לד:
המניח פרק שלישי בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מצינו
תם חמור ממועד. וא"ת והא ר"י אית ליה (לקמן דף
תם חמור ממועד. דהא גבי מועד אמרינן בפ"ק (דף י:) בעלים
צ א ב מיי' פ"ז מהל'
א) לקמן מה:, ב) [ע' תוס'
מטפלים בנבילה דכתיב והמת יהיה לו וגו'ה) לניזק: הכי נמי. דס"ל תם
מה:) צד תמות במקומה עומדת וי"ל דה"פ מצינו צד
נזקי ממון הלכה ח
כתובות ל: בד"ה רב אשי],
ג) שבת קו., ד) [שבת שם.
סמג עשין סז טוש"ע ח"מ
חמור: כדתנן. לקמן בפרק שור שנגח ד' וה': ר"י אומר תם
תמות חמור מצד מועד ומייתי מברייתא דשור שוה מנה כו' ומה
ביצה יב: יבמות עז:
סי' תג סעי' ב:
חייב. אם שמרו שמירה פחותה ויצא והזיק ומועד פטור: דכתיבי
צד מועד דחמור אין משלם אלא מה
שהזיק צד תמות הקל לא כל
צא ג טוש"ע שם בהג"ה:
סנהדרין סב:], ה) [שמות
שכן: והתורה אמרה ומכרו.
צב ד ה מיי' פ"ז מהל'
כא], ו) [ויקרא כד], ז) [צ"ל
קראי. כדמפרש התם: זה נוטל חצי
❖
נזקי ממון הל' ג סמג
דתניא שבת קז:],
החי. ששוה חציו י"ב סלעין ופלגא
לאו משום דלשתמע פשטיה דקרא
תם חמור ממועד וכי
תימא הכי נמי כדתנן
שם טוש"ע ח"מ סי' תה
ח"נ דקרא לא משמע כלל אלא י"ל
בשביל תשלומין שלו שלא שוה אלא
ר' יהודה אומר תם חייב ומועד פטור אימר
סעיף א וסעי' ב:
א)
צג ו מיי' פ"ד מהל' חובל
ה' סלעים: תם הקל לא כ"ש. אלמא
דה"ק והתורה אמרה ומכרו וע"כ ר"י
תורה אור השלם
דשמעת ליה לרבי יהודה לענין שמירה
ומזיק הל' ח ופ"א
לר' יהודה תם קל קרי ליה: ר"מ
לא מפרש לקרא דלשתלם כל שעה
1. אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח
מהל' שבת הל' יז ופ"ח
דכתיבי קראי לענין תשלומין מי שמעת ליה
סבר שבח נבילה דניזק הוי. דלית
יותר מחצי דהא שמעינן ליה לר"י
הלכה ז ופ"י הלכ' י ופי"ב
הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא
והתניא רבי יהודה אומר יכול שור שוה מנה
הלכה א סמג לאוין סה
להו שום שותפות: והיינו דקשיא
דאית ליה ח"נ לקמן בפ' שור שנגח ד'
יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו שַׁלֵּם
ועשין עא:
שנגח שור שוה חמש סלעים והנבילה יפה
יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר
ליה לר"י. דשמעינן ליה בברייתא
וה' (ד' לז.) אמר להן לשבתות משלם
צד ז מיי' פ"ח מהל' שבת
וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ:
סלע זה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל
נזק שלם ולימי החול משלם חצי נזק:
דלקמן דקאמר יכול שור שוה ה'
הל' ז:
שמות כא לו
שורו שבייש פטור. צער ורפוי
צה ח מיי' שם פי"ב הל'
2. וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת
