שור שנגח ד' וה' פרק
רביעי בבא קמא לח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאם כן לכתוב רחמנא גבי מועד. וליכא למימר דכי כתב רחמנא רעהו בתם לפטור תם דהדיוט בהקדש קאתי ומועד כדקאי קאי
יז א מיי' פ"א מהלכות
א) ע"ז ב:, ב) ע"ז ג.
ולהכי לא כתביה גבי מועד $דלא חייביה רחמנא במועד אלא במקום שחייב בתם ולפטור לגמרי בשתיהם הדיוט בהקדש נמי לא
סנהדרין נט., ג) [עי' תוס'
ת"ת הלכה יג סמג
יבמות סא. ד"ה ואין וכ"כ
עשין יב טוש"ע י"ד סי'
אתי דא"כ לכתביה רחמנא גבי מועד דהוי רבותא טפי וגם ליכא למיטעי למדרשיה אלא לפטור וכ"ש בתם אלא ודאי מדלא כתב גבי מועד
❖
בסנהדרין נט. דיש ספרים
רמו סעיף ו:
אתא רעהו לחייב תם בהקדש נזק שלם וה"ה שבא לפטור לגמרי תם דהקדש בהדיוט וכיון דתם פטור מועד נמי פטור וה"ק קרא רעהו
דגר' ר' ירמיה], ד) לקמן
הוא דאיכא חילוק בין תם למועד
פז. ע"ז ג. קדושין לא.,
ה) [עי' תוס' קדושין לא.
אבל כשאינו רעהו לא דהדיוט בהקדש
שיטה מקובצת
דאם כן נכתוב קרא להאי
רעהו גבי מועד:
הופיע. גילה ממונן והתירו: מפארן.
ותוס' ע"ז ג. ד"ה גדול],
חייב והקדש בהדיוט פטור: א] ראה שבע מצות וכו'.
כשסיבב והחזיר התורה על כל
ו) [בס"א: הרשעה], ז) [צ"ל
שור של ישראל שנגח
שור של כנעני
עמד והתיר ממונן לישראל.
אלי], ח) [ע"ז ב:], ט) רש"ל
משמע דכל שמקיימין
האומות ולא קיבלוה ח): והגלה אותם.
פטור: אמרי ממה נפשך
אי רעהו דוקא
הגיה שור שלהם שור שלנו
שבע מצות דינם אצלנו
משמע דוקא בענין זה
כגון כפתורים היוצאים מכפתור
כו' וכתב מהרנ"ש דא"צ
דכנעני כי נגח דישראל
נמי ליפטר ואי
כדיננו אצלם. ומעתה
שנגח שור שלנו שור שלהם ולמ"ד
ט)
(דברים ב) וכגון ובשעיר ישבו החורים
להגיה דכוונת התוספות
אין צריך לומר באומות
רעהו לאו דוקא אפילו דישראל כי נגח
הוא דלענין נגיחה דוקא
הגדורות בדרכי דתות
בפ' בתרא (לקמן דף קיג.) גזל כנעני
וכן אומות הרבה: לומר
וגו' (שם)
מותר גזל כנעני ונקט רישא
ונמוסים (מאירי ז"ל):
דכנעני נחייב א"ר אבהו
אמר קרא 1 עמד
אסור ניחא אבל למ"ד מותר קשה:
שאפי' מקיימין אותן כו'. שהרי אינם
דמילתא דמתיר. [ועי'
ב] ממונן לישראל. כלומר
מפארן
וימודד ארץ ראה ויתר גוים ראה שבע
הופיע ממונן לישראל.
מצווים אבל מעונשין לא פטרן: למדונו
מהרש"א ומהר"ם]:,
ראה שאכזרים ולב רע
י) [ד"ה מאי], כ) [ד"ה
להם וחשודים על כל
מצות א] שקיבלו עליהם בני נח כיון שלא
פי' הקונטרס שסיבב
תורתכם: חוץ מדבר זה. והם לא
אלא], ל) [ד"ה ואין],
שהן מצווין משבע מצות
והחזיר התורה בכל האומות ולא
קיימו עמד והתיר ממונן לישראל ב] רבי
גילו להם טעמו של דבר שיהא ממונו
מ) צ"ל לא, נ) [ועי' תוס'
וכ"ש שאינן מצרים בצרת
קבלוה משמע שר"ל דבפארן נגלה
יבמות סא. ד"ה ואין ומ"ש
של כנעני בחזקת הפקר מפני
אחיהם לפיכך קנסם
יוחנן אמר מהכא 2 הופיע מהר פארן מפארן
❖
שם על הגליון],
הכתוב כדי שישמרו
לאומות וכן משמע בתרגום ירושלמי
הסכנה: דגידופא הוא. כלפי מעלה:
הופיע ממונם לישראל תניא נמי הכי שור
שווריהן וכ"ז לא דברו
דמתרגם מטורא דגבלא אתגלי לבני
מואבים
אלא על ז' אומות
של ישראל שנגח שור של כנעני פטור
ישמעאל ופארן ארץ ישמעאל היא
דכתיב בהו לא תחי' כל
תורה אור השלם
שור של כנעני שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק
נשמה כו' (ה"ר יהונתן
כדכתיב בהגר ותשב במדבר פארן
1. עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ רָאָה
ז"ל): ג] ודבר זה אין
שלם שנאמר עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים ואומר הופיע מהר פארן
ובריש מסכת ע"ז (דף ב: ושם) י) אית
אנו מודיעים למלכות.
