המניח
פרק שלישי בבא קמא
לג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והוציא הלה את ראשו. לא
אחר לית ליה אימתא. דנפח עליה והוה ליה לאסוקי אדעתיה שמא
דמיא להיה תחתיו כרים וכסתות
סז א מיי' פ"ו מהלכות רוצח
א) מכות ח., ב) לעיל ה.
לא יצא: וחייב בד' דברים. דהוה ליה פושע שזרק למקום שבני
דשלהי כיצד הרגל (לעיל כו:) דאין לו לחשוב שיסלקו
[לקמן מב:] ערכין יד:,
ושמירת נפש הלכה ט
הכרים וישברו הכלים: אי דשכיח בשוקא מאי טעמא דאחרים.
ג) [לעיל כו.], ד) [לקמן לד.
סמג עשין פה:
אדם מצויים: מאן דמתני אהא. חייב בארבעה דברים: כל שכן
סח ב מיי' פ"א מהל' חובל
לו.], ה) [רש"ל מח"ז], ו) לשון
אקמייתא. הנכנס לחנותו של נגר דכיון דחזייה דעייל איבעי ליה
פירוש ימתינו עד שימצאהו בשוק חוץ לבית ואית ספרים דגרסי אי
תוספות שנץ ואם הקדיש כל
ומזיק הל' יט סמג עשין
לעיוני: בבית. בביתו ולא בשוק:
דשכיח במתא דכיון שאין רגיל לצאת
אחד שורו של חבירו כנגד כל
ע טוש"ע ח"מ סי' תכ סעיף
חצי נזקו קדוש קמ"ל דלא
ל:
מתני' במותר. שמין מה הזיקו
חוץ מעירו הרבה פעמים ימצאהו
אחר לית ליה אימתא
דרביה האי אית ליה
סט ג ד מיי' פ"י מהל' נזקי
אמרינן הכי אלא כנגד חצי
של זה יותר על נזקיו של זה ובאותו
חוץ לביתו אבל לא שכיח במתא
המותר מהרש"ל, ז) [ע' תוס'
אימתא דרביה רב זביד משמיה דרבא
ממון הל' יא וע"ש
לקמן מב. ד"ה גבי], ח) [וכ"כ
במ"מ סמג עשין סז טוש"ע
מותר משלם מי שהזיק יותר את
כעין רוכל המחזר בעיירות יש להם
מתני לה אהא ומצא פרט לממציא את
❖
א) 1
תוס' ב"ב ה: ד"ה ואפי'],
ח"מ סי' שפט סעיף י
החצי: מועד בתם משלם במותר.
רשות ליכנס שלא ילך לו:
בהג"ה:
עצמו מכאן א"ר אליעזר בן יעקב א מי
בגברא
דשכיח ולא שכיח. אי
כלומר אם הוא הזיק את התם יותר
ע ה מיי' פ"ט שם הל' יד
שיצתה אבן מתחת ידו והוציא הלה את
משהזיקו תם: גמ' כמשפט הזה
סמג עשין סו טוש"ע ח"מ
שכיח פשיטא ליה דקום
תורה אור השלם
סי' תב:
ראשו וקיבלה פטור א"ר יוסי בר חנינא
יעשה לו. רבנן לא דייקי הזה דמייתי
אדוכתך משמע ואי לא שכיח א"כ
עא ו ז מיי' שם טוש"ע שם:
1. וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ
תניא
פטור מגלות וחייב בארבעה דברים מאן
כמ"ד
ליה לדרשה כדלקמן: כך משפט
עב ח (מיי' פ"א מהל' חובל
ודאי עול תא משמע:
בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה
ומזיק) סמג עשין ע
קום אדוכתך משמע. וע"כ בשכיח
שור באדם. דהאי קרא בשור באדם
דמתני לה אהא כ"ש אקמייתא ומאן דמתני
יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל
טוש"ע ח"מ סי' תכא סעיף
הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ וּמָצָא אֶת
כתיב או בן יגח וגו': כתחתון ולא
ולא שכיח דאי בשכיח זה לא היה קורא
לה אקמייתא אבל אהא ב פטור לגמרי:
יג:
רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס אֶל
עג ט מיי' פ"ז מהלכות נזקי
כעליון. משפט התחתון משתעי
נכנס ברשות דפשיטא דקום אדוכתך