חצי החי וחצי המת אמרת וכי מועד למה
סלעים שנגח לשור שוה מנה כו'
❖
א:
שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ
ושבת ודמי ולדות לא חשיב
דהא דקאמר יכול משום דקשיא ליה
(א) יוצא להחמיר עליו או להקל עליו הוי אומר
אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת
משום דשמעינן ממתניתין דהחובל
הכי כיון דלדידיה ס"ל דחס רחמנא
כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת הַמֵּת
להחמיר עליו ומה מועד אינו משלם אלא
❖
יֶחֱצוּן: שמות כא לה
עליה דמזיק למשקל בשבחא יכול שור
(לקמן דף פז.) ואע"ג דבושת נמי קתני
רבינו חננאל
מה שהזיק תם הקל לא כ"ש אלא א"ר
שוה חמש סלעים שנגח לשור שוה
התם מ"מ תנא הכא לדקדק הוא
תם חמור ממועד כי
יוחנן א שבח נבילה איכא בינייהו דמ"ס
מנה והנבילה יפה נ' זוזים דשקיל
דומיא דשורו או שורו דומיא דידיה
המועד כתי' ביה שלם
הגהות הב"ח
דניזק הוי ומ"ס פלגא והיינו דקא קשיא
ישלם שור תחת השור,
ב
מזיק חצי החי דהוו שני סלעים ופלגא
וכן שור שהדליק הגדיש אצטריך
(א) גמ' למה יצא
לא ידענא דהמת מזיק
ליה לר"י השתא דאמרת חס רחמנא עילויה
וחצי המת דהוו שש סלעים ורביע:
להכי כדאיתא בגמרא דלמילתא
להחמיר: (ב) רש"י ד"ה
שקיל ליה, מאי טעמ' כתי'
דמזיק דשקיל בשבחא יכול שור שוה חמש
אמרת וכי היכן מצינו מזיק נשכר.
אחריתי לא אצטריך דפשיטא דחייב
חוץ מחובל וכו' בפרק
והמת יהיה לו אלא ללמדך
❖
האורג. נ"ב ד' קו ע"א:
שהוא לניזק והמותר ממה
שאינו מפסיד כלום דאע"ג דקאמר
דלענין שורו מה לי שבת ומה לי חול
סלעים שנגח שור שוה מנה והנבילה יפה
שהיה שוה המת והוא
ר"י לעיל דמזיק שקיל בשבחא
ואגב הדליק הגדיש דמיירי בנדון
חמשים זוז זה נוטל חצי החי וחצי המת וזה
בחיים משלם, נמצא פחת
בתשלומי ח"נ מיהא איתא ומפסיד
בנפשו קתני חבל באביו ואמו אבל
הנבלה על הניזק ואין
מוסף רש"י
נוטל חצי החי וחצי המת אמרת היכן מצינו
על המזיק כלום. ואם
ע"ה משור החי: שלם ישלם. במועד
שורו שסימא את עין עבדו אצטריך
חוץ מחובל. באדם
מזיק נשכר שזה נשכר ואומר 1 שלם ישלם
תאמ' בתם בפחת הנבלה
כתיב אלא שני תשלומים כתב לך
שאע"פ שבעצמו חייב בשורו פטור
דמקלקל הוא וחייב, דתנן
משלם גם המזיק, נמצא
בעלים משלמין ואין בעלים נוטלין מאי
(לקמן פז.) החובל בחבירו
חומרא בתם מן המועד,
אחד לתם ואחד למועד לומר בעלים
דהא לא אשמועינן בשום משנה:
בשבת פטור מלשלם מפני
כי מה שאינו משלם
חובל
ואומר וכי תימא הני מילי היכא דאיכא
וצריך לכלבו מבעיר וצריך
משלמין ואין הבעלים נוטלין:
שנדון בנפשו (שבת קו.).
המועד משלם התם. וכי
פסידא לניזק אבל היכא דליכא פסידא לניזק
לאפרו.
