שור
שנגח ד' וה' פרק
רביעי בבא
קמא
לז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין צריכין פרוזבול. דשטרות שלהם דמי כמסורין לב"ד כך פירש
אין צריכין פרוזבול. דבלאו הכי לא משמט שביעית לחוב שלהן
ז א מיי' פ"ט מהל'
א) [בכורו' נ: ע"ש],
דאנן ידייהו דיתמי אנן ורמי עלן להפוכי בזכותייהו הלכך שטרות
בקונטרס וא"ת מלוה על פה מאי איכא למימר דכותבין עליה
ב) [במשנה שבמשניות
שמיטה ויובל הלכה כד
איתא הרי שהיה], ג) [לעיל
סמג לאוין רעא טור ש"ע
שלהן כמסורים לב"ד דמי ותנן המוסר שטרותיו לב"ד אין משמיטין
פרוזבול כדמוכח בהשולח (גיטין דף לו.) וי"ל דהוי כאילו החוב שלהם
ב:], ד) עי' רש"א נראה
ח"מ סי' סז סעיף כח:
וזהו גופו של פרוזבול מוסרני לכם
פלוני ופלוני הדיינין במסכת
מסור לב"ד ואפי' אין ללוה קרקע מקנים לו חכמים קרקע בשביל
ח ב ג ד מיי' פ"ו מהל'
שצ"ל ההיא דמכילתין והיינו
גטין (דף לו.). להכי נקט ר"ג דנשיא
תקנת היתומים שאין כותבין
נזקי ממון הלכה ח:
מתניתין דהכא ועי'
❖
ט ה ו מיי' שם הל' ט:
מהר"ם, ה) ר"מ,
הוה ובית דינו ב"ד חשוב: זוזא מכא.
פרוזבול אלא על הקרקע: י ז מיי' שם הלכה י:
אינן צריכין פרוזבול וכן תני רמי בר חמא
❖
א
הרי הוא מועד לשבתות. מפרש
פחותה צורתו: ולא הוה משתקיל
היתומים אינן צריכין פרוזבול ר"ג ובית דינו
ליה. לא היה יכול להוציאו: מתני'
בירושלמי לפי שראה אותם
הגהות הב"ח
אביהן של יתומין היו $ חנן בישא תקע ליה
א)
לקטנים. לעגלים: הרי הוא מועד
רבינו חננאל
במלבושים נאים אחרים וחשובים
(א) גמ' הוה ליה זוזא מכא
לההוא גברא אתא לקמיה דרב הונא א"ל זיל
לשבתות. לפי שהוא בטל ממלאכה
בעיניו נכרים ואינו מכירם: פרוזבול, משנה מפורשת
ולא הוה משתקיל ליה
משיחזור בו ג' שבתות. אע"ג
$ הב ליה פלגא דזוזא הוה ליה זוזא מכא (א) בעי
בעי למיתבה ליה מיניה
וזחה דעתו עליו: ואינו מועד לימות
זהו גופו שלפרוזבול,
פלגא דזוזא לא הוה ליה
והיא בסוף שביעית,
למיתבה ליה מיניה פלגא דזוזא לא הוה
החול. מה משפטו של זה. תלמידיו
דכבר אשמועינן רבי
תקע ליה אחרינא כצ"ל:
ופירושה בהשולח גט
משתקיל ליה תקע ליה אחרינא ויהביה
היו שואלין אותו: ג' ימי שבתות.
