המניח פרק שלישי בבא קמא
לו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ראוי ליטול ואין לו. פירוש ראוי ליטול אם תפס ואין לו אם
ולהכי
מוקים לה הכי ולא מוקים לה כדאוקים למציעתא לעיל
קו א ב מיי' פ"ט מהל'
א) [לעיל לג. לד.], ב) הה"ג
בניזק
שמא ומזיק ברי דאם כן היינו הך וסיפא אמאי אצטריך
לא תפס [א] ודוקא היכא דיש לו תביעה על שני השוורים על
מו"ה שכנא הגיה ורב
נזקי ממון הל' יא סמג
פפא ומהרנ"ש לא הסכים
עשין סו טוש"ע ח"מ סי'
הגדול ועל הקטן אם תפס משתלם אבל מתני' דלעיל דאין לו
ב) ורבה דאוקמא למציעתא דניזק שמא ומזיק ברי ולא אוקמה בברי
עמו ופירש דקאי אסתמא
ת סעי' ג בהג"ה וסעי' ד:
תביעה אלא על הגדול אפי' תפס הקטן אין משתלם מיניה ולא שייך
וברי ולישני ראוי ליטול ואין לו משום דס"ל דסומכוס לא אמר
קז ג ד מיי' שם הל' ח
דתלמודא דלוקמי לדרבה
לשנויי לעיל ראוי ליטול ואין לו כיון
חולקין בברי וברי הלכך רישא דקתני
טוש"ע שם סעי' ב:
הכי אבל לר"פ לא קשי'
א ה מיי' פ"ט מהל' נזקי
דאפשר דלית ליה האי תי'
דאם תפס לא משתלם מיניה ובטענו
לא כי אלא בסלע לקה לא אצטריך
ראוי ליטול ואין לו והתניא הרי זה משתלם
א
ראוי ליטול, ג) לעיל לג.
ממון הל' יב טוש"ע
חטים נראה דאם תפס שעורים לא
למיתני' בברי וברי לאשמועינן
❖
לד., ד) [דף לז.], ה) בס"א:
לקטן מן המועד ולגדול מן התם דתפס: היו
ח"מ סי' תא סעי' א:
ב
מנה, ו) צ"ל דאי תפס,
משתלם וא"ת אמאי לא משני הכא
דמוציא מחבירו כו' להכי אוקמה
שניהם של איש אחד שניהם חייבים: א"ל
ז) ועיין ברשב"א בשבע
כדלעיל דקאמר ניזק שמא ומזיק ברי
למציעתא בשמא וברי דתיקו נמי
שיטות שמביא פירושים
רבא מפרזיקא לרב אשי ש"מ שוורים תמים
רבינו חננאל
רישא בברי ושמא: דתפס. שקדם
וי"ל דא"כ הו"מ למיפרך היינו הך
אחרים, ח) גי' ר"מ דלא מצי
שהזיקו רצה מזה גובה רצה מזה גובה הכא
❖
וע"ש,
מתני' היו שניהן [ש]לאיש
ניזק ותפס השור: שמע מינה. מדקתני
כדפירש בקונטרס והשתא איכא
אחד שניהן חייבין כו'.
במאי עסקינן במועדין אי במועדין אימא סיפא
שניהם: רצה מזה גובה רצה מזה
צריכותא בכולהו בבי דמתניתין
אוקימ' בשוורין תמין
היה אחד גדול ואחד קטן הניזק אומר גדול
גובה. ואם אבד האחד קם חבירו
דרישא אשמעינן אפילו מזיק שמא
ור' עקיבה היא דאמ'
הגהות הגר"א
שותפי נינהו. וטעמ'
במקומו ומשתלם הימנו: במועדין.
הזיק והמזיק אומר לא כי אלא קטן הזיק
וניזק ברי פליגי רבנן עליה דסומכוס
[א] תד"ה ראוי כו'. ודוקא
דאיתנהו לתרויהו דלא
ואמרי המוציא מחבירו עליו הראיה
דסוף סוף משלם מעליה לפיכך כל
המוציא מחבירו עליו הראיה אי במועדין מאי
כו'. נ"ב ושאר פוסקים
מצי מדחי ליה, אבל
❖
חולקין ע"ז: נכסיו אחראין לפרעון: ה"ג מאי
וההוא דקטן וגדול משמיענו אפילו
ליתנהו לתרוייהו מצי
נפקא ליה מיניה סוף סוף דמי תורא
אמ' ליה זיל אייתי לי
נפקא ליה מינה סוף סוף דמי תורא
ניזק שמא ומזיק ברי פליג סומכוס
מעליא בעי לשלומי א"ל סיפא בתמין ורישא
ראייה דהאי תורא אזקך
מעליא בעי לשלומי: אלא לעולם
ואחד תם ואחד מועד אשמעינן
ואשלם לך. [נוסח כתי"ב]
במועדין א"ל רב אחא סבא לרב אשי אי
מוסף רש"י
בתמין. והאי דקתני שניהם לאו
דאפילו לר' אחא דאמר בריש פרק
גאון. הא מני ר' עקיבא
במועדין חייבים חייב גברא מיבעי ליה ותו
שותפין נינהו. בההוא
היא דאמ' שותאפי נינהו,
כדקאמרת דמאיזה שירצה יגבה
המוכר פירות (ב"ב דף צג.) גמל
שור דמשתעי ביה קרא
בעל השור הניזוק ובעל
מאי שניהם אלא לעולם בתמין ורבי עקיבא
אלא הא קמ"ל דכל זמן ששניהם
האוחר בין הגמלים בידוע שזה הרגו
שוינהו רחמנא שותפין
השורים המזיקין שותאפ≈ י
היא דאמר שותפין נינהו וטעמא דאיתנהו
בפנינו גובה אבל אבד האחד אינו
מודה הכא דלא תלינן במועד כיון
(לעיל לג.).
