לז:
שור שנגח ד' וה'
פרק רביעי בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שור שור ושור חמור וגמל. וכגון שבין שוורים ראשונים ראה
חמור וגמל שור שור ושור מהו. אם תמצא לומר היכא דהתחיל
יא א ב ג ד ה מיי' פ"ו
א) נדה סד., ב) לעיל יג:,
בשוורים שדינן לשור בתראה בתר מינו הכא מאי: ראתה יום
בהמות אחרות ולא נגח ובבעיא שנייה בין שוורים אחרונים
ג) [בס"א: נכרי] וכן לקמן,
מה' נזקי ממון הל' יב
ד) כתב הרמב"ם ז"ל
יג:
ט"ו בחדש זה ויום ט"ז בחודש זה כו'. ומתחילה היתה לימודה
ואתי שפיר כולה סוגיא כרב זביד ולא כרב אלפס שפירש סוגיא
יב ו ז מיי' שם הל' יא:
בהלכות נ"מ פ"ח הלכה ה'
בימים אחרים: קבעה לה וסת. לדילוג וכי חזיא הך ראייה שלישית
דשמעתין כרב פפא ונראה לר"י דהני תרי בעיות באם תמצא
יג ח מיי' פ"ח מהל'
וז"ל לפי שאין הכנענים
לומר דשור בתר שוורים שדינן ליה
בי"ז בחדש שלישי דיה שעתה ואינה
איסורי ביאה הלכה ו
מחייבין את האדם על
שור שור ושור חמור
וגמל מהו האי שור
א
סמג לאוין קיא טוש"ע י"ד
בהמתו שהזיקה והרי אנו
דאיכא תרי טעמי דסברא למשדייה
מטמאה טהרות מעת לעת כדתנן ז)
סי' קפט סעי' ז:
דנין להם כדיניהם. והוא
בתרא בתר שוורים שדינן ליה ואכתי
בתר קמאי ובתר שוורים שהן מינו
כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה:
יד ט מיי' פ"ו מהל' נזקי
מירושלמי ב"ק פ"ד ה"ג
לשוורים הוא דאייעד למידי אחרינא לא
ממון הל' יא:
דאמרו עלה התם וז"ל ר'
ושמואל אמר עד שתשלש בדילוג.
חמור וגמל שור שור ושור מהו משדינן
ח)
טו י מיי' פ"ח שם הל' א
אבהו בשם ר' יוחנן אמר
אייעד או דילמא האי שור בתרא בתר חמור
סמג עשין סו: ליה בתר קמאי או בתר שוורים
אין לה וסת קבוע עד שתראה ראייה
כדיניהם, ה) כתב הרמב"ם
שהן מינו:
רביעית בי"ח דראייה קמייתא לאו
וגמל שדינן ליה ואייעד ליה לכולהו מיני
טז כ מיי' שם הל' ה ועיין
ז"ל שם וז"ל קנס זה הוא
יום ט"ו בחדש זה כו'. נראה דג'
בהשגות ובמ"מ ובל"מ
לכנענים לפי שאינן זהירין
ממניינא דלאו בדילוג חזית. והכא
חמור וגמל שור שור ושור מהו האי שור
ב
וסמג שם טוש"ע ח"מ
במצוה ואינן מסלקין הנזק.