יהודה בפ"ב (דף כג:) אצטריך דס"ד
(ב) תוס' ד"ה שור וכו'
בגיטין. רבן גמליאל ובית
נהליה: מתני' שור שהוא מועד למינו
❖
דנקט כדי נקט שאם:
דינו אביהן של יתומין, וכן
לאחר שהועד לשבתות העבירו לפניו
הואיל ולאו מועד אלא לשבתות לא
ב
הלכה. מתני'. שור שהוא
שוורים בג' שבתות ולא נגח חזר
בעי חזרה כ"כ ולפ"ה ניחא דמפרש
ואינו מועד לשאינו מינו מועד לאדם ואינו
מועד למינו ואינו מועד
לתמותו ואם חזר ונגח אין משלם
מועד לשבתות לפי שאין עושה
לשאינו מינו כו'. רב זביד
מועד לבהמה מועד לקטנים ואינו מועד
גליון הש"ס
אלא חצי נזק: גמ' ואינו מועד
אמ' ואינו מועד תנן, כגון
מלאכה דקמ"ל דאפי' שבת ממלאכה
לגדולים את שהוא מועד לו משלם נזק שלם
גמ' חנן בישא. ע'
שעומד עם מי שאינו מינו
תנן. ואין מועד לשאינו מינו דידעינן
בימי החול ולא נגח לא הוי חזרה:
סנהדרין דף ג ע"א תוס'
ואינו מנגחם אבל סתמא
ואת שאינו מועד לו משלם חצי נזק אמרו
רב זביד אמר ואינו מועד תנן. הא
ד"ה שלא תנעול: שם הב
ביה דלא נגח וכגון דעברינהו להו
מועד הוי. ר' פפא אמ'
לפני רבי יהודה ה"ז מועד לשבתות סתמא הוי מועד לשאין מינו
לי' פלגא דזוזא. ע'
אינו מועד תנן. סתמיה לא
ב)
קמיה ולא נגח הלכך למי שאינו מועד
סנהדרין דף נח ע"ב תוס'
הוי מועד. מועד למינו לא
ואינו מועד לחול אמר להם ג לשבתות משלם
לו אם נגחו אחר זמן משלם חצי
ואפילו מבהמה לאדם נמי שמעי' לה
❖
ד"ה קץ ידא:
הוי מועד לשאינו מינו.
נזק שלם לימות החול משלם חצי נזק אימתי
נזק אבל מסתמא אם הועד לזה
לקמן בפירקין (דף מא.) דסתמא
ושקלינן וטרינן ואוקימנא
למתני' כדוקיה דרב זביד
מועד אף לזה וכן אם הועד לקטנים
הוי מועד גבי הא דפריך וכי מאחר
הוא תם משיחזור בו ג' ימי שבתות:
שאם נגח ג' ימים ג'
מוסף רש"י
גמ' איתמר רב זביד אמר ואינו מועד תנן
מועד לגדולים: השתא יש לומר
דמתם קטלינן ליה מועד היכי
שוורים נעשה מועד מכאן
אינן צריכין פרוזבול.
מקטנים לקטנים. כגון ממינו לשאינו
משכחת לה ומפרש רב זביד כגון שהרג
ולהבא לכל בהמה ואפילו
רב פפא אמר אינו מועד תנן רב זביד אמר
ד
שאין שביעית משמטת חוב
לחמורין ולגמלין וכיוצא
מינו אשמעינן רישא אינו מועד
ג' בהמות והוה מצי למיתני במתני'
של אביהן המת (גיטין
ואינו מועד תנן הא סתמא הוי מועד רב פפא
בהן אבל אם נגח שור
מקטנים לגדולים מבעיא: דאפילו
מועד לבהמה ואינו מועד לאדם
לז.). זוזא מכא. שנפחתה
וראה חמור ומהלך עמו או
אמר אינו מועד תנן דסתמא לא הוי מועד רב
צורתו (בכורות נא.). לא
עומד עמו ואינו נוגחו וכן
מאדם. דאית ליה מזלא לא הוי
לאשמועינן דסתמא הוי מועד ומיהו
הוה משתקיל ליה.
