המניח פרק שלישי בבא קמא
לה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אף הוא נמי דלא קבעי. לאפרו ומקלקל הוא וקתני פטור
ועי"ל דאפי' במקלקל גמור משכחת לה דהיא צריכה לגופה כגון
צו א מיי' פ"ו מהל' חובל
א) לעיל כז., ב) כתובות לה.
מתשלומין. אלמא חיוב מיתה איכא: אף שורו דקבעי ליה. לאו דוקא
חובל באיסורי הנאה שסבור שיכול ליהנות ליתן לכלבו וכן מבעיר
[לח. סנהדרין עט: פד:],
ומזיק הלכה א סמג
ג) לעיל יג:, ד) [שבת עג:],
עשין ע טוש"ע ח"מ סי'
דאפי' לא בעי ליה נמי חייב לשלם אלא על כרחיה תרוייהו בחדא
באיסורי הנאה שסובר שיכול לבשל בו קדירה וא"ת ורבי יוחנן מאי
ה) רש"א, ו) עיין רש"ל לפי
שעח סעיף א:
מילתא מוקמינן האי לחיובא והאי לפטורא דהכי משמע מתני'
טעמא דלא מחייב מקלקל גמור דהא טעמא דמקלקלין פטורין היינו
צז ב מיי' פ"א מהל'
פי' התוס' גי' הגמרא,
❖
ז) [ד"ה איש],
דבמקום שזה חייב זה פטור דאי
משום דבעינן מלאכת מחשבת
נערה בתולה הל' יג
ופ"ג מהל' גניבה הל' א
שורו בלא קבעי ליה לא מתורץ יש
כדמוכח בספ"ק דחגיגה (דף י:)
אף הוא נמי דלא קבעי ליה וקתני פטור מפני
ופ"ד מהל' חובל ומזיק
חייב על מעשה שורו ופטור על
ולענין חבורה לא חיישינן אמלאכת
שהוא נדון בנפשו לא שורו דומיא דידיה מה
הלכה ה סמג עשין ע
גליון הש"ס
טוש"ע ח"מ סי' תכג סעיף
מעשה עצמו דהא איהו בדלא בעי
מחשבת כדמוכח בס"פ ספק אכל
הוא דקבעי ליה אף שורו דקבעי ליה שורו
גמ' ופתקיה לנזייתא. עי'
ד:
ליה מחייב בתשלומין: בשור פקח.
(כריתות דף יט:) דאמר הנח לחבורה
צח ג מיי' פ"ט מהל' נזקי
מו"ק דף יב ע"ב ברש"י
היכי משכחת לה א"ל רב אויא הכא במאי
שהשור חכם: ומנא ידעינן. דלהכי
הואיל ומקלקל חייב מתעסק נמי
❖
ממון הלכה ו סמג
ד"ה לנזיי:
עסקינן בשור פקח שעלתה לו נשיכה בגבו
עשין סו טוש"ע ח"מ סימן
איכוין דאצטריך לאשמועינן מתני'
מחייב ומתעסק לא מפטר אלא
ת סעיף א:
וקא בעי למקלייה ואיגנדר בקוטמא ומנא
דאע"ג דמריה כי האי גוונא מפטר
מטעם מלאכת מחשבת וי"ל נהי דלא
צט ד מיי' שם הל' ז
מוסף רש"י
ידעינן דלבתר דקלייה קמגנדר בקוטמא ומי
❖
בתשלומין הוי שור חייב דאי מסתמא
בעינן מלאכת מחשבת מיהו כיון
טוש"ע שם סעי' ב:
מכה אדם ומכה
איכא כי האי גוונא אין דההוא תורא דהוה בי
אפי' מריה נמי מיחייב אי לא ידעינן
דגמרינן ממילה ומהבערת בת כהן
בהמה. מכה בהמה
ביה דצריך לאפרו ואין כאן יש חייב
לא מחייבינן אלא דומיא דהנהו דלא
רב פפא דהוה כיבין ליה חינכיה עייל $
ופתקיה
ישלמנה ומכה אדם לא
תורה אור השלם
על מעשה שורו ופטור על מעשה
הוי מקלקל גמור אלא תקון במקצת
ישלם אלא יומת, הקיש
לנזייתא ושתי שיכרא ואיתסי אמרו רבנן
1. וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה
פטור ממון דמכה אדם
עצמו: חינכיה. שיניו: ופתקיה
ור' אבהו נהי דצורך מצוה לא משוי
קמיה דרב פפא מי מצית אמרת שורו דומיא
לחיוב ממון דמכה בהמה,
וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת:
לנזייתא. דחף כסוי הכלי שהשכר
ליה תקון מ"מ צריכה לגופה משוי
❖
מה מכה בהמה אין לך
ויקרא כד כא
דידיה והא קתני שורו שבייש פטור והוא
בתוכו: שורו. דפטור דומיא דחיובא
ליה מה שהוא צריך למצוה וא"ת
בו חילוק לחיוב אף מכה
שבייש חייב שורו דומיא דידיה נתכוון לבייש
אדם אין לך בו חילוק
צריך לכלבו ולאפרו היכי חשיב צריכה
דידיה היכי משכחת לה הא חיובא
לפטור, מכה בהמה לעולם
היכי משכחת לה כגון שנתכוון להזיק
רבינו חננאל (המשך)
לגופה מ"ש מחופר גומא ואין צריך
דידיה ליתא אלא במתכוין לבייש
חייב, דאמרינן (לעיל כו:)
דאמר מר נתכוון להזיק אע"פ שלא נתכוון
ושור אין בו דעת להתכוין לבושת:
אלא לאפרה וי"ל דלא דמי דהכא
פצע תחת פצע לחייב
הבליעה קרוב לשניים.