פעמים בט"ו בחדש לכ"ע הוי
נמי לרב בג' נגיחות נעשה מועד
❖
קמא בתר חמור וגמל שדינן ליה ואייעד ליה
סימן תו סעי' א:
ואם לא תחייב אותן על נזקי
מועד ובנדה נמי קובעת וסתה
לדילוג ומשלם נזק שלם בשלישית
בהמתן אין משמרין אותה
לכולהו מיני או דילמא בתר שוורים שדינן
ומפסידין ממון הבריות
אע"ג דליכא אלא שתי פעמים סוף
ולשמואל עד שיגח רביעית בי"ח בחדש
עכ"ל, ו) לעיל ז. גיטין מט.,
ליה ואכתי לשוורים הוא דאייעד למינא
מוסף רש"י
ל' יום דלאו סוף ל' יום גרים אלא
רביעי דקמייתא לאו ממניינא. ונראה
ז) [נדה ב.], ח) ע' רש"א
אחרינא לא אייעד שבת שבת ושבת אחד
ט"ו בחדש גרים כמו ריש ירחא וריש
דהך ברייתא נמי דאייתינן לעיל
קבעה לה וסת. ואסורה
ור"מ שרש"י חזר מפירוש
זה, ט) [שייך לעמ' הבא],
בשבת ושני בשבת מהו הא שבת בתרייתא
ליום י"ח לחדש רביעי וליום
ירחא וריש ירחא דקבע וסתה בג'
[ראה] שור ונגח שור ולא נגח כו'
ג
י) [שמות כא], כ) [חוזר
י"ט בחודש חמישי וכן
בתר שבת הוא דשדינן ליה ואכתי לשבת
ראיות הללו כדמשמע בשילהי בנות
לרב נעשה מועד דקתני אשלישית
❖
לעולם (נדה סד.). עד
לעמ' זה],
[קאי] ולשמואל ה"ק נעשה מועד
כותים (נדה ד' לט:) וכמו שבת שבת
שתשלש בדילוג. ויום
הוא דאייעד לימות החול לא אייעד או דילמא
ט"ו אינו מן המנין, שהוא
לסירוגין דכי הדר נגח משלם נזק
ושבת דסגי בשלש פעמים דלאו
בתר אחד בשבת ושני בשבת שדינן ליה
תחלת ראייתה ואין שם
תורה אור השלם
שלם אבל בהך שלישית תם הוא:
סוף ז' גרים אלא יום שבת והיכא
. ר"ש בן
דילוג (שם)
ואייעד ליה לכולי יומא ה' בשבת וערב שבת
סיוטא. ביעותא שנבעת מקול
מנסיא אומר שור של
1. וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת
דאין שם היום גורם ולא שם מנין
ושבת שבת ושבת מהו הא שבת קמייתא
הקדש כו' פטור ושל
ד
שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ
השופר: כי נגח דהקדש ליפטר.
החדש כגון אם ראתה היום ולסוף
הדיוט כו' משלם נזק
אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת
בתר ה' בשבת וע"ש שדינן ליה ואייעד
לגמרי: הכל היו בכלל נזק שלם.
עשרים לראייתה זו ראתה וחזרה
שלם. ודריש רעהו הכי,
כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת הַמֵּת
❖
לכולהו יומי או דילמא הא שבת קמייתא
רעהו הוא דמשלם חצי נזק
וראתה לסוף עשרים לכ"ע אין
האמור במועד דכתיב במועד [שמות כא]
יֶחֱצוּן: שמות כא לה
אבל להקדש נזק שלם,
בתר שבתות הוא דשדינן ליה ולשבתות
הראשונות מן המנין דהא סוף עשרים
שלם
ישלם שור
ובמועד לא
ולגבי הזיק הקדש דריש
גרים וכן משמע בנדה בפ' האשה
נאמר
רעהו הלכך
כולם במשמע
הוא דאייעד תיקו: נגח שור יום ט"ו בחודש
הכי לרעהו הוא דמחייב
ה
ו
הגהות הב"ח
אבל הקדש שהזיקה פטור
(ד' סג:) דתנן היתה למודה לראות
הרי לך הדיוט חייב בהקדש
זה ויום ט"ז בחודש זה ויום י"ז בחודש זה
❖
(א) במשנה שור של
(גיטין מט. וכעי"ז לעיל ז.).