אַחַת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וָחָי:
ת"ר פועלים שבאו לתבוע שכרן מבעל
ג
משמע: שני שוורים תמים שחבלו
ממון הלכה ג סמג עשין
דברים יט ה
במועד וקרא קמא בתם. רבי עקיבא
הבית ונגחן שורו של בעל הבית ונשכן
2. אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח
סז טוש"ע ח"מ סי' תה סעיף
זה בזה כו'. תימה דכולה מתניתין
הזה דייק כלומר דינא דסליק האי
א:
כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ:
כלבו של בעה"ב ומת פטור (א) אחרים אומרים
עד י מיי' פ"ו מהל' חובל
קרא מיניה: יכול. תם שחבל באדם
שאין צריכה היא וי"ל דלרבי עקיבא
שמות כא לא
רשאין פועלין לתבוע שכרן מבעל הבית
3. וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם
ומזיק הלכה א סמג
יהא כמועד לכל דבריו אפי' לשלם
אצטריך שלא תאמר כיון דאית ליה
עשין ע טוש"ע ח"מ סי' שעח
בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן
ה"ד אי דשכיח במתא מ"ט דאחרים אי
מן העלייה: מגופו משלם. ואם
יוחלט השור לניזק אם כן שורו של
סעיף א:
יֵעָשֶׂה לּוֹ: ויקרא כד יט
עה כ ל מיי' פ"ז מהל' נזקי
דשכיח בבית מ"ט דת"ק לא צריכא בגברא
4. וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת
אינו שוה כנגד כל החבלה יפסיד
זה קנוי לזה ואם הקדישו קדוש
ו)
ממון הלכה ג סמג עשין
שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת
ניזק ואינו נוטל אלא השור: לפוטרו
קמ"ל דלא אמרינן הכי ואפילו לרבי
דשכיח ולא שכיח וקרי אבבא ואמר להו
סז טוש"ע ח"מ סי' תה סעיף
הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ
מארבעה דברים. דהכי משמע משפט
ישמעאל נמי נ"מ אם נאבד האחד
אין מר סבר אין עול תא משמע ומ"ס
א:
וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן:
❖
עו מ מיי' פ"ט שם הל' יב
זה יש לו לשלם נזק שלם ולא משפט
שלא יאמרו הבעלים אגבה כל חצי
שמות כא לה
ה)
אין קום אדוכתך משמע תניא כמ"ד אין קום
ד
וע"ש סמג עשין פו
אדם החובל בחבירו: הני מילי צער
נזקי משלך ואתה תפסיד נזקך שנאבד
❖
טוש"ע ח"מ סי' תא סעיף א:
אדוכתך משמע דתניא פועל שנכנס לתבוע
לחודיה. משום דלא חסר ביה
שורי שמשתלם מגופו:
הגהות הב"ח
ורבנן הזה למה לי לפוטרו כו'.
שכרו מבעה"ב ונגחו שורו של בעה"ב
ממונא: אבל רפוי ושבת. דחסר ביה
(א) גמ' כלבו של בעל הבית
או נשכו כלבו פטור אע"פ שנכנס ברשות
מוסף רש"י
ממונא אימא כי נזק נינהו ומיחייב:
וא"ת לרבנן כמשפט למה
ומת פטור. נ"ב היינו מכופר
מתני'
אמאי פטור אלא לאו דקרי אבבא ואמר
קמ"ל. יתורא:
נוטל את
לי דבלא כמשפט ידעינן דתם באדם
ומצא את רעהו ומת.
אבל מ"מ השור הוא בסקילה
❖
השור. דהיינו חצי נזק: גמ' יושם
כדלעיל דף כג ע"ב:
שהיה חברו שם בשעה שהרים
ליה אין וש"מ אין קום אדוכתך משמע:
משלם ח"נ דמהיכא תיתי לשלם נ"ש
זה הגרזן חייב (ערכין ל:)
מתני'
שור. המזיק בב"ד ויתן לו מזיק
וי"ל דכיון דהזה אצטריך למכתב
ה שני שוורין תמין שחבלו זה את
משמע שהוא שם ומצאו
מעות דמי השור שהוא חצי נזקו.
