ה:
ארבעה אבות פרק ראשון בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כי שדית בור בינייהו אתיא כולהו. מה שפי' הקונטרס דשן אתיא
לכתוב רחמנא תרתי. שור ומבעה ותיתי אש מינייהו דכי פרכת
לז א מיי' פ"ב מהלכות
א) לקמן י. כח: נג:,
מבור ואש דכי פרכת מה לאש שכן מועדת לאכול בין ראוי
מה לקרן שכן כוונתו להזיק איכא למימר שן תוכיח מה לשן שיש
ב) רש"ל [ועי' רש"ש],
נזקי ממון הלכה א
ג) בס"א: כולהו אינך
סמג עשין סח טוש"ע ח"מ
לה בין שאין ראוי לה תאמר בשן שאין מועדת לאכול אלא בראוי
הנאה להזיקו קרן יוכיח ולרב דאמר מבעה זה אדם תיתי הכי כי
מינייהו, ד) [שמות כא],
סי' שפט סעיף ו:
לה וקשה דלא אשכחן שאינו ראוי בשן
דאם אכלה דבר שאין ראוי
פרכת מה לשור שכן כוונתו להזיק תאמר באש אדם יוכיח שאפילו
לח ב מיי' שם פ"א הלכה
ה) פי' שכן דרכו לילך
ולהזיק. רש"ל, ו) [לקמן
לה לא הוי תולדה דשן אלא תולדה
אין כוונתו להזיק חייב כדתנן (לקמן
ה סמג שם טוש"ע
טו.], ז) רש"ל מ"ז ועי'
שם סעיף ב וסעיף ט:
דקרן כיון דאין הנאה להזיקה ואי
דף כו.) אדם מועד בין ער בין ישן
לכתוב רחמנא תרתי
ותיתי אידך מינייהו
❖
לט ג מיי' שם הלכה ח
רש"א,
משכחת בשום ענין נילף מאש
מה לאדם שכן חייב בארבעה דברים
הדר אמר חדא מתרתי לא אתי אמר רבא
טור ש"ע שם סעיף
טו:
דמתחייב אף באין ראוי ונראה דשן
שור יוכיח הצד השוה שבהן שדרכן
וכולהו כי שדית בור בינייהו אתיא כולהו
מ ד ה מיי' שם פי"ג
הגהות הגר"א
נמי אתי בפלגא דדינא או מאש
להזיק ושמירתן עליך אף אני אביא
הלכה א סמג שם טור
במה הצד לבר מקרן משום דאיכא למיפרך
אש: הדר אמר חדא מתרתי נמי לא
לחודיה ומיהו י"ל לפירוש הקונטרס
[א] רש"י ד"ה ולמאן
ש"ע ח"מ סי' תי סעיף
מה לכולהו שכן מועדין מתחילתן ולמאן
א
דאמר כו' לא אתפרש
כא:
אתיא. דלא ראי קרן ומבעה שיש
דשפיר פרכינן פירכא דלא שייכא בשן
מא ו מיי' פ"א מהל'
היכא. נ"ב הוא בדף
דאמר אדרבה קרן עדיפא שכוונתו להזיק
בהן רוח חיים כהרי אש כו': וכולהו
דכהאי גוונא פריך בהחובל (לקמן
❖
חובל ומזיק הלכה א
הקודם:
אפילו קרן נמי אתיא אלא למאי הלכתא
כי שדית בור בינייהו אתיא. אי
דף פח.) גבי עבד ואשה מה לאשה
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
סי' תכ סעיף ג:
כתבינהו רחמנא להלכותיהן קרן לחלק בין
שכן אינה במילה אך מה שפירש בור
כתיב בור וחדא מהנך אתיא כולהו
ב
מב ז מיי' פי"ד מהל'
רבינו חננאל
יוכיח שאין מועד לדבר שאין ראוי לו
ב)[מההוא ומאידך ג)] בצד השוה דאי
תמה למועדת שן ורגל לפוטרן ברשות
נזקי ממון הלכה ח
ג
כגון אדם קשה חדא דלא פטר אדם
כתיב בור וקרן אתיא שן מינייהו הכי
סמג עשין סט טוש"ע ח"מ
וכולהי כי שדיית בור
הרבים בור ד לפטור בו את הכלים א) ולרבי
סי' תיח סעיף יג:
בינייהו אתיין בר מקרן
אלא ממיתה ולא מנזקין ועוד אטו
מה בור שאין דרכו לילך ולהזיק חייב
יהודה דמחייב על נזקי כלים בבור לפטור
כו'. מה לשור ובור שדרכן
ה
משום דפטר אדם חשוב אין ראוי
שן שדרכו לילך ולהזיק לא כל שכן מה
להזיק ושמירתן עליך אף
בו את האדם אדם ו לחייבו בארבעה דברים
לבור שכן תחילת עשייתו עומד לנזק
והלא באש נמי פטור טמון ועוד דלקמן
אני אביא האש. מה לשור
אש לפטור בו את הטמון ולרבי יהודה
שכן יש בו רוח חיים בור
ז
(דף ט:) גבי חומר בשור מבבור אין
תאמר בשן קרן יוכיח מה לקרן
יוכיח שאין בו רוח חיים.
