ארבעה אבות פרק
ראשון בבא
קמא
ה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא תברא ר"ע לגזיזיה. אין לפרש דחזר בו מדקתני שמשלם מגופו
עדים זוממין דממונא הוא. דכל המשלם יותר על מה שהזיק כגון כפל
לה א מיי' פרק יח
א) מכות ג., ב) לקמן לג.
ותשלומי ארבעה וחמשה קרי קנס כדלקמן בהך פירקין (ד' טו:) וכגון
דבפ' המניח (לקמן דף לג.) תני בהדיא ר"ע אומר כמשפט
מב: ערכין יד:, ג) לקמן
מהלכות עדות הלכה
מב:, ד) [גיטין נג.],
ח סמג עשין קי טור ח"מ
כל דבר קצוב האמור בתורה כגון חמשים של אונס ומפתה ומאה
הזה כתחתון ולא כעליון יכול ישלם מן העלייה כו' ולפ"ה נמי קשה
ה) [שם מד: נג. נג: מועד
סי' לח:
מידי אחרינא ממונא: סבר
של מוציא שם רע כולהו הוי קנסא אבל
דפי' ק)אע"ג דזימנין ליכא נזק שלם כגון שהשור אין שוה כדי היזקו
לו ב מיי' פ"ז מהלכות
קטן יג. בכורות לה.],
ו) [כריתות ב:], ז) [עיין
לה כר"ע. דאמר במס' מכות בפ"ק
מכל מקום ליתני תרי גווני שור כיון
חובל ומזיק הלכה א
בתוספו' ע"ז עד. ד"ה
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
(ד' ג.) עדים זוממין אין משלמים על
דלפעמים איכא נזק שלם וי"ל דכיון
עדים זוממין דממונא
הוא ליתני סבר לה
❖
למעוטי], ח) עי' בס' פני
סי' שפה סעיף א:
פי עצמן כגון אם הוזמו בב"ד זה
דאין משלם אלא מגופו אי אפשר
כר"ע דאמר אין משלמין על פי עצמן אי
יהושע במסכת ב"ק מ"ש
א)
א
בזה, ט) [שמות כא], י) [שם
ולא הספיק בעל דין להעמידן בדין
למיתני גבי אבות דאמרינן לקמן
סבר ליה כר"ע $ ליתני תרי גווני שור ליתני
כב], כ) [שם כא], ל) [שם
תורה אור השלם
ולתובען והלכו למקום אחר והודו שם
כולם כאבות הן לשלם ממיטב:
כב], מ) [ויקרא כד],
שור דאזיק שור וליתני שור דאזיק אדם ב)דתנן
האונס
והמפתה והמוציא ש"ר
בב"ד ואמרו הוזמנו בבית דינו של
נ) [שמות כא], ס) [שם],
1. אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח
ר"ע אומר אף תם שחבל באדם משלם
ע) אולי צ"ל ובבושת
דממונא הוא. מוציא
פלוני פטורין אלמא קנסא הוא ומודה
כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ:
ובס"א: ובבשת, פ) [שם],
שמות כא לא
במותר נזק שלם ג) הא תבריה ר"ע לגזיזיה
בקנס פטור: אי ר"ע ליתני תרי
שם רע לית ביה ממונא כלל אלא
צ) גי' ר"מ ובנזק כתיב ישלם
2. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר
דתניא ר"ע אומר יכול אף תם שחבל באדם
גווני שור. דהא לר"ע יש חילוק בין
מאה כסף אלא אגב אחריני נקטיה:
דכתיב מכה בהמה ישלמנה,
זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו
המטמא
ק) הספר חסר וצ"ל
והמדמע. המ"ל דלא
ישלם מן העלייה תלמוד לומר יעשה לו
תשלומין של שור דאזיק שור דלא
וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
1
❖
ואשתכח דלא משלם נזק
דברים יט יט
משלם אלא חצי נזק לתשלומי שור
תנא להו משום דלא
מגופו משלם ואינו משלם מן העלייה האונס
שלם אלא כמו שהשור שוה
דאי
❖
שמיה היזק.
