לו:
שור שנגח ד' וה'
פרק רביעי בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כגון שתפסו ניזק כו'. ודוקא לר' ישמעאל הוא נעשה שומר שכר
יחזיר לשלפניו. כל חצי נזקו ושלפני פניו יפסידו: יחזיר לכולן.
ב א מיי' פ"ט מהל' נזקי
א) [ברכות לו. ושם נסמן],
איש לפי מה שהיה לו בו מבעי ליה: שתפסו ניזק כו'. וכן שני
ח) אבל לר' עקיבא דאמר שותפין נינהו וכיחש ושיבח הוי
ב) ס"א ל"ג, ג) לקמן צ.
ממון הל' יג סמג עשין
קדושין יא: בכורות נ:,
סו טוש"ע ח"מ סי' תא
וכן שלישי הלכך אין שמירתו אלא עליו: יחזיר לבעלים מבעי
ברשות הניזק לא נעשה שומר שכר אלא מחלקו דעל כל אחד
ד) [גיטין לג. וש"נ],
סעי' ב:
ליה. דאין על הבעלים להפסיד מנה שהיה להן בו משעת נזק
מוטל לשמור חלקו והשתא אתי שפיר
דבין ר' מאיר ובין ר' שמעון
ג ב מיי' שם הלכה יב
ה) [קדושין יא. ע"ש
בכורות נ: ע"ש], ו) גיטין
איירי בשתפסו ניזק ולא כפירוש
הראשון שהרי לא היתה שמירתו
טוש"ע שם סעיף א:
ד ג מיי' פ"ג מהל' חובל
לז., ז) בס"א: זהוב, לזהוב,
הקונטרס:
עליהן אלא על הניזק וכשהזיק לשני
יחזיר לשלפניו (א) לכולם מבעי ליה אמר רבא
ח) עיין מהר"ם, ט) עיין
ומזיק הל' ט סמג עשין
אם
ע טוש"ע ח"מ סי' תכ יש בו מותר בנזקיו כו'. והשתא
איבד ראשון מנה שלו ותפסו שני
לעולם כר' ישמעאל דאמר בעלי חובות נינהו
במפרשי תוס' על ד"ז,
י) [ועי' תוספות ערכין ו.
סעי' מא:
ונעשה עליו שומר וכן כולן נעשו
אחרון אחרון נשכר דמתניתין
ודקשיא לך אחרון אחרון נשכר ראשון
❖
ה ד מיי' שם הלכה י ופ"ג
ד"ה משבאת],
שומרי שכר לשמור חלק הבעלים
אאחרון שבכולם דהוא החמישי קאי
מהל' טוען ונטען הלכה
ראשון נשכר מבעי ליה הב"ע כגון שתפסו ניזק
בההיא הנאה דמשתלמי נזקייהו
אבל פעמים שהרביעי אין לו כלום
ב ופ"א מהל' ערכין הלכה
לגבות הימנו ונעשה עליו כשומר שכר
א
ד ופ"א מהל' שקלים הלכה
מהשור דלא אעריקו ליה בעלים
והשלישי יש לו כגון שנזקי ד' וה'
הגהות הב"ח
א ב ג ד ופ"א מהל' נערה
לנזקין אי הכי יש בו מותר יחזיר לשלפניו
לאגמא: אם יש בו מותר בנזקיו.