נינהו עד שישתלם הניזק
א)
ג
הדרן עלך המניח
מהם חצי נזק, ודקאתני
גובה: ור' עקיבא היא דאמר שותפין
דשניהם רצין והך דהניזקין שנים
לתרוייהו דלא מצי מדחי ליה אבל ליתנהו
שניהן חייבין, לא ללמד
נינהו. בגוף של שור הלכך אבד
אשמועינן ו)דנתפס שקיל כדאמר מזיק
לתרוייהו ד מצי אמר ליה זיל אייתי ראיה דהאי
שאם רצה מזה גובה ואם
השור אבד נזקו הלכך כי הוו שניהם
וסיפא דתם ומועד איידי דאיירי בבא
רצה מזה גובה אלא ללמד
תורא אזקך ואשלם לך:
שאם היו שני השוורים
הוא דמחייב ואי ליתנהו לתרוייהו
דלעיל בגדול וקטן ותם ומועד איירי
המזיקין עומדים לא מצי
הדרן עלך המניח
אלא אחד אמר ליה אייתי ראיה
נמי הכא:
מדחי ליה, אילא יש לו
ש"מ.
להשתלם רביע נזקו מזה
כו' אבל לרבי ישמעאל כיון דאמר ג)
מדקתני שניהם רצה כו'
שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר
ורביע נזקו מזה, וזה הוא
בעל חוב הוא וזוזי הוא דאסיק ביה
ואם אבד האחד קם חברו
שניהן חייבין. אבל אם אין
זה ישלם לאחרון שבהם ואם יש בו
אבד
האחד לא איבד את זכותו:
תחתיו ומשתלם הימנו כך פירש
שניהן [עומדין] אלא אחד
מהם, הוא Lמצוי והאחד
מותר יחזיר לשלפניו ואם יש בו מותר יחזיר
בקונטרס וקשה דלא הוה ליה למימר
הדרן עלך המניח
מת או ברח מצי מזיק
שמע מינה אלא מסיפא הוה ליה
לשלפני פניו והאחרון אחרון נשכר דברי ר"מ
לדחוייה וכו', שאומ' לו
למפרך דקתני אחד גדול ואחד קטן
טול מזה חצי מה שראוי
רבי שמעון אומר ה שור שוה מאתים שנגח
שור
ל[ך] כול' או שתביא ראיה
שנגח ארבעה וחמשה. ובכולן
המוציא מחבירו עליו הראיה ומשלם
לשור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום זה
שזה המצוי הוא שהזיקך
היה תם דמשתלם מגופו
לגדול מן הקטן א"כ כשאבד אחד
ותיטול כל מה שראוי לך
נוטל מנה וזה נוטל מנה חזר ונגח שור אחר
והיכי דמי כגון ראה שור ונגח וראה
מהן לא משתלם מאותו שנשאר
ממ[נה]. הדרן עלך המניח
שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו זה
את הכד
שור ולא נגח וראה שור ונגח ואחר
ונראה לפרש דבשני שוורים שהזיקו
פרק רביעי: שור שנגח
נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז חזר ונגח
נגיחה שניה ראה ב' פעמים או ג'
שור בודאי איירי דחשיב כאילו הוי
ד' וה' שור שנגח ד'
שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה
שור ולא נגח דאפי' מועד לסירוגין
חד גופא ומשתלם מן השני ואע"ג
וה' שורים זה אחר זה
ישלם לאחרון כו'. באנו
ליכא דשור אין נעשה מועד אא"כ
דמתניתין לא איירי אלא בענין שאנו
ושלפניו חמשים זוז ושנים הראשונים דינר
לחקור משנתינו דתנן
זהב: גמ' מתניתין מני דלא כר' ישמעאל
נגח הג' נגיחות בשלשה שראה
מסופקים איזה מהן נגח מ"מ דייק
הכא אחרון נשכר דברי
ר' מאיר, אליבא דמן,
כסדרן או שלא כסדרן ונעשה מועד
מלישנא דקתני שניהם חייבים
ודלא כר' עקיבא אי כר' ישמעאל דאמר
א)
לא כר' ישמעל ולא
לסירוגין והיכא דסירוגין שוין כדתניא