לפוטרו מארבע' דברים אי לאו כמשפט
נשירת נשל הברזל, פרט
זה משלמין במותר חצי נזק שניהן מועדין
גליון הש"ס
ו
לממציא את עצמו. אחרי
ובשוה מנה שנגח לשוה מאתים ואין
שור בשור לא הוה דרשינן הזה
משלמין במותר נזק שלם אחד תם ואחד
תוס' ד"ה לפוטרו וכו'
כן הוציא הלה את ראשו מן
ז
הנבילה שוה כלום קמיירי: הוחלט
לפוטרו מארבעה דברים אלא הוה
ושבת הוי בכלל נזק. עי'
החלון וקיבל האבן במצחו
מועד מועד בתם משלם במותר נ"ש תם
השור. השור עצמו יקח. ולקמן מפרש
דרשינן הזה כרבי עקיבא הזה
גיטין דף מב ע"ב תוס' ד"ה
(מכות ח.) שפטור זה מגלות
במועד משלם במותר חצי נזק וכן שני
ושור: ד"ה הוה אמינא וכו'
(ערכין שם). אף תם שחבל
ח
מאי בינייהו: שותפין נינהו. בההוא
כתחתון ולא כעליון דהכי מסתברא
באדם. אם חבל אדם בשור
מק"ו דאדם שאין משלם
לפוטרו
אנשים שחבלו זה בזה משלמין במותר
מארבעה דברים.
שור דמשתעי ביה קרא שוינהו
טפי:
❖
תם ותם באדם ושמו ב"ד
כופר. כדלעיל דף כו ע"א:
נזק שלם אדם במועד ומועד באדם משלם
חבלה שחבל שור באדם יותר
רחמנא שותפין וקרא משתעי בשוה
תימה מכמשפט שור בשור כך משפט
ט
מחבלה שחבל האדם בשור,
מאתים שנגח לשוה מאתים כדתנן
שור באדם שמעינן ליה וי"ל דזה
במותר נזק שלם אדם בתם ותם באדם
משלם בעל השור אותו עודף
הגהות הגר"א
במתניתין זהו שור האמור בתורה
אין ללמוד משום דגבי שור לא שייכי
[לד.]
משלם במותר
י אדם בתם משלם במותר נזק שלם כ תם
(לעיל ה.)
[א] תוס' ד"ה הקדישו כו'
נזק שלם. בעל השור משלם
הלכך הכא דמזיק אינו שוה אלא
ארבעה דברים דצער ובושת ליכא
באדם משלם במותר חצי נזק ר' עקיבא
ב)
ולר"ע אין מכור. נ"ב ורמב"ם
אותו מותר נזק שלם (ערכין
מנה נוטל את השור: הקדישו
ורפוי $ ושבת הוי בכלל נזק דכששמוהו
יד:). איש בעמיתו. הוי בדין
כתב דגם לר"ע מכור (ועי'
אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר
❖
ניזק איכא בינייהו.
לרבי ישמעאל
כמה היה שוה מתחילה וכמה הוא
נתינת מומין, ולא שור
בהגר"א ריש סימן תז):
נזק שלם: גמ' ת"ר כמשפט הזה יעשה
בעמיתו. של בעליו (לעיל
2
לא קדיש ליה לרבי עקיבא קדיש:
שוה עכשיו שאם ירצה בעליו לא
❖
כו.).
לו כמשפט שור בשור כך משפט שור
ירפאהו אלא ימכרהו מיד ויקנה אחר
כיון
רבינו חננאל
באדם מה שור בשור תם משלם חצי נזק
נמצא כשמשלם לו יכול לקנות שור
רב זביד מתני אהא ומצא
ומועד נזק שלם אף שור באדם תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם ר'
בשלו אבל אדם על כרחך צריך
רבינו חננאל (המשך)
פרט לממציא עצמו מכאן
לרפאות עצמו ושבת נמי איכא:
עקיבא אומר כמשפט הזה כתחתון ולא כעליון יכול משלם מן העלייה
מועד נזק שלם, כן יעשה לו.