והנבילה יפה שלשים זוז. שהוקרה
רבינו שמואל פירש
ומבעיר. את הגדיש
תימ' לר' יהודה תם חמור
מקלקל הוא וחייב, כדתנן
לזה, דתנן ר' יהודה אומ'
כגון שור שוה חמש סלעים שנגח שור שוה
דר' אבהו סבר כר"ש דאמר מקלקל
הנבילה משמתה דשקיל מזיק חמשה
והוא שהדליק את הגדיש
תם חייב מועד פטור
בחבורה חייב ורבי יוחנן ס"ל כר'
זוזי באותן י' זוזי שהשביחה דהא לא
חמש סלעים והנבילה יפה שלשים זוז שקיל
פטור מן התשלומין מפני
כו', ואסיק' שני התם
יהודה דאמר מקלקל בחבורה
מטי פסידא לניזק דהוא נמי מרויח
שנדון בנפשו (שם). פוק
דכתיבי קראי, אבל לעניין
נמי מזיק בשבחא ואומר שלם ישלם בעלים
תני לברא. דטעות
תשלומין לא אמר ר'
ה' דינר: אם כן מצינו לר"י תם
ובהבערה פטור וצריך לכלבו או
משלמין ואין בעלים נוטלין א"ל רב אחא
הוא (סנהדרין סב.). אינה
יהודה. ועוד, והתניא ר'
ג
משלם יותר מחצי נזק. א"כ דלא דריש
לאפרו לא חשיב מקלקל אלא מתקן
משנה. לא נשנית מעולם
יהודה אומ' יכול שור
בר תחליפא לרבא א"כ מצינו לרבי יהודה
דחייב אפי' לר"י וקשה דא"כ אמאי
ר"י פחת שפחתתו מיתה מחצין
בבית המדרש (ביצה יב:)
שוה מנה שנגח שור שוה
תם משלם יותר מחצי נזק והתורה אמרה
דאם מקלקל הוא פטור
ה' סלעים והנבלה יפה
א"ל פוק תני לברא אטו משום
בחי מצינו בתם משלם יותר מחצי
(שבת קו.). בצריך. לדם
סלע כו', ונדחו דברי
2 ומכרו את השור החי וחצו את כספו אית
דס"ל כר"י מאן דמתני כרבי שמעון
נזק והיכי דמי שור שוה נ' שנגח
היוצא מן החבלה, לכלבו.
רבא. ופירק ר' יוחנן פחת
ליה לר"י פחת שפחתה מיתה מחצין בחי
ואם מקלקל הוא אצל נחבל,
משתיקין ליה דכה"ג פריך בפ"ק
לשור שוה מ' והנבילה יפה כ' והוי
נבלה דברי הכל דניזק
❖
מתקן הוא אצל הכלב (שם).
הוי, ושבח נבלה איכא
דחולין (דף טו.) ע"כ נראה דר' אבהו
נזק כ' ופלגא נזקא עשרה וכי פלגי
מנא ליה מוגם את המת יחצון והא אפקיה
2
בינייהו. ר' מאיר סבר
ורבי יוחנן אליבא דר"ש פליגי דרבי
חצי חי וחצי מת נוטל ניזק בחי כ"ה
ר' יהודה לזה נוטל חצי החי וחצי המת וזה
דניזק הוי ור' יהודה פלגי,
והיינו דתני בברייתא דקא
אבהו כר"ש כדאיתא פרק האורג (שבת
ובמת י' הרי [ל"ה] נמצא מזיק משלם
רבינו חננאל (המשך)
נוטל חצי החי וחצי המת א"כ נכתוב קרא
קשיא לר' יהודה השתא
דף קו. ושם ד"ה חוץ) ורבי יוחנן סבר
יותר מחצי נזק דבשלמא לר"מ לא
ואת המת מאי וגם ש"מ תרתי: מתני' דיש
דאמרי' חס רחמ' עליה
כן שחולק הניזק והמזיק
דאפי' רבי שמעון בעי תקון קצת
משלם אלא חצי מה שפחתתו מיתה
דמזיק ולא שקיל בפחיתא
השור החי והמת פעמ'
חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו
ושקיל בשבחא, יכול שור
שישוה השור החי ש'
ומיהו לא חשיב תקון שיתחייב בכך
אלא לר"י נהי נמי דהיכא דמטי חצי
שוה ה' סלעים שנגח
והמת היה שוה ר' והנבלה
פטור על מעשה שורו וחייב על מעשה עצמו
לרבי יהודה או לר"ש בשאר מלאכות
החי יותר מנזק שלם נפקא ליה האי
שור שוה ק' והנבלה יפה
יפה נ' זו[ז] הניזק נוטל
כיצד שורו שבייש פטור והוא שבייש חייב
דאין דרך לחבול בחבירו ליתן לכלבו
דלא שקיל ניזק חצי החי מקל וחומר
ה
נ' זוז, חולקין חצי החי
מן החי ק"נ ומן הנבלה
וחצי המת, שנמצא המזיק
כ"ה הכל קע"ה והנזק לא
שורו שסימא את עין עבדו והפיל את שינו
ולשרוף גדיש בעבור אפר וטעמא
ממועד כדקתני לעיל מה מועד חמור
נוטל יותר מדמי שורו
היה אלא ק"נ זוז שהנבלה
בחובל ומבעיר כדמפרש התם בפרק
אינו משלם אלא מה שהזיק תם הקל
פטור והוא שסימא את עין עבדו והפיל את
כולו, היכן מצינו מזיק
היתה שוה נ' זוז עכשיו
האורג משום דגמר ממילה והבערת
לא כ"ש אבל הכא דליכא למימר הכי
נשכר, ואמ' שלם ישלם.