וַיַּתֵּר גּוֹיִם וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי
מאי ואומר וכי תימא האי עמד וימודד ארץ מבעי' ליה לכדרב מתנה
דגרסי מאי בעי בשעיר מאי בעי
כ"ז מדברי הסרדיוטות
עַד שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם
הוא כלומר ובדבר הזה
הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ:
בפארן וקשה דבשבת פ' ר"ע (ד' פט.)
וכדרב יוסף ת"ש הופיע מהר פארן מפארן הופיע ממונן לישראל מאי
נעשה חסד עמכם שלא
חבקוק ג ו
משמע דפארן הוא סיני דקחשיב ה'
2. וַיֹּאמַר יְיָ מִסִּינַי בָּא
דרב מתנה דא"ר מתנה עמד וימודד ארץ ראה וכו' מה ראה ראה שבע
להודיעו למלכות (תלמיד
שמות שנקרא לו מדבר צין מדבר קדש
הר"פ ז"ל): ד] בין אדם
וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ
מצות שנצטוו עליהן בני נח ולא קיימום עמד והגלה אותם מעל אדמתם
להאדם. והיינו טעמא
מֵהַר פָּארָן וְאָתָה
מדבר פארן מדבר סיני מדבר קדמות
ומאי משמע דהאי ויתר לישנא דאגלויי הוא כתיב הכא ויתר גוים וכתיב
דהאדם הוי מיעוט אחר
מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשׁ
ונראה דמדבר סיני מדבר גדול ומצד
מיעוט אדם הוי מיעוט
דָּת לָמוֹ: דברים לג ב
התם לנתר בהן על הארץ ומתרגם לקפצא בהון על ארעא מאי דרב יוסף
3. אַךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ
3
האדם הוי מיעוט כאומר
אחד נקרא סיני ומצד אחר נקרא פארן
המיושר שבאדם כמו הירך
א) דא"ר יוסף עמד וימודד ארץ ראה וכו' מה ראה ראה שבע מצות שקיבלו
מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ
וכל חמשה שמות דקחשיב במסכת שבת
המיומנת שבירך ואין
עַל אַרְבַּע אֲשֶׁר לוֹ
עליהם בני נח ולא קיימום עמד והתירן להם איתגורי אתגר א"כ מצינו חוטא
חמשה חלקים היו בו שכל אחד שמו
מיעוט אחר מיעוט אלא
כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו
❖
לרבות (הרא"ש ז"ל):
נשכר אמר מר בריה דרבנא לומר שאפילו מקיימין אותן אין מקבלין עליהן
נקרא כן ואע"ג דקדריש התם לכל
לְנַתֵּר בָּהֵן עַל הָאָרֶץ:
ויקרא יא כא
השמות אין להקפיד על זה ובאותו
שכר ולא ב) והתניא ג)ר"מ אומר מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן
4. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי
צד ששמו פארן נגלה לבני ישמעאל:
וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה
גדול ת"ל אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים ולוים וישראלים לא
רבינו חננאל
4
אלא האדם. תימה הא אין עובדי
אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי
נאמר אלא אדם הא למדת שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול
שלחה מלכות הרשעה שני
ויקרא יח ה
יְיָ:
כוכבים קרויין אדם כדתניא
5. וַיֹּאמֶר יְיָ אֵלַי אַל
סרדיוטאות אצל חכמי
אמרי אין מקבלים עליהן שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה
בפ' המקבל (ב"מ קיד:) אמר רשב"י
ישראל. פי' שרים ממונים
תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל
דא"ר חנינא גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה: ת"ר
לעשות דין מהדיוטות.
ד)
ה) א
תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא
אין קברי העובדי כוכבים מטמאים
אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי
וכבר שלחה מלכות רומי ו) שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל למדונו תורתכם
באהל שנאמר אדם כי ימות באהל
לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר
קראו ושנו ושלשו בשעת פטירתן אמרו להם דקדקנו בכל תורתכם ואמת
אתם קרויים אדם ואין העובדי כוכבים
דברים ב ט
יְרֻשָּׁה:
6. צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים
קרויים אדם ובפ' ד' מיתות (סנהדרין
הוא חוץ מדבר זה שאתם אומרים שור של ישראל שנגח שור של כנעני פטור
וְהִכִּיתֶם אוֹתָם:
דף נט. ושם) כ) פי' בקונטרס דר"מ
❖
של כנעני שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם ממ"נ אי
במדבר כה יז
דהכא כרבנן דפליגי עליה דרבי
רעהו דוקא אפילו דכנעני כי נגח דישראל ליפטר ואי רעהו לאו דוקא אפילו
שמעון בן יוחי בפרק הבא על יבמתו
דישראל כי נגח דכנעני לחייב ודבר זה אין אנו מודיעים אותו למלכות ג] רב
גליון הש"ס
(יבמות דף סא. ושם) ל) ורבינו תם
שמואל בר יהודה שכיבא ליה ברתא אמרו ליה רבנן לעולא קום ניזל נינחמיה
תוס' ד"ה דא"כ כו' דלא
מפרש דיש חילוק בין אדם להאדםדדדד))))
חייביה רחמנא במועד.