ליום ט"ו ושינתה ליום עשרים זה
הלכך
כשפרט לך
הכתוב רעהו
פלוגתא דרב ושמואל דאתמר ראתה
הדיוט שנגח שור של
א)
ז
וזה אסורים שינתה ג"פ ליום עשרים
בתם
לא לפטור
הדיוט בנזק
הקדש:
יום ט"ו בחדש זה ויום ט"ז בחדש זה ויום
הותר יום ט"ו ונאסר יום כ' שאין
הקדש בא אלא להחמיר עליו בא
רבינו חננאל
י"ז בחדש זה רב אמר קבעה לה וסת ושמואל
האשה קובעת כו' אלמא בעי' ג"פ
לשלם נזק שלם בהקדש לימדך שלא
ת"ר ראה שור ונגח ראה
אמר עד שתשלש בדילוג אמר רבא שמע
ח
ט
ליום כ' ואין הראשונים של ט"ו יום
להוציא תם מכלל נזק שלם אלא גבי
חמור ולא נגח ראה סוס
קול שופר ונגח קול שופר ונגח קול שופר
ונגח גמל ולא נגח פרד
רעהו: ט) דא"כ. דליפטר בא נכתביה
מן המנין ואין נראה לחלק משום
נגח ערוד לא נגח, נעשה
ונגח נעשה מועד לשופרות פשיטא מהו
דהתם למודה לראות ועוד מדקתני
גבי מועד אבל הקדש בהדיוט פטור
מועד לסירוגין לכל.
שאין האשה קובעת כו' משמע
דהקדש אפילו בכלל מועד לא היה
ואיברר לן פירושא
דתימא הך שופר קמא סיוטא בעלמא הוא
דסירוגה ליום כ"ד דהכי
דנקטיה קמ"ל: מתני' שור של ישראל
דפסיקא ליה הכי בכל הנשים ולפ"ז
דליכא למימר והועד בבעליו י) וכ"ש
י
(א)
קאמ' לא חזאי בכ"ג
אם נגח יום א' ויום ב' לא נגח יום
בתם דכתיב וכי יגוף שור איש. לשון
וחזאי בכ"ד. איבעיא להו
שנגח שור של הקדש ושל הקדש שנגח
ג' נגח ויום ד' לא נגח יום ה' נגח
אחר מפי המורה אלא אמר ר"ל הכל
נגח שור שור שור חמור
כ)
לשור של הדיוט פטור שנאמר שור רעהו
וגמל מהו האי שור בתרא
1
ויום ו' לא נגח אין נעשה מועד לכ"ע
היו בכלל נזק שלם האי אלא לאו
בתר שוורים שדינן ליה
ולא שור של הקדש ב)כ שור של ישראל שנגח
עד שישלש בדלוג ואין הראשונים מן
לאפוקי מכולה מלתא דלעיל קאתי
ואכתי לשוורים הוא
לשור של כנעני פטור ושל כנעני שנגח
דאייעד. למינא אחרינא
המנין ותימה דגבי ראה שור ונגח
אלא לאפוקי ק"ו קאתי וארעהו דוקא
ג)
ד)
לא אייעד. ועלתה בתיקו.
לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם
וראה שור ולא נגח הוי ראשון מן
סמיך וה"ק אלא אמר ר"ל פטור
ותיקו דממונא לקולא.
