כו' עד לבר מראשון והא כולן קתני כו' עד
שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו ולא בנזקי ממונו דהוה ליה בור כו' ולא גרסינן הכא האי בירא לאו אנא כריתיה וכו':
כשלדא. כנבילה המושלכת למעבר הדרך ברחבה וממלאה את כל הדרך. שלדא נבילה כדאמרינן בעלמא שלדו קיימת (נדה דף
ופעמים שהוא מושיטו לרוחב הדרך ומגשש: מתני' זה בא בחביתו
כח.): כחוטרא דסמיותא. כמקל של סומין שמגשש הסומא בו
מיהר ללכת: גמ'
כו'. ופגע זה בזה:
פטור. שלשניהם
רשות להלך: היה בעל
קורה
ראשון כו' פטור. שזה מהלך כדרכו והוא
תרוייהו