דמחייב על נזקי טמון באש לאתויי מאי
מוצא לרבי יהודה דמחייב על נזקי
שכן כוונתו להזיק בור יוכיח וחזר
מה לבור שתחלת עשייתו
לאתויי
כלים בבור אין ראוי בבור והא
הדין הצד השוה שבהן שדרכן להזיק
לנזק שור יוכיח וחזר הדין
כו', וכן כולן. ואלא למאי
משכחת ליה אדם אלא נראה דאדם
וממונך כו' אף אני אביא שן וכן רגל
הילכת' פלגינהו רחמנא.
נמי חשוב ראוי לבור דראוי למות בהבלא אבל כלים חשיב ליה לקמן
מקרן ובור דכי פרכת מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק תאמר
ואוקמה רבא להילכותיהן.
אין ראוי דלא מזקא להו הבלא ואע"פ דכלים חדתי מפקעי בהבלא
ברגל קרן יוכיח מה לקרן שכן כוונתו להזיק בור יוכיח וכן אש מקרן
קרן, לחלק בין תמה
למועדת. שן ורגל, לפוטרן
כדאמר בסוף פרק הפרה לקמן (דף נד.) מ"מ יש כלים שאין מתקלקלים
ובור בכולן תחילת הדין מה בור שאין דרכו לילך ולהזיק חייב אלו
ברשות הרבים. בור, לרבנן
בהבלא וא"ת והיכי אתי אש מבור וחד מאינך מה לאינך שכן אין כח
כולן שדרכן לילך ולהזיק לא כ"ש מה לבור שכן תחילת עשייתו כו'.
לפטור בו את הכלים. ולר'
יהודה לפטור בו את
אחר מעורב בו תאמר באש דכח אחר מעורב בו דהוי קולא מדפריך
וכן אי כתב רחמנא בור ושן אתו כולהו אינך נמי לבר מקרן בהאי
האדם. אש, לרבנן לפטור
בסמוך גבי אבנו וסכינו ומשאו מה לבור שכן אין כח אחר מעורב
דינא מה בור שאין דרכו לילך ולהזיק חייב רגל ואש לא כל שכן וכן
בו את הטמון כדבענן
בו וי"ל דבור שנעשה בלא כח אחר חמור מאבנו וסכינו שלא הזיקו
אדם מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק תאמר בכל אלו שן תוכיח
למימר לקמן. לר' יהודה
בהליכתן אלא לבתר דנייחי ולא נעשו בור אלא ע"י כח אחר אבל
מה לשן שכן יש הנאה להזיקו תאמר בכל אלו בור תוכיח הצד השוה
אש שהולך ומזיק בהליכתו ע"י כח אחר חמור מבור שאין הולך
כו' אף אני אביא כל אלו אבל קרן לא אתיא מינייהו דאיכא למיפרך
ומזיק אלא במקומו והא דקאמר בסמוך אש תוכיח שכן כח אחר
מה להצד השוה שבבור ושן שכן מועדים מתחילתן תאמר בקרן. וכן אי
מעורב בו וחייב ה"פ אע"ג דכח אחר מעורב בו וחשיבי ליה כאילו
כתיב בור ורגל אתיא כולהו מהא דינא דבור לבר מקרן דכי פרכת
בעצמו עושה את הכל וחייב משום חיציו ה"נ אע"ג דכח אחר מעורב
מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק תאמר בשן ואש ואדם רגל יוכיח
בו חשובים כאילו בעצמו עושה את הבור הזה בלא כח אחר אי נמי
מה לרגל שכן הזיקו מצוי דכל שעה היא מהלכת תאמר בכל אלו בור
היינו דפריך מה לאש שכן כח אחר מעורב בו דידיה ה) חמור יותר
יוכיח וחזר הדין הצד השוה כו' אף אני אביא כל אלו אבל קרן לא
שע"י זה הולך ומזיק למרחוק מה שאין כן באבנו וסכינו ומשאו וא"ת
אתיא דמה להצד השוה שבהן שמועדין מתחילתן תאמר בקרן. וכן אי
והיכי אתו כולהו מאש ובור מה לאש ובור שכן מעשיו גרמו לו
כתב בור ואש הוה אתו אינך בהאי דינא מבור וכי פרכת מה לבור
כדמפרש לקמן גבי בור המתגלגל ואש נמי מעשיו גרמו לו שהדליק
שכן תחילת עשייתו לנזק תאמר ברגל ושן ואדם אש תוכיח מה לאש
האש וי"ל דלא חשיב אש מעשיו גרמו לו כיון שהרוח מסייעו וא"ת
שכן מועדת לאכול בין שראוי לה בין שאינו ראוי לה כגון עצים כלים
מבור ואדם נמי היכי אתו מה לבור ואדם שכן מעשיו גרמו לו וי"ל