נזק שלם : גמ' מתניתין דלא כר"ש בן
המנין וצריך לחלק בין סירוגים
דהקדש בהדיוט כדקאמרי' דרעהו
ובעיא זו אליבא דרב פפא
ה)
הוא, ש"מ איתא לדרב
של ימים לסירוגים של שוורים:
דוקא אבל חיוב דהדיוט בהקדש לאו
מנסיא דתניא שור של הדיוט שנגח שור
פפא. פי' רב אמ' קבעה
בק"ו אתיא דא"כ פרכינן דיו אלא
דאם
של הקדש ושל הקדש שנגח שור
לה וסת לדילוג. נגח ט"ו
היינו טעמא דחייב דאע"ג דרעהו
בניסן י"ו באייר י"ז בסיון
של הדיוט פטור שנאמר שור רעהו ולא שור של הקדש ר"ש
ו)
וחזר ונגח ט"ו בתמוז ויום
דוקא ליכא למדרשיה גבי הדיוט תם
בן מנסיא אומר שור של הקדש שנגח שור של הדיוט פטור ושל הדיוט שנגח
י"ו באב ויום י"ז באילול
שנגח הקדש לפטורא דהכל היו
וחזר ונגח יום ט"ו בתשרי
שור של הקדש בין תם בין מועד משלם נזק שלם אמרי מאי קא סבר ר"ש
בכלל נזק שלם של מועד אחד הדיוט
ויום י"ו במרחשון ויום י"ז
אי רעהו דוקא אפילו של הדיוט שנגח של הקדש ליפטר ואי רעהו לאו דוקא
בכסליו זהו שילוש
בהדיוט ואחד הדיוט בהקדש דכתיב
בדילוג. וכעניין הזה גבי
אפילו דהקדש נמי כי נגח דהדיוט ליחייב וכי תימא לעולם קסבר רעהו דוקא
במועד שלם ישלם שור וגו' ולא פרט
נדה כי האי גוונא, ראתה
הכתוב כאן רעהו לפטור הדיוט
בט"ו בניסן ועוד ראתה
ומיהו דהדיוט כי נגח דהקדש היינו טעמא דמיחייב משום דקא מייתי ליה מקל
בי"ו באייר ועוד ראתה
בהקדש ומדלא פרט לפטורא במועד
וחומר דהדיוט ומה הדיוט שנגח של הדיוט חייב כי נגח דהקדש לא כל שכן
בי"ז בסיון. ועוד ראתה
ש"מ כשפרט לך רעהו בתם לא
בט"ו בתמוז ועוד ראתה
דמיחייב דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה להלן תם חצי נזק הכא נמי חצי נזק
לפטור הדיוט בהקדש בא אלא
בי"ו באב ועוד ראתה בי"ז
אלא אמר ריש לקיש הכל היו בכלל נזק שלם כשפרט לך הכתוב רעהו גבי תם
באילול וחזרה א) וראתה
להחמיר עליו לחייב הדיוט תם נזק
ט"ו בתשרי וי"ו במרחשון
רעהו הוא דתם משלם חצי נזק מכלל דהקדש בין תם בין מועד משלם נזק שלם
שלם להקדש וללמדך שלא להוציא
וי"ז בכסליו. ושמואל אמ'
דאם
עד שתשלש בדילוג פי'
תם מכלל מועד אלא בשור רעהו
הראייה הראשונה שראת
דאי לפוטרו לגמרי בא נכתביה לפטורא גבי מועד אבל דהקדש בהדיוט כיון דרעהו דוקא לא היה בכלל נזק שלם דכיון דהקדש
בט"ו בניסן אינה מן
תם לגמרי פטור דהא ליכא למדרשיה כדדרשינן גבי הדיוט ולמימר רעהו הוא דתם משלם חצי נזק דהא אין רעהו
החשבון אלא צריכה
לראות י"ו באייר י"ז בסיון
להקדש ועל כרחך לגמרי קא ממעט ליה הלכך הקדש מועד נמי לא היה בכלל נזק שלם דכי היכי דתם פטור מועד
י"ח בתמוז י"ט באב וכן
נמי פטור דכי כתיב במועד נזק שלם היכא דמיחייב חצי נזק בתמותו כתיב דאתם דלעיל קאי או נודע כי שור נגח הוא:
לכל חודש כאשר כבר.
הופיע
מהו דתימא האי שופר
קמא סיוטא בעלמא הוא
דנקיט ליה. פי' פחד. מתני' שור שלישראל שנגח שור שלהקדש וכול'. מתניתין דלא כר' שמעון בן מנסיא דאמ' שור של ישראל שנגח שור של הקדש בין תם בין מועד נזק שלם. וטעמיה ברור הוא, משום דכי כתב רחמנא
רעהו דמשלם חצי נזק ומועד נזק שלם גבי תם הוא דכתיב, הא דהקדש תם נמי נזק שלם משלם, דאם כן נכתביה להאי רעהו גבי מועד, והענין כולו פשוט הוא.
א) דברי רבינו אלו ופירושו בדברי הגמ' הובא ברשב"א בתו"ה הארוך בשער הווסתות (דף קעד דפוס ברלין) בשמו וע"ש מה שכ' על דברי רבינו בזה.