דאזיק אדם דתנן לקמן בפ' המניח
מיחייב בשוגג:
דאף ע"ג וכו'. ר"מ,
והמפתה והמוציא שם רע דממונא הוא ליתני
את הכד (דף לג.) ר"ע אומר כו':
ואע"ג דחזקיה דאמר שמיה היזק
מוסף רש"י
מה נפשך אי נזק תנא ליה אי צער תנא ליה
במותר. אם חבל אדם בשור תם
איתותב בהניזקין (גיטין דף נג:) מ"מ
אין משלמין על פי
אי בשת תנא ליה אי פגם היינו נזק מה אית
גליון הש"ס
ותם באדם ושמו ב"ד חבלה שחבל
ניחא ליה לאוקומי ברייתא דרבי
עצמן. אם הוזמו בב"ד
חייא אביו אליביה: וקתני היזק
לך למימר קנסא בקנסא לא קמיירי המטמא
גמ' ליתני תרי גווני שור.
ולא הספיק בעל דין
שור באדם יותר מחבלה שחבל האדם
עי' לקמן דף ז ע"א תוס'
להעמידן בדין על הזמתן
❖
והמדמע והמנסך דממונא הוא ליתני מה
דלא מינכרא. והא דקתני שלשה גווני
בשור משלם בעל השור אותו עודף:
ד"ה ור"ע:
עד שברחו ובאו בב"ד אחר
נפשך אי היזק שאינו ניכר שמיה היזק הא
לגזיזיה. לכח אגרופו כדאמר
לפי שהם שנויין בפ' הניזקין (שם נב:)
והודו שהוזמו בב"ד פלוני
ד)
(מכות ב:). משלם במותר
בסנהדרין בפ"ק (דף ז.) אדייה
כדקתני שומר חנם והשואל נושא
תנא ליה נזק אי היזק שאינו ניכר לא שמיה
ה)
ב
נזק שלם. אם חבל גם
הגהות מהר"ב
לגזיזה וקם: יכול ישלם תם שחבל
שכר והשוכר דקתני גווני טובא:
היזק הוה ליה קנסא ובקנסא לא קמיירי לימא
האדם בשור ושמו ב"ד
רנשבורג
תני מניינא למעוטי. האי למעוטי
חבלה שבאדם יותר על
באדם מן העלייה ת"ל כו'. ואשתכח
קסבר ר' חייא היזק שאינו ניכר לא שמיה
א] רש"י ד"ה ומפגל וכו'
חבלה שבשור, בעל השור
דלא משלם נזק שלם אלא כמו שהשור
לאו משום דלית ליה דרבי
חטאת לשום שלמים. עי'
משלם אותו מותר נזק שלם
היזק דאי שמיה היזק הא תנא ליה נזק תנא
שוה: אונס ומפתה דממונא הוא.
חייא אלא כלומר למעוטי דלא איירי
(ערכין יד:). ומפגל. כהן
מנחות דף מט ע"א בלשון
בהו: למעוטי מוסר כו'.
היזקא דמינכרא ותנא היזקא דלא מינכרא
רש"י שם בד"ה ומחשב
שפגל בקרבנו של ישראל,
שחמשים כסף לבד הוי קנס אבל
בהו לשום שלמים וכו'
דשחיט לאוכלו חוץ לזמנו
בשלמא לתנא דידן תנא מניינא ו) למעוטי
יש בו פגם ששוה עכשיו פחות
המ"ל למעוטי כופר ושלשים של
ובתוספות שם ד"ה
דחייב, אינו משלם ממיטב,
דר' אושעיא ור' אושעיא תנא מניינא למעוטי
מדמעיקרא כדאמר בכתובות (דף מ.)
עבד והא דלא קתני להו משום
וקמחשב בה ועי' פני
דהאי היזקא דיבורא
יהושע ושיטה מקובצת
בעלמא הוא והיזק שאינו
ובושת דממונא הוא: ה"ג מה נפשך.