שוים ונזקי ג' יתרים ט)ואפי' חמישי
(א) גמ' לשלפניו יחזיר
בתולה הל' א ופ"ג הל' א
יחזיר לבעלים מבעי ליה אמר רבינא הכי
נמי פעמים שאין לו כל נזקו אם
כגון שהיה נזקו של רביעי מרובה
לכולם מבעי ליה: (ב) תוס'
טוש"ע שם סעי' מב וסי'
ד"ה נותן וכו' בושתו של
פח סעיף א וטוש"ע י"ד
קתני אם יש בו מותר בנזקיו יחזיר לשלפניו
נזקיו יתרים על של רביעי שאין
משל חמישי כגון שור של רביעי שוה
עשיר פחות או יותר
סי' שה סעי' א וסי' רצד
נוטל אלא חלקו של רביעי ומיהו
מנה יש לו במזיק חצי מנה ושל
וכן כי אתא רבין אמר ר' יוחנן משום פשיעת
❖
מסלע הס"ד:
סעי' ו:
ו ה טוש"ע י"ד סי' רנח
כשכל הנזקין שוין כולן מפסידין
חמישי שוה נ' ואין לו על זה אלא
שומרין נגעו בה במאי אוקימתא כר'
❖
סעיף ח וסעיף ט:
והאחרון נשכר:
דינר זהב יחזיר דינר זהב לשלפניו
ישמעאל אי הכי אימא סיפא ר' שמעון
נותן לו סלע. בסלע מדינה איירי
הגהות הגר"א
וכן כולן אם נזקו של ראשון יותר
אומר שור שוה מאתים שנגח שור שוה
על של אחרון: משום פשיעת שומרי'
[א] תוד"ה ושל כו' נראה
כדמוכח בסמוך ומנה דר"י
לעזי רש"י
מאתים ואין הנבלה יפה כלום זה נוטל מנה
לר"י כו'. נ"ב אבל ר"ח
נגעו בה. לחייב את הנזקין הראשונים
הגלילי הוא מנה צורי כדמוכח
❖
חולק וכ"פ הרמב"ם:
קושטנטינ"א
וזה נוטל מנה חזר ונגח שור אחר שוה מאתים
ור' ישמעאל היא: שבוק מתני'. ולא
בהחובל (לקמן דף צ:) ותימה לומר
[קושטינטי"ן נובל"א].
❖
האחרון נוטל מנה ושלפניו זה נוטל חמשים
שחלוקים כ"כ זה מזה דסלע מדינה
תטרח לאוקמי פלוגתא דר"מ ור"ש
קושטא (איסטנבול).
אחד ממאתים במנה צורי ונראה
אליבא דחד. ואי קשיא נוקמא לדר"מ
מוסף רש"י
זוז וזה נוטל חמשים זוז חזר ונגח שור שוה
לר"ת דלא פליגי אלא האי בעני
נמי כר' עקיבא וכשתפסו ניזק
התוקע לחבירו. הכהו
מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו נוטל
רבינו חננאל
על אזנו, לשון מורי, ל"א
והאי בעשיר ומיהו מדקאמר בהחובל
וכדשנינן דמאי טעמא מפקינן לה
חמשים זוז ושנים הראשונים דינר זהב אתאן
ב
תוקע ממש (לקמן צ.)
יחזיר לכולם מבעי ליה,
(שם) הא אנא הא ר"י הגלילי
מר' עקיבא משום דקתני יחזיר
באזנו, לשון רבינו הלוי
לר' עקיבא דאמר תורא דשותפי הוא רישא
דלכולהו שותפי נינהו.
משמע קצת דפליגי מ"מ אע"ג דפליגי
לשלפניו והא אוקמינן אם יש בו
ורבינו הזקן למדנו שהכהו
ואמר רבא לעולם ר'
ר' ישמעאל וסיפא ר' עקיבא אמרי אין דהא
אצל האוזן (קדושין יא:)
ישמעל, וכגון שתפסו
מצינו למימר דזה דיבר בעשיר וזה
מותר בנזקין לא אפשר לאוקמא
המכה את חבירו באזנו,
ניזק בתורת משכון לגבות
אמר ליה שמואל לרב יהודה א) שיננא שבוק
דיבר בעני כר"ת דא"א שאם בושתו
כר' עקיבא דאי אמרת ר' ישמעאל
לשון מורי בב"ק וכאן
ממנו דנעשה עליו שומר
מתניתין ותא בתראי רישא ר' ישמעאל וסיפא
של עני סלע שלא יעלה בושתו של
היא אצטריך לאשמועינן דאחרון
שמעתי תוקע ממש שתקע
שכר ונתחייב לנזקים,
בפיו באזנו, וראיה ללשון
דקיימ' לן המלוה על
ר' עקיבא (אתמר נמי אמר ר' יוחנן הקדישו
עשיר (ב) או פחות או יותר ממנה:
אחרון נשכר דקמ"ל הואיל ותפסו
ב)
ושל דבריהם כסף מדינה.
מורי בב"ק וכאן שמעתי
המשכון שומר שכר.
ניזק נעשה עליו שומר [שכר] וקם
ניזק איכא בינייהו) תנן התם ג)גהתוקע לחבירו
אל תהי בתוקעי כף (משלי
ודחי', איהכי יחזיר
[א] נראה לר"י דרב יהודה לא איירי
ליה ברשותיה ואע"ג דלא נישום
כב כו) שמכים בכפם על
לשלפניו יחזיר לבעליו
נותן לו סלע ר' יהודה אומר משום ר"י
כף חבריהם להיות ערבים
מיבעי ליה, שאחריות
אלא בסלעים דומיא דכסף האמור
השור בב"ד כדקא בעינן לר' ישמעאל
הגלילי מנה ההוא גברא דתקע לחבריה
בשביל אחרים (בכורות נ:).