נמצא תם משלם יתר
שינו חייב שורו שחבל באביו ובאמו חייב
מאי ואמ', וכי תימ' הני
מחצי נזק. ופרק' אית ליה
בת כהן וא"ת ואמאי מחייב רבי אבהו
דהא פחות ממה שהזיק משלם ומיהו
והוא שחבל באביו ואמו פטור שורו שהדליק
מילי דאמרת היכן מצינו
לר' יהודה פחת שפחתתו
טפי מחצי נזק איכא: אית ליה
אע"פ שאין צריך לכלבו ולאפרו
מיתה מחצין בחי. מנא
מזיק נשכר הני מילי היכא
את הגדיש בשבת חייב ב) והוא שהדליק את
לרבי יהודה פחת שפחתתו מיתה.
הא כיון דאין צריך כלל מלאכה שאינה
ליה, מגם את המת יחצון.
דאית ליה פסידא לניזק
הגדיש בשבת פטור מפני שהוא מתחייב
שלא יהא מפסיד וזה
הא אפקיה ר' יוחנן
צריכה לגופה היא דאע"ג דמחייב
הלכך בההוא נמי מקרא נפקא ליה
בנפשו: גמ' תני רבי אבהו קמיה דרבי
נשכר, אבל היכא דלית
אליבה דר' יהודה דאית
דלא שקיל אלא חצי נזק: א"כ.
ר"ש מקלקל בחבורה מ"מ בעינן
ג)
ליה פסידא לניזק, כגון
ליה למזיק בשבח נבילה.
יוחנן כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל
דלפחת שפחתתו מיתה לחוד אתא
צריכה לגופה כדמוכח בריש הנחנקין
שור שוה ה' סלעים, שהן
ופרק' אם כן לכתוב קרא
ו
כ' זוז, שנגח שו[ר] שוה
ומכרוֹ את החי וחצו
(סנהדרין דף פד: ושם ד"ה מאן) ובשלהי
לכתוב את המת יחצון מאי וגם ש"מ
ומבעיר א"ל פוק תני לברא חובל ומבעיר
ד)
ה' סלעים ושבחה הנבלה
את כספו וגם את המת
כל כתבי (שבת דף קכא.) ובפרק כלל
תרתי דשתפיה רחמנא בשבחא:
אינה משנה ואם תימצי לומר משנה ז חובל
ושוה ל' זוז דשקיל האי
ולישתוק, והוה אמינא
מתני' שורו שבייש פטור.
כ"ה זוז והאי כ"ה זוז,
בזמן שנגח שור שוה ר'
גדול (שם דף עה. ושם ד"ה טפי) ובשלהי
בצריך לכלבו מבעיר בצריך לאפרו תנן
ח
נמצא המזיק נוטל דמי
לשור שוה ר' והנבילה
ספק אכל (כריתות דף כ:) ואור"י דכל
כדקיימא לן (לעיל דף כו.) איש
שורו כולו ותוספת ה' זוז,
לא יפה כלום דמקיימא
שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב והוא
בעמיתו ו) ולא שור בעמיתו: שורו
הנך סוגיות כרבי יוחנן וההיא דספק
לפיכך כתי' שלם ישלם
חלוקה חצי בחצי בחי
שהדליק את הגדיש
בשבת פטור וקתני
הבעלים משלמין ולא
ובמת, אבל בזמן דלא
שהדליק את הגדיש בשבת חייב.