אמר ר' אלעז' בן יעקב
הוה אמינא צער לחודיה. יש
ור' עקיבה אומ' אם כן הוה
משיצתה אבן מידו הוציא
ת"ל יעשה לו מגופו משלם ואינו משלם מן העלייה ורבנן זה למה לי
ליה לקרא לומ' כמשפט
הלה את ראשו וקיבלה, פטור
ספרים דגרסי צער ז) ובושת
לפוטרו מארבעה דברים ורבי עקיבא לפוטרו מארבעה דברים מנא ליה
יעשה לו. מאי טעמ' כת'
מגלות וחייב בד' דברין. מאן
ל
אבל רפוי ושבת לא וא"ת מהיכא
הזה, ללמדך שזה דין
דמתני אהא חייב בד' דברים,
נפקא ליה 3 מאיש כי יתן מום בעמיתו ג) איש בעמיתו ולא שור בעמיתו
תיתי דליתב ליה אי $ מק"ו דאדם שאין
כתחתון ולא כעליון. לפי
כל שכן אקמייתא דודאי
ורבנן אי מההיא הוה אמינא צער לחודיה אבל ריפוי ושבת אימא ליתן
שבתחילת הפרשה תורת
חייב. ומאן דמתני לה
משלם כופר מה לאדם שמשלם
מתני'
התם והוא נקרא עליון,
אקמייתא, אבל אהא פטור
ליה קמ"ל:
שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה יפה
צער וי"ל דלא שייך ביה פירכא דמאי
ואחריו כתי' ואם שור נגח
לגמרי מד' דברין וחייב,
כלום נוטל את השור: גמ' מתניתין מני רבי עקיבא היא דתניא יושם השור
דכתיב באדם שמשלם רפוי ושבת
הוא, המועד והוא הנקרא
וכדרבא דאמ' בסוף פ' כיצד
תחתון שזה אחרי זה כתי'.
היתה אבן מונחת לו בחיקו
אין אלא גלוי מילתא בעלמא שכל זה
בב"ד דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר הוחלט השור במאי קמיפלגי ר'
ודייק ר' עקיבה הזה, הסמוך
ולא הכיר בה מעולם ועמד
חשיב נזק ונזק מצינו בהדיא בקרא
ישמעאל סבר ד)בעל חוב הוא וזוזי הוא דמסיק ליה ור' עקיבא סבר מ שותפי
לו, והוא תורת התחתון והוא
ונפלה, לעניין נזיקין חייב,
המועד. יכול ישלם מן
לעניין ד' דברין פטור. ואפי'
שהשור משלם:
נינהו וקמיפלגי בהאי קרא ומכרו את השור החי וחצו את כספו ר' ישמעאל
הקדישו ניזק איכא בינייהו.
4
העלייה, כיון שאע"פ שהוא
אנוס חייב בנזק הכין דאמור
תם באדם משלם נזק שלם
רבנן בהדיא פצע תחת פצע
סבר לבי דינא קמזהר רחמנא ור"ע סבר לניזק ומזיק מזהר להו רחמנא מאי
ה"מ למימר דלמר
כמועד נדין אותו בכל דבר
לחייב על השוגג כמזיד ועל
בינייהו הקדישו ניזק איכא בינייהו בעא מיניה רבא מר"נ מכרו מזיק לר' ישמעאל
האונס כרצון. ת"ר פועלין
כמועד, ת"ל יעשה לו, מגופו
יכול לסלקו ולמר אין יכול לסלקו וכן
שנכנסו לתבוע שכרן מבעל
משלם ולא מן העלייה. ורבנן
מהו כיון דא"ר
ישמעאל בעל חוב הוא וזוזי הוא דמסיק ליה מכור או דלמא
מכרו מזיק דלרבי ישמעאל מכור
הבית כו'. סוגייא דשמעתא,
דפליגי עליה דר' עקיבה אמ'
כיון
לרדיא כדאמרינן בשמעתא ולרבי
[א]
הזה, כשם שאין בזה ד'
פועל שבא לתבוע שכרו
דברין אלא כופר בלבד, כך
מבעל הבית ונכנס בלא
וחמשה (דף לו:)
עקיבא אין מכור וכן שיבח מזיק או כיחש מזיק כדאמרינן לקמן ומילי טובא דדריש בשור שנגח ארבעה
אין שור באדם משלם
רשותו שלבעל הבית והוזק
איכא
בינייהו. דלרבי ישמעאל אין קדוש ואם תאמר ואמאי
נמי איכא בינייהו
אלא חד מינייהו נקט ח):
אין קדוש למאן
ארבעה דברים אלא נזק
מבהמתו שלבעל הבית,
דאמר בפרק כל שעה (פסחים דף ל:) למפרע הוא גובה וי"ל דלמאן דאמר למפרע הוא גובה היינו היכא דגבאו לבסוף אבל הכא
בלבד. ור' עקיבה נפקא ליה
ואפי' אם מת, פטור בעל
מאיש בעמיתו, איש בעמיתו
הבית, וכל שכן זולתי פועל.