השור על הניזק הוא
בתורה דמפרש פ"ק דקדושין (דף
אלא לר"ע ל"ל למיתני כלל בלא
נותן לו סלע. משום
ומשלו חייב לשלם הנותר
שלחיה רב טוביה בר מתנה לקמיה דרב יוסף
יא.) כסף קצוב ולא מצינו כסף
תפיסה נמי הוי אחרון נשכר:
בושת (לקמן צ.) כך שיערו
לבעליו חייב להחזיר.
סלע צורי תנן או סלע מדינה תנן אמר ליה
דמי בושתו לאדם בינוני
ופירק רבינא לקיים דברי
הקדישו ניזק כו'. ל"ג (מאי בינייהו):
קצוב בתורה אלא סלעים כדמפרש
(קדושין יא:). כי רוכלא.
רבא ואמ' הכי קתני אם
תניתוה ושנים הראשונים דינר זהב ואי
התוקע. המכהו כנגד אזנו לשון
התם ה' סלעים לפדיון הבן נ' של
מוכר צרורות של בשמים
יש בו מותר בנזיקין יחזיר,
סלקא דעתך תני תנא סלע מדינה נפלוג
מורי. ל"א תקיעה ממש: נותן לו
(גיטין לג.) כסוחר זה
אונס ק' של מוציא ש"ר ול' של עבד
וכן אמר ר' יוחנן משום
שמונה מעותיו (ערכין
פשיעת שומרין נגעו בה.
סלע. דמי בושתו לבד צער ונזק
ודומיא דהני הוי של דבריהם אבל
ונתני עד תריסר וסלע א"ל תנא כי רוכלא
ד)
כג:). כי רוכלא דמחזר
ופי' כגון שור שוה ר'
ורפוי אם ישנם שם: ההוא דתקע
שאר מטבעות של דבריהם הוי כסף
ליתני וליזיל מאי הוי עלה פשטוה מהא
על העיירות בפרגמטיא
שנגח לשור שוה ר' ואין
שלו והולך ומכריז יש לי
ליה. והיה זה תפוס משלו דאי לאו
הנבלה יפה כלום נתחייב
צורי דהא מנה של ר"י הגלילי הוי
דאמר רב יהודה אמר רב כל כסף
ה)
ד
מחטין וכוסות וקערות,
המזיק לתת לניזק ק'
הכי לא מגבינן ליה בבבל: סלע
צורי כדמוכח בהחובל (לקמן דף צ:)
ה"נ ליחשיב וליזיל
האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף
שהוא חצי נזקו, עוד
(נזיר
צורי. ד' זוזים: סלע מדינה. שמינית
וכתובה נמי הוי מאתים זוז של צורי
כא.). כל כסף האמור
חזר ונגח שור שוה ק'
מדינה אמר ליה ההוא גברא הואיל ופלגא
בתורה כסף צורי. אם
שנזקו [נ'] עוד חזר
למ"ד כתובת אשה דרבנן כמו למ"ד
שבסלע צורי והוא חצי דינר וכל
פירש שקלים הוי שקל
ונגח שוה ק' נזקו נ'
דזוזא הוא לא בעינא נתביה לעניים הדר אמר
דאורייתא דנפקא לן מכמוהר
מקום ששנינו שום כסף
מדינה
צורי ואם סתם הוי מטבע
זוז, משלם הניזק הראשון
ליה נתביה ניהלי איזיל ואברי ביה נפשאי
הבתולות דלא פליגי רשב"ג ורבנן
בין סלע בין שקל הוי
שמינית
הפחותה שבצורי (קדושין
מן המנה שהוא נושה
יא.) היכא דכתיב שקל הוי
במזיק נ' זוז לאחרון ונ'
לצורי: לפלוג. אכתי וליתני
א"ל רב יוסף כבר זכו ביה עניים ואף על
בפרק בתרא דכתובות (ד' קי:) אלא
במתני'
ה
סלע צורי דהוא ארבעה
הנשארים מחזירם לניזק
אם נותן לה ממעות ארץ ישראל
חזר ונגח לשור אחר שוה
מאתים
גב דליכא עניים הכא אנן יד עניים אנן
דינרי, והיכא דלא כתיב
השני, נמצא השני שחסר
או ממעות קפוטקיא אבל לכ"ע
האחרון נוטל מנה ושלפניו
חמשים
שקל אלא כסף הוי דינר
מן המנה שלו נ' זוז,
דאמר רב יהודה
אמר שמואל יתומים
ו)
צורי (בכורות נ:). ושל
שכיון שתפסו לשור הניזק
נותן לה שוה מאתים זוז ממעות צורי
זוז ולשלפניו דינר זהב ושנים
אינן
דבריהם כסף מדינה.