ד)
א)
על השוגג כמזיד ואונס
פתק לנזיתא, פת[ח]
ומשני משכחת לה כגון שנתכוון השור
צריך הוא לנטילת נשמה דהיינו הדם
לבייש רבא אמר מתניתין בשוגג וכדתנא
כרצון
לכך
הקנקנים. ואקשי' על האי
(כתובות לה.)
להזיק. דגבי אדם כי האי גוונא מחייב
כי הדם הוא הנפש כדי לתת לכלבו
דבי חזקיה דתנא דבי חזקיה מכה אדם
הוקשו בהאי קרא מכה
סברא, מתני' דקתני שורו
ב)
1
בהמה ישלמנה ומכה אדם
אבושת דאמר מר כו': רבא אמר.
ומבעיר נמי להבערה כדי לעשות
שבייש ואע"ג דנתכוון
ומכה בהמה מה מכה בהמה לא חלקת בה
א
יומת, ומשמע בבהמה חייב
לבייש, דומיא דאדם מה
לעולם מתני' בדלא קבעי ליה לאפרו
אפר כמו מבעיר לבשל קדירה ולא
ממון ובאדם פטור מממון,
בין שוגג בין מזיד בין מתכוון לשאין מתכוון
אדם אינו חייב בבשת עד
והאי דפטור מתשלומין לאו משום
דמי לחופר גומא דממילא ואין נהנה
דכתיב בהמה ישלמנה ולא
שיתכוין
לבייש,
בין דרך ירידה לדרך עלייה לפוטרו ממון
אדם, והקיש לך הכתוב
ואוקימתא למתני' שורו
דליהוי ביה חיוב מיתה דהא מתני'
כלל ממנו וא"ת הא דאמר בפ"ק
פטור תשלומין של אדם
דומיא דידיה, שורו
אלא לחייבו ממון אף מכה אדם בלא תחלוק
אפי' בשוגג נמי דליכא חיוב מיתה
דיבמות (דף ו:) דאצטריך קרא
לחיוב תשלומין של בהמה
דכוונתו לבייש היכי
בו בין שוגג למזיד בין מתכוון לשאין מתכוון
מיתוקמא דפטור מתשלומין כדתני
למיסר הבערת בת כהן משום דהוה
(סנהדרין עט:). לשאין
משכחת לה. ופרק' אע"ג
מתכוין. אין בו חיוב
דלא אשכחן כוונה
דבי חזקיה: מכה נפש בהמה ישלמנה
בין דרך ירידה לדרך עלייה לחייבו ממון אלא
ס"ד למשרי מקל וחומר דעבודה
מיתה באדם (כתובות לה.).
לבהמה לבייש אשכחן
ומכה אדם יומת. הוקשו יחד דמה
דדחיא שבת תיפוק ליה דאי לא כתיב
לפוטרו ממון אמרו ליה רבנן לרבא מי
לדרך עלייה. שהכהו
ליה כוונה להזיק, ואמר
מכה בהמה לעולם משלם ואפי' בשוגג
הבערת בת כהן הוה שרינן כל
בהגבהת ידו או שחתכו
מר כיון שנתכוון להזיק
מצית מוקמת לה בשוגג והא מפני
בחרבו מלמטה למעלה
אע"פ שלא נתכוון לבייש
כדאמרי' (לעיל דף כו.) אדם מועד
המקלקלין בהבערה וי"ל דהתם כר'
שנדון בנפשו קתני הכי קאמר כיון דבמזיד
(שם) דרך עלייה לא שייך
חייב, לגבי בהמתו כי האי
לעולם אף מכה אדם דפטריה קרא
יהודה דחשיב ליה תקון:
למתני גבי בהמה, אלא
גוונא פטור מן הבשת.