שאר בהמה זולתי שור כי
זביד דייק מסיפא רב פפא דייק מרישא רב
סתמיה מועד לבהמה: אלא אי
שמא חזר בו רב זביד מההיא
כלומר לא היה ניקח
ראה שור מנגחו שאינו
זביד דייק מסיפא דקתני מועד לקטנים ואינו
אמרת ואינו מועד. לשאינו מינו תנן:
דלקמן כדפריך עלה התם שאם לא
בעיר להוצאה, לא היה
מועד אלא לשוורים בלבד
הדינר שקול ושוה לו כלום
ואם עמד לנגח אפי' לנגח
אבל סתמיה מועד. ממינו לשאינו
מועד לגדולים אי אמרת בשלמא ואינו מועד
תאמר כן קשי' ליה ההיא ד) דריש
. נגח שור חמור
שאר בהמות תם הוא ואינו
(שם)
מינו: השתא מבהמה לבהמה הוי
מכילתין (דף ב:):
קתני הא סתמיה הוי מועד הא קמ"ל דאפי'
וגמל נעשה מועד לכל.
משלם נזק שלם עד
שור ולא נגח.
מועד. ואפי' למין אחר: מאדם
בתרא דנקט (ב) כדי
ולא אמרינן עד שיהא
שיעידו עליו שנגח ג' ימים
מקטנים לגדולים נמי מסתמא הוי מועד אלא
מועד בשלשה בכל מין
לשאר בהמות. ודרב פפא
לבהמה מבעיא. והא ליכא למימר
שאם יגח לאלתר משלם נ"ש:
אי אמרת אינו מועד קתני סתמא לא הוי
ומין, דהואיל והועד שלשה
נמי איתא דאסקינן לה ואם
נעשה
מועד לסירוגין לשוורים.
דהיא גופה אצטריך לאשמועינן
נגיחותיו בשלשה מינין אין
תימצא לומ' נמי איתא
מועד השתא י"ל מקטנים לקטנים דעלמא
דהיכא דחזינן דאינו מועד לבהמה
וא"ת לרב זביד אפי' לכל
זה מקפיד על מין אחר
לדרב פפא נגח שור חמור
סתמא לא הוי מועד מקטנים לגדולים צריכא
(חגיגה ד.).
וגמל נעשה מועד לכל
אינו משלם על בהמה אלא חצי נזק
דבר הוי מועד וי"ל כגון שראה שאר
וקיימ' לן כל אם תימצא
למימר דלא הוי מועד ורב פפא אמר לך
דהא פשיטא לן דתם משלם חצי נזק:
בהמות ולא נגחן:
הלכ' היא. ת"ר ראה שור
נעשה מועד לסירוגין לכל. ע"כ
אצטריך סלקא דעתיך אמינא הואיל ופרץ ביה
רישא אחזרה קאי. והיא גופה אצטריך
ונגח ראה שור ולא נגח
ראה שור ונגח ראה שור
דאבהמה לא משלם אלא חצי נזק
בשלא ראה בינתיים כלום
בההוא מינא פרץ ביה לא שנא גדולים דידיה
ולא נגח ראה שור ונגח
ואע"ג דאייעד ליה הואיל והדר ביה
דאי ראה לא הוי מועד ה)[לכל] לסירוגין
ולא שנא קטנים דידיה קמ"ל דלא הוי מועד
ראה שור ולא נגח ג' ימים
נעשה מועד לסירוגין
חזר לתמותו ואע"ג דלא הדר ביה
וא"ת כיון שלא ראה אחרים לשוורים
רב פפא דייק מרישא דקתני מועד לאדם אינו
לשוורים.
מאדם: שיולי משיילי ליה. היכא
לחודיה הוי מועד לכל לסירוגין לרב
מועד לבהמה אי אמרת בשלמא אינו
דחזינן דהועד לשבתות ובימי החול
זביד וי"ל דקסבר רב זביד דרבותא
מועד תנן סתמא לא הוי מועד הא קמ"ל
לא נגח מאי דיניה: ותו איהו מאי
קמ"ל דס"ד בהנך מיני דחזא ולא
דאפילו מאדם לבהמה נמי סתמא לא הוי
קא מהדר להו. הא אינהו נמי אינו
נגח לא הוי מועד ולאו בסירוגין
מועד אלא אי אמרת ואינו מועד קתני הא
מועד קאמרי: פרושי קא מפרש לה.