השני נתחייב באחריותו,
ואפילו כתובת אלמנה שהיא דרבנן
הראשונים הבעלים וניזק ראשון י"ב
שמינית שבכסף צורי, אם
ולעולם כך הן חולקין
סלע הוא שמינית שבסלע
לכ"ע הוי מנה צורי דבפ"ק דכתובות (דף יב.) משמע קצת דשל בתולה
דינר וסלע מדינה שהוא חצי דינר אלא ש"מ לא תני תנא סלע מדינה
וחצי השור לעולם חוזר
צורי ואם דינר הוא שמינית
לבעלƒ ם, שנכנסו הנזקין
ולהכי לא פליג תו דלא בעי למיתני חצי דינר דבחצאין לא איירי: ושל
כפלים משל אלמנה גבי אחד אלמנת כהן ואחד אלמנת ישראל:
שבדינר צורי
במקומו ונתחייבו לשלם,
(קדושין יא.
יד
דיכיל למימר להן אלו עניים אנן. וא"ת בלא יד עניים נמי מחייב צדקה באמירה
דבריהם. כגון האי דשיעורא דרבנן הוא: כסף צורי. הסלע ד'
❖
וכעי"ז בכורות נ:).
כדדרשינן בפ"ק דר"ה (דף ו.) בפיך זו צדקה וי"ל דכמו
דינר והדינר משקלו זהב וכן קורין בקושטנטינ"א לזהב דינר
שבקתון לתוראי בהדאי
ז)
ז)
הוינא נטריה ולא הוה
והוא שנים ומחצה למשקל הברזל: הואיל ופלגא דזוזא הוא.
שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ה"נ אין אדם נותן צדקה
נגח השתא דפשעתון ולא
רבינו חננאל (המשך)
דמיחייב לי ותו לא כסיפא לי מילתא למישקליה נתביה לעניים: אנן
דבר שלא בא לעולם וכשאמר ניתביה לעניים הוי זה החוב כמו
נטרתון ליה נזקין עלייהו
רמו. ואקשי' אימ' סיפא
ליה, ליתביה לעניי. הדר
יד עניים אנן. רב יוסף הוה גבאי בשילהי החובל (לקמן ד' צג.):
שלא בא לעולם וכן אם היה אומר ניתביה להקדש לא היה הקדש
ר' ישמעל אומ' שור שוה
אמ' להו ליתבוה לי איזיל
קונה ונהי שאם היה אומר חוב זה לכשיבא לידי אתנהו להקדש או
אין איברי נפשאי כו' אמ' ליה
ר' שנגח שור שוה ר',
לצדקה דומה שמתחייב מטעם נדר אבל זה לא אמר כן אלא אמר
תנהו לעניים ולא נדר ור"ח פירש שזה לא היה רוצה לחזור בו
עד האחרון נוטל מנה
ר' יוסף כבר זכו ביה עניי
והאחרון נ' זוז ושנים
כו'. פיר' האי גברא לאו
מן הצדקה אלא היה רוצה ללוותו לפי שעה ולהחזיר אחר לעניים תחתיו וא"ל רב יוסף דיד עניים אנן וזכינן בו במעמד שלשתן
הראשונים דינרי זהב הן
איחרוטי אחרט והדר ביה
ואמרינן בפ"ק דערכין (ד' ו.) האומר סלע זו לצדקה עד שלא
בא ליד גבאי מותר לשנותו משבא ליד גבאי אסור לשנותו י):
הבעלין והניזק הראשון.