דרבי חייא אלא מניינא דרבי חייא למעוטי
דבקטלא לא מיירי ומוסר ומפגל
❖
❖
ודו"ק:
ניכר נינהו (כריתות ב:).
משום מאי איצטריך ליה למיתני אי
אפילו למאן דלא דאין דינא דגרמי
מאי ז) למעוטי מוסר ומפגל וליתני בשלמא
משום צער תנא ליה: מדמע. מערב
מחייב משום קנס בהגוזל בתרא
מפגל בקדשים לא קמיירי אלא מוסר מאי
(לקמן דף קיז.): דיבורא דאית
תרומה עם חולין של חבירו דהשתא
רבינו חננאל
רבינו חננאל (המשך)
טעמא לא תני שאני מוסר דדיבורא ובדיבורא
ביה מעשה. דבכתובות בפ' נערה
מזבין להו בזול לפי שאין יכול לאוכלה
דברי ר' עקיבה דאמר
מצאנו בפירוש בשן ורגל
לא קמיירי והא מוציא שם רע דדיבורא הוא
אלא כהן: מנסך. שניסך יין חבירו
(דף מו.) א"ר אליעזר בן יעקב לא
בעדים זוממין אין משלמין
דכתי' ובער בשדה אחר
וקתני דיבורא דאית ביה מעשה הוא והא
על פי עצמן מפורש
מיטב שדהו ומיטב כרמו
לע"ז ואסרו בהנאה הואיל ועביד
נאמרו דברים הללו אלא כשבעל ור'
בתחלת פ' כיצד העדים
ישלם. וגמרינן מינה דכל
עדים זוממין דיבורא דלית ביה מעשה הוא
ביה מעשה בגופיה דיין: שאינו
יהודה אית ליה התם עד שישכור
נעשין זוממין. ת"ר ד'
מקום דכתי' תשלומין הוא
עדים: כולם כאבות לשלם
וקתני התם אע"ג דלית ביה מעשה רחמנא
ניכר. כגון הכא דאין הנזק ניכר
ממיטב, בשור כתי' שלם
דברים נאמרו בעדים
זוממין אין נעשין בני
ישלם שור תחת השור.
ממיטב. ואע"ג דתולדות דאבות
בתוך הפירות דלא חסר להו: לימא
קרייה מעשה דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם
2
בבור כתי' בעל הבור
גרושה ובני חלוצה ואין
קסבר רבי חייא לא שמיה היזק.
דמתניתין משלמין נמי ממיטב מ"מ
לעשות לאחיו בשלמא לתנא דידן תנא אבות
ישלם. במבעה כתי' מכה
גולין לערי המקלט ואין
בהמה ישלמנה. בהבער
משלמין כופר ואין נמכרין
ומשום דקנס הוא תני דלא הוי בכלל
הני אי לאו דקרינא להו אבות לא
מכלל דאיכא תולדות אלא לרבי חייא ורבי
בעבד עברי. משום ר'
כתיב שלם ישלם המבעיר.
אבות דרבי אושעיא: אלא מניינא
הוי ידעי דמשלמי ממיטב: בשומרים כתי' ישלם שנים
אושעיא אבות מכלל דאיכא תולדות
עקיבה אמרו אף אין
תחת
נתינה כו'.