אכל ופרק כל כתבי דהוי ברייתא
נוטלין. אמ' ליה רב אחא
מקיים האי והאי לא. כתב
הוא
דומיא דשורו מה שורו דלא קבעי ליה
חצי נזק דמשונה הוא: גמ' כל
איכא למימר דההוא תנא סבר
בר תחליפא לרבא, לדידך
יחצון מכל מקום הנזק,
אף
המקלקלין פטורין. לענין שבת:
כר"י בחדא וכרבי שמעון בחדא
לאשמועינן פחת שפחתתו
דאמרת דילמ' כי חס
[מיתה] מחצין בחי. ואית
רחמ' עליה דמזיק דשקיל
חוץ מחובל ומבעיר. כדמפרש
ועי"ל
מאן דמפיק האי סברא
בשבחא היכא דלית ליה
טעמא
במס' שבת בפרק האורג (ב)
מדאצטריך קרא למישרי מילה מכלל דשאר חובל חייב ומדאסר רחמנא
פסידא לניזק אבל היכא
מוגם, ואמ' אתין וגמין
שריפת בת כהן בשבת דמקלקל הוא מכלל דמקלקל בהבערה חייב כגון השורף כלי דמקלקל הוא: אינה משנה.
דאית ליה פסידא לניזק
רבויין אתא גם לרבות
לא, מדגלי רחמנא גבי
שור שוה ש' שנגח שור
נמי פטירי: בצריך לכלבו. דהוי מקלקל על מנת לתקן. והא ז)(דתנן) נצרר הדם אע"פ שלא יצא משום צובע הוא דמחייב:
דאינהו
מועד שלם ישלם תשלומי
שוה ר' והנבלה יפה נ' זוז
אף ומחצין בחי הנזק והוא
מעלי' מכלל דתם אע"ג
דמפסיד ניזק תשלומי הוו.
פחת שפחתתו מיתה, וכן
כל נזק כיוצא בו זולתי שור שוה ר' שנגח שור שוה ר' והנבלה יפה כלום מחצין המת והחי בלבד. מתני'. יש חייב
אימא אם משלם לו חד זוזא תשלומי הוו וחולק עמו במת ובחי, ואע"פ שזה מפסיד יהיה זה נשכר. אמ' ליה
לר' יהודה פחת שפחתתו מיתה מחצין בחי, כלומ' המזיק משלם ההיזק, ואם אין שם ההיזק אין למזיק כלום.
על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו כו'. שורו שחבל באביו ובאמו חייב, הוא שחבל באביו ובאמו פטור. וכן
אמר רבא אחא בר תחליפא לרבא, לדידך דאמרת לר' יהודה פחת שפחתתו מיתה פלגי, נמצא תם משלם יתר
שורו שהדליק את הגדיש כו'. תני ר' אבהו קמיה דר' יוחנן כל המקלקלין, פי' בשבת, פטורין חוץ מחובל ומבעיר.
מחצי נזק כגון שור שוה ר' שנגח שור שוה ר' והנבילה יפה נ' זוז נמצא חצי נזק ע"ה פחתה הנבלה ואינה
אמ' ליה חוץ מחובל ומבעיר אינה משנה, אלא כל המקלקלין פטורין אפי' חובל ומבעיר בכללם הכל פטורין. אם
שוה עכשיו אלא ל' זוז, לר' יהודה
דאמ' פלגי חייב המזיק לשלם לניזק פ"ה זוז נמצא משלם יתר על חצי
תימצא לומ' משנה, חובל כגון שהכה בהמה וכיוצא בה והרגה בצריך לכלבו, מבעיר בצריך לאפר. ואינן מקלקלין,
בחי. לישנא אחרינא אם
נזק י' זוז. ופריק כל כי
האי גוונא
אית ליה לר'
יהודה פחת
שפחתתו
מיתה מחצין
לפיכך חייבין, אבל כל חובל ומבעיר
שהוא מקלקל פטור.
ואקשי' ממתני' שורו שהדליק את הגדיש חייב כו'.