ואבנים תאמר בשן שאינה מועדת אלא לדבר הראוי לה בור יוכיח
דאתו מבור ואדם ישן או נופל מן הגג ברוח שאינה מצויה דחייב
שאינו מועד אלא לדבר הראוי לה דבר שאינו ראוי לה מאי ניהו אדם
כדאמר לקמן בסוף פרק שני (דף כז.) וא"ת מבור ורגל היכי אתי
דכתיבד) ונפל שמה שור או חמור שור ולא אדם חמור ולא כלים [לקמן כח:] דאם
מה לבור ורגל שכן היזקן מצוי דלקמן חשבינן בור היזקו מצוי וי"ל
נפל בבור אדם וכלים פטור בעל הבור הצד השוה שבהן כו' אף
דאין בור היזקו מצוי טפי מאחרים ולא קאמר לקמן הכי אלא להזכיר
אני אביא שן ואתו אדם ורגל בפלגי דינא דכי אמרת אש תוכיח
חומרא אחת ששוה בבור וכותל ואילן: שכן מועדין וכו'. אין
ליכא למיפרך מה לאש מידי אבל קרן לא אתיא דמה להצד השוה
לפרש שמשלמין נזק שלם דאם כן קרן נמי אתיא כיון דלא כתיב אלא
בבור ואש שכן מועדים מתחילתן. ולהכי נקט רבא בור דמחד מאידך
מפרש ר"ת דמועדין מתחילתן היינו שדרכן להזיק משא"כ בקרן דסתם
לא מצי למימר כי שדית חד בינייהו אתו כולהו מההוא ומחד מאידך
שוורים בחזקת שימור קיימי למ"דו) פלגא דניזקא קנסא ולמ"ד אדרבה
דהא מכל תרי מינייהו לא הוה אתו לא קרן ולא בור קרן מאש
קרן עדיפא היינו למ"ד דפלגא ניזקא ממונא שדרכו להזיק ולא קיימי
ורגל ושן ואדם לא דמה לכולהו שכן מועדין מתחילתן ובור נמי
בחזקת שימור ולא כמו שפירש הקונטרס דלא איתפרש היכא:
לא אתיא דמה לכולהו שכן דרכן לילך ולהזיק. ואי קשיא לך לימא
להלכותיהן.
ז)(גי'
הוה מצי למימר דכולהו איצטריך למיכתב
כי שדית קרן בינייהו אי נקט קרן איכא תרי דלא אתי מינה ומחד
דאי לא כתיב אלא הוה נפקא מחד מהנך
מאידך דאי נקט או רגל או שן או אדם בהדי קרן לא אתיא אש
ובור הוה פטרי בהו כלים ואי יליף מחד מהנך ומאש הוה פטרי בהו
מינייהו דפרכינן מה להצד השוה שבהם שיש בהם רוח חיים וכן בור
טמון) ומתני' לא קתני אלא להגדיל תורה ויאדיר: בור לפטור בו
נמי לא אתיא מינייהו ואי נקט אש בהדי קרן לא אתיא שן ובור
את הכלים. אגב אורחיה נקטיה דבור לא אתי מכולהו:
מינייהו דכי פרכינן מה לאש שכן אוכלת אפילו דבר שאין ראוי לה
אש
לפטור בו את הטמון. הוה מצי למימר לחייב בו את הכלים דאש
כגון כלים תאמר בשן דפטור על הכלים כדתנן במתניתין [לקמן יט:] ליכא
לא אתי מבעלי חיים אלא מחד מינייהו ובור דפטר בו את הכלים:
למימר קרן יוכיח ובור נמי לא אתי מינייהו שכן דרכן לילך ולהזיק
מה שאין כן בבור: ולמאן דאמר כו'. לא איתפרש [א] היכא:
אי
להלכותיהן. למה שיש בזה מה שאין בזה: לפוטרן ברשות הרבים. דכתיב בהו [שמות כב] ובער בשדה אחר דלא חייבין אלא ברשות הניזק:
פלוגתא דרבי יהודה ורבנן לקמן בשילהי פרק שור שנגח את הפרה [נג:]. ודרשה דבור נראה בעיני דכדי נסיב לה דהא בור איצטריכא ליה
למיכתב דהא מכל תרי מינייהו לא נפק דכולהו דרכן לילך ולהזיק לבר מבור אלא איידי דדריש להלכות האחרים נקט לה נמי: לפטור
בו את האדם. כדדרשינן [לקמן כח:] שור ולא אדם: אדם. להכי כתביה רחמנא: לחייבו בארבעה דברים. צער ריפוי שבת ובושת משא"כ בכל
הני: לפטור בו את הטמון. שאם היו בגדים טמונים בגדיש פטור המבעיר דכתיב ביה (שמות כב) או הקמה ודרשינן בשילהי הכונס
צאן לדיר (לקמן דף ס.) מה קמה בגלוי אף כל גלוי לאפוקי טמון
דלא מה שאין כן בשור ובור
ומבעה ורבי יהודה קא פליג התם:
לאתויי