תליא מלתא א"נ בשעה שנגח
סתמא הוי מועד השתא י"ל מבהמה לבהמה
איידי דנקט לה משום דוקיא דידיה
ג' מינים הללו היו לפניו מינים
דדייקינן הא סתמא הוי מועד על
הרבה ולא נגח אלא אלו דהשתא
סתמא הוי מועד מאדם לבהמה צריכא למימר
כרחיך אסקיה למילתיה: אלא אי
אם היו שלשתן שוורים הייתי אומר
דהוי מועד ורב זביד אמר לך רישא אחזרה
אמרת אינו מועד תנן פסקה.
כיון דכל שעה מזומן ליגח השוורים
קאי כגון דהוה מועד לאדם ומועד לבהמה
למילתיה ואשמועינן דאינו מועד
ומניח שאר מינים אין מועד ליגח
והדר ביה מבהמה דקאי גבי בהמה תלתא
מאי תו דקתני למי שאינו מועד
אלא שוורים אבל השתא דהוו ג'
זימני ולא נגח מהו דתימא כיון דלא הדר ביה
כו': עד השתא כו'. בתמיה:
מינים האחד מהם נוגח ואינו חושש
מאדם חזרה דבהמה לאו חזרה היא קמ"ל
ואם תמצא לומר נמי איתא לדרב
ליגח אלא האחד:
דחזרה דבהמה מיהא חזרה היא מיתיבי
פפא. דסתמיה לא הוי מועד לשאינו
שור
מינו: נגח שור וחמור וגמל נעשה
סומכוס אומר מועד לאדם מועד לבהמה מק"ו ומה לאדם מועד לבהמה לכ"ש
ג)
מועד לכל. ולא בעינן ג' נגיחות
מכלל דת"ק אינו מועד קאמר א"ל רב זביד סומכוס אחזרה קאי והכי קא"ל
לכל חד וחד מאחר שנתקיימה
לת"ק דקאמרת חזרה דבהמה חזרה היא חזרה דבהמה לאו חזרה היא
העדאתו ע"י ג' מינין: לסירוגין.
מק"ו מאדם ומה מאדם לא קא מהדר ביה מבהמה לא כ"ש אמר רב
אם יגח רצופין אינו משלם אלא חצי
אשי ת"ש אמרו לפני רבי יהודה ה"ז מועד לשבתות ואינו מועד לימות
נזק על האחרון: ערוד. חמור הבר:
חמור החול אמר להן לשבתות משלם נזק שלם לימות החול משלם חצי נזק אי
אמרת בשלמא ואינו מועד קתני שיולי הוא דקא משיילי [ליה] והוא נמי קמהדר להו אלא אי אמרת אינו מועד
קתני אגמורי הוא דקא מגמרי ליה ותו איהו מאי קא מהדר להו אמר רב ינאי מרישא נמי דיקא דקתני את
שמועד לו משלם נזק שלם ואת שאינו מועד לו [משלם] ח"נ אי אמרת בשלמא ואינו מועד קתני
פרושי קא מפרש לה אלא אי אמרת אינו מועד קתני פסקה מאי תו את שמועד לו משלם נזק שלם
ואת שאינו מועד לו משלם ח"נ עד השתא לא אשמעינן דהתם משלם ח"נ ומועד משלם נזק שלם
ואת"ל נמי איתא לדרב פפא ה נגח שור חמור וגמל נעשה מועד לכל:
ת"ר ו ראה שור נגח שור לא
נגח שור נגח
שור לא נגח שור נגח שור לא נגח נעשה מועד לסירוגין
לשוורים: ת"ר ז ראה שור נגח
חמור לא נגח
סוס נגח
גמל
לא נגח פרד נגח ערוד
לא
נגח נעשה מועד
לסירוגין לכל איבעיא להו נגח
שור