לאשמועינן שיכול להיות שיהיו שניהם
בעלי חובות נינהו האי אחרון אחרון נשכר
כר' עקיבה. משום דר'
לקמן בפירקין ד): ישלם. ח"נ תחילה
חייבין כגון אי ידעינן בודאי שהזיקו
מאיר תלמיד ר' ישמעל
ראשון ראשון נשכר מבעי ליה אי כר' עקיבא
ור' עקיבה הוא כדגרסי'
לאחרון ובגמרא מפרש מני: ואם
שניהם יחד:
בתחלת עירובין, הוצרכנו
ורבי
דאמר א) תורא דשותפי הוא האי יש בו מותר
עקיבא היא דאמר שותפין
יש בו מותר יחזיר לשלפניו. כל חצי
לומ' ר' מאיר כמי מהן
יחזיר
נינהו. פירש בקונטרס דלר'
נזקו והראשונים יפסידו: רבי שמעון
שנאה, דתניא יושם השור
בב"ד דברי ר' ישמעל,
אומר. שותפין הן בנזקין כיצד שור
ישמעאל דאמר ב"ח הוא וזוזי הוא
ר' עקיבה אומ' הוחלט
[שוה] מאתים שנגח כו': ושלפניו. זה ניזק ראשון נוטל חמשים
דמסיק ביה אם אבד האחד לא איבד זכותו וקשה דהא לעיל
השור. ועלה אמרי', אי כר'
זוז והבעלים חמשים זוז דיש לניזק ראשון בו החצי הלכך משלם חצי
(דף לג.) אמר אפילו לר' ישמעאל שחטו מה שעשה עשוי ונראה
ישמעל דאמ' בעלי חובות
נינהו אמאי תני אחרון
תשלומי נזקו דסבר לה כר' עקיבא דאמר שותפים נינהו: חזר
לפרש דמשום הכי מוקי לה כר' עקיבא משום דלר' ישמעאל אין
נשכר, ראשון ראשון נשכר
ונגח שור שוה מאתים האחרון נוטל מנה. החצי מכל מי שהוא
שום
חידוש דפשיטא דאיבד זכותו כשאבד האחד כיון דב"ח הוא
מיבעי ליה, שכן דין
דמגופו משתלם ונמצא אותו שלפניו שהיה החצי שלו משלם מחלקו
אבל
לר' עקיבא דשותפי נינהו ס"ד דהוי כאילו
האחד מן השנים
בעלי חוב כל הקודם
זכה, ומעת שנגח נגיחה
חצי מנזק ה) שנוטל האחרון: ושנים הראשונים. ניזק ראשון
בחזקת הניזק ומצי למימר ניזק שלך נאבד
ולא שלי ז):
הראשונה נתחייב לשלם
והבעלים שהיה להן לכל אחד רביע משלמין כל אחד רביעית של
מגופו שלחצי השור חצי
הדרן עלך המניח
נזקו: דינר זהב. עשרים וחמשה דינרים כסף בפרק הזהב
נזק לניזק, פשע המזיק
ולא שימר השור ויצא
(ב"מ דף מה:): גמ' ראשון נשכר מבעי ליה. והאחרון יפסיד
והזיק חייב לשלם לראשון
שור שנגח ארבעה וחמשה: אי כרבי עקיבא דאמר
שהרי אין ראשון שותף בו שתהא שמירתו עליו להתחייב
ולשני. אי כר' עקיבה
שותפין נינהו יחזיר לכולן מבעי ליה. תימה דלר'
שנה ר' מאיר משנתו
בנזקין. והא לא דמיא לחב עד שלא הזיק דאמרינן בהמניח
(לעיל דף לג:) קדמו בעלי חובות והגביהו לא עשו כלום דהתם
עקיבא נמי אמאי אין ראשון נשכר דלמה יהא מוטל עליו לשמור
הוא דאמר ליה ניזק לבעל חוב מהאי תורא דאזקן מיניה
חלקו כל זמן שלא עמד בדין ולא באו עדים דמה הוא
משתלימנא ובעל חוב לא מצי למימר ליה הכי הלכך ב"ח יטול
יודע אם יזכה וצריך לדחות דכיון שיש בידו להביא עדים
נכסים
אחרים אבל הכא האי ניזק והאי ניזק ולא משתלם אלא
לאלתר ולזכות מתחייב בשמירתו ח) ולא מצי
לשנויי כגון שאין
מגופו
ומאי דשקיל האי מפסיד האי הלכך קמא קמא קדים:
בידו
דאם כן תיקשי ליה
לרבי
עקיבא ראשון
נשכר מבעי ליה:
יחזיר
כגון