אם נתרצה ניזק לבסוף לקבל המעות ולא גבאו לרבי ישמעאל אין קדוש ומכל מקום לרבי עקיבא
קדוש דשותפין
משלם ארבעה דברים ולא
ואם אמ' לו בעל הבית הכנס
נינהו שור ד' דברים, בעמיתו
ונכנס והוזק, בעל הבית
ממעט השור מלשלם ד' דברין. ורבנן מאיש בעמיתו הוה אמינא צער לחודיה דהכין כתי' מום, ומום צער לחודיה משמע, אבל
חייב. ואם הוא בעל הבית שהוא פעמ' מצוי בשוק פעמ' אינו מצוי בשוק, ובא ועמד בשער וקראו לבעל הבית והשיבו ואמ'
ריפוי שבת ובשת אימא כנזק דמי וליתן ליה, קמ"ל. והילכת' כרבנן דגרסי' בתחלת פרקין קמא א) תבריה ר' עקיבה לגזיזיה.
לו אין ונכנס והוזק, פטור בעל הבית שלא היה לו להיכנס, דאין לאו משמע עול אלא קום אדוכתיך משמע. ותניא הכי סתמא
מתני'. שור שוה ק' שנגח לשור שוה ר' ואין הנבלה יפה כלום נוטל את השור. מתני' ר' עקיבה, דתניא יושם השור בב"ד דברי
דתניא, פועל שנכנס לתבוע שכרו מבעל הבית ונגחו שורו שלבעל הבית או נשכו כלבו שלבעל הבית ומת פטור אע"פ שנכנס
ברשות. ברשו' אמאי פטור, אלא לאו כגון דקרא אבבא ואמ' ליה אין, ועל והוזק, פטור. ש"מ אין קום אדוכתיך משמע, ש"מ.
ר' ישמעל, ר' עקיבה אומ' הוחלט השור. קסבר ר' עקיבה שותפי נינהו, וכי כתי' ומכרו את השור החי וחצו את כספו, לניזק
ב' שוורים תמים שחבלו זה בזה משלמין במותר חצי נזק כו'. אדם בתם ותם באדם, אדם בתם משלם במותר נזק שלם. ותם
ומזיק מזהר להו רחמנא, והרשות ביד הניזק למכור שנ' ומכרו וחצו את כספו, הנוטל כסף הוא המוכר. ר' ישמעל סבר בעל
באדם משלם במותר חצי נזק. ר' עקיבה אומ' אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם. ת"ר או בן יגח או בת יגח כמשפט
חוב הוא וזוזי הוא דמסיק, ולבי דינא מזהר להו למכור השור ולפרוע את חובו שלזה, שנ' ומכרו את השור החי וג'. מאי בינייהו,
הזה יעשה לו, כמשפט שור בשור כן משפט אדם באדם כו'. פרשה זו תחילתה וכי יגח שור את איש מפרש בתם, ואם שור
אמר ר' יוחנן היקדישו ניזק, לר' עקיבה מוקדש לר' ישמעל אינו מוקדש. והילכת' בהא כר' עקיבה דסתם מתני' כותיה.
נגח הוא מתמול מפרש במועד. בתם הוא אומ' ובעל השור נקי, ובמועד כת' וגם בעליו יומת, אם כופר יושת עליו. הנה במיתה
פירש דין התם ודין המועד, לנזקין לא פירש. כשחזר וכתב או בן יגח או בת יגח, למאי אתא, לדברי הכל לנזיקין הוא דאתא.
א) ה, א. ופר' הר"ח שם פי' תבריה ר' עקיבה לגזיזיה שיבר כלי זיינו שלוחם בהן כלומר חזר בו דתניא ר' עקיבה אומר יכול ישלם מן העלייה
ת"ק סבר כמשפט הזה יעשה לו, כמשפט נזקי שור בשור, תם חצי נזק מועד נזק שלם. אף שור שהזיק אדם, תם חצי נזק
כו' זה בפ' המניח את הכד.