נדון בנפשו והיכי דמי דקא בעי לאפרו השתא
מה שורו דלא קבעי ליה. משמע
מתשלומין דכתיב יומת לעולם פטור
משום דבאדם אשכחן ביה
רבא אמר מתני' כולה
בשוגג פטור: מתני' שור שהיה רודף
חילוק בהורג בשוגג, דרך
בשוגג וכדתנא דבי חזקיה
ג
ואפילו בשוגג הואיל ובמזיד שייכא
דלא פריך אלא אליבא דר'
ירידה חייב גלות אבל דרך
כו', ופשוטה היא.
אחר שור אחר והוזק זה אומר שורך הזיק וזה
מיתה: דרך עלייה. שהרגו
יוחנן ותימה דלר' אבהו נמי תקשה
עליה בהרימו את ידו פטור
ומיתוקמא בשורו דומיא
אומר לא כי אלא בסלע לקה המוציא
מגלות, דכתיב (במדבר
כלאחר יד בהרימו הגרזן דקיימא
מה שורו דלא צריך לגופו כו' ואם
דידיה א) מה שורו בלא
לה) ויפל עליו וימות,
מתכוין אף הוא בלא
לן (מכות דף ז:) דפטור מגלות
נאמר דרבי אבהו מחייב במקלקל
מחבירו עליו הראיה היו שנים רודפים אחר
ג)ד
דרך נפילה בעינן (סנהדרין
כוונה, דהא שוגג הוא
אפ"ה פטור מתשלומין הלכך גבי
גמור ולא בעי צריכה לגופה א"ש:
עט: וכעי"ז כתובות לה.).
אחד זה אומר שורך הזיק וזה אומר שורך הזיק
עלה. וסלקא כר' יוחנן
נתכוון לבייש היכי משכחת לה.
לפוטרו ממון. כלומר
דאמ' מתני' דתנינן בשבת
חילול שבת נמי אפי' בשוגג
שניהם
לא חילקת בו שום צד
כל המקלקלין פטורין
פטור מלשלם: ה"ג הכי קאמר
תימה כיון דלא אסיק
להיפטר מן תשלומין אלא
ואפי' חובל ומבעיר, חוץ
כיון דבמזיד נידון בנפשו. והיכי דמי
בצריך לאפרו השתא דשוגג
אדעתיה נתכוון להזיק אפילו הוא דומיא דשורו נמי תקשה ליה
בכל צדדין הוא דמחייב
מחובל דצריך לכלבו
פטור: מתני' והוזק. הנרדף: בסלע לקה. מתחכך היה בסלע
דרבינן כל נזקין (לעיל כו:)
ומבעיר דצריך לאפרו
דבשור ליכא כוונה ובאדם בעי כוונה וי"ל דאי אמרת הוא דומיא
מפצע תחת פצע לחייב על
כדאמרי'. מתני'. שור
ולקה: היו
שנים רודפין אחר אחד. ושלשתן של שלשה בני אדם:
דשורו אז משמע שפיר כוונתו להזיק ובא להשמיענו דלא בעינן
השוגג כמזיד ועל האונס
שהיה רודף אחר שור
כוונה לבייש אלא להזיק דומיא דשורו אבל שור דומיא דידיה משמע
שניהם
כרצון, ומכה בהמה נזק
אחר, זה אומ' שורך הזיק
הוא (סנהדרין עט:). אף
והלה אומ' לא כי אלא
כוונה דשכיח טפי באדם מבשור דהיינו כוונה דידיה לבייש ואתא
מכה אדם. אין דין פטור
בסלע לקה, המוציא
לאשמועינן
שור דומיא דאדם דבעי' שיתכוין לבייש דאילו מתכוון
להזיק שכיח יותר בשור מבאדם ה) [ועוד] דליכא למימר דלהשמיענו
תשלומין הכתוב בו חלוק
מחבירו עליו הראייה כו'.