מדלא קתני הדרי בי אלא
אין הכי קאמ' ליה ליתבוה לי
הנה חלוקה מפורשת
כחלוקת השותפין מכלל
השתא לדידי א≈ זיל אברי
דמתני' ר' עקיבה היא דאמ' שותפי נינהו אמרי רבא ורבינא אין כשמואל דאמ' רישא ר' ישמעל וסיפא ר' עקיבה. איתמר
נפשאי, ובתר הכי יהיבנא אנא סלע לעניי מדידי. ואמ' ליה רב יוסף אנן יד עניי אנן וכיון דאמרת ליתבוה לעניי כאלו אמרת
נמי אמר ר' יוחנן הקדישו ניזק איכא בינייהו, לר' שמעון מוקדש לר' מאיר אינה מוקדש. וקיימא לן דכל מקום שחולקין ר'
מנה לי בידך תנהו לפלו' במעמד שלשתן קנה, ותוב לית לך רשותא לשנותה. דת"ר האומ' סלע זה לצדקה עד שלא באת ליד
גבאי מותר לשנותה, משבאת ליד גבאי אסור לשנותה ואנן השתא יד עניי אנן וכאלו באת לידי גבאי וזכו בה עניי ותוב לית לך
ישמעל ור' עקיבה הלכה כר' עקיבה, וכן ר' מאיר ור' שמעון הלכ' כר' שמעון. וכיון דקאי ר' שמעון כר' עקיבא כדאוקמ'
למשקלה השתא ולאהדורה בתר הכי. שמעינן מינה דעניי כיתומין נינהו מדפשטינן רבן גמליאל ובית דינו אביהן שליתומין,
רבא ורבינא דהוא בתרא, ודר' יוחנן נמי מסייעא להו, ש"מ הילכת' כר' שמעון דמתני'. ודייקינן ממתני' ואשכחנן חלוקתם
ובהדיא גמור רבנן במסכת גיטין יתומין הרי הן כהקדש וכו'. תנן התם התוקע לחבירו נותן לו סלע. פשטנה מיהא דאמר ר'
לפי חשבון ממון וזהו פירושה, שור שוה ר' שנגח שור שוה ר' ואין הנבלה יפה כלום נכנס השור בשותפות ביניהן נמצא שור
זה חציו לניזק וחציו למזיק. חזר ונגח שור אחר שוה ר' הפסידו הניזק והמזיק מנה ונשאר להן מנה נמצא השור הזה חציו
יהודה אמ' רב אסי כל כסף קצוב האמור בתורה כגון ל' שלעבד ונ' שלאונס ושלמפתה וק' שלמוציא שם רע כולן כסף צורי
לניזק ולמזיק. וחציו לניזק השני חזר ונגח שור אחר שוה ר' עוד הפסידו שלשתן מנה כל אחד לפי ממונו הניזק והמזיק היה
והוא שקל הקודש שמשקלו ד' דינ', ושלדבריהן כגון זה הסלע וכגון ר' זוז כתובת בתולה וכיוצא בהן כולם כסף מדינה שמנה
להן בשור מנה הפסידו נ' זוז ונשארו להן נ' זוז הניזק השני היה לו בשור מנה הפסיד נ' זוז ונשאר לו נ' זוז והניזק האחרון
כספים דרבנן. כסף שלתורה רביע שקל. ופירשו בשמועה זה כי זו הסלע ששנויה לשלם התוקע הוא פלגו דזוזא ודייקי' מנה
נוטל חצי הנזק והוא מנה וזהו ששנינו האחרון והוא הניזק השלישי נוטל מנה והניזק השני נוטל נ' זוז והניזק הראשון
מדקתני שהסלע פלגו דזוזא וכלל הסלע ארבעה זוזים נמצאו שתי סלעים זוז דאורייתא והוא דינר מכלל כ' דינ' שבחמשת
והמזיק כל אחד דינ' זהב שהוא כ"ה זוז אלו דמי השור וזה חלוקתם מפורשת לפי חשבון ממון איתברירה דר' שמעון
שקלים שלבכור. ושדר רב אשי לרב אחא שבסר זוזי בפדיון בנו פשטי' מיהא דרב אשי דדינרי דתנינן ארבעה בסלע אינון זוזי
כר' עקיבה אית להו האי סברא ורבא ורבינא דבתרא הוא וכן הלכה. ההוא דתקע ליה לחבריה וחייבוה מיהא דתנן התוקע
ומעשה דרב אשי נפרשנהו במקומו בעזרת שמויינו. ושאר השמועה פשוטה היא. ותקיעה בקול באזנו ולא בהכאת יד כדאמרי'
המבעית את חבירו פטור מדיני אדם כיצד תקע לו באזנו וחרשו פטור אחזו ותקע בו חייב והכא בשאחזו ותקע בו ולא הזיקו.
לחבירו נותן לו סלע. ופשטינן דהאי סלע פלגא דזוזא הוא. ואמ' ההוא גברא דתקעו ליה הואיל ופלגא דזוזא הוא לא בעינא