אמר להו מאי אית לי גבי נחמתא דבבלאי דגידופא הוא דאמרי מאי אפשר
תדע מדפריך ביבמות מקראי
עי' לקמן דף מב ע"א תוס'
למיעבד הא אפשר למיעבד עבדי אזל הוא לחודאי גביה א"ל ויאמר ה' (אל
❖
דנביאים ולא פריך מקראי דתורה
ד"ה כתב:
ז)
5
משה) אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה וכי מה עלה על דעתו של
דהאדם והבהמה אשר ימצא בשדה
(שמות ט) אך התם הוי קודם מתן
משה לעשות מלחמה שלא ברשות אלא נשא משה ק"ו בעצמו אמר ומה מדינים
מוסף רש"י
תורה וא"ת א"כ הוה ליה למימר אדם
שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה צרור את המדינים והכיתם אותם
6
מפארן הופיע ממונם
מ) ולא נאמר אלא האדם לאו פירכא
מואבים
לישראל. הופיע והפקיר
היא דהך ברייתא מתניא בת"כ וטובא
ממונם לישראל (ברכות
לג.). עמד והתירן להם.
איכא התם בכי האי גוונא דקתני התם וכן הוא אומר (ישעיה כו) פתחו שערים (ראשיכם) ויבא גוי וגו' ויבאו כהנים לוים ישראלים לא
ראה ויתר גוים, נראה
נאמר אלא גוי צדיק וכן הוא אומר הטיבה [ה'] לטובים כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא לטובים הא למדת שאפילו נכרי ועוסק בתורה
בעיניו וישר להתירן (ע"ז
הרי הוא ככהן גדול וא"ת והא עובדי כוכבים נמי קרויים אדם כדכתיב לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם וי"ל דבמקום שמזכיר השם מזכיר
ב:). אין מקבלין עליהן
שכר. התרה זו לא טובתם
עובדי כוכבים בלשון אדם כלומר דבר חלש נולד מאדם וכן גבי חירם (יחזקאל כח) אתה אדם ולא אל וכן מה יעשה לי אדם (תהלים קיח) וריב"א
היא אלא שאין מצווין
הקשה מדכתיב (ישעיה מג) ואתן אדם תחתיך ותירץ דדרשינן ואתן אדום תחתיך גבי ההוא רומאה בפרק בתרא דברכות (דף סב:) והא דאמר
לקיימן ואם יקיימו לא
בהשולח (גיטין דף מז.) יש קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל לחפור בה בורות שיחין ומערות מדכתיב והארץ נתן לבני אדם בני אדם משמע אדם
יקבלו שכר (שם ג. ועי"ש
הראשון : הרי הוא ככהן גדול. הא דנקט כהן גדול משום דדרשינן בסוטה (דף ד:) יקרה היא מפנינים מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים:
ו.). אלא אדם. ר"מ לית
נ)
קראו ושנו ושלשו. וא"ת והא אמרינן בחגיגה (דף יג.) המלמד תורה לעובד כוכבים עובר בעשה דמגיד דבריו ליעקב (תהלים קמז) ויש
ליה אתם קרויים אדם
ולא עובדי כוכבים קרויין
לומר דבע"כ עשו ע"פ דברי המושל ולא נתחייבו למסור עצמן אי נמי עשו עצמם גרים כדאי' בספרי דפרשה אף חובב עמים:
אדם, ור"ש היא דדרש
נשא משה קל וחומר. אור"ת דלאו דוקא אלא כלומר עתיד משה לישא ק"ו אם לא שהזהירו הכתוב תחילה דקודם נאמר אל
לה במסכת יבמות (סא.)
(סנהדרין נט.). למדונו
תצר
את מואב ממה שנאמר צרור את המדינים והכיתם אותם כדדרשינן עתה ילחכו שלא היה מתיירא בלק אלא מלחיכה
תורתכם. שאתם לומדים
בעלמא שלא
היו מותרין אלא באנגריא וקרא דמדין אחר מעשה דבלק היה והא דקאמר נמי הקדוש ברוך הוא למשה לא
במשנה (רש"י כת"י).
כשעלתה על
דעתך לאו דוקא הקשה הר"ר
אלחנן דהכא משמע
דאחר שנאמר צרור את המדינים עדיין היו
מוזהרין שלא לצור
מואב