דשור פטור במתכוין להזיק מבושת דלהא לא אצטריך דהא תנן בהחובל (לקמן דף פז.) דשור פטור בכל ארבעה דברים וסתם שור הוא
לשום צד שיתחייב ממון,
אלא כל שעה פטור מממון,
א)
אולי צ"ל איהו דומיא
קרן שמתכוון להזיק וא"כ ע"כ שורו דומיא דידיה שמתכוון לבייש וזה א"א ששור אין מתכוון לבייש ועל כרחך אית לן למימר הוא דומיא
בין בשוגג ואין מתכוין
לשורו.
דשורו וקמ"ל דלא בעינן מתכוון לבייש ומשני לעולם שורו דומיא דידיה שמתכוון וקמ"ל שיכול להיות ששורו דומיא דידיה וא"כ בדידיה
דפטור ממיתה, בין במזיד
לא בעינן שיתכוון לבייש שזה אי אפשר להיות בשור: מתניתין בשוגג. פי' בקונט' דרבא מוקי מתניתין דלא בעי לאפרו ופטור
ונתכוין דחייב מיתה (שם).
ו)
היו שנים רודפים אחר
מאותו טעם ששוגג פטור ואין הלשון משמע כן ועוד דלא דמי לשוגג שיש בו איסור מלאכה אבל כאן אין איסור מלאכה אלא י"ל מתני'
אחד. שני שוורים של
בשוגג דבהא מלתא אשמועינן הוא דומיא דשורו מה שורו בשוגג אף הוא בשוגג ואפילו הכי פטור מדתנא דבי חזקיה:
שני בני אדם שהיו רודפין
מכה אדם ומכה בהמה. תימה דבריש הנחנקין (סנהדרין דף פד:) מוקי האי קרא דתנא דבי חזקיה במכה אביו ואע"ג דבמסקנא נפקא
אחר שור של אדם אחד
❖
(לעיל יג:).
לן חבורה מאם אינו ענין לנפש בהמה מ"מ מפיק מיניה התם דמותר להקיז דם לאביו ומה שייך כאן לחלק בין דרך ירידה לדרך
עלייה וי"ל דמיירי בין במכה אביו בין במכה חבירו במכה אביו מדכתיב הכאה סתם ולא כתיב ומת ובמכה חבירו דבר הלמד מענינו
דומיא דקרא דלעיל מיניה איש כי יכה כל נפש אדם דמיירי ברוצח כדמוכח בפרק יוצא דופן (נדה דף מד: ושם ז)) ולצדדים מיירי לענין
רבינו חננאל
חבירו במיתה ולענין אביו בחבורה בעלמא וכיון דבכולהו מיירי קרא גמרינן שפיר ממכה בהמה:
ופרקי' שורו דומיא דידיה
בין בשוגג בין במזיד.
בג' ענייני ממון איירי תנא דבי חזקיה בין בשוגג בין במזיד איירי בממון אחר בהדי מיתה ונפקא לן מינה
מה הוא דקבעי ליה, פי'
מתכוין להדליק את
דחייבי מיתות שוגגים פטורים [מתשלומין] משום דלא חלקת דאהכי מייתי לה בשמעתין ובאלו נערות (כתובות דף לח. ושם) ולענין
הגדיש שצריך לאפרו, כך
זה אית להו לכ"ע הקישא דתנא דבי חזקיה כדאמרינן בפ' אלו נערות ומי איכא למאן דלית להו דתנא דבי חזקיה אבל בין מתכוון
השור מדליק את הגדיש
לשאינו מתכוון לאו בממון אחר בהדי מיתה איירי דמקל וחומר משוגג נפקא אלא לפטור מדמי הנהרג לאפוקי מדרבי דדריש במתכוון
בכוונה, שצריך לאפרו
לאיגנדורי ביה. ומנא
להרוג זה והרג זה ונתת נפש תחת נפש ממון וקמ"ל תנא דבי חזקיה דכיון שנתכוון פטור הכי נמי שאין מתכוון פטור ואהכי
ידעינן שכך כוונת השור,
מייתי לה בפרק הנשרפין (סנהדרין דף עט:) ובין דרך ירידה לדרך עלייה אתא כמו דדרך עלייה לא ניתן שגגתו לכפרה דלא
דחזינן ליה לבתר דקלייה
שקלינן מיניה ממונא למפטריה הכי נמי דרך ירידתו אע"ג שניתנה שגגתו לכפרה ולפטור מזיד אצטריך ויש טועים לומר דלפטור
קא מיגנדר בקיטמיה. פי'
חינכיה, למעלה בית
שוגג דרך
עלייה כמו דרך ירידה אצטריך אבל בפרק אלו נערות (כתובות דף לה. ושם) בשמעתא דלא יהיה אסון מוכיח
סוגיא כדפרישית:
זאת