דרבי חייא למעוטי מאי. דלא מחשיב
בספרי מפיק
משלמין על פי עצמן. פי'
לרעהו. ובשומר שכר כתי'
תולדותיהן מאי ניהו אמר רבי אבהו כולן
תבריה ר' עקיבה לגזיזיה,
ישלם לבעליו. ובשואל
בהדייהו: מוסר. מלשין שמוסר ממון
בושת מוקצותה את כפה
כתי' שלם ישלם. שכיר,
שיבר כלי זיינו שלוחם
כאבות לשלם ממיטב מאי טעמא אתיא תחת
חבירו לעובד כוכבים: ומפגל. ח)כהן
ולא תחוס עיניך (דברים כה) ויליף
בהן. כלומר א) חזר בו,
או כשומר חנם או כשומר
נתינה ישלם כסף: לא הרי השור כהרי
מעדים זוממין דכתיב לא תחוס עיניך
ששחט קרבנו של ישראל חטאת א] לשום
שכר. גנב חיים שנים
דתניא ר' עקיבה אומר
ישלם. תשלומי ד' וה' כתי'
יכול ישלם מן העלייה
המבעה: מאי קאמר אמר רב זביד משמיה
שלמים דאין הקרבן עולה לחובת
(שם יט) וא"ל שהוא גזירה שוה גמורה
כו', זה בפ' המניח את
חמשה בקר ישלם תחת
בעליו וצריך אחר: וליתני ליה. ר'
מדלא קאמר אתיא תחת נתינת עיניך
דרבא הכי קאמר לכתוב רחמנא חדא ותיתי
הכד. פי' מסור המוסר את
השור וארבע צאן תחת
חייא האי מוסר: מוציא שם רע
ועדים זוממים פרש"י דכתיב בהו
השה. בגזלן כתי' ושלם
חבירו לגוים ונענש. או
אידך מיניה הדר אמר חדא מחדא לא אתיא:
מסר ממון חבירו לגוים,
אותו בראשו. ולמד עוד
דיבורא דאית ביה מעשה. בעילה:
נפש בנפש וצ"ל דאפילו אם העידו
ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים: מאי קאמר
אם יש עדים חייב לשלם.
מי שאינו כתוב בו לשון
מכלל דאיכא תולדות. כדפרשינן
על שור תם שהזיק או העידו פלוני
ודין מן הטוען טענת מסור
תשלומין בתחת תחת. כתי'
אמר רב משרשיא משמיה דרבא הכי קאמר
לעיל לכל חד וחד נגיפה ונשיכה
חייב לפלוני מנה דדינו בזיבורית
ואין לו ראייה אני עתיד
בנזקי שור שלם ישלם שור
לכתוב
לפרשו במקומו בפ' הכונס
תחת השור, מה תשלומי
לקרן נתחככה להנאתה תולדה דשן
דמשלמי במיטב דאם רצו לחייב
צאן לדיר. אשכחן הני
שור כתי' ביה תחת והוא
וכן לכולן: תחת נתינה כו'. דבכולהו כתיב או תחת וגמרינן תחת
אחרים ממיטב לא צריך קרא דמכאשר זמם נפקא דיתחייבו ממיטב:
ממיטב, אף כל היכא דכתי'
אבות נזיקין כ"ו בהדי
מאי קאמר. משום דלא מצי לפרושי האי לא הרי כשאר לא
תחת משור מועד דכתיב ביה שור תחת השור מה התם ממיטב דגמר
תחת ממיטב הוא. וילפי
מסור ומפגל. ואית בהו
ט)
מיניה הניזקין דכתי' עין
ממונא וקנסא. והזק בידים
משן ורגל דכתיב ביה מיטב שדהו י) אף כאן מיטב שאם בא לשלם
הרי שבש"ס קמתמה מאי קאמר:
תחת עין, והעדים זוממים
והזיקא דאתי ממילא. ואית
קרקע לניזק בשביל הזיקו מגביהו מן העידית או נתינה וגמר נתינה
בכלל. צער, חבורה תחת
בהו ממונא דאתי לידיה
חבורה. ויליף מינה האונס
בהיתרה וממונא דאתי
נתינה משור שנגח את העבד דכתיב ביה יתן לאדוניו כ) או ישלם וגמר משן ורגל דכתיב בהן מיטב כרמו ישלם ל) או כסף וגמרי מבור דכתיב
לידיה באיסורא. ואית בהו
שנ' ונתן האיש השוכב
ביה כסף ישיב לבעליו [שמות כא] וארבע אבות גמירי כולהו משן ורגל. בשומר חנם כתיב אשר ירשיעון אלהים ישלם [שם כב] בשואל כתיב בעליו אין עמו שלם
נמי היזק ניכר והיזק שאינו
עמה לאבי הנערה חמשים
ישלם [שם] בנושא שכר כתיב אם גנוב יגנב מעמו ישלם [שם] שוכר אינו כתוב בתורה אבל דינו כנושא שכר. בנזק דחובל
ניכר. ואית בהו דיבור שיש
כסף ולו תהיה לאשה
בו מעשה, המוציא שם
תחת אשר ענתה. ותוב
בחבירו כתיב נתינה כן ינתן בו מ) והיינו ממון הניתן מיד ליד כדדרשינן בהחובל (לקמן דף פד.). בצער כתיב פצע תחת פצע נ) ודרשינן ליה
רע. ודיבור שאין בו מעשה
ילפי אחריני מן האונס
לקמן בהחובל (דף פה.) פצע תחת פצע ליתן צער במקום נזק. בריפוי ושבת כתיב נתינה שבתו יתן ורפא ס). ע)ובשבת כתיב תחת גבי אונס
ורחמנא שוייה מעשה,
מה אונס דכתי' ביה נתינה
ומפתה דכתיב תחת אשר עינה [דברים כב] ודרשינן בכתובות בפרק אלו נערות (דף מ:) חמשים כסף תחת העינוי מכלל דאיכא בושת ופגם.
עדים זוממין. ודיבור שאין
וכסף ומשלם ממיטב, אף
בו מעשה, מסור. והני
כל היכא דכתי' נתינה או
לישנא אחרינא הואיל וכתיב בחובל בחבירו תחת דכתיב תחת פצע כולהו חמשה דברים דידיה מהתם גמרינן. בתשלומי כפל כתיב
כסף ישלם ממיטב. ויליף
אבות תולדותיהן כיוצא
ישלם שנים [שמות כב] ובתשלומי ארבעה וחמשה כתיב חמשה בקר ישלם תחת וגו'פ) וקרן דגנב בכלל כפל הוא ובגזל כתיב נתינה ונתן לאשר
מינה המפתה דכת' כסף
בהן בר מתולדה דרגל
אשם לו (במדבר ה). בעדים זוממין כתיב בהו נפש בנפש (דברים יט) וכמאן דכתיב תחת דמי. באונס ומפתה ומוציא שם רע כתיב
ישקל. ומוציא שם רע
בחצי נזק צרורות דהילכת'
גמירי לה, ואמאי קרי ליה
דכתי' וענשו אותו מאה
כסף ונתן לאבי הנערה חמשים כסף (שם כב) היינו אונס מפתה כסף ישקול כמוהר הבתולות (שמות כב) במוציא שם רע וענשו אותו מאה
כסף. ריפוי ושבת כתי' בהו
תולדה דרגל לשלם מן
ביה תחת: מאי קאמר. למה לי למיתני כלל: ותיתי אידך מינה. במה
כסף (דברים כב). מטמא ומדמע ומנסך בכלל נזק הן צ) ובנזק כתיב
העלייה. וכולן מועדין הן
נתינה שנאמר רק שבתו
חייב: לא אתיא. כדמפרש לעיל רב לטעמיה ושמואל לטעמיה:
מצינו בשור שהוא מזיק וחייב אף
המבעה שהוא מזיק יהא
יתן ורפא ירפא. המטמא
מתחילתן בר מן הקרן.
והמדמע והמנסך מים
ושן ורגל ברשות הרבים
לכתוב לע"ז. והמסור והמפגל
פטורים דאורחייהו הוא
ב). אמר ר' אבהו כולן
כיון דקיימ' לן היזק שאינו נכר שמיה הזק ושייכי כולהו בכלל נזק. פיס' לא השור כהרי
המבעה כו'. אמר רבא
כאבות הן לשלם ממיטב. מאי טעמא, אמר אביי
אתייא תחת נתינה ישלם כסף. פי'
א) עיר תוס' ד"ה הא תבריא. ב) עי' ברא"ש ריש מכליתין מ"ש על